ממש לא פרסום ראשון: הלקח מפרשת בר טימור ומכבי תל אביב

בווידאו: יומו הראשון של עומרי כספי כשחקן גולדן סטייט ווריירס

לעמוד הפייסבוק של אהרל'ה ויסברג

"רבותיי העיתונות, איפה הייתם כל הקיץ?", עקץ שמעון מזרחי את נציגי התקשורת ביום חם ומהביל בשנת 1990, כשעיניהם המשתאות לא מאמינות למראהו של נדב הנפלד נכנס לחדר ומוצג במכבי תל אביב. איש לא שיער בכלל שהיונה תפרוש כנפיה בחזרה ארצה אחרי שנה אחת בלבד בקונטיקט, אבל הצהובים הצליחו לשים את ידיהם על הכוכב.

אלה היו ימים אחרים. ערוץ אחד בטלוויזיה, שתי רשתות ברדיו, שלושה עיתונים ארציים וזהו. המרדף אחרי הידיעות הראשוניות, יעידו אנשי התקשורת של הימים ההם, היה קשה לא פחות. באותם זמנים, גם אם כתב החזיק בידיו סקופ - לא הייתה לו מהדורה דיגיטלית שבה יכול היה לצאת מיד לאור. הוא היה צריך להמתין לירידת העיתון לדפוס בלילה, ולמהר בבוקר לדוכן העיתונים כדי לוודא שהבלעדיות באמת הייתה בידיו.

היום, בעידן האינסטנט, אין רגע אחד של המתנה. ידיעה על סיכום מתפרסמת, והיא נכונה לחלוטין, אבל עוד בטרם עוכלה - כבר חלה התפתחות נוספת ומפתיעה שהופכת את כל התמונה: אוהדים שהחלו לטנף על "סמל שבגד" ועל רכז שלא התקדם במיל במשך שלוש שנים, מסבירים פתאום איזה נוקאאוט הנחיתו על היריבה בכך שגברו עליה בקרב על שירותיו של אותו שחקן. עסקנים שמיהרו לתדרך (בעילום שם) נגד מי שעזב אותם כדי לכסות על המכה שספגו בשריר האגו, צריכים לפתע לחבק את הבן האובד. ושחקנים שעשו הכל כדי לחצות את הכביש, מעזים לטעון בנון שלנטיות כי "בית לא עוזבים" ומעולם לא חשבו באמת ללכת. נו באמת.

כבודו של בר טימור במקומו מונח, אבל ספק אם הסערה שהתחוללה סביב איוש עמדת הרכז השני (או השלישי) לעונת 2017/18 תיצרב בספר דברי הימים של הכדורסל הישראלי כאירוע מכונן. מה שכן, ההתרחשויות האחרונות בהחלט מלמדות על שינויי מגמות, על כשלים בהתנהלות ועל הלכי חשיבה חדשים של גורמים שונים ו/או משונים.

עוד בנושא:

דיווח: מכבי תל אביב במשא ומתן מתקדם עם פייר ג'קסון
בר טימור: "היה שבוע קשה, עשיתי טעויות במו"מ עם ירושלים"
הבריז למכבי תל אביב: בר טימור חתם לעוד שלוש שנים בהפועל ירושלים