1. "אם אתה משחק באש, אתה נכווה". קליבלנד שיחקה באש במחצית הראשונה. היא סיימה אותה בפיגור שמונה נקודות בלבד, אבל עם 12 איבודים ועם 11 ריבאונדים שהיא אפשרה לווריירס לקטוף בהתקפה. אז ברבע השלישי, דווקא כשהסטטיסטיקות האלה התאזנו מעט וקווין דוראנט נרגע מעט, הגיע המבול וגולדן סטייט פצחה בהתעללות שאין קבוצה שיכולה לעמוד בפניה כנראה. לווריירס מספיק רבע אחד מוצלח בכל משחק כדי לחסל כל יריבה בליגה ולא בטוח שלקאבס יש את היכולת לשרוד ארבעה רבעים באיזשהו משחק בסדרה הזו. היחס הכי נמוך בסכנויות היה על 1:4 לווריירס. סוויפ של גולדן סטייט ניצב רק במקום החמישי באותה רשימה. נכון, זו רק תחילת הסדרה, אבל לפחות אחרי הלילה קשה לראות איך אנחנו חוזרים למשחק שישי בקליבלנד.
2. חמש שנים חיכה קווין דוראנט לחזור לגמר ה-NBA. עוד סיום עונה מתסכל באוקלהומה סיטי, ועוד אחד. כלום לא שבר אותו, עד הסיום האכזרי של העונה שעברה, שהיה טו מאץ'. אז אימא התייצבה בצד אחד של הקווים באורקל ארנה, ריהאנה בצד השני ושתיהן (ועוד איזה 20 אלף מוטרפים בצהוב-כחול) היו עדות לשואו. KD, שההימור עליו כ-MVP של הסדרה סיפק את היחס הכי נמוך, בא למשחק 1 יותר מוכן מכל שחקן אחר. המחצית הראשונה שלו הייתה מאסטרפיס ולמרות שב-15 הדקות הראשונות הוא זרק לא פחות מ-15 פעמים לסל, הוא גם מצא זמן לחלק שישה אסיסטים וכמעט לא טעה, בדרך ל-38 נקודות. אחת ההחלטות הכי לא פופולאריות בתולדות הליגה נראית בדרך הנכונה להשתלם.
עוד בנושא:
גולדן סטייט הביסה את קליבלנד במשחק 1
3. כיוון שבפרק השלישי של הטרילוגיה, כולנו מכירים היטב את כל הדמויות המרכזיות והן כבר מכירות מצוין זו את זה, השאלה הכי מעניינת ערב הסדרה הייתה לגבי דמות המשנה החדשה, מייק בראון. האיש עליו נאמר בציניות ש"הוא יודע יותר טוב מכל אחד אחר איך לתקוע התקפה בראשות לברון ג'יימס", נקלע למעמד המחייב די בטעות ובחסות הגב הכואב של סטיב קר, נאלץ לקחת תוך כמה דקות החלטה חשובה אחרי שדריימונד גרין עשה פאול שני מהיר. בראון פעל נכון, הכניס את איגודאלה ונשאר איתו דקות ארוכות. עד סוף הרבע השלישי, שם המשחק כבר היה גמור, לגרין היו 26 דקות ורק שלוש עבירות ואיגי כבר הספיק לשחק 18 דקות. לפחות את המבחן הראשון שלו צלח בראון בצורה מוצלחת.
4. מצד שני, היה ברור שאפילו הקאבס החזקים יצטרכו לשלוף איזשהו שפן כדי לנצח באורקל ארנה, אבל השפן של טיירון לו התגלה כלא יעיל בכלל. במחצית הראשונה קליבלנד התעקשה לא לחטוף שלשות מומנטום, אז היא פתחה את כל הצבע ואפשרה לווריירס להטביע כאוות נפשם. יחד עם אותם איבודים וריבאונדים התקפיים, גולדן סטייט זרקה עד ההפסקה כמעט 20 כדורים יותר מקליבלנד וככה לקבוצה מאוהיו אין שום סיכוי. בריצת ה-0:13 שגמרה את המשחק בדקות הראשונות של המחצית השנייה, טיי לו לא הגיב ולא עצר את המפולת. באופן כללי, לאורך המשחק, הוא נראה די חסר תשובות למה שיש לווריירס להציע. לאף אחד אין ספק שקשה עד בלתי אפשרי להתמודד עם גולדן סטייט הנוכחית ועדיין, אם קליבלנד לא תראה כמה הפתעות, הסדרה הזו תיגמר מהר מדי.
5. לברון. 28 נקודות, 15 ריבאונדים, 8 אסיסטים אבל גם 8 איבודים ומינוס 22 במדד הפלוס/מינוס. הדרך הכי טובה להגדיר את ההופעה של לברון היא ש"הוא עשה ראסל ווסטברוק" וזה בדיוק הדבר ממנו ה-MVP של המשחק הזה, דוראנט, ניסה לברוח. לפני שנתיים לברון ניסה לנצח את הווריירס לבד והצליח לגרד שני משחקים, בשנה שעברה הוא קיבל עזרה טובה מקיירי בהתקפה ומלאב בהגנה ועשה את הקאמבק. אז קיירי ולאב היו סבירים, כל אחד בתחומו, אבל לא יותר מזה והכי גרוע, הצוות המסייע לא עשה כלום, אפילו לא עיצבן את דריימונד קצת. לברון, שהיסטורית מתקשה במשחקי 1 בחוץ, יכול לשמור את קליבלנד קרובה במשך מחצית מול הווריירס, אולי טיפה יותר במשחקי בית, אבל לבד הוא לא יוכל לקחת את הסדרה הזו, אפילו לא משחק אחד בה כנראה.
ובונוס קטן: אחרי כל ה"מסקנות החותכות" ממשחק 1, בסופו של יום, לא יהיה עוד משחק של 4:20 באיבודי כדור. אולי עוד יהיה פה קצת אקשן.