1. המתיחות בין אלי טביב לשרון מימר יוצרת אווירה רעה מאוד סביב בית"ר ירושלים. כמה ששרון מימר ינסה לשדר עסקים כרגיל או יוסי בניון כשחקן מוביל יכוון לשקט ואווירה רגועה, מאחורי הקלעים כל הנושא כבר אט אט מחלחל את תוך חדר ההלבשה והשחקנים. שחקנים לא פראיירים, הם מזהים חולשה ובעיות, גם הזרים. הם מלקטים פרטים, קולטים שמעמד המאמן בעייתי וגם מדברים על "שחקנים של טביב" וכאלה שלא. חלקם אף מנצלים זאת ומרשים לעצמם דברים שלא היו מרשים בשיגרה, או בקיצור - בית"ר מידרדרת ומישהו חייב לעצור את זה.
עוד בנושא:
גורם בבית"ר ירושלים: "בקצב הזה, נראה שאין מנוס מפרידה ממימר"
שרון מימר: "עם קצת מזל היינו מנצחים את אשקלון"
2. המישהו הזה הוא אלי אוחנה. בית"ר ירושלים החלה בעונה שעברה במלחמה אמיתית בגזענות ועם הגעת אלי אוחנה בקיץ היא עברה שלב נוסף במלחמה על התדמית שלה. בכל הנוגע לתדמית זה היה אולי הקיץ הכי איכותי של בית"ר בעשור האחרון - אלי אוחנה בראש המועדון זה כח ופנים שחיכו להם שנים רבות. אוחנה ישר ירה את כל נושא התדמית, מלחמה באלימות ובגזענות ובמקביל גם שיפר משמעותית את כל רמת מכירת המנויים, חסויות וספונסרים שצפויים להצטרף בקרוב.
בתוך כל הכניסה הלא פשוטה הזאת, בשלב ראשון אוחנה נגע מעט מאוד בצד המקצועי. בסך הכל בעונה שעברה יחסי העבודה בין אלי טביב לשרון מימר היו טובים ולכן אוחנה חש כי יש לו מרווח זמן להתעסק בנושאים הבוערים של המועדון. אט אט הדברים השתנו - בין טביב למימר לא היו הסכמות על שחקנים מסויים ושיבוצים בהרכב והתבוסה בבורגס הייתה לרגע הפיצוץ בין השניים.
טביב חש אז כי מימר לא סופר אותו ולא מתייחס לדרך המקצועית של המועדון ושחקנים אותם הוא רואה ככאלה שיוכלו להוביל בשנים הבאות. הסיפור הידוע הוא הרצון לראות את אנטואן קונטה כבלם, השיבוץ של אבישי כהן כמגן או דוד קלטינס כקשר. לא היו הסכמות כאן, שרון מימר לא האמין בשיבוצים האלה ונכנס אליהם כסוג של ברירת מחדל ויישור קו עם המערכת.
ממשחק למשחק נתגלו בעיות נוספות. מה קרה במשחק האחרון נגד אשקלון? לא היה לזה שום קשר לתוצאה או לצורת המשחק של הקבוצה. בגלל שמדובר במשחק לפרוטוקול טביב רצה לתת עוד דקות משחק למחליפים כמו סתיו שושן במקומו של קליימן וחן דילמוני במקום מרסל הייסטר. טביב טען שלא יהיו עוד הרבה הזדמנויות לסתו שושן לשחק ואילו במקרה של דילמוני בקבוצה בה יהיו שישה זרים בכל משחק אחד הזרים יצטרך להתחיל על הספסל ולעתים דילמוני יפתח על חשבונו של הייסטר.
3. הבעיה המשמעותית ביותר היא שגם כאשר מימר ביצע תפנית מסויימת וניסה לזרום עם חלק מהשינויים, חוסר האמון הוא כל כך גדול שקשה להאמין שאפשר יהיה לפתור אותו. גם כאשר ביצע שינויים התחושה והמידע שטביב קיבל מתוך המועדון היא כי זה לא נעשה בצורה נקיה ויש ניסיון להוריד לשחקנים את מסויימים את הביטחון. כאן טמונה הבעיה המרכזית - חוסר האמון כרגע הוא ברמה שלא מאפשר בכלל שיח נורמלי. זה נוגע לעוד הרבה שחקנים שמזוהים ככאלה שטביב בחר להביא ומנגד מימר מסומן כאחד שלא "מת" עליהם.
ציון צמח הוא דוגמא נוספת לכך. הוא נכנס בשבת בשליש האחרון של המשחק, שרון מימר לא הפסיק לצעוק עליו. מבחינת מימר אלה הערות מקצועיות, בקרב השחקנים פתאום מתחיל הדיבור שמימר מנסה להוריד לו את הביטחון כי זה שחקן של טביב שלא היו ביניהם הסכמות על הבאתו וזה הנזק הכי גדול בתוך הקבוצה. דברים דומים היו גם לגבי יוסי בניון ואמיר עגייב בשלבים מוקדמים יותר. גורם במועדון סיכם זאת אתמול, ואמר: "גם כשמימר נותן לשחקנים של טביב לשחק אין אמון כאן כי התחושה היא שזה לא אמיתי ולא באמת דוחפים אותם להצליח". גם על זרים כמו הייסטר, סאבו, פריירה וז'אורז'יניו היו אי הסכמות בין השניים שהוסיפו למתיחות ולחוסר האמון. מימר מצידו טוען כי יותר מדי אנשים ממלאים לטביב את הראש בשטויות ודברים לא נכונים ואף אמר זאת לטביב, כולל זה שדחף שחקנים מסויימים, תירגל אותם וחיזק אותם בשיחות.
4. נכון להיום טביב ומימר רואים את הדברים בצורה שונה ולא נראה כיצד אפשר יהיה לפתור את הסיטואציה הזאת. בסופו של יום, תקציב בית"ר גדל השנה - היא לא מכרה אף שחקן ומנגד שכר השחקנים עלה, היא רכשה את אנטואן קונטה ב-400 אלף יורו ונוצרה סיטואציה שנכון לרגע זה אלי טביב צריך להביא קרוב ל-10 מיליון שקל מהבית. בנוסף לכל זאת הוא צריך להביא לפחות מיליון שקל נוספים לצירוף בלם ושלומי ארבייטמן. כל עוד טביב לא יהיה שלם עם עמדת המאמן הוא לא יעביר כספים מעבר למה שהתחייב בבקרה וכרגע הפלונטר עובר לאלי אוחנה. מצד אחד אוחנה רוצה לשמור על שפיות ותדמית טובה יותר אך מנגד גם הוא מתחיל להבין שבדיוק כמו מקרה קרלסן - רוני לוי או ג'ורדי קרויף - ליטו וידגאל, יש מצבים שבהם דברים לא מסתדרים בין הדרך המקצועית של המועדון לבין המאמן ואין מנוס מפרידה.
אם אלי אוחנה יכול לעשות קסמים בימים הקרובים ולגרום לאלי טביב ולשרון מימר לעבוד באמת בסיעור מוחות ובשיתוף פעולה דיינו. אם לא, העניינים חייבים להיחתך כמה שיותר מהר והמועדון חייב להתקדם הלאה. לא קל להיות אלי אוחנה בימים אילו אבל החלטות חייבות יהיו להתקבל כמה שיותר מהר, לכאן או לכאן. כל יום שעובר במצב הנוכחי רק מזיק לבית"ר ירושלים.