בוריס בקר נפרד
לא רבים זוכרים את זה היום, אבל מי שהיה אחראי ועדיין רשום על אחת ההפתעות הגדולות בתולדות ווימבלדון הוא לא אחר מאשר פטר דוהאן. בין שישי לשבת הגיעו חייו לסיום עצוב מאוד בגיל 56 כשהלך לעולמו בתום מאבק קצר של תשעה שבועות בלבד במחלת ניוון שרירים שהכריעה אותו.
דוהאן חולל את הסנסציה הענקית ב-1987 כשדורג במקום ה-70 בעולם. האוסטרלי, שדירוג השיא בקריירה שלו היה 43 ביחידים ו-15 בזוגות, הדהים אז במגרש 1 הישן את האלוף בשנתיים שקדמו לכך, בוריס בקר, ושלח אותו הביתה כבר בסיבוב השני. דוהאן ניצח אז 6:7, 6:4, 2:6, 4:6 את בום בום וזכה לכינוי "Becker Wrecker".
איגוד הטניס האוסטרלי שחרר הודעה שמאשרת את דבר מותו של דוהאן, בה נכתב: "המחשבות שלנו והתפילות שלנו עם משפחתו וחבריו של פטר. הוא מעולם לא הפסיד בגביע דייויס, זכה באליפות דרום אוסטרליה ביחידים והגיע למקום ה-15 בזוגות כשהוא זוכה בחמישה תארים במהלך הקריירה שלו. לאחר הפרישה שלו, פטר אימן בארצות הברית אחרי שלמד באוניברסיטת אקרנאס, שם היה אלוף ארצות הברית הברית ו-NCAA. הוא חזר לחיות באוסטרליה ב-2009. המחויבות לטניס הייתה בדמו של פטר כל חייו וגם בזמן מחלתו שתקפה אותו באגרסיביות ואובחנה רק לפני תשעה שבועות. מחווה מרגשת לפטר על ידי קפטן נבחרת הדייויס לשעבר ג'ון פיצג'ראלד, יחד עם פעולת התרמה, התקיימה בשבוע שעבר בארוחת ערב בווימבלדון. פטר הותיר מאחוריו את אמו תלמה, את בניו ג'ון (בן 26) והאנטר (23), שניהם גרים בארצות הברית, ואת אחיותיו קייתי ומרגרט".
בוריס בקר, שהפסיד כאמור באותו משחק סנסציוני, צייץ תמונה של השניים מאותו משחק וכתב: "RIP MATE! היית השחקן הטוב יותר באותו משחק. תנחומיי מכל הלב למשפחתו של פטר דוהאן. אחוות הטניס איבד אדם נהדר ושחקן נפלא". אגב, אחרי אותו משחק אמר בקר: "הפסדתי במשחק טניס, לא הפסדתי במלחמה, אף אחד לא מת, הפסדתי במשחק טניס. ניסיתי לעשות את המיטב, לא שיחקתי טוב, הוא כן שיחק טוב, לא החטיא הרבה וזה הכול. הייתי על המגרש, לא עשיתי את המיטב, אבל ניסיתי, הוא פשוט היה השחקן הטוב יותר היום. לא חשבתי שהוא ישחק כך. הרגשתי שאם אדחוף ואלחץ אותו, הוא יישבר ואז אנצח בקלות, לא חשבתי שהוא כל כך טוב. אני מאוכזב ואני יודע שזה הולך לכאוב, אבל ידעתי שזה יבוא מתישהו ושלא אנצח תמיד בווימבלדון. אני עדיין חושב שאני שחקן טוב ממנו, אבל הוא היה כמו קסם, ניחש כל דבר שאני הולך לעשות".
דוהאן עצמו, שהתגורר בהוסטל של 11 ליש"ט ללילה והגיע לטורניר באוטובוס, אמר אחרי אותו משחק: "מה שהפתיע את בוריס היה ששמרתי על רמה גבוהה לאורך ארבע מערכות, אבל אם לומר לכם את האמת בכלל לא הסתכלתי מעבר לבקר כדי לראות מול מי אתמודד בסיבוב הבא. אני חייב להוכיח לכולם שזה לא דבר של פעם בחיים ושהם לא ישמעו שוב מפטר דוהאן. אני לא מאשים אנשים שחושבים כך. כשיצאתי למגרש כדי להגיש למשחק, ידעתי שבוריס יעלה את הרמה שלו ואראה את הטוב ביותר שהוא יודע לייצר. אסור היה לי לבצע טעויות".
דוהאן, שמעולם לא ניצח במשחק בווימבלדון לפני 1987, אז ניצח 7:9 במערכה החמישית את אלכס אנטוניטש האוסטרי בסיבוב הראשון, התראיין גם בשנה שעברה ואמר: "חשבתי ש-1986 תהיה השנה שלי, אבל נפצעתי באפריל ואז לא יכולתי לשחק בווימבלדון ובשאר הטורנירים באותה שנה. ב-87' שיחקתי ממש טוב. הביטחון שלי היה גבוה, הייתה לי תחרות טובה באליפות אוסטרליה וניצחתי כמה שחקנים בכירים. הייתי בשיא שלי. הרגשתי שהייתי מומחה דשא ובוריס היה שחקן נהדר על דשא, אבל היו כמה דברים צפויים במשחק שלו". דוהאן סיפר שלא ידע שבקר רגוע לקראת המשחק שלו כי ראה אותו לראשונה רק על המגרש: "הוא היה בחדר הלבשה אחר. כל המדורגים והשמות הגדולים היו בחדר הלבשה A בזמן שכל הבטלנים כמוני היו בחדר הלבשה B".
דוהאן סיפר על מה שקרה אחרי המשחק: "בוריס היה ידידותי מאוד אחרי המשחק, אמרתי לו 'בוריס, אני מצטער, אני יודע שאתה מנסה לזכות בתואר שלישי פה ברציפות כנער וזה משהו שאף אחד לא עשה לפני כן'. ואז הוא אמר: 'לא, לא, לא, אתה היית טוב מדי'. ראיתי אותו אחר כך במהלך הקיץ והוא דיבר על זה שכל התקשורת רדפה אחריו וירדה עליו 'איך הפסדת לכלומניק ההוא' והוא אמר: 'זה לא כזה עניין גדול, כולם מפסידים משחקים פה ושם, אני לא יכול לנצח בכל המשחקים'. בשבילי זה היה הניצחון הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון וזה בנה לי מוניטין".
דוהאן סיפר שהוא לא היה מסוגל להתמודד עם התקשורת אחרי אותו ניצחון: "זה היה כל כך עמוס ומלא. קיבלתי כל הזמן בקשות לראיונות מאנגליה ומהבית באוסטרליה, קיבלתי מברק ממי שהיה אז ראש ממשלת אוסטרליה רוב הואק שבירך אותי, קרו כל כך הרבה דברים. כשחזרתי לאוסטרליה, ערכו לכבודי קבלת פנים חגיגית בעיר שלי ניוקאסל והעניקו לי את מפתחות העיר. קיבלתי כל כך הרבה פרסום פתאום". דוהאן המשיך לניצחון נוסף ובשמינית הגמר הפסיד לבן ארצו פט קאש, שהמשיך כל הדרך לזכייה בטורניר: "קאשי היה יכול לשחק נגד בוריס בחצי הגמר של אותה שנה, שנה לאחר מכן הוא שיחק מולו ברבע הגמר והפסיד לו בשלוש מערכות. יש לי בדיחה איתו על זה, ראיתי אותו בשנה שעברה והוא אמר: 'האם אי פעם הודיתי לך על זה שהעפת את בוריס מווימבלדון? הצ'ק המלכותי שלך בדואר'".
קליפ מיוחד שנערך לזכרו של דוהאן
אחרי היוודע דבר מותו, קאש ספד לחברו: "פטר עשה את הדרך הקשה בסבב, לא ניתנו לו כרטיסים חופשיים כשחקן צעיר או משהו כזה, הוא היה צריך לעבוד קשה דרך קולג' בארצות הברית כדי לפרוח. הידיים הארוכות שלו סיפקו לו סרב עוצמתי ומגע רך שבו כולנו קינאנו. היה קשה לשחק נגדו. הוא הפך לשחקן יחידים קשה ושחקן זוגות נהדר. הוא היה החבר הכי טוב שיכול להיות בנבחרת הדייויס ואדם בעל מוסר עבודה גבוה מאוד. האנרגיה שלו הרימה את חדר ההלבשה, אבל תמיד אזכור אותו בזכות חוש ההומור שלו, את הצחוק המיוחד שלו ואת החיוך הענק שלו".
דבר אחד דוהאן זוכר לחיוב במיוחד: "אחרי שניצחתי את בקר, אנשי ווימבלדון באו אליי ואמרו לי: 'מר דוהאן, אנחנו הולכים להעביר אותך לחדר הלבשה A', אבל אני חושב שזה היה בגלל בעיות לוגיסטיות בשל כמות האנשים שהיו מחכים לי בכל פעם מחוץ לחדר הלבשה B והעמיסו את הצד ההוא של המתחם. אנשים היו מחכים לחתימות ממני ואז אם היה לי משחק, הם היו שולחים אליי הבטחה כל הדרך לחדר הלבשה B שהיה מפלס לי דרך בין כל הקהל. אז במשך חצי טורניר גרנד סלאם בכל החיים שלי הרגשתי כאילו אני שייך לצמרת הטניס".