כשאוראל דגני חזר בקיץ הקודם להפועל תל אביב הוא לא חלם על תסריט בהלות כזה שבסיומו תרד הקבוצה לליגה הלאומית. להיפך, הוא קיווה שיחד עם גוטמן וכבירי, שהפעילו לחץ עליו לחתום, המועדון האדום יחזור לצמרת ולאירופה. ככל שהעונה התקדמה דגני ושאר השחקנים התחילו להבין עד כמה עמוק הבור שנפער תחת רגליהם, אבל בזמן שיתר המעורבים כבר מנסים לשכוח את העונה הזו, את דגני זה לא עוזב. "כל היום אני חושב איפה טעינו, כי זה היה כבר בידיים שלנו, יכולנו להוציא יותר מהמצב הזה. כנראה נגזר עלינו לרדת ליגה בגלל כל מה שקרה העונה. אני לא חושב שזה היה גדול עלינו. כנראה שזה העונש על כל מה שקרה העונה. אני אומר את זה למרות שאני באמת חושב שיכולנו להשיג יותר. תמיד תהיה לי התחושה שיכולנו לעשות יותר".
אין הרבה אנשים העונה בהפועל תל אביב שאי אפשר לבוא אליהם בטענות. במיוחד כאלה שהיו שם מהקיץ ועד הירידה ללאומית. אלא שאם נסתכל על העונה של הבלם, נראה כי הרבה בזכותו הפועל ספגה 34 שערים בלבד, שהם מקום חמישי בליגה. למעשה, בשלושת המשחקים האחרונים שהכריעו את העונה הוא לא שותף. למרות שהחליף מספר פרטנרים להגנה במהלך העונה, דגני היה אחד השחקנים היציבים ביותר במערך האדום.
את הקרדיט כמובן הוא לא לוקח לעצמו. "אם זה מועדון אחר, הוא היה מתפרק לחלוטין כבר הרבה לפני. אתה לא מבין מה יש בהפועל. יש שם כוחות עצומים והמקום הזה נותן לך כוח להילחם בדברים שלא האמנת שתצליח. הקהל נותן לך עוצמה, המערכת נותנת לך כוחות. יש לי צמרמרות עכשיו כשאני מדבר על זה. כאילו יש במועדון הזה כוחות שאתה לא יודע להסביר אותם. כולם עושים שם הכל מאהבה, וכל מי שעובד שם הוא אוהד שרוף, ואתה לא מרגיש בכלל שאתה בא לעבודה אלא אתה מרגיש שאתה בא לשחק כדורגל באהבה".
אולי בדיוק בגלל זה אף אחד לא האמין שהפועל תפשוט רגל ותרד ללאומית?
"זו בדיוק הייתה הבעיה, כי בגלל שידענו שאנחנו בכזה מועדון גדול, שיש לו המון אוהדים שתורמים ומביאים כסף. אפילו האנשים הכי קרובים אליי, המשפחה שלי, אמרו לי שאין מצב שכזה דבר יכול לקרות, זו הפועל. תמיד יבוא איזה מושיע, גם אם זה לא יצליח. זו בדיוק גם הייתה הבעיה אחרי שניסנוב הגיע, כי אז אמרו לנו 'אתם הפועל תל אביב, אין מצב שאתם יורדים ליגה'. אז הנה, יש מצב שהפועל תתפרק ושלא יהיה כסף ושהיא תרד ליגה. ניסיתי להגיד את זה לשחקנים שאין דבר כזה להיות שאננים רק בגלל שאנחנו הפועל תל אביב. תמיד פחדתי מזה. מאז שהתפרקנו ניסיתי בכל הכוח להכניס לאנשים לראש ששום דבר לא 'יהיה בסדר'".
עד כמה זה היה קשה לך לשבת מהצד בשלושת המשחקים האחרונים?
"קשה מאוד. עברנו ביחד עונה ארוכה וקשה. העונה הזו נראתה לי מאוד מאוד ארוכה כי עברנו בה דברים שלא נראה לי ששחקנים עוברים במהלך כל הקריירה שלהם. אחרי כל זה אתה נלחם כל העונה כנגד כל הסיכויים ואז צריך לראות מהצד את הסוף. אוף (נאנח), זה קשה כל כך לראות שאתה לא יכול לעזור על הדשא. זה הרגיש קצת כמו להיות אוהד. אם הייתי יכול לקבל את שלושה משחקים האלה בחזרה, אני בטוח שיכול היה להיות יותר טוב".
ראו על הפנים שלך שאתה מרגיש אחריות על הקבוצה.
"נוצר מצב שאני בין השחקנים הכי מנוסים והכי מבוגרים בקבוצה. זה משהו שעדיין לא קרה לי. אני רק בן 28. גם הייתי הכי בוגר בהגנה, אז לקחתי יותר אחריות וניסיתי לדחוף את הקבוצה. בתור שחקן אני תמיד רוצה להצליח. אני מאוד תחרותי. במיוחד במועדון כמו הפועל תל אביב. כל היום אתה רואה סביבך כמה לאנשים לא טוב וכמה הם עצובים מהמצב. כמה הם לוקחים את זה קשה וכמה הם רוצים שהמועדון הזה לא יירד ליגה. גם הבעלים מתנהגים ככה. ואז אתה מגיע למשחקים ולא הולך כל כך, ואז יש לחץ ומשקולות על הרגליים, אז ברור שאתה לוקח אחריות ואתה מדוכא מזה שאתה יורד ליגה, לא משנה באיזה קבוצה זו. תוסיף לזה שזו הפועל, אז בכלל התחושה היא נוראית".
איך התרשמת מכבירי וגוטמן מהתחלה?
"כשהגעתי הם אמרו לי ישר שיש בעיות כלכליות. לא התחבאו. אבל הם טענו שהם עושים תוכנית הבראה ואמרו שיורידו בכל שנה במשך החמש-שש שנים הבאות סכום של כמה מיליונים מהגירעון. אמרו לי: 'בתאריכים אלה ואלה אמור להיכנס כסף, אין לך מה לדאוג ולא צריך להיות לך פחד שלא תקבל משכורת, תוך חצי שנה ייכנס המון כסף, ובכלל המועדון ייצא מהקשיים שבהם הוא נמצא כרגע'. אז דבר ראשון אתה מאמין, ודבר שני שניהם יחד עם הקהל שמו עליי לחץ להגיע".
מה הרגע הכי הזוי שהיה לכם העונה?
"הרגע שהודיעו שהפועל התפרקה ויורדות לנו 9 נקודות. לא האמנו גם אחרי הקפאת ההליכים שהפועל תגיע למצב של פירוק. כבירי בא ואמר לנו: 'אין לכם מה לדאוג, גם אם ניכנס להקפאת הליכים לא יהיה פירוק'. זה אומנם נשמע מצחיק, אבל אנחנו לא עורכי דין ואנחנו מאמינים למה שאומרים לנו. אפילו כשהגיע עורך הדין שלנו (רועי רוזן) לדבר עם השחקנים, גם הוא לא האמין שזה יקרה. אבל בשיחה השנייה הוא כבר אמר לנו: 'לא חשבתי שנגיע למצב הזה בחיים, אבל זה קורה'. זו הייתה תקופה של גיא לוזון והוא אמר לנו: 'אל תדאגו, גם עם מינוס 9 נקודות אנחנו נישאר בליגה'. הוא הבטיח שהקבוצה תישאר כמו שהיא בלי הזרים, אבל זה לא החזיק. גיא והניסנובים לא הצליחו להסתדר ואז נוצר עוד שבר, כי כולנו היינו מחוברים לגיא. הוא תמיד אמר לנו את הדברים בפנים והוא האמין שנישאר בליגה ואתה מחובר לאמונה הזאת.
"אבל אחר כך שוב מאמן חדש, שחקנים חדשים. בהתחלה היינו ארבעה שחקני בוגרים ועוד שמונה מהנוער, ואתה מסתכל ואתה לא מאמין. וגם חשבתי 'זה ינואר, את מי יביאו, את רונאלדו?'. אין שחקנים טובים בינואר, ועוד לקבוצה במקום האחרון עם מינוס 9 נקודות. גם ככה לא עשינו עונה טובה מהתחלה".
מה הייתה הבעיה העיקרית של הקבוצה, מעבר לנקודות ולפירוק. למה זה לא החזיק בסוף?
"הקבוצה שלנו הייתה בנויה על הרבה מאוד צעירים. כאלה שבפעם הראשונה מקבלים כזאת הזדמנות בכזה מועדון כמו הפועל שאמור לרדת ליגה, עם לא מעט משקולות על הרגליים. קשה לתפקד ככה. גם אני הייתי שחקן צעיר, אני מבין את זה, אתה לומד איך לתפקד מעונה לעונה".
גם עצבים היו חלק מהעניין. התקרית במושבה היא חלק מזה.
"לא חושב, בטח לא במקרה שלי. הייתי מאוכזב, לא עצבני, כי לא שיחקתי. אני יכול לספר מה היה מהצד שלי. בסוף המשחק מותר לנו לרדת לדשא למי שלא שיחק. ראיתי את שדרת הקווים בוכה בפינה ובאתי לראות אם הכל בסדר איתה. היא אמרה לי שהיא קיבלה מכה מהגדר והכל בסדר ושאנשים של אשקלון כבר נתנו לה מים. באתי לרדת לחדר הלבשה כמו שאני עושה בכל משחק, כי זה לא משחק ללכת למחוא כפיים לקהל. פתאום אני רואה את טוטו מתחיל לריב עם שוטרים".
"האמת שאני לא יודע אפילו מה היה, כי הכל קרה כל כך מהר. ניגשתי לטוטו ואמרתי לו 'תירגע, לא צריך את הבלאגן הזה עכשיו', ותפסתי לו את היד. פתאום משום מקום הגיעו שוטרים ואגרפו אותי וניסו להעיף אותי באוויר. אין לי מושג איך זה הגיע לשם. מפה התפתחה תקרית שכל מה שניסיתי היא להימנע ממנה בגלל שיש לי שבר בפנים. רק ניסיתי לברוח מכל ההמולה הזאת, ופתאום הגיעו אליי שמונה שוטרים כאילו אני לא יודע מה קרה. אתה נכנס לסוג של סחרור כזה, ואתה לא מבין איך באת להרגיע ונעשה כזה בלאגן? חקרו אותי שלוש שעות במשטרה ואני מחכה להתפתחויות משם ולשים גם את זה מאחור. אני בנאדם סופר רגוע ויודע לשלוט על עצבים שלי ובחיים לא היו לי תקריות. נכנסתי למשהו שלא ציפיתי שאי פעם אהיה מעורב בו".
ואחרי זה הגיעה התקרית עם האוהדים.
"כן, הייתה תחושת גועל כבר. כאילו העונה הזאת לא רוצה להיגמר. כל דבר הכי קטן יוצא לתקשורת ומקבל ממדים עצומים. הכל עבר עלינו העונה. אין דבר אחד שלא עבר עלינו העונה חוץ מרגעי אושר. חבל שהיא הסתיימה בצורה כזאת, ציפיתי שהיא תסיים בטעם יותר טוב ולא ככה. כבר היינו שם, מעל הקו האדום. הבעיה היא שלא סיפקנו את הסחורה בסוף, ברגעים הקריטיים".
אפשר לתפקד בכלל בקבוצה שכל השנה קורים בה דברים שלא קשורים לכדורגל?
"זה קשה מאוד מאוד מאוד. גם לפני שקיבלנו את המינוס תשע נקודות היו יותר מדי סימני שאלה וכל יום אתה מחכה לשמוע מה קורה או מחכה לשמוע מה יהיה ואין סיכוי שתהיה מרוכז מאה אחוז בכדורגל כמו שאתה רוצה. במקום לנהל חיים ספורטיביים, אתה כל היום סביב מה יהיה. אין לך בכלל את השגרה שצריכה להיות לכדורגלן".
ובשום שלב לא חשבת לעזוב?
"דבר ראשון חיכינו לבעלים החדשים. אף אחד לא הלך לשום מקום לפני זה. איך שהם לקחו את המועדון, ישר אמרו לי שרוצים אותי, אז לא ממש היה לי על מה לחשוב. כי גם את החוזה שרציתי הם נתנו לי. ברור שחשבתי לעזוב וחשבתי על כתם אם הקבוצה תרד ליגה, במיוחד כשאתה רואה הרבה מאוד מהשחקנים סביבך לא ממשיכים. אז ברור שאתה שואל את עצמך למה בכלל כדאי לי להישאר פה אם מפרקים את המועדון הזה ואת הקבוצה, ולמה אני צריך את זה? אבל זה היה סוג של אתגר בשבילי להישאר ולנסות להשאיר את המועדון הזה בליגת העל. אני מצטער כמובן שלא הצלחתי, אבל נתתי את כל כולי".
תסכים איתי שיש שחקנים אצלכם שהיה להם יותר אכפת מהמצב ויש כאלה שנראה שלא ממש היה אכפת להם אם תרדו או תישארו.
"זה לא נכון להגיד שיש שחקנים שפחות נתנו מעצמם או לא היה להם אכפת. אני הייתי איתם בחדר ההלבשה, וכל אלה שחושבים שהם לא נתנו 100 אחוז ולא כואב להם ולא מזיז שהמועדון הזה ירד ליגה, זה פשוט לא נכון. כל שחקן יודע שאם הוא היה נשאר בליגה, היו לו הצעות הרבה יותר טובות. יכול להיות שיש כאלה שנראה שזה לא חדר אליהם, אבל לכל שחקן יש אופי אחר. אני יודע שבעיקר מכוונים לאלטמן ולגוטליב. סתם לצורך העניין, לי ולאלטמן יש אופי אחר. אבל גם הוא וגם גוטליב נתנו את כל כולם בשביל המועדון. ושניהם רצו להצליח. ואם היו רואים אותם אחרי כל הפסד, היו רואים כמה הם רוצים להצליח ועצוב להם".
היה חסר הקול של השחקנים העונה. אף אחד כמעט לא שמע מה עובר עליכם ברגעים ההזויים שעברתם.
"זה לא הגיוני שבנאדם יעשה בלאגן בשביל לקבל את החוזה שלו. כי לי למשל יש חוזה ושני הצדדים חתומים עליו ושני הצדדים היו שלמים איתו. ואם מישהו מהשניים לא היו שלם איתו, כנראה הוא לא היה נחתם. אז שחקנים שחייבים להם כסף המון זמן, צריך להסתכל עליהם בצורה יפה ומכובדת. עד שהגיע המצב הזה, שמעת על מישהו שעשה בעיות?".
ובכל זאת.
"כי שחקנים ניסו לפתור את הבעיות שלהם בתוך המועדון וזה לא הצליח. ואז הגיע הפירוק ואומרים להם 'אין כסף, תשכחו ממנו'. צריך להבין שמאחורי כל תקרית שמדווחים עליה בתקשורת יש בנאדם שנפגע. יש אוהדים שחושבים שאנחנו נפגעים פחות. אנשים לא מבינים שאנחנו אלה שעשינו את הטעות, אצלנו האשמה היא הרבה יותר גדולה מכל אחד. אז מה, על כל טעות אני אבוא להתראיין ואגיד כמה כואב לי? דווקא בעונה כזו הזויה אתה מנסה להתמקד כמה שיותר בכדורגל. כי גם ככה נכנסים 100 עיתונאים ביום למתחם ו-250 סוכנים ועוד 300 עורכי דין, שזה גם ככה הכי לא הגיוני שיש, זה אמור להיות שטח סטרילי, אז אתה מנסה לא להוסיף לזה. גם היה לנו מאוד קשה להתרכז בכדורגל, אז להתראיין ולבכות זה לא הפתרון".
תסביר לי את הבדלים בין הפועל של לוזון לזו של קורצקי. עם גיא היה נראה שאתם כמו חבורה מלוכדת ואצל קורצקי היה נראה כאילו כל אחד עושה מה שהוא רוצה.
"זה לא סוד שהיו בעיות משמעת אצל מנחם שאצל גיא לא היה, אבל גם אלה שחקנים שונים. יש מצב שעם השחקנים האלה היו אצל גיא גם היו בעיות משמעת. היינו חבורה מאוד מלוכדת ובגלל זה גם גיא רצה שכולם יישארו. בגדול ההבדל שעזבו שחקנים מאוד מוכשרים החלק הקדמי והגיעו צעירים בלי ניסיון לקבוצה במקומם. אני לא יודע אם קורצקי בחר נכון או לא. הוא הגיע עם מטרה להשאיר אותנו בליגה והוא כבר אמר שהיה לו מאוד קשה להביא שחקנים. הרבה שחקנים לא רצו להגיע. ואתה עולה לאימון עם עוד שמונה שחקנים בוגרים בערך, וכל השאר נוער ואז יש לך איזושהי בעיית משמעת, ואתה אומר אני אבליג למרות שאני לא אוהב את זה".
"קשה לבוא אליו בטענות שלא היו הרבה שחקנים בסגל. יכול להיות שהוא היה צריך לנהוג איתם אחרת. אבל לא ירדנו ליגה בגלל משהו אחד ספציפי, אלא כי היו יותר מדי טעויות. כל בנאדם שהיה בהפועל תל אביב עשה טעות. אין אחד שלא עשה טעות. בגלל זה ירדנו. נגזר עלינו מלמעלה. אלוהים כנראה אמר שמעל כמות מסוימת של טעויות גם הוא לא יכול לעזור".
אולי אז באמת התרופה הכי טובה בשביל מועדון חולה כזה זו ירידת ליגה.
"אני אוהב תמיד להסתכל על הצד הטוב. פעם אם הייתי עושה טעות, הייתי עושה לעצמי מראה שחורה ומתעסק בזה כל המשחק. צריך להתחיל לחשוב על הטוב, כי הפועל כבר ירדה. צריך לבנות את המועדון הזה מחדש, בלי בעיות כלכליות, עם שקט, עם חשיבה לטווח ארוך. לא רק לשנה הזאת ואיך עולים בחזרה, אלא גם מה רוצים לעשות עם המועדון הזה. אם זה לחזור צמרת או להיות קבוצה שחיה מהתקציב שלה ורוצה להיות רק בליגת העל. צריך להתחיל מאפס את כל המועדון הזה".
אתה מתכוון להמשיך עם הפועל בלאומית?
"אני לא יודע מה יהיה בעונה הבאה. זה נראה לי עדיין מוקדם לדבר על זה. אף פעם לא קרה לי כזה דבר. תמיד הייתי מסיים עונה וחושב על העונה הבאה ומה אני אעשה. בשביל לחשוב על העונה הבאה, אני צריך קצת שקט לשכוח את העונה הזאת. יותר מדי רגשות מעורבים ואני בן 28, לא בן 20, ואני חייב לקבל החלטות טובות. אני כרגע לא רוצה לחשוב על זה ולקבל החלטות מהר".