לא מעט סיפורים אנושיים מעוררי השראה צפויים במכביה ה-20, שתצא לדרך ב-4 ביולי, יומיים לפני טקס הפתיחה באצטדיון טדי. תחרויות השחיה ייפתחו ב-9 ביולי, ומי שמחפש עוד קצת השראה, מוטב שיגיע למכון וינגייט ויחפש את מאט לוי האוסטרלי - שיאן עולם פראלימפי שיגיע ארצה עם סיפור חיים מיוחד שהפך אותו לספורטאי גדול, ואדם גדול לא פחות. "זה כבוד להגיע למשחקי המכביה ולייצג את אוסטרליה", אמר לאחרונה. "יהיה מרגש ומדהים עבורי, בוודאי ללמוד על התרבות הישראלית והיהודית. ברגע שאהיה שם בישראל, עם המשלחת כולה, כולל בני המשפחה, אני בטוח שזה יעשה את החוויה הזאת לבלתי נשכחת ומועילה גם מבחינת ההצלחה".
מאט לוי (30) נולד עם שיתוק מוחין ובעיות ראיה 15 שבועות לפני התאריך המיועד, ב-11 בינואר, 1987, בסידני. לאורך השנים עבר לא פחות מ-46 ניתוחים כדי שיאפשרו לו להפוך לאדם שהפך להיות, ולספורטאי שהפך להיות. הדרך לא היתה פשוטה, אך התוצאה הסופית מרשימה לכל הדעות.
אל בריכת השחיה המקצוענית הגיע בתחילת שנות האלפיים. "התחלתי לשחות מסיבות רפואיות", הודה, "נולדתי לפני הזמן, עם שיתוק מוחין ובעיות ראיה, אז ההורים שלי חשבו שזה יוכל לעזור. זה נהדר לכושר הגופני, אבל זו גם דרך טובה לפגוש אנשים. אהבתי מאוד להיות חלק מקבוצה, עבודת צוות היתה חשובה מאוד עבורי". זה השתלם, ועוד איך השתלם. הרגע הגדול הראשון שלו הגיע ב-2003, כששבר את שיא העולם במשחה ל-200 מטר חופשי. היכולת הנהדרת הזו שלחה אותו למשחקים פראלימפיים ראשונים בקריירה (אתונה 2004), ואף שלא הצליח להגיע לפודיום ביוון, הוא צבר ניסיון חשוב שסייע לו בהמשך.
באליפות מלבורן לבריכות קצרות, ב-2007, כבר זכה בארבע מדליות כסף וארבע מדליות ארד, וסיפק איתות ראשון למה שעומד להגיע. שנה לאחר מכן, במשחקים הפראלימפיים השניים בקריירה - בייג'ינג 2008 - היה שותף למשלחת השליחים האוסטרלית שזכתה במדליית זהב במשחה ל-100X4 חופשי. שנתיים לאחר מכן, באליפות העולם לספורטאים פראלימפיים, קטף מדליות כסף במשחה ל-100 מטר גב ו-100 מטר חופשי, ומדליות ארד במשחה ל-50 מטר פרפר ו-200 מטר מעורב אישי.
בדיעבד, היתה זו רק ההתחלה, כי ללונדון 2012, הוא שמר את הטוב ביותר: מדליית זהב עם רביעיית השליחים האוסטרלית, מדליית כסף במשחה ל-100 מטר חופשי, ושלוש מדליות ארד - במשחים ל-200 מטר מעורב אישי, 100 מטר גב, ומשחה שליחים נוסף. סוד הקסם? ובכן, אין ממש סוד, פשוט עבודה קשה. ברוב הימים הוא מתעורר בארבע בבוקר ומיד יוצא לאימון בן שלוש שעות, לפני תחילת העבודה שלו כפקיד בנק. לאחר מכן, הוא שב לבריכה לאימון נוסף בן שלוש שעות, הפעם בשעות הערב. "זה לא משאיר הרבה זמן להירגע", הודה, "כשאני מגיע הביתה, זה כמעט זמן לישון".
הכושר הנהדר הזה נמשך גם באליפות העולם לספורטאים פראלימפיים ב-2013 (זהב ב-200 מטר מעורב אישי ובמשחה שליחים, כסף ב-100 מטר חופשי) וב-2015 (כסף ב-200 מטר מעורב אישי, ארד ב-50 מטר חופשי ובמשחה שליחים). בין לבין, זכה לכבוד גדול כשנבחר במולדתו לספורטאי הנכה המצטיין של 2014. ספורטאים רבים בוודאי היו נשחקים עם השנים, אך לא לוי, שהעפיל בקיץ שעבר למשחקים הפראלימפיים בפעם הרביעית בקריירה. אף על פי כן, לריו לא הגיע עם ציפיות גדולות. "אנסה לעשות את הטוב ביותר שלי ואם אצליח להשיג מדליה, זה בונוס מבחינתי", אמר, אך באופן טיפוסי, הצליח להשיג את הבונוס הזה ומצא את דרכו אל הפודיום, כשזכה במדליית ארד ב-200 מטר מעורב אישי. "אם אתה נהנה ממשהו, הרבה דברים טובים יכולים לקרות ממנו", סיפר. "יש לי תשוקה למה שאני עושה ואני אוהב להבין כמה אני יכול לדחוק בגוף ובנפש שלי, ולעשות כל דבר שביכולתי כדי לעמוד במשימה כלשהי".
מלבד בבריכה, לוי, שמעריץ את איאן ת'ורפ, מבלה את זמנו בבישול, אכילה, צפיה בסרטים ופתירת חידוני טריוויה הקשורים בספורט. אבל אין ספק שהאהבה הגדולה ביותר שלו, גם היום, היא להיות מתחת למים, ולהתחרות מול עצמו, היריבים והשעון. ויש לו גם טיפ או שניים שיעזרו לכל אדם באשר הוא להצליח. "90 אחוז מספורט זה מנטלי", סיפר. "להגיע לטופ לא דורש מזל, כי אם גם התמדה ואומץ. רובנו לא מצליחים לעמוד במטרות שלנו בפעם הראשונה, אז צריך להתמיד". ומי כמו מאט לוי יודע את משמעותה האמיתית של התמדה.
