בווידאו: תקציר הניצחון של עירוני נהריה על הפועל ירושלים במשחק 1
"הנכד שלי, אריאל, משחק באחת מקבוצות הילדים של מכבי תל אביב", מספר בגאווה סבא מיקי ברקוביץ'. "לפעמים אני קצת משחק איתו בחצר, עובד איתו על יכולות אישיות. לרגע אני מצליח לשכוח שכבר הפסקתי לשחק".
רועי ברקוביץ', אביו של אריאל (8.5): "כן, כן, אבא עדיין תחרותי. לא עבר לו".
ניב ברקוביץ': "אתה יודע שהוא אף פעם לא נתן לנו לנצח אותו?".
מיקי: "מה פתאום, אף פעם?".
רועי: "אף פעם".
אבל בגיל מסוים כבר התחלתם לנצח אותו, לא?
ניב: "כן, אבל אל תרשום את זה".
רועי: "בחיובים הוא עדיין מנצח".
"לא יודע אם נגלה את המיקי הבא"
"מיקי הוא בננו היחיד ואנו מאוד רוצים שישקיע יותר זמן למציאת מקצוע בחיים. בגלל הכדורסל אין לו תעודת בגרות ועתה חייב יהיה להשלים בחינות אקסטרניות בעת שירותו בצה"ל. אני רוצה שבני יקדיש יותר זמן ללימודים לקראת קבלת תואר מהנדס מכונות, כי מהכדורסל לא ייצא לו שום דבר, ואפילו אם יקבל תשלום בעד משחקו, הרי זה אינו מבטיח את עתידו, כי אין להסתמך על תשלומים רגעיים".
את הדברים הללו אמרה לעיתון "דבר" שושנה ברקוביץ' ז"ל בקיץ 1972, כשמדינה שלמה דיברה על בנה בן ה-18, מלך הסלים הטרי של אליפות אירופה לנוער. "למזלי", נזכר השבוע מיקי ברקוביץ'. "גרנו בקומת קרקע ברחוב דיזנגוף 159 בתל אביב, כך שיכולתי לקפוץ מהמרפסת ולברוח לאימוני כדורסל אחר הצהריים בלי שההורים שלי יידעו. תמיד מיהרתי לחזור לפני שאמא תגיע הביתה מהעבודה, פרסתי את הספרים והמחברות על השולחן ועשיתי כאילו אני לומד".
בגיל 63, מ"ם יו"ד קו"ף יו"ד פונה ליעד הבא, שבמסגרתו דווקא ינסה לשכנע מהנדסי מכונות בפוטנציה להפוך לכדורסלנים. מחנה חדש, המיועד לילדים ונערים בגילי 18-10, ייערך בחופשת הקיץ בתל אביב, ובמסגרתו ישתף פעולה עם שני בניו, רועי (35) וניב (31).
רועי, הרוח החיה מאחורי המיזם החדש, מתקן את אביו בכל פעם שהוא קורא לזה "קייטנה". "זה מחנה בוטיק", הוא מסביר. "אנחנו רוצים שיהיו אצלנו ילדים עם רקע של כדורסל, שיהיה על מה לעבוד, ואנחנו רוצים לבנות משהו קצת שונה, עם יחס יותר אישי. לא יהיו יותר משמונה חניכים על כל מאמן".
"אני לא יודע אם נגלה את המיקי ברקוביץ' הבא", צוחק מיקי, "אבל יש לנו רעיונות איך לפתח שחקנים, ללוות אותם, לטפל בהם ולהדריך אותם. זה רעיון שמדגדג לי כבר הרבה שנים, ועכשיו, כשזה קורה, אני רוצה להפוך את זה למפעל חיים".
"לא סדרה של 0:3? דווקא נקווה שכן"
לאורך השנים לא הירבו שלושת הכדורסלנים לבית ברקוביץ' להתראיין יחד. בעבר, כששני הבנים היו כדורסלנים צעירים, הצל של אביהם נראה מאיים. אבל כעת, רגע לפני שניב וקבוצתו עירוני נהריה יעלו הערב (שני, 21:00) למשחק השני ברבע גמר הפלייאוף מול הפועל ירושלים - התאחדו שני הדורות של של המשפחה לשיחה, ולמיקי יש מה לומר בשלל נושאים; הוא מדבר על מה שקורה במכבי תל אביב, מודה שעדיין לא נואש לחלוטין מהחלום להשתלב בקבוצה בה בילה את מרבית שנותיו, ומנגד פותחים רועי וניב צוהר לקשיים ולהתמודדויות עמם נאלצו לחיות בתור "הבנים של".
שש נקודות בלבד קלע ניב ברקוביץ' בשבוע שעבר, כשנהריה הדהימה בארנה 85:86, הודות לשלשת ניצחון יוצאת דופן של סקוטי הופסון עם הבאזר. אלא שמספר תשע בסגול מזמן אינו שחקן שנמדד על פי מספר הנקודות שהוא קולע. ב-22 הדקות ששיחק, ניצחה קבוצתו ב-15 הפרש, ב-18 הדקות שסופסל, היא הפסידה ב-14. הוא נכנס לפרקט בפעם הראשונה דווקא בפיגור השיא (30:7), והיה שם גם כשהמהפך הושלם.
"נראה לי שעברה שעה מהרגע שסקוטי שיחרר את הזריקה ועד שהכדור צלל פנימה", צוחק ניב. "זה הלך כל כך גבוה, כמעט עד התקרה... תן לו עוד 20 זריקות כאלה והוא לא יקלע אפילו אחת, אבל זאת הגדולה שלו, לקלוע דווקא כשצריך".
שחקנים תמיד צריכים להגיד שהם מאמינים ובאים לנצח, אבל משהו בכל זאת השתנה העונה בליגה שלנו. כבר אין פחד מהגדולות. לא ממכבי תל אביב (לפחות עד לשבוע שעבר) וגם לא מהפועל ירושלים.
ניב: "יש הרגשה שונה, ורואים את זה בתוצאות. היו ארבע אלופות שונות בארבע שנים. אנחנו רואים את זה גם על הצוות המקצועי, ועל כל מי שמסביב, שבאמת כולם מאמינים וכבר לא רק מפזרים סתם סיסמאות".
מיקי: "השנה, בניגוד לכל מה שהכרנו בעבר, באמת שכל אחת משמונה הקבוצה שהגיעו לפלייאוף יכולה לזכות באליפות".
ניב: "זה לא שמישהו חשב על ניצחון כשפיגרנו 23:3 ו-30:7, רצינו רק למזער נזקים, אבל כשירדנו להפסקה במינוס שמונה, אריק אלפסי אמר לנו 'אם מחצית כזאת גרועה הסתיימה ככה, יש לנו סיבות לאופטימיות'. ובאמת, צברנו ביטחון, הזריקות נכנסו והקהל התחיל להלחיץ את ירושלים".
אתה יודע מה יקרה אם תנצחו גם הערב.
"חובת ההוכחה עלינו. אני מקווה שנלחיץ אותם עוד קצת".
מיקי: "זאת סדרה אדירה. לא נראית כמו סדרה של שלושה משחקים".
ניב: "נקווה שהיא דווקא כן תהיה סדרה של שלושה משחקים".
"ילדים תמיד אמרו לי 'אתה פה בזכות אבא'"
המציאות העכשווית מציבה את שלושתם בשלוש פוזיציות שונות. מיקי, גדול שחקני ישראל בכל הזמנים, הוא היום סבא לשישה נכדים, עובד בתחום הביטוח ומתזז עצמו עם אשתו שלי לנהריה ולשאר המגרשים ברחבי הארץ כדי לצפות מקרוב בבנו משחק; ניב סוגר את עונתו העשירית בליגת העל; ורועי, שפרש בגיל 27 בגלל פציעה בברך (אחרי שזכה באליפות ובגביע בהולנד עם דן בוש) הוא המנהל המקצועי של רמת השרון שנשרה מהליגה הלאומית לארצית.
דבר אחד בטוח יקרה במשחק הערב: באיזשהו שלב תתעכב מצלמת הטלוויזיה על היציע בעין שרה, והשדר יגיד "הנה, מיקי בא לראות את הילד משחק".
רועי: "הם לא מוותרים על זה, הא? איך יש להם עדיין כוח לעשות את זה בכל פעם מחדש?".
אבל איך זה נראה מנקודת המבט שלכם? שנים שמענו ש"בטח לא קל להיות הבן של מיקי ברקוביץ'". הצלחתם לנתק את עצמכם מהדיבורים מסביב, מהצל המאיים הזה של אבא?
רועי: "זה תמיד היה שם, וזה צבט בלב. היו זורקים לי עקיצות, בעיקר בתחילת הדרך, כילד וכנער, כל הזמן חטפתי ריקושטים מבחוץ. אבל לקראת סוף הקריירה התנתקתי. יצאתי לחו"ל והצלחתי לשים את זה בצד".
ניב: "בשנים האחרונות זה כבר פחות נוכח בחיים שלי, אבל בתור שחקן צעיר, הילדים האחרים כל הזמן היו מקניטים אותי, 'אתה פה בזכות אבא', תמיד היה סיפור של פרוטקציות בנבחרת. זה היה ממש מעצבן".
"צריך פועלים שחורים. מיקי לא היה מצליח בלי מוטי"
"כואב לי לראות מה קורה למכבי בשנים האחרונות", אומר מיקי בהתייחסו לקבוצה שבמדיה שיחק 16 עונות וזכה ב-16 אליפויות, 13 גביעי המדינה ושני גביעי אירופה לאלופות. "שום דבר לא מתחבר להם. הם ליקטו כוכבים, ובאמת כל שחקן בפני עצמו הוא כוכב, אבל הם צריכים לידם גם פועלים שחורים, כי הם אלה שעושים את ההבדל. מיקי בלי מוטי לא היה מצליח, ומוטי בלי מיקי לא היה מצליח. אני רוצה להאמין שהם יוציאו את העגלה מהבוץ, ואם ייקחו השנה אליפות, יגיע להם שאפו גדול".
רועי: "עברתי קורס מנהלים מקצועיים לפני שנה יחד עם ניקולה וויצ'יץ'. מה מנהל מקצועי צריך לעשות? בוא נתחיל ממה שהוא לא צריך לעשות - הוא לא צריך לאמן. עיקר העבודה שלו היא בבנייה בקיץ. יש כאלה שבונים וקובעים בעצמם את הסגל ומעבירים אותו למאמן, כמו ב-NBA, יש כאלה שבונים יחד עם המאמן בהתאם לתקציב שהם מקבלים מהבעלים, ויש כאלה שאמונים גם לתת כיוון למועדון, סגנון משחק, אידיאולוגיה סביב פיתוח הנוער. כל התחום הזה עדיין לא מוגדר מספיק בארץ. כרגע המאמן עסוק ביותר מדי דברים, כמו ניהול מו"מ עם סוכנים. אלה דברים שמאמן לא צריך לעסוק בהם".
אחזיר אתכם כמה שבועות לאחור. המאמן דאז מוריד שחקן, שאומר כמה מילים למנהל המקצועי, שמצידו הולך ומתווכח עם המאמן, והיו"ר בכלל צועק על עוזר המאמן. לא בדיוק הסיטואציה שרועי תיאר שצריכה להיות.
מיקי: "לפעמים הרגש מתפרץ החוצה, וכל אחד רוצה לתרום את התרומה שלו. כשאני בא ליד אליהו, אני רואה 10,000 מאמנים. ההנהלה במכבי, לטוב ולרע, תמיד הייתה מעורבת, אבל היום צריך שתהיה הפרדה מוחלטת. מכבי זקוקה לדמויות דומיננטיות בצוות המקצועי, והן צריכות לפעול כיחידה נפרדת בפני עצמה. גם המנהל המקצועי לא צריך לשבת קרוב לספסל".
אבל מיקי, בשנים האחרונות ראינו ואנחנו רואים שחקני עבר כמו גור שלף, דרק שארפ, וויצ'יץ' ודורון ג'מצ'י משתלבים במערכת. דווקא לך לא מצאו מקום?
"אני ראיתי את הנולד כבר לפני 15 שנה, ורציתי להיות מנהל מקצועי כמו ב-NBA. שם ראיתי את הנישה שלי, וזה מה שעשיתי במכבי רעננה, גבעת שמואל ונהריה, ברמת השרון הייתי הבעלים. מעולם לא פנו אליי ממכבי, אבל אני בקשר עם האנשים שם. אודי רקנאטי הוא אחד מחבריי הקרובים, אנחנו מדברים הרבה על כדורסל. תמיד אשמח לעזור למכבי ולהיות מעורב בהיבט המקצועי".
כלומר, אם יקראו לך, תתייצב?
מיקי מהסס. "אני קצת בשלב אחר בחיים שלי. יש לי נכדים, יש לי את העבודה שלי, אני מנהל את הזמן של עצמי. אבל כן, ברור שאשקול דבר כזה. יהיה לי קשה להגיד לא למכבי. יש לי כבר בראש את התבנית ואני חושב שאני יודע מה צריך לעשות".
"אם הייתי מוסר, היו חושבים שקרה לי משהו"
אתה עדיין חולם לראות את ניב בגופייה הצהובה מספר תשע?
מיקי: "ברור, זה תמיד יושב לי בתוך הלב".
ניב: "כל שחקן חולם לשחק במכבי, גם היום".
מיקי: "אתה תמיד משחק במקומות רחוקים. אחרי אילת הבטחת לי שתעבור למרכז, אז הלכת לנהריה".
אז אתה לא רוצה שישחק במכבי, אתה רוצה שישחק בתל אביב. וכשאתה יושב ביציע ורואה אותו רק מוסר כל הזמן, אתה לא משתגע?
מיקי: "מה זה משתגע... שלי, אשתי, צובטת אותי ברגל ומשתיקה אותי. אני מדבר על זה הרבה עם ניב, וגם אם רק 50 אחוז ממה שאני אומר מחלחל פנימה, זה טוב. גם על רועי הייתי כועס בעניינים האלה, אבל אני מבין שסגנון המשחק הוא שונה. אני הייתי בדיוק הפוך מהם. אם הייתי מוסר, היו חושבים שקרה לי משהו. ואני אומר לך שגם עכשיו, אם ניב רוצה, הוא יכול לגמור כל משחק בדאבל פיגרס".
ניב: "טוב, במשחק הבא אני קולע 20 לפחות".
ומה יקרה אם נהריה תגיע לגמר ותפגוש שם את מכבי תל אביב?
רועי: "מה זאת אומרת, אבא יבוא בגופייה סגולה".
מיקי: "ברור שאני אהיה בעד ניב. אני תמיד הולך אחרי הילד שלי. אם מכבי רוצים שאהיה בעדם, שיביאו אותו אליהם".
