פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שטח שיפוט: ארון ג'אדג' הוא הסנסציה החדשה של ניו יורק

        הוא אומץ בגיל יום ("בגיל 10 הבנתי שאני שונה מההורים"), נחשב לספורטאי הכי מנומס, יכול היה להיות כוכב NBA או פוטבול ענק ומתנשא לגובה 2.01 מטר. ומעל הכל, ארון ג'אדג' הוא מפלצת, כזו שמשגעת ניו יורק בסגנון ה"לינסניטי" ונותנת תקווה חדשה לקבוצה הגדולה של אמריקה

        ארון ג'אדג' ניו יורק יאנקיז (AP)
        יביא אליפות ראשונה בעשור הזה ו-28 בסך הכול? ג'אדג' (צילום: AP)

        היריבות הכי גדולה בספורט האמריקאי, זו שבין קבוצות הבייסבול ניו יורק יאנקיז לבוסטון רד סוקס, דעכה מעט בשנים האחרונות. אחרי עשורים רבים בהם ה"מפציצים מהברונקס" היו הקבוצה המוצלחת ביותר ב-MLB והאחות הקטנה מעיר השעועית ניסתה להטריד אותם ורדפה קרוב למאה שלמה אחרי תואר אליפות, היוצרות התהפכו משהו.

        ב-2004, בוסטון ביצעה את המהפך המפורסם מול היאנקיז בפלייאוף ושברה קללה של 86 שנות בצורת ומאז היא לקחה עוד שתי אליפויות, בעוד ניו יורק, אחרי 17 הופעות פלייאוף ב-18 עונות ודומיננטיות אדירה בסוף שנות ה-90 ותחילת המילניום החדש, עלתה רק לפלייאוף אחד מבין ארבעת האחרונים וגם בו, הודחה אחרי משחק בודד.

        העונה לעומת זאת, היאנקיז חוזרים לעצמם בגדול ונאבקים על מקום בפוסטסיזן מול הרד סוקס, שנטלו לאחרונה את השליטה בבית המשותף בו השתיים משחקות. ההתעוררות הזו של היאנקיז מתרחשת בעיקר בזכות רוקי אחד סנסציוני, שהטירוף סביבו מזכיר את ה"לינסניטי" הבלתי נשכח. הוא אפילו מתהדר בשם מגניב, ארון ג'אדג', מה שהוביל את אוהדי היאנקיז לשלל מחוות כמו פאות של שופטי בית משפט או שלטים מגניבים דוגמת "All Rise", הקריאה האמריקאית המפורסמת לכל הקהל לעמוד כאשר השופט נכנס להיכל.

        עד כדי כך ג'אדג' טוב, שכאשר בסוף השבוע הרד סוקס והיאנקיז נפגשו לסדרת משחקים במסגרת הקרב על ראשות בית המזרח, ושחקן בוסטון ג'קי בראדלי ג'וניור "שדד" באתלטיות מרהיבה הומראן נוסף מהאוסף המתמלא במהירות של ג'אדג', בחשבון הטוויטר של הגרביים שלחו עקיצה לעבר הכוכב העולה של היריבה השנואה. גם הם יודעים שהם הולכים להיתקל בו הרבה מאוד בשנים הקרובות.

        בבוסטון יודעים היטב מי היריב לשנים הקרובות ומנסים לעקוץ

        לניו יורק יאנקיז, הקבוצה עם הערך הרביעי בגובהו בעולם (3.4 מיליארד דולר, אחרי דאלאס קאובויס, ריאל מדריד וברצלונה) יש 27 אליפויות מתוך 114 שנות הליגה, ממוצע של אליפות לכל 4.5 שנים בערך. היא גם מחזיקה בנתון מדהים לפיו מאז שנות ה-20, היא זכתה באליפות אחת לפחות בכל עשור מלבד האייטיז. האליפות האחרונה של הקבוצה הגיעה ב-2009 וכעת, נשארו לה רק שלוש שנים בהן היא תוכל לזכות בטבעת גם בעשור הנוכחי, כך שכל התקוות (והלחץ) נופלות כרגע על הכתפיים של ארון ג'אדג' וטפו טפו, יש על מה ליפול.

        עוד לפני פגרת האולסטאר, שחקן האאוטפילד כבר שבר את שיא ההומראנים לרוקי של שחקן היאנקיז, שיא שהיה שייך מאז 1936 ועד השנה לג'ו דימאג'יו הגדול. השיא הקודם עמד על 29 כדורים שהוטסו אל היציעים ולג'אדג' יש עוד כמעט חצי עונה לשפר את המאזן שלו. במשחק האולסטאר עצמו, הוא גם זכה ב"הומראן דרבי", תחרות הומראנים בין כמה מכוכבי הליגה. כדור אחד שלו פגע בתקרת האצטדיון בפלורידה וכדור אחר טס למרחק חולני של 156 מטר. עד כה, הוא זכה בתואר רוקי החודש באפריל, מאי ויוני (כל חודשי העונה הנוכחית) ונבחר לשחקן החודש של האמריקן ליג כולה ביוני.

        אז מאיפה כל העוצמות המשוגעות האלה מגיעות? ג'אדג', יליד אפריל 1992, מתנשא לגובה 2.01 מטרים, מגדל במונחים של עולם הבייסבול. הוא נולד בלינדן, קליפורניה ובגיל יום אחד בלבד אומץ בידי זוג מורים, ויין ופטי, עבורם היה זה אימוץ שני. "בגיל 10 הבנתי שאני לא נראה כמוהם", סיפר ג'אדג', בעל גוון עור שהאמריקאים נוהגים לכנות "דו גזעי", "שאלתי אותם מה קורה והם סיפרו לי שאני מאומץ וזה מושלם מבחינתי. הם ההורים היחידים שהכרתי בחיי, אז זה לא סיפור גדול".

        בבליצ'ר אספו קצת מהביצועים של ג'אדג' מימי התיכון, בפוטבול וכדורסל. מכונה

        מהר מאוד, הילד המאומץ הזה, שעדיין מתקשר להורים שלו בכל יום ושמוגדר בתקשורת הניו יורקרית הנושכת כ"ספורטאי הכי מנומס ומחונך שתמצאו", התחיל לצמוח לגובה והפך לכוכב גדול בשלושה ענפי ספורט בתיכון: כמגיש ושחקן בסיס ראשון הוא הבריק על מגרש הבייסבול, כתופס הוא היה בלתי עציר במשחקי הפוטבול (כולל 17 טאצ'דאונים שתפס, שיא עבור התיכון שלו) ובתור סנטר, הוא נכלל ב"נבחרת קליפורניה" בכדורסל, אחרי שהעמיד ממוצעים של 18.2 נקודות (עוד שיא) ו-12.8 ריבאונדים למשחק.

        כמובן שעם סיום התיכון, כל המכללות הגדולות, בקליפורניה (סטנפורד, UCLA ואחרות) ומחוץ למדינה (נוטרדאם למשל) הסתערו ורצו לתת לו מלגה כדי שישחק עבורן פוטבול בתפקיד הטייט אנד. הוא יכול היה להיות משהו דומה לרוב גרונקובסקי, כוכב ניו אינגלנד פטריוטס, אבל הבייסבול, האלגנטי והרגוע יותר, תמיד משך אותו. אוקלנד את'לטיקס, ההיא מ"מאניבול" ובילי בין, שיודעת הרבה פעמים לראות שני צעדים קדימה, לקחה אותו בסיבוב ה-31 של דראפט 2010, אבל ג'אדג' העדיף לוותר וללכת ללמוד באוניברסיטת פרזנו סטייט בקליפורניה: "בגלל ששני ההורים לשי מורים, ידעתי תמיד שחינוך קודם לכל דבר אחר", הוא הסביר, "זו הייתה ההחלטה הנכונה עבורי. אם לומר את האמת, לא הייתי מוכן לעולם הגדול אחרי שסיימתי את התיכון. נזקקתי לקולג' כדי להתבגר". מתי בפעם האחרונה נתקלתם בכוכב אמריקאי צעיר מתבטא ככה?

        אוהדי ניו יורק יאנקיז עם שלטים לכבוד ארון ג'אדג' (AP)
        האזור המיוחד ביאנקי סטדיום (צילום: AP)

        אחרי שכיכב בקבוצת הבייסבול של פרזנו במשך שלוש שנים, ג'אדג' התייצב לדראפט בפעם השנייה והפעם, נבחר בסיבוב הראשון, בחירה 32, על ידי היאנקיז. הפתיחה הייתה מתסכלת ופציעה גרמה לו להחמיץ את כל עונת 2013 בקבוצת הפיתוח, אבל כשחזר, מהר מאוד התקדם בסולם הדרגות. ב-13 באוגוסט של העונה שעברה, הוא זכה להופעת בכורה במדי היאנקיז, מול טמפה ביי. בניסיון הראשון בקריירה שלו, חבט להומראן. גם במשחק השני שלו הוא חבט להומראן. הוא היה השחקן הראשון של היאנקיז מאז 1980 שעשה זאת. זו הייתה הפעם הראשונה, וממש לא האחרונה, שהסטטיסטיקאים רצו לעדכן את ספרי ההיסטוריה בגללו.

        בתום שפשוף קצר אשתקד, השנה ג'אדג' כבר הפך לשחקן מן המניין עבור היאנקיז והוביל אותם לפתיחת עונה נהדרת, תוך שהוא מפגיז הומראנים ללא הכרה. אחד מאותם הומראנים נמדד במהירות של 194.9 קמ"ש, המהיר ביותר שנמדד ב-MLB מאז נכנס המכשור המתאים לכך ב-2015. היאנקיז קלטו מהר מה יש להם בידיים והקצו 18 כסאות באצטדיון לאוהדים שנבחרים לשבת שם ומקבלים גלימות שחורות ופאות של שופטים. האזור הזה, "The Judge's Chambers" (לשכת השופט) הפך לאטרקציה מספר 2 ביאנקי סטדיום העונה. האטרקציה מספר 1 היא הרגעים בהם ארון ג'אדג' עולה לחבוט, כי אתה אף פעם לא יודע מה תקבל. "הייתי בהלם כששמעתי על האזור הזה", הודה ג'אדג', "הופתעתי. אני חושב שזה מגניב מאוד והאוהדים מתים על זה".

        בבחירות לאולסטאר, ג'אדג' קיבל כמעט 4.5 מיליון קולות, יותר מכל שחקן אחרי באמריקן ליג. דווקא מאז הוא חווה קצת קשיים. בחמשת המשחקים שאחרי האולסטאר, הוא השיג רק חבטה אחת מ-21 ניסיונות וגם אחריהם לא ממש הצליח לשחזר את יכולתו ונתקל אולי ב"חומת הרוקיז" הידועה לשמצה (ההומראן המטורף שלו הלילה בסיאטל יעיד אחרת) ועדיין, הוא מוביל את הליגה כולה בהומראנים, מדורג שני באמריקן ליג בכמות הריצות שהכניס, תשיעי באחוזי החבטה ושני בליגה כולה (ראשון מבין שחקני השדה, לא המגישים) ב"כמות הניצחונות שהוא שווה" ליאנקיז, עם 5.11.

        אחרי האולסטאר האחרון, הקומישינר של הליגה רוב מנפרד טען שג'אדג' "יכול להיות הפנים של המשחק שלנו בעתיד". ה-MLB משוועת לכוכב כזה, שיהיה גדול מהספורט. הליגה רודפת אחרי הפופולריות הגואה של הפוטבול והכדורסל וזה לא פשוט בענף שמתנהל בצורה איטית כל כך ולא ממש מדבר לצעירים של ימינו, שחיים בקצב מסחרר. חודש אחרי תחילת העונה, ג'אדג' הופיע בתכנית הלילה של ג'ימי פאלון ושאל אוהדים של היאנקיז לגבי היכולת שלו. אף אחד מהם לא זיהה אותו. היום, לפחות בניו יורק, המצב הזה כבר השתנה ובקרוב מאוד, אם ימשיך בקצב הזה, הפנים של ארון ג'אדג' כבר יהיו מקושרות לבייסבול בכל רחבי ארצות הברית.

        הפודיום: שקדי על ההעברות בכדורסל, אבי נרדיה על זן, קרב מגע והיאקוזה