יש למה לצפות: על העונה החדשה שמצפה לבית"ר ירושלים

המלפפון: מצד אחד, לוותר שוב על הכנסה של כשני מיליון יורו עבור שחקן שלא לוקח את הקבוצה שלך לשום מקום, במקרה הטוב, ועוד במועדון שהוא שם נרדף לבזבוז כספים. מצד שני, לחזק את היריבה הכי שנואה שלך, שבעונה שעברה התקשתה למצוא תחליפים לשחקן הבכיר שעזב, גם בגלל שלא הסכמת לתת להם את מה שחיפשו. אין ספק, דילמת עטר תמשיך לרדוף את הלילות של יעקב שחר עד סגירת חלון העברות.

הצנון: עמרי אלטמן סיכם בפנאתינייקוס. כן, שוב מקום שבו לא תהיה כלפיו טיפת סבלנות. כן, שוב מועדון שידרוש ממנו מספרים כאן ועכשיו. כן, שוב קהל גדול ומלחיץ, שלא אוהב שחקנים עם פנים אדישות ותרומה מעטה. כן, שוב קבוצה שיותר מתאימה לו כלכלית אבל פחות מקצועית.

מסיבת העיתונאים שהציגה את יוסי בניון השבוע עסקה לא מעט במטרות לשמן הוא בא ואליהן הוא מצטרף כעת בבית"ר ירושלים. בניון, מנוסה בלשונו כשהוא רוצה, לא מעד. הוא אמר בדיוק מה שצריך להגיד. להפועל באר שבע ומכבי תל אביב יש יותר כסף, אבל גם אנחנו, בית"ר הכוונה, רוצים לנסות לעשות צעד קדימה.

אלי אוחנה, אולי הסמל הכי גדול לווינריות ותארים בבית"ר, היה פחות זהיר ממנו. אוחנה לא אמר מפורשות את המילה אליפות, אבל יותר מרמז שמועדון כמו בית"ר צריך תמיד לכוון לתארים בכל מצב, גם אם יש שלוש קבוצות עשירות יותר ושתיים טובות יותר.

לא מדובר הפעם בקלישאות של קיץ. שניהם מבינים שיש תכונה באוויר. שניהם התכוננו לשאלות האלה, שניהם מרגישים את מה שכל אוהד בית"ר מרגיש - העונה יש ציפיות מהמועדון. העונה, לראשונה בעידן טביב, יש רף ברור של הצלחה. מהו אותו רף, זו שאלה אחרת. יש שחקני עבר שהימרו על בית"ר בתור האלופה הסנסציונית שאיש לא שם לב אליה. אנשים שפויים וחכמים יותר בטוחים שזה הזמן לעבור ממקום שלישי למקום שני. או בקיצור – מקומות 1-2. וזה כבר מהפך: מעונות שאיש לא יודע איך מתחילים אותן, עם כוכבים שנמכרו או עזבו ובעלים שמאיים לנטוש, בית"ר הנוכחית עוברת למשהו אחר לגמרי. משהו עם מסגרת. עם מטרה. עם חץ. עם הגדרות ברורות של טוב ורע.

ולא שזה אסון גדול. יש רק בעיה אחת עם העניין הזה של הציפיות: זה קצת חדש עבור בית"ר של טביב. בית"ר של טביב רגילה להצליח מתוך חוסר הציפיות. או, אם כבר, מתוך הציפיות לכישלון. אחרי פיטורים של עוד מאמן, או אחרי עזיבה של עוד כוכב, או אחרי עוד איום של הבעלים. בית"ר בעידן טביב הקפידה להפתיע, לבוא מלמטה, לקום מההריסות. הפסד לא היה אסון, תיקו לא היה נורא. מקום שלישי, מקום רביעי – מה זה באמת משנה כל עוד אנחנו באים מאחור.

בעונה הבאה מרחב התמרון הזה לא יהיה קיים עבור בית"ר. ושוב, זה לא כזה רע. צריך רק להתכונן לכך. בסוף העונה שעברה התרחש אירוע קצת מוזר באצטדיון בנתניה: בית"ר ירושלים חגגה מקום שלישי. ממש חגגה. היתה שמחה כאילו זו מכבי פתח תקוה או מ.ס אשדוד. בית"ר יכולה וצריכה לברוח מהמנטליות הזו לפני שהיא מוטמעת בה באופן סופי. העונה זה יכול לקרות. העונה זה צריך לקרות. אלי אוחנה, עם התנהלות נכונה, הוא בדיוק הקו שיכול לחבר בין השפיות המנצחת של טביב לרוח ההיסטורית של המועדון. אבל הקו הזה הוא דק, לא ברור, לא מוכר, וצריך יד מאוד עדינה, חכמה ומיומנת כדי לשרטט אותו היטב.

כשמשווים בין בית"ר של סוף העונה שעברה לזו של תחילת הקיץ, הגובה של המכשול הזה רק עולה. נכון, הסגל התארך, אבל הרוטציה הקצרה בסוף העונה שעברה היתה חלק מסוד ההצלחה של הקבוצה. אוקי, ז'ורז'יניו הוא אולי גניבה, אבל עדיין שני מנהיגים ושחקנים מצוינים עזבו את הקבוצה רק לא מזמן.

סימני השאלה לא מסתיימים כאן. בהרבה פינות זה עדיין נראה כמו בעונות קודמות. המאמן לא ממש חשק בבניון כחיזוק ונאלץ לקבל אותו מהבוסים למעלה. גם במקרה של ציון צמח לא היתה תמימות דעים, וגם בנוגע לציוות של אנטואן קונט קיימים חילוקי דעות בין הצוות המקצועי לצוות הניהולי. אם בית"ר עלולה לסבול מהציפיות החדשות, אז אדרבה בנוגע למימר. עם שמות כמו אוחנה ובניון לצדו, האתגר שלו לנהל מאסה כזו של אגו ולא להפוך מהר מאוד לרן בן שמעון צפוי להיות הרבה יותר קשה.

בנוסף לכל, לא ברור כיצד בית"ר תתמודד עם הדחה מוקדמת מאירופה. המשחק הראשון של העונה נוטה לעתים להיות הכי מסוכן, אפילו שהסיכויים על הנייר נוטים לטובתה. בית"ר עדיין מציגה את בניון, האוהדים מקיימים תהלוכות כאילו העונה נפתחת בעוד חודש, כאשר כבר היום (חמישי) מחכה לקבוצה מוקש קטן שיכול לעשות פיצוץ גדול.

בית"ר, למי שנוטה לשכוח, היא כישלון היסטורי באירופה. עלייה מפתיעה לשלב הבתים יכולה לקחת את המועדון למקומות שהוא חולם עליהם בסתר, כולל להחזיר לטדי את האוהדים שנעלמו. אבל הדרך לשם ארוכה והיא מתחילה במקום שיכול להפוך את כל התיאוריות האלה לסיוט. מול קבוצה שניצחה אותה במחנה האימונים, באצטדיון ריק מקהל, זו בהחלט אפשרות שמעטים מתייחסים אליה ברצינות. למרות הפייבורטיות. ואולי בגללה.

בית"ר ירושלים פותחת בדרך כלל עונות בצורה רעה, אבל השנה, כדי להימנע מהתסריט הקבוע של מאמן מפוטר באמצע עונה וזינוק קדימה מיד אחר כך, כל זה יהיה חייב להשתנות. בית"ר יוצאת לעונה שונה לגמרי בעידן טביב. הדרך שבה היא תפתח אותה תקבע לא מעט לגבי המוכנות של המועדון לקראת האתגר החדש.