כשבועיים לפני התכנסותה של נבחרת צרפת לקראת יורו 1996, התקשר זינדין זידאן לדידייה דשאן לצורך התייעצות אחרונה לפני החתימה ביובנטוס. הקפטן הלאומי סיפק המלצות חמות על המועדון, על הסרייה A ועל המאמן מרצ'לו ליפי, אך לא שכח להזהיר מפני "המענה". דשאן סיפר לחברו על פרופסור ג'אמפיירו ונטרונה, מאמן הכושר בעל שיטות העבודה המפוקפקות, שבין היתר תלה לשחקנים את "פעמון הבושה" בו נאלץ לצלצל הראשון שהעז לפרוש מהאימון. "אתה תשתפר", הבטיח דשאן, "אבל תדע שזה יהיה כואב".
זידאן לא שיער בנפשו עד כמה. לימים סיפר בראיון: "דשאן עדכן אותי לגבי השיטות, אבל לא האמנתי שזה יכול להיות כל כך גרוע. סיימתי מותש, בדרך כלל הקאתי אחרי אימוני הכושר. רק לסיים אותם היה הישג". אלא שדשאן דייק גם לגבי החלק האחרון של המשפט. זידאן השתפר בכל אספקט של המשחק, הפך לסופרסטאר אמיתי למרות עונת בכורה בה ידע עליות ומורדות, ומעל הכול פיתח תשוקה לתארים והפסיק לפחד מההגדרה "מנהיג".
אז לפני הגמר הסמלי מול יובנטוס, בו זידאן ינהיג את ריאל מדריד כמאמן וינסה להיות הראשון שזוכה פעמיים ברציפות בליגת האלופות, חוזרים 20 שנה לאחור, אל העונה הראשונה שלו במדי הגברת הזקנה. העונה בה זיזו למד לקדש את ערך הניצחון.
זינדין זידאן הגיע ליובנטוס בעיקר בזכות המלצה של מישל פלאטיני. הסמל הגדול של יובנטוס ראה את הפליימייקר סוחף את בורדו לחצי גמר גביע אופ"א בזכות 0:3 בגומלין רבע הגמר על מילאן של פאביו קאפלו (0:2 לרוסונרי במשחק הראשון) והפציר בפני חברו ג'אני אניילי להחתימו. בלקבורן התעניינה גם היא כמה חודשים לפני כן, אך הבעלים ג'ק ווקר החליט לוותר (עם האמירה המפורסמת: "למה שנחתים את זידאן כשיש לנו את טים שרווד?") ויובנטוס רצתה לסגור את העסקה עוד לפני שמחירו של השחקן יאמיר באליפות אירופה.
ב-28 במאי 1996, שישה ימים אחרי שיובנטוס זכתה בליגת האלופות עם ניצחון דרמטי בפנדלים על אייאקס, זידאן הפך רשמית לשחקן הביאנקונרי תמורת סכום המוערך בכ-3.5 מיליון יורו. אחרי יורו 96', בו הקשר הציג יכולת מאכזבת והיה השעיר לעזאזל של הצרפתים בהדחה בחצי הגמר, שווי השוק שלו צנח משמעותית ובאיטליה טענו כי יובנטוס נפלה בגדול. אפילו אניילי תהה בקול: "זידאן האמיתי זה השחקן ששמעתי עליו כל כך הרבה או זה שראיתי ביורו?".
הספתח אכן הזכיר את זידאן של היורו. הקשר בן ה-24 סיים אימונים ביובנטוס עם הלשון בחוץ ואז עוד היה צריך לפגוש הגנות קשוחות ברמת אגרסיביות שלא הכיר. בנוסף, איש פרט למרצ'לו ליפי לא טרח להעניק לו זמן חסד, למרות שהגיע ליובנטוס אחרי עונה מפרכת של 65 משחקים בכל המסגרות ולפני היורו עוד היה מעורב בתאונת דרכים. אפילו השכנים התגעגעו לג'אנלוקה ויאלי, הדייר שעבר לצ'לסי והשאיר לזיזו את הבית. תוסיפו לכך את ההשוואות הבלתי פוסקות לפלאטיני, בקבוצה שגם כך הייתה אלופת אירופה ונחשבה לאחת הגדולות בעולם, ותקבלו נוסחה בטוחה לכישלון. אפשר היה להבין את הגישה המבטלת של האיטלקים.
"דיוקן של אכזבה", הגדירו את זידאן בעיתון "לה סטמפה" אחרי הבכורה הביתית בדלה אלפי, אז הוחלף במחצית הניצחון 1:2 על קליארי במחזור השני של הליגה. "ליפי צדק כשהחליף אותי, לא תרמתי לקבוצה", הודה הצרפתי בסיום. במחזור השלישי הורחק בצהוב שני בדקה ה-75 מול פרוג'ה, וכשחזר במחזור החמישי היה שותף להפסד הבכורה בוויצ'נזה. ליפי עוד חשב אז שזידאן יוכל להיות תואם פאולו סוזה ב-4-3-3 שלו, אך חילוצי כדור לא בדיוק היו הצד החזק של הצרפתי והמטלות הטקטיות הרבות פגמו ביכולתו. "פתחתי רע, באמת", נזכר זידאן בראיון לפני כחודשיים. "לא הייתי מחובר, כולם אמרו שאני רכישה רעה. רק מרצ'לו ליפי האמין בי. בסוף הוא צדק".
המפנה הגיע דווקא בדרבי ד'איטליה הראשון. יובנטוס אירחה את אינטר, שהציגה מנגד רכש הצרפתי משלה - יורי ג'ורקאף. הקשר המלהיב התחיל טוב את ימיו בסרייה A, היה פתוח יותר והפך במהרה לחביב התקשורת. ההשוואות בין השניים העניקו יתרון ברור לג'ורקאף, אבל זה היה היום של זידאן. בהיעדרו של אלסנדרו דל פיירו הפצוע, ליפי עבר ל-4-4-2 והציב את זיזו בצד שמאל. הרכש מבורדו סיפק את הסחורה עם הופעה מרשימה וקינח עם שמאלית נהדרת מ-20 מטרים אל הרשת. שער בכורה, פרס השחקן המצטיין במשחק ויציאה לדרך חדשה. התזוזה שמאלה סידרה לזידאן את תואר איש המשחק גם נגד רומא, ובמחזור השמיני מול נאפולי (1:1) מצא את הרשת ואפילו שמע את האוהדים מקדישים לו לראשונה את השיר של פלאטיני.
בסוף נובמבר זכה זידאן בתואר ראשון, כשניצח עם יובנטוס את ריבר פלייט של אלילו אנסו פרנצ'סקולי. קצת יותר מחודשיים לאחר מכן, קטף תואר שני בסופרקאפ האירופי על חשבון פריס סן ז'רמן. עד אז, היה לו בסך הכול את האינטרטוטו עם בורדו. השינוי המנטלי הורגש, וזאת למרות חוסר היציבות על המגרש (הרחקה נוספת מול פארמה אחרי פגיעה בפניו של אנריקו קייזה, הופעה חלשה מול פיורנטינה). לפני המפגש השני עם אינטר וג'ורקאף, באיטליה דאגו לחמם את הגזרה. זידאן טען בראיון שהוא מעדיף למסור ואילו ג'ורקאף מעדיף לבעוט, והצרפתי של אינטר הגיב בכעס: "אני אגואיסט? שטויות". דשאן, הקפטן של השניים בנבחרת ואז עדיין שחקן יובנטוס, היטיב לסכם: "קל לבלוט בליגה הצרפתית, אבל באיטליה תראו מי האלוף האמיתי".
כולם ראו.
במחזור ה-26 מחצה יובנטוס את מילאן 1:6 בסן סירו, בתבוסה הכי כואבת של אריגו סאקי. "זידאן כבש רק בפנדל, אבל היה מאחורי כל מהלך וגרם למרסל דסאיי לסבול", נכתב אז. בחודש מאי זידאן כבר נפל מהרגליים, וגם סבל מבעיות נוספות. ליפי אפילו לקח אותו בעצמו לרופא שיניים, אבל הציב אותו בהרכב במשחק העונה מול פארמה השנייה במחזור ה-32. זיזו אמר לפני כן שהוא רוצה להיות חתום על שער האליפות, אך בסופו של דבר כבש שער עצמי. למזלו, פיירלואיג'י קולינה המציא פנדל והציב את יובנטוס מרחק נקודה מהאליפות, שנחגגה שבוע לאחר מכן עם 1:1 מול אטאלנטה.
ב-28 במאי 1997, חמישה ימים אחרי הזכייה בסקודטו ובדיוק שנה אחרי החתימה של זידאן, הגיעה יובנטוס למינכן כדי להגן על התואר האירופי בגמר ליגת האלופות מול דורטמונד. לזידאן, בעונתו הראשונה במפעל המרכזי של היבשת, היה חלק מרכזי בהעפלה לגמר, כאשר הציג יכולת פנומנלית בגומלין הביתי מול אייאקס. דל פיירו שוב נעדר והקשר הצרפתי להטט בדלה אלפי עם שני בישולים (ועוד אחד שנפסל) לפני שגרם לרונלד דה בור ואדווין ואן דר סאר להתנגש כשכבש בעצמו את השער הרביעי. "תמיד אזכור את המשחק נגד אייאקס כהופעה הכי טובה בקריירה שלי", אמר זידאן בראיון הפרישה ב-2006. "בדקנו אחר כך את הסטטיסטיקות ובקושי איבדתי כדורים". אלא שבגמר, זיזו נסגר על ידי סוזה (אותו החליף ביובנטוס) ופול למברט, הסתפק בבעיטה לקורה והיה בצד המפסיד.
כך, את העונה הראשונה שלו סיים זידאן עם 43 משחקים בכל המסגרות, מתוכם 29 בליגה. הוא תרם חמישה שערי ליגה, כבש עוד שניים בליגת האלופות ועמד על ציון ממוצע של 6.2. הוא לא היה עקבי מספיק, אך בכל זאת נבחר לזר המצטיין באיטליה לשנת 1997 והתגאה בכך. הגישה שלו למשחק השתנתה. הוא התאהב בקונספט של זכייה בתארים, ואת מה שלמד ביובנטוס לקח איתו לנבחרת צרפת, עמה זכה בגביע העולמי ב-1998 וביורו 2000.
שנים לאחר מכן, זידאן הסביר: "ליפי היה המתג שלי. הוא הדליק אותי ואז הבנתי מה זה לעבוד עבור משהו חשוב. לפני שהגעתי לאיטליה, הכדורגל היה מבחינתי קודם כל הנאה ואחר כך עבודה. כשהגעתי לטורינו, התשוקה לזכות בתארים השתלטה עליי ולא הרפתה ממני". 10 שנים אחרי, בגמר המונדיאל, ליפי היה גם זה שכיבה את האור על קריירת המשחק של זידאן. אבל אותה תשוקה לניצחון היא שהצמיחה מאמן חדש, בניגוד לכל התחזיות.
כי אף אחד לא האמין, בטח לא ביובנטוס של סוף שנות ה-90', שביום מן הימים זידאן יהיה מאמן. ועוד של אלופת אירופה. הרי בחודשים הראשונים שלו באיטליה, הוא התחנן שיפסיקו להשוות אותו לפלאטיני וטען בתוקף: "אני לא רוצה להנהיג, אני לא מנהיג ולעולם לא אהיה כזה". בצרפת בכלל קראו לו "בני ווי ווי", כינוי נלעג מהתקופה הקולוניאלית שניתן לאלג'יראים הצייתנים שהיו ממהרים להשיב לכל שאלה ב"כן, כן". אבל האיש שלא רצה להנהיג, הצליח לסחוף אחריו המונים.
פאולו מונטרו תיאר פעם ערב משותף שלו ושל זידאן במוראצי דל פו, אזור הבילויים המפורסם של טורינו, על גדות נהר הפו. מתחם של תרבות והנאה, אבל גם אזור אפל של פשע ועסקאות סמים. "אהבתי ללכת למקום הקבוע שלי במוראצי, לשתות בירה בשקט ולהתנהג כמו אדם נורמלי", נזכר הבלם האורוגוואי שהיה אז אחד האנשים הקרובים לזידאן. "יום אחד לקחתי את זיזו איתי, ותוך זמן קצר כל המהגרים שם החלו לעודד את יובנטוס". השלווה הופרה, ומונטרו שבסך הכול רצה להעביר ערב שקט, סיים אותו במשחק כדורגל מאולתר עם חבורה אלג'יראית שמחה. העונה הראשונה ביובנטוס היא זו שהוכיחה לזידאן שהוא יכול להיות מודל לחיקוי עבור רבים, גם אם אין לו את תכונות האופי של המנהיג האולטימטיבי. ליפי הבעיר בו את ניצוץ המנהיגות והווינריות.
ב-1996/97 פספסה יובנטוס את ההזדמנות לזכות פעמיים ברציפות בליגת האלופות, ועונה לאחר מכן שוב חגגה אליפות באיטליה והפסידה בגמר הצ'מפיונס עם זידאן, שב-2001 עבר לריאל מדריד כשחקן היקר בעולם. מאז נוצחה הגברת הזקנה בשני גמרים נוספים, והפכה ללוזרית הגדולה של ליגת האלופות.
הגביע האירופי הקודם של יובנטוס היה רגע לפני הגעתו של זיזו לטורינו. האם הגביע הבא יהיה על חשבונו, או שאולי זידאן יצליח במקום בו נכשל עם יובנטוס ודווקא כמאמן יעשה היסטוריה ויוביל את ריאל מדריד לזכייה שנייה ברציפות בליגת האלופות? המעגל בכל מקרה ייסגר.
