בקרוב יסתיים גמר המזרח, ו-28 קבוצות יהיו עסוקות בהכנות לעונה הבאה. 27 מהן אמורות לצאת מהעונה הזו עם המסקנה שהן רחוקות מאוד מלאיים על שתי הגדולות הנוכחיות, שאם יש להן שאיפות להתמודד על אליפות בעתיד הנראה לעין הן זקוקות לחיזוק משמעותי, לפחות לשחקן בכיר אחד וכנראה ליותר. היחידה שיכולה להעמיד את ההנחה הזו בסימן שאלה היא סן אנטוניו. מה שמאפשר לספרס להאמין ביכולתו של הסגל הנוכחי להתמודד עם גולדן סטייט רגע לאחר סוויפ קליל של הווריירס זו המחצית היחידה בה קאווי לאונרד היה כשיר, המחצית הראשונה של המשחק הראשון אותה סן אנטוניו ניצחה ב-20 הפרש.
עד כמה ניתן להסיק ממחצית בודדת? הבעיה הגדולה של גרג פופוביץ' והנהלת הספרס היא שאין להם תשובה ברורה לשאלת המפתח הזו. סביר להניח שהם תפסו את גולדן סטייט לא מוכנה לאחר הפסקה ארוכה, כשהם בזון לאחר הניצחון במשחק השישי ביוסטון. בעונה הרגילה היה משחק (בפתיחת העונה) בו סן אנטוניו שלטה לחלוטין והביסה את גולדן סטייט, אך היה גם משחק בו סגנית האלופה חזרה מפיגור של 22 נקודות וניצחה בהפרש דו ספרתי, בחוץ, ללא קווין דוראנט. ובכל מקרה, היכולת להסיק מהעונה הרגילה לפלייאוף מוגבלת מאוד. ההכנות של פופ ואר.סי ביופורד לקיץ יושפעו מאוד מחוסר היכולת לענות על השאלה כמה רחוק הסגל הנוכחי, שגם ניצח 61 משחקים בעונה הרגילה, יכול לקחת אותם.
זה היה עוד פלייאוף של סן אנטוניו שעבר מתחת לרדאר. היו סיפורים מרכזיים אחרים: שתי הגדולות, אייזאה תומאס, הארדן נגד ווסטברוק, מה שהותיר בצל עוד פוסט סיזן מרתק של הקבוצה שעדיין יש כאלה המחשיבים אותה למשעממת למרות שהיא מעורבת ביותר רגעי פלייאוף גדולים מכל קבוצה אחרת ב-20 השנים האחרונות. סדרת הסיבוב השני מול יוסטון הייתה המרתקת ביותר בפלייאוף עד כה, החסימה של מאנו ג'ינובילי על ג'יימס הארדן מועמדת לתואר הרגע האיקוני של הפלייאוף והניצחון של הספרס ב-39 הפרש ביוסטון ללא קאווי במשחק השישי זו התוצאה המדהימה ביותר בפלייאוף.
מה שמרשים במיוחד זה שסן אנטוניו ממשיכה להיות קבוצה של 60 ניצחונות, גמר איזורי ויכולת ריאלית לתהות לגבי הסיכוי שלה להתמודד מול גולדן סטייט בסגל מלא כשהיא בעיצומו של תהליך חילופי דורות ופרידה מאגדות העבר. זה לא אמור היה להיות אפשרי ואין תקדים לכזה מעבר חלק בין דורות. לספרס לא הייתה בחירת דראפט גבוהה כבר כמה עשורים, רוב הסגל של פופ השנה הורכב מוותיקים שנמצאים בירידה תלולה ומצעירים שנבחרו בסוף הסיבוב הראשון, עמוק בסיבוב השני או לא נבחרו כלל בדראפט. היו שטענו שהעונה הנוכחית הייתה עבודת האימון המרשימה ביותר בקריירה של גרג פופוביץ', וזו בהחלט טענה מובנת.
הפרידה מהאגדות עמדה במוקד ההפסד במשחק הרביעי מול גולדן סטייט, בו חוץ מהכרזה רשמית היה כל מה שצריך בפרידה מאחד השחקנים הטובים והייחודיים של המילניום הנוכחי מאנו ג'ינובילי. מה שפחות דובר עליו זה האפשרות שגם הצלע השלישית של השלישייה המקורית, טוני פארקר, כבר שיחק את המשחק האחרון שלו. פארקר קרע במהלך הפלייאוף את הגיד הארבע ראשי ועבר ניתוח, זו פציעה קשה שמאפיינת אנשים מעל גיל 40, מה שמרמז על מצב הברכיים של הרכז הצרפתי שחגג לאחרונה 35 ועבר פציעות בכל אחת מהשנים האחרונות. האם בגילו הוא בכלל ינסה לחזור מפציעה שזמן ההחלמה ממנה יכול להגיע לשנה?
השאלה הזו תהיה חשובה מאוד גם לאופן בו ייראה הקיץ של הספרס. ביופורד יוכל לארגן מקום מתחת לתקרת השכר בקיץ, אך כדי להחתים שחקן בכיר הוא יצטרך להיפטר מחוזה משמעותי. פארקר צפוי להרוויח בעונה הבאה כ-15.5 מיליון דולר, אם הסכום הזה יירד מהספרים יהיה קל הרבה יותר ליצור את המקום הדרוש לחזה מקסימלי. פארקר לא ימהר לוותר על סכום כזה והספרס זה לא מועדון שיחפש דרך לזרוק את אחת האגדות שלו, אבל אם פארקר מעוניין לפרוש ניתן יהיה לארגן ביי-אאוט שהוא יודיע על הפרישה רק אחריו. כך הוא יקבל מתנת פרישה וסן אנטוניו תקבל את המקום שהיא צריכה מתחת לתקרה.
החוזה המשמעותי השני שניתן לחפש דרך להיפטר ממנו הוא של פאו גאסול, שיש לו אופציה לעונה נוספת בה ירוויח 16 מיליון דולר ולאור הירידה ביכולתו סביר שייקח את האופציה הזו. במקרה של פאו, יהיה קל הרבה יותר לביופורד לזרוק את החוזה שלו למקום אחר, אולי עם צעיר או בחירת דראפט במתנה. בכל מקרה, ועל אף הקשיים, ניתן לצאת מהנחה שאם סן אנטוניו תמצא שחקן בכיר שרוצה להגיע היא תמצא גם דרך להביא אותו, זה לא בלתי אפשרי.
בתקשורת מקשרים כרגע לספרס בעיקר שחקן אחד מעניין במיוחד: כריס פול. לרכז הנפלא יש אופציית יציאה מהחוזה בקליפרס ומאוד יכול להיות שהוא ירצה לשנות סיטואציה כחלק מההבנה שכדי להתמודד עם גולדן סטייט צריך יותר ממה שיש לקליפרס להציע. ההתאמה בין CP3 היעיל לבין סן אנטוניו נראית מושלמת במבט ראשון. הוא בדיוק מנהל המשחק שהיה חסר העונה, השחקן שיכול לקחת חלק מהעומס ההתקפי שקאווי לאונרד נאלץ לקחת (במקום להתלונן על כך שזאזה פאצ'וליה עשה לקאווי ברוס בואן, עדיף שבספרס יתמקדו בכך שהפציעה של קאווי הייתה פציעה נגררת שהחלה בסדרה בה ניסה לסחוב לבד את ההתקפה ובמקביל לשמור על ג'יימס הארדן משחקים שלמים).
המרוויח הגדול ביותר מהגעה של פול יהיה למרקוס אולדרידג', שסיים פלייאוף די מאכזב בו הבהיר שגם הוא כבר בשלב הירידה בקריירה ושלא ניתן לבנות עליו ליותר ממשחק גדול בסדרה. למרקוס זקוק לרכז מומחה פיק נ' רול שיידע להפעיל אותו ויאפשר לו להביא לידי ביטוי את הקליעה שלו מחצי מרחק שנעלמה בפלייאוף הזה. פול יעסיק הרבה יותר את ההגנות היריבות וימצא אותו מהר יותר, יספק לו חצי שנייה קריטית נוספת לכוון. הפיק נ' רול ביניהם עשוי להיות מהמהלכים הפחות עצירים בליגה. ניתן להעלות סימן שאלה לגבי ההשתלבות של שחקן כל כך דומיננטי, שגם לא נחשב לנעים במיוחד לחבריו לקבוצה, במערכת המשומנת של מאמן דומיננטי כמו פופ, אבל אם תהיה אפשרות להביא אותו קשה לדמיין את הספרס מוותרים על כך.
השאלה המעניינת היא מה יקרה אם לא תהיה אופציה להביא את אחד השמות הגדולים ביותר בשוק החופשי: האם פופ וביופורד יעדיפו לשמר את הקיים או לנסות להחתים שחקן דרג שני/שלישי כמו סרג' איבקה, ג'ורג' היל, ג'רו הולידיי או ג'ף טיג. כי גם כדי להחתים שחקנים כאלה סן אנטוניו תצטרך להיפטר מחוזה משמעותי וגם לוותר על הזכויות על כמה שחקנים שיהפכו לשחקנים חופשיים. פאטי מילס לא יוכל להישאר במצב כזה, ובמקרה של ג'ונתן סימונס, שיהיה שחקן חופשי מוגבל, בספרס יקוו שהוא יסכים לחכות למהלכים שלהם לפני שהוא חותם על הצעה שהם לא יוכלו להשוות אם הם רוצים להיות פעילים בשוק החופשי. החתמה של פוינט גארד יחסית בכיר משמעה גם עצירת ההתקדמות של דג'ונטה מארי שהראה ניצוצות רבים בפלייאוף מאז שפארקר נפצע.
מאוד מפתה מבחינת הספרס לשמר את הסגל הקיים. הצעירים והלייט בלומרס אמורים רק להשתפר והם פרושים יפה על כל העמדות: מארי הפוינט גארד, סימונס וקייל אנדרסון שחקני הכנף, דאוויס ברטנס הסטרץ' 4 ודווין דדמון הסנטר ההגנתי. אבל כשהמשוכה שצריך לעבור היא גולדן סטייט, ועם כל הכבוד למחצית הראשונה במשחק הראשון, קשה מאוד לדמיין את הסגל הנוכחי כמספיק טוב. למרקוס כבר לא בנוי להיות מספר 2 בקונטנדרית, יותר מדי שחקני חוץ לא קולעים מספיק טוב מבחוץ (אלא אם כן צ'יפ אנגלנד יפעיל את הקסמים שלו בקיץ) ואין מספיק שחקנים שמסוגלים ליצור מצבי זריקה מול הגנת פלייאוף חזקה. קאווי ולמרקוס צריכים מנהל משחק אמיתי לידם, אפילו אם מדובר במישהו בקליבר של ג'ף טיג, ואפילו אם ההחתמה שלו תצריך ויתור על פאטי מילס וסיכון באיבוד של סימונס.