בשבוע שעבר, כשנבחרת העתודה השלימה את מסעה המופלא באליפות אירופה וזכתה במדליית הכסף, ישב קורן ז'ורנו בביתו באחוזת ברק, יישוב קהילתי בעמק יזרעאל, צפה במשחקים בטלוויזיה והתרגש. מי שהיה עד לא מזמן אחד השחקנים הקבועים והבולטים בסגל, לא קינא בחברים שפרשו כנפיים והפכו לכוכבים בכדורסל הישראלי. במהלך הטורניר הוא התכתב עם כמה מהם, איחל להם הצלחה ופירגן על הניצחונות. הם הזכירו לו שוב ושוב כמה הוא חסר להם.
"ברור שהייתי שמח להיות שם ולחוות את החוויה הזאת, אבל אחרי מה שעברתי בשנה וחצי האחרונות למדתי להעריך את הדברים הבסיסיים והחשובים בחיים", אומר ז'ורנו בראיון לוואלה! ספורט. "על ההישגים שאני משיג היום פחות שומעים בתקשורת, אבל בשבילי כל התקדמות בשיקום זה ניצחון, ואני מנסה לצבור כמה שיותר ניצחונות. אני לא מתבאס על המקום שאני נמצא בו עכשיו. המציאות נתנה לי הרבה כלים וכוח להתמודד עם דברים לא פשוטים, ואני בטוח שזה ישרת אותי בהמשך הדרך".
ז'ורנו, שיהיה בן 19 בסתיו הקרוב, הופיע בנבחרות הקדטים והנוער עם שבעה משחקני הדור הנוכחי של העתודה, והיה לו חלק משמעותי בהעפלות של שתיהן בחזרה לדרג א' באירופה. אלא שלפני שנה וחצי, בעקבות כאבים מהם סבל ברגלו, הוא גילה כמעט במקרה שיש לו גידול סרטני. חייו התהפכו ברגע.
"הרופא המנתח קרא לנו לפגישה, ואמר שיש לי גידול סרטני. היה קשה לשמוע את המילה המפחידה הזאת. ואני, ספורטאי, שתמיד הייתי בריא, לא עיכלתי. למזלי, גילו את הגידול בשלב מוקדם, עוד לפני שהספיק להתפשט, והכל קרה כל כך מהר. אחרי כמה ימים כבר התחלתי טיפולים, וכעבור שלושה חודשים עברתי ניתוח".
- מתי הפנמת את המציאות החדשה, את המצב שנכפה עליך?
"תוך זמן קצר, משהו כמו חודש, השיער שלי התחיל לנשור. זה רגע של שוק, רגע של הבנה. ניסיתי לשמור על שגרה עד כמה שיכולתי, לא ויתרתי על הכדור ועל המגרש, ולפחות פעמיים או שלוש בשבוע הלכתי לזרוק קצת לסל. עשיתי את זה בקצב איטי, בלי להעלות את הדופק, והתעייפתי מאוד מהר, אבל זה היה חשוב לי, בשביל להרגיש שלפחות חלק קטן מהשגרה שלי נשמר".
לפני שמונה חודשים קיבל ז'ורנו את הבשורה לה חיכה וציפה: הניתוח והטיפולים עשו את שלהם, והוא הבריא. הגידול הוסר, וגופו נקי. הוא עדיין נמצא תחת מעקב, ועובר בדיקות תקופתיות, אבל מרגיש הרבה יותר טוב ושוקד על משימת חייו: קאמבק למגרשי הכדורסל.
"לפני שהכל קרה, כמו כל כדורסלן צעיר, הסתכלתי קדימה וחלמתי לשחק באירופה, ללבוש את מדי נבחרת ישראל. אבל היום אני מסתכל על הדברים בצורה כל כך שונה. כרגע לא מעניין אותי לזכות במדליות, אני עוד לא במקום לכבוש את העולם. אני רק חולם על הרגע שבו אחזור לשחק. שאוכל לעלות על המגרש, במשחק אמיתי, עם האדרנלין וההתרגשות. לא אכפת לי איפה ואיך, רק לדעת שאני שוב שם. זה לא שוויתרתי על החלומות שלי. אני עדיין בטוח שאוכל להגשים אותם, אבל אני ארשה לעצמי לחלום עליהם ולשאוף אליהם כשאדע שאני שוב במגרש".
כרגע אין לוחות זמנים מוגדרים לשלב שבו ז'ורנו יוכל לנסות לחזור למגרשים, ולא הכל עובד בצורה חלקה. "בדצמבר סיימתי את הטיפולים והודיעו לי שאני נקי, וכבר בינואר התחלתי בתהליך שיקום, אבל חזרתי לרוץ מהר מדי כנראה, ובשבוע הבא אני אעבור ניתוח קטן ברגל, כי העצם זקוקה לחיזוק אחרי שנפגעה מהעומס בשיקום".
- עד כמה זה יעכב את תהליך החזרה שלך לפעילות?
"הרופאים יאסרו עליי לדרוך על הרגל במשך שלושה שבועות אחרי הניתוח, ואז נמשיך בתהליך. אני לא עובד לפי לוחות זמנים, כי יש הרבה דברים בסיפור הזה שאי אפשר לשלוט בהם. אני מאוד מקווה שאוכל לחזור לשחק לקראת סיום העונה הקרובה. אני לא מתכנן יותר מדי, ובכלל לא חושב על אפשרות שלא אשוב למגרשים. המטרה של הרופאים היא שלשם אני אגיע".
- היו לך רגעי שבירה במהלך המסע המטורף שעברת?
"האמת היא שלא. הסביבה שהייתי בה כל כך חיבקה וחיזקה אותי, והיא שמרה עליי שלא אשבר ולא אתייאש. המשפחה, החברים, האנשים מקהילת הכדורסל, מועדון הפועל עמק יזרעאל שאני עדיין חלק ממנו. המון אנשים ידעו על מה שקרה לי, והם דאגו לחזק אותי".
בחורף האחרון, כשז'ורנו עמד בפני סיום הטיפולים, התכוננה נבחרת הנוער לאליפות אירופה - ואז הוא קיבל שיחת טלפון מפתיעה: אנשי איגוד הכדורסל הזמינו אותו להצטרף למשלחת שתצא לטורקיה, בצוותא עם החברים ששיחקו איתו קודם לכן.
"זו הייתה חוויה אדירה", מספר קורן. "כל כך שמחתי שהזמינו אותי, נתנו לי להרגיש שעדיין מחשיבים אותי כחלק מהדבר הזה שנקרא נבחרות ישראל. זה מרגש. האליפות הסתיימה בצורה חמוצה (הנבחרת נשרה בסיומה לדרג ב' אחרי הפסד על חודו של סל; א"ו), אבל אני מעריך ולא שוכח את מה שעשו בשבילי".
כדי להישאר קרוב למגרשים, החל ז'ורנו לעבוד כעוזר המאמן בקבוצת הנערים של הפועל עמק יזרעאל. "זכיתי לעשות דברים שלא הייתי נחשף אליהם אם הייתי ממשיך בקריירה שלי כרגיל", הוא מסביר. "הלמידה שעברתי מוסיפה לי עוד זוויות של הסתכלות על המשחק, מספקת לי קווים חדשים למחשבה. אני מרגיש שזה רק שיפר אותי כשחקן".
- ולא תיסכל אותך כשהחברים בעתודה הגיעו לגמר אליפות אירופה, ואתה לא יכולת להיות שם איתם ולהביא את כל מה שאתה יודע לידי ביטוי?
"זה מתסכל, הרגשות מעורבים ויש קושי, אבל אני יודע לשים את הדברים בפרופורציות. הייתי בקשר במהלך האליפות עם תמיר בלאט ועם יובל זוסמן, ואני חייב להגיד לך שלא הופתעתי מההישג שלהם. כשאתה משחק בקדטים ובנוער, אתה תמיד שומע סיפורים מחבר'ה גדולים יותר, מסתכל קדימה וזה עושה חשק להתקדם עם הנבחרות. עברנו תהליך ארוך, שיחקנו יחד כמה שנים, ואני מאוד גאה בהם. מה שהם עשו שם בכלל לא מובן מאליו. אני מבין את המקום שלי, אני משלים איתו, אבל מי יודע? אולי יום אחד אני עוד אצטרף אליהם. אני בכלל לא פוסל את זה".
