הנעלמים: דירוג עשרת השחקנים הכי טובים שלא נמצאים ב-NBA

בווידאו: תקציר המשחק האחרון של אמארה סטודמאייר, שכמעט נכנס לעשירייה

שיין לארקין (באסקוניה) - קריירת ה-NBA של הרכז הזריז היתה קצת מפוספסת, אבל סביר להניח שבקרוב מאוד הוא יחזור לסיבוב נוסף, בתקווה לתקוע יתד הפעם, אחרי שהראה שהוא שייך לשם בעונה החולפת בספרד.

אפיי יודו (פנרבחצ'ה) - השחקן הסולידי והיציב יותר בצמד תאומי המגדל בגרסה האירופית, לצד יאן וסלי. כמו חברו לקבוצה, גם יודו עשה התקדמות משמעותית תחת ז'ליקו אוברדוביץ'. שומר נהדר ושחקן חכם, הדבק של פנר.

סטפון מארברי (בייג'ינג דאקס) - מי שהיה הילד הרע של ה-NBA הפך ברבות השנים לדמות נערצת בסין. גילו המתקדם (40) והעובדה שהקבוצה בה הפך לאגדה רוצה להיפטר ממנו אחרי שש שנים, מוכיחים שהוא כבר הרבה מעבר לשיא. זו גם הסיבה שהוא לא בעשירייה.

אמארה סטודמאייר (הפועל ירושלים) - מאתלט העל שהטיל אימה בצבע ב-NBA נותר בעיקר השם. לצד הבלחות מפעם לפעם, הוא רחוק מלהיות השחקן הדומיננטי שכולם קיוו שיהיה.

קרלוס בוזר (גוואנדונג) - למרות ממוצעי קריירה של 16.2 נקודות ו-9.5 ריבאונדים, הפאוור פורוורד הוותיק נפלט מה-NBA לעת זקנה. בגיל 35 הוא בכושר לא רע, את קבוצתו הוא הוביל לגמר הפלייאוף בסין, אבל זה עדיין לא מספיק מרשים.

קית' לנגפורד (קאזאן) - למרות שהוא מתקרב לגיל 34, אקס מכבי תל אביב עדיין בשיאו. בעונה החולפת ביורוליג הוא העמיד את ממוצע הנקודות הכי גבוה מתחילת המילניום (21.8). אם רק היה רוצה בכך, כנראה שהיה יכול למצוא חוזה ב-NBA בשנים עברו, אבל יש כאלה שמתקשים לוותר על המעמד והיוקרה (והכסף) ביבשת הישנה.

בניגוד לשחקני NBA רבים שנכנעים להטבות הכלכליות הכרוכות במעבר לסין, בלאץ' עשה זאת בגיל צעיר למדי, כבר כשהיה בן 28 (כיום הוא בן 31). תשע עונות מוצלחות למדי העביר הפאוור פורוורד בליגה הטובה בעולם, ורשם במהלכן ממוצע נקודות דו ספרתי (10.1). אבל שלל עבירות משמעת, חלקן פליליות וחלקן סתם מטופשות, גרמו לו להתגלגל למזרח, שם, כמו ישראלי אחרי צבא עם אספירציות רוחניות, הוא פשוט התאהב ונתקע. השכר אסטרונומי (כ-2.5 מיליון דולר לעונה), הליגה קלילה, האימונים לא תובעניים במיוחד, ואחרי שלוש שנים באותה קבוצה, הוא סוף סוף הביא לה לאחרונה גם אליפות, כשהוא מעמיד ממוצעים של 22.5 נקודות ו-10.4 ריבאונדים למשחק (המלצת קריאה: בכל אזכור של שחקן מהליגה הסינית, הורידו את הממוצעים פחות או יותר בשליש כדי לקבל אינדיקציה כלשהי). בין לבין, הפך גם לפיליפיני גאה, לבש את מדי הנבחרת והפך לדמות נערצת במאנילה. בסך הכל סידור לא רע.

אל תתנו למספרים להטעות אתכם: רנדולף אמנם עומד על 10.5 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-1.1 חסימות בלבד למשחק ביורוליג, אבל זה רק בגלל הרוטציה (הידועה לשמצה בחוגים מסוימים) של פאבלו לאסו. על פניו, רנדולף בן ה-27 נראה בהחלט כמו הפאוור פורוורד הטוב באירופה. הוא שומר נהדר, הוא אתלט עילאי, יש לו קליעה מבחוץ, ומלבד נתוני פתיחה מרשימים, הוא גם שחקן קבוצתי וחכם שתמיד מתאים את עצמו לשיטה. אחרי שהוביל את קובאן לפיינל פור (שוב עם מספרים שלא ממחישים את התרומה שלו), לקח לו מעט זמן להתאקלם לריאל, אבל העונה הוא שוב עושה פעמים רבות את ההבדל. בהתחשב בסט היכולות שלו, גם כשחקן משלים, אל תתפלאו אם תהיה מי שתנצל את סעיף היציאה שלו בקיץ הבא כדי להחזיר אותו ל-NBA.

ההיסטוריה מלאה בכוכבי מכללות שלא מצאו את עצמם ב-NBA על אף כל הציפיות, ולאחרונה גם ג'ימר בן ה-28 הצטרף לרשימה. ארצות הברית התאהבה בו במסע הקסום של BYU המורמונית בטורניר המכללות ב-2011, אחר כך מילווקי בחרה בו בבחירה ה-10 בדראפט (קצת לפני קוואי לנארד וקליי תומפסון) ושלחה לסקרמנטו, ומשם החל מסע נדודים שבסופו נפלט מהליגה הטובה בעולם. בליגה הסינית נטולת ההגנות ומרובת המרשרשים הוא מקבל צ'אנס לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב: לקלוע לסל, והרבה. באחד המשחקים הוא קלע לא פחות מ-73 נקודות, ואת העונה כולה סיים עם ממוצעים של 37.6 נקודות, 8.2 ריבאונדים ו-4.2 אסיסטים (כבר אמרנו לקחת את המספרים מסין בערבון מוגבל?), כשהוא מוכתר כ-MVP של הליגה. פלא שדחה הצעות לחזור ל-NBA במהלך העונה?

צ'ארלס בארקלי של היבשת הישנה זוכה בשנים האחרונות להערכה לה היה ראוי, וממשיך להיות כנראה הגבוה הכי משמעותי ומשפיע בכדורסל האירופי. עם שלוש זכיות ביורוליג וזכייה בתואר שחקן ההגנה של העונה בעונה שעברה, כבר אי אפשר להתעלם משחקן הפנים הכי מגניב והכי קשוח בסביבה. ההצלחה שלו יצרה תגובת שרשרת באירופה ושכנעה קבוצות בכירות רבות להחתים שחקני פנים תוך התחשבות בהבנת המשחק ובגודל הלב, במקום הערכת יתר של סנטימטרים. מבין כל השחקנים ברשימה הזו, הוא כנראה הכי רחוק מעמידה בדרישות משחקן NBA בעמדה שלו, במיוחד כשלוקחים בחשבון את טווח הקליעה המצומצם. זה אומר שצסק"א תמשיך ליהנות משירותיו של הגלו-גאי האולטימטיבי, ואנחנו נוכל להמשיך להתפעם ממנו בשעות סבירות.

ההוכחה החותכת לכך שלפעמים השתפשפות באירופה עדיפה על פני מעבר מוקדם מדי ל-NBA. אחרי שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט 2014 על ידי פיניקס, הגארד המחונן יכול היה לעבור לאריזונה לו היה חפץ בכך. אבל הוא בחר ללכת לזרועותיו של ז'ליקו אוברדוביץ' בפנרבחצ'ה, ומאז עבר שינוי עצום. השוטינג גארד הכישרוני אך פרוע שכיכב בפרטיזן הפך לקומבו-גארד שלם ומגוון, שמשלב יכולות קליעה מרשימות לצד הובלת כדור איכותית וקבלת החלטות הרבה יותר מתונה והגיונית. אחרי דיאן בודירוגה ודימיטריס דיאמנטידיס, בוגדנוביץ' הוא הסופרסטאר הבא בפס הייצור של השועל הסרבי. יש לו את היכולות, את האופי ואת הקילינג אינסטינקט כדי להיות שחקן משמעותי גם ב-NBA. אחרי שהזכויות עליו עברו לסקרמנטו ולבן ארצו ולאדה דיבאץ, שכבר הספיק להצהיר בביטחון מלא ש"הוא יהיה אצלנו בעונה הבאה", נראה שהדרך לשם קצרה מאוד.

אם הברגים בראש היו במקום, שם ענק כמו ג'וש סמית' לא היה מתגלגל לסין, ובטח שלא למקום החמישי בלבד ברשימה שלנו. אבל הפאוור פורוורד הסורר, שהעמיד ממוצעים של 14.6 נקודות, 7.5 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים ו-1.9 חסימות על פני 12 עונות ב-NBA, רחוק מלהיות מרוכז בכדורסל, גם אחרי שהתחיל פרק ב' בחיים עם המעבר לסין. הקדנציה הקצרה שלו בסיצ'ואן נמשכה בדיוק שלושה חודשים, במהלכם אמנם שלשל לכיסו לא פחות ממיליון וחצי דולר (!), אבל גם עשה לא מעט צרות על ומחוץ למגרש, כפי שהתרגלנו ממנו בשנים האחרונות. כמה שהליגה הסינית מפתה, היא גם יופי של פלטפורמה לפריקת עול, וזה בדיוק מה שסמית' עשה בתקופה הקצרה שלו שם, כולל משחק אחד בו השליך לא פחות מ-18 זריקות מהשלוש (האחוזים שלו מחוץ לקשת לאורך הקריירה: 28.5). אלה בדיוק הדברים שגרמו ל-30 הקבוצות ב-NBA לדלג עליו בקיץ, ואלה בדיוק הדברים שגורמים לארבעה שחקנים עם מוניטין הרבה פחות מרשים לתפוס את המקומות מעליו בדירוג הזה.

לו היינו מפרסמים את הדירוג לפני שנתיים, כשקיל-ביל האגדי עוד היה בשיא הכושר, הוא ככל הנראה היה תופס את המקום הראשון. כבר שנים שספאנוליס מוציא מים מסלע: הוא הגיע לאולימפיאקוס כשעוד היתה קבוצה כושלת ומאכזבת, והפך אותה לא רק לקבוצה מספר אחת ביוון, אלא גם לקבוצה שכולם חוששים לפגוש בכל היבשת. הוא לא רק אחד הווינרים הגדולים בתולדות הכדורסל האירופי, אלא גם אחד המנהיגים הכי מרשימים שהיו, על ומחוץ לפרקט. אליל היה ספאנוליס ואליל יישאר, אבל בגילו המתקדם - על אף סדרת הפלייאוף המופתית שסיפק מול אנדולו אפס - הוא עדיין קצת פחות טוב ממתחריו הצעירים והרעננים יותר.

השחקן הכי היפראקטיבי באירופה נמצא בעיצומה של העונה הטובה בקריירה. סרחיו רודריגס עזב, מלאכת ניהול המשחק הופקדה בידיו (לצד לוקה דונצ'יץ', תופעת טבע בפני עצמה), נטל המנהיגות נותר על כתפיו, והוא עומד בכל האתגרים הללו בהצטיינות יתרה. אין ראוי ממנו לזכות בפרס MVP העונה ביורוליג, וגם המספרים - 16.4 נקודות ו-5.9 אסיסטים למשחק - תומכים בטענה הזו. העניין הוא שעד לפני כמה שנים גם יוי לא ידע שהוא כזה. בצעירותו הוא לא סומן ככישרון בולט, מה שמאדיר עוד יותר את ההישגים אליהם הגיע ברמה האישית והקבוצתית. אם סטף קרי הוא הלייט בלומר הגדול בתולדות ה-NBA, יוי הוא כנראה מקבילו האירופי. ולשם שינוי, אחרי שחתם רק בקיץ שעבר על חוזה חדש בריאל מדריד, נדמה שגם אין לו שום כוונה ללכת. יוסטון, כך נראה, יכולה להמשיך לחכות. ובכל זאת, יש שני שחקני יורוליג טובים ממנו.

זה עכשיו או לעולם לא עבור אמן המסירה הסרבי. בקיץ הקרוב הוא מסיים חוזה בצסק"א מוסקבה, ונדמה שהסקרנות לגביו ב-NBA נמצאת בשיאה. במשאל הג'נרל מנג'רים המסורתי של ה-NBA, שפורסם ערב פתיחת העונה, דורג תאודוסיץ' כשחקן הטוב ביותר מחוץ לליגה הטובה בעולם, וזה סימן נוסף להערכה הרבה שהוא מקבל מעבר לים. בשנה שעברה הוריד מהגב את תווית הלוזר כשסוף סוף זכה ביורוליג עם צסק"א מוסקבה, והעונה, למרות שהוא נמצא בירידה קלה, הוא ממשיך לעשות קסמים עם הכדור ולנצח עבור האימפריה הרוסית משחקים רבים. דבר אחד פועל לרעתו: ה-NBA משופעת ברכזים איכותיים אולי יותר מאי פעם שהולכים ונעשים אתלטיים ומהירים יותר ככל שהשנים עוברות, בניגוד לתהליך שעובר מילוש. ובכל זאת, נדמה שאת הצ'אנס שלו הוא יקבל, ואירופה תאבד בקרוב מאוד את הרכז הכי טוב שלה. הנה עוד סיבה לא לפספס את הפיינל פור, שככל הנראה יהיה שירת הברבור שלו ביבשת הישנה.

הצלע הפחות נוצצת בצמד דה קולוסיץ' היא גם הצלע החשובה יותר. מאז חזר מהסיבוב המאכזב ב-NBA (סן אנטוניו, טורונטו) ב-2014, הגארד הצרפתי הפך למכונת סלים בלתי ניתנת לעצירה. השילוב שיצר יחד עם תאודוסיץ' עוד יותר בלתי ניתן לעצירה. אם הרכז הסרבי הוא האש, דה קולו הוא המים. העקביות והקלילות בה הוא משיג את הנקודות שלו הופכים אותו לאחד הסקוררים המרשימים אי פעם ביבשת הישנה. בנוסף לכל, קור הרוח שלו וקבלת ההחלטות במאני טיים מנטרלים במידה רבה את הקפריזיות של תאודוסיץ', שעלתה לצסק"א בלא מעט תארים ופיינל פורים בעבר. קצב צבירת הנקודות שלו לא פחות ממדהים: הוא קולע 19.9 נקודות למשחק העונה בקצת פחות מ-27 דקות (בדיוק כמו בעונה שעברה, אגב), ומתבל את זה ב-4 אסיסטים (וגם 3.3 איבודים). בניגוד לתאודוסיץ', הוא גם שחקן הגנה לא רע בכלל. אלמלא הרושם שהותיר בקדנציה הקודמת ב-NBA, סביר להניח שדה קולו היה נחטף כבר מזמן. בינתיים הכסף והמעמד בצסק"א משאירים אותו באירופה, למרות שהיא קטנה עליו בכמה מידות. לשמחתו של כל חובב כדורסל אירופי, הוא כאן כדי להישאר. פראייר.