גמר ה-NBA

עניין של דינמיקה: חמש מחשבות מהירות על משחק 4 בגמר ה-NBA

המשחק השני שאירחה קליבלנד נראה בדיוק כמו המשחק השני שאירחה גולדן סטייט, רק להיפך. אז מה נשתנה הלילה הזה? איך השופטים גנבו את ההצגה? ולמה ההפסד הזה עוד ישרת את קווין דוראנט

לברון היה טוב כהרגלו, הפעם גם הרול פליירס שלו הגיעו לעבוד (צילום: AP)

1. לסדרות, בטח שב-NBA, יש דינמיקה מעניינת. שחקנים מובילים בליגה מתרגלים לאורך הקריירות הארוכות שלהם לכל מיני דברים. למשל, המשחק הראשון והמשחק השני בבית, גם של זו וגם של זו, כמעט אף פעם לא יהיו דומים אחד לשני. אבל מסתבר שבכל זאת אפשר למצוא דימיון, למשל בין המשחק השני שמארחת הקבוצה עם יתרון הביתיות לבין המשחק השני שמארחת הקבוצה בלי יתרון הביתיות. או במילים אחרות, בין משחק 2 ל-4.

בלילה שבין ראשון לשני, גולדן סטייט הביסה את קליבלנד בבית 113:132, כמעט-כמעט אותה תוצאה כמו הלילה, רק לכיוון השני. האפשרות להיות קצת בבית, לישון במיטה ולחלופין, להיות בדרכים ולישון במלון, כמו גם המשמעות הקריטית של משחק הבית השני (הווריירס ממש לא רצו להגיע לקליבלנד עם סדרה חצויה, הקאבס ידעו שהפסד סוגר את הסיפור) הובילה להתפוצצות התקפית של המארחת. וזה, בגדול, כל הסיפור של משחק 4.

2. לברון, קיירי ולאב חברו הלילה ל-94 נקודות משותפות. זה מדהים כמובן, אבל לא משהו שלא ראינו מהם. אז מה נשתנה הלילה הזה? הרול פליירס של הקאבס, שפשוט לא היו קיימים עד עכשיו. פתאום, ג'יי אר סמית' קולע מהחצי כמעט ומסיים עם 5 מ-9 לשלוש. פתאום טריסטן תומפסון, אולי בהשפעת קלואי שישבה ביציע, מוריד 10 ריבאונדים ומחלק 5 אסיסטים ובעיקר, נראה בחיים. פתאום, דרון וויליאמס מוצא נקודות ראשונות בגמר וריצ'רד ג'פרסון נראה חד בהגנה בדקות שלו. הרול פליירס ניזונים לרוב מהקהל, מהטירוף ביציעים. במשחק 3 הטירוף הזה פחות הורגש, אחרי שתי תבוסות. הלילה קליבלנד באה להרביץ ולהשתגע וזה עבד לה מצוין. השאלה איך שומרים על זה באורקל ארנה.

עוד בנושא:

קליבלנד הביסה 116:137 את גולדן סטייט במשחק 4

עוד באותו נושא

קליבלנד הביסה 116:137 את גולדן סטייט וצימקה ל-3:1 את סדרת הגמר

לכתבה המלאה
לא לדאוג, KD. בקרוב כנראה תהיה לך טבעת (צילום: AP)

3. אם כבר מדברים על להרביץ, מה בדיוק קרה לשלישיית השופטים? זו הייתה תצוגת שיפוט ביזארית במיוחד והמקרה של דריימונד גרין שהורחק ואז לא הורחק ושל זאזה פאצ'וליה ששלח שני אגרופים למפשעה של שאמפרט בלי שאף אחד על הפרקט שם לב, עוד ידוברו בלי סוף בימים הקרובים. באופן משונה, במשחק שלא היה צמוד מהג'אמפ הראשון ועד לבאזר האחרון בערך, איכשהו השופטים הצליחו לגנוב את ההצגה. לא לעניין.

4. מה לא עבד לווריירס? קרי ותומפסון כמובן (27 נקודות משותפות, 6 מ-19 לשלוש), אבל בגדול, גולדן סטייט עשתה התקפית את מה שעשתה גם במשחק 3 ולראייה, היא קלעה הפעם רק שתי נקודות פחות. הבעיה הייתה כמובן הגנתית אבל גם שם, הקבוצה של סטיב קר שמרה לא רע לפרקים ונכנעה ליום קליעות לא הגיוני של היריבה. כנראה שככה זה כשיש כל כך הרבה כישרון גם בצד השני. מתישהו תחטוף. למרות ההפסד שהרס את המאזן המושלם בפלייאוף, אם הווריירס ישחקו ככה בהתקפה גם במשחק 5, העסק כנראה ייגמר.

5. ההפסד הזה גם "משחרר" קצת את קווין דוראנט. כשהוא בחר להצטרף לגולדן סטייט, כולם חששו מתסריט כזה, של קבוצה דומיננטית בטירוף, של 0:16 בפלייאוף, של משהו שאי אפשר לגעת בו. גולדן סטייט עדיין תהיה אלופה (כנראה. ואם לא, אזדקק לכובע ענק וטעים) ו-KD עדיין יהיה ה-MVP של הגמר (בטח אחרי ה-35 נקודות השקטות שלו הלילה) וככה, כשהוא לא "מושלם" אלא קצת נגיע, גם הנרטיב שלו יתקבל בצורה הרבה יותר חלקה אצל האוהדים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully