וויקסייד: מדור שבועי של אהרל'ה ויסברג

    אריאל מקדונלד: "התחננתי לחזור. גם כמחליף לשאראס. פיני לא רצה"

    "עזרתי לגרשון בפרשת המוקה, והוא שכח. האכזבה הכי גדולה שלי היא ממנו. לא רציתי לעזוב, אבל אחרי מה שאמרתי על הפלסטינים, מכבי החליטו להיפרד". אריאל מקדונלד בראיון מדהים. כולל הסולחה עם האפמן ("דיברנו על הכל") והרחמים על בלאט ("לברון היה יכול ללמוד ממנו")

    • אריאל מקדונלד
    עריכת וידאו: ניר חן
    "הבן שלי שחקן ממש טוב. אני תמיד אומר לו שאני רוצה שהוא יגדל להיות פארקר. אבל אני לא נותן לו לנצח אותי, שיהיה לו לאן לשאוף"

    כשאריאל מקדונלד משחק כדורסל בחצר עם בנו ביילי (12), הוא נוהג לזמזם באוזנו את השיר "אריאל, אריאל, אריאל" שאלפי אוהדי מכבי תל אביב הקדישו לו בימים ההם. "אני שר לו את זה כל הזמן", מספר כוכב העבר האגדי בראיון מיוחד לוואלה! ספורט, "כי אני רוצה שיידע לאן הכדורסל יכול לקחת אותו ואיזו אהבה הוא יכול לקבל. אני רוצה שיהיה מה שיניע אותו".

    הוא יותר טוב ממך?

    "תשמע, הוא שחקן ממש טוב, אבל הוא לא רכז כמוני. יש לו קליעה נהדרת, הוא מבין את המשחק טוב ממני, הוא מאוד חכם. הוא יותר כמו אנתוני פארקר מאשר כמוני. אני תמיד אומר לו שאני רוצה שהוא יגדל להיות פארקר. הבעיה היחידה היא שחסרה לו מהירות. אני הייתי יותר מהיר ממנו. ברגע שישפר את זה, הוא יגיע רחוק מאוד. אני מקווה שבעוד שלוש או ארבע שנים הוא יוכל להצטרף לנבחרת הקדטים של סלובניה. יש לו אזרחות בגלל שלי יש. זה יכול להיות דבר נפלא עבורו".

    טוב לדעת (מקודם)

    הלחצן שיכול להציל את חייכם באירוע לבבי או מוחי

    בשיתוף שחל
    לכתבה המלאה
    אריאל מקדונלד עם בנו ביילי (צילום: באדיבות המצולמים)
    "נפגעתי. הייתי תמים. חשבתי שאשחק במכבי עד סוף הקריירה, שאשאר אחר כך במועדון במשך שנים רבות ושאשתקע בישראל למשך כל חיי"

    18 שנים חלפו מאז נחת מקדונלד (45) לראשונה בישראל כמחליפו של עודד קטש במכבי תל אביב. בעונתו הראשונה הוביל את הצהובים לגמר גביע אירופה אחרי 11 שנות היעדרות. בעונתו השנייה הצעיד אותם לזכייה בסופרוליג בתום 20 שנות בצורת. שלוש עונות לבש את הגופייה מספר 14; בשלושתן הגיעה הקבוצה לפיינל פור, זכתה בשלוש אליפויות ובשלושה גביעי המדינה. אלא שגם היום, 15 שנים לאחר שעזב את יד אליהו, נותרו למקדונלד פצעים פתוחים מהתקופה ההיא, ועכשיו הוא חושף אותם.

    "מעולם לא רציתי לעזוב את מכבי תל אביב", הוא מספר בשיחה בביתו ממינסוטה. "כמה ימים לפני הפיינל פור בבולוניה ב-2002 התראיינתי לאחד העיתונים בישראל ואמרתי שם משהו על הטרור ("אם הייתי גדל בסביבה של ילד פלסטיני, סביר להניח שהייתי שאהיד", צוטט אז ב"מעריב"), וזה יצא רע מאוד. העיתונאית שראיינה אותי לא הבינה אותי כהלכה וגרמה לי להיראות רע. זה היה בתזמון גרוע בגלל שהאינתיפאדה הייתה אז בשיאה. זה השאיר טעם רע, ואנשים בהנהלה של מכבי לא אהבו את מה שאמרתי. הם החליטו להיפרד ממני.

    "בסיום חצי הגמר בבולוניה, בו הפסדנו לפנאתינייקוס, ז'ליקו אוברדוביץ' בא אליי ולחש לי באוזן 'אם אתה רוצה, בוא לשחק אצלי בשנה הבאה'. עניתי לו שאני רוצה להישאר במכבי, אבל השבועות עברו ואף אחד לא יצר איתי קשר. נפגעתי מזה. הייתי בחור צעיר, יכול להיות שהייתי תמים. חשבתי שאשחק במכבי עד סוף הקריירה, שאשאר אחר כך במועדון במשך שנים רבות, כמו מילאן טומיץ' באולימפיאקוס (ששיחק בקבוצה 13 שנים ומכהן כעוזר המאמן כבר עשר שנים; א"ו) ושאשתקע בישראל למשך כל חיי".

    היה מוכן להחליף אותו מהספסל. מקדונלד במדי פאו מול שאראס (צילום: GettyImages)
    "אני עובד עם אסירים משוחררים, מלמד אותם כישורי חיים ועוזר להם להשתקם. זאת עבודה מספקת מאוד. אני מעין אח גדול לאנשים האלה"

    מקדונלד עבר לבסוף לפאו, וכבר בעונתו הראשונה עם הירוקים התארח במשחק יורוליג ביד אליהו. "לא אשכח את המשחק הזה כל חיי, הקהל שרק בוז לשחקנים כמו תמיד, וכשאני עליתי נעמדו 10,000 איש על הרגליים והתחילו לשיר 'אריאל, אריאל, אריאל'. לא יכולתי לעצור את הדמעות".

    מקדונלד שיחק שנתיים באתונה, ואחר כך המשיך לדינמו מוסקבה, ג'ירונה וסיינה עד שפרש ב-2009 כשהוא בן 37. אלא שכעת הוא מגלה כי שנה בלבד לאחר שעזב את מכבי, עלתה האפשרות שישוב אליה, ומה שקרה שם הותיר בו משקעים עמוקים.

    "בזמן ששיחקתי בפאו, דיברתי הרבה פעמים עם מוני פנאן. היינו חברים טובים, ובכל פעם אמרתי לו: 'מוני, אני רוצה לחזור, תגרום לזה לקרות'. הוא היה עונה בדרכו 'או.קיי, בייבי, בוא נראה בסוף העונה'. ובאמת, כשהעונה הסתיימה, התחלנו כבר לנהל שיחות, היינו במשא ומתן, אבל אז פיני גרשון חזר לאמן את הקבוצה (לקראת הפיינל פור בתל אביב ב-2004; א"ו) והוא רצה את שאראס. הבנתי את זה, כי שאראס היה אגדה, שחקן ענק, ולא לקחתי את זה אישית. התחננתי בפני מוני, אמרתי לו 'אני מוכן לשחק עם שאראס, להיות המחליף שלו, לעלות מהספסל, כל מה שצריך לעשות, אני רק רוצה לחזור'. הוא ניסה וניסה, ולא הצליח.

    "היה לי מאוד קשה להשלים עם זה שלא אחזור, והאכזבה הכי גדולה שלי הייתה מפיני. כשהוא הסתבך עם הדברים שאמר על שחקנים שחורים וכולם תקפו אותו, אני הייתי שם בשבילו, התראיינתי בתקשורת והגנתי עליו, נתתי עדות אופי למענו. קיוויתי שהוא זוכר לי את זה, שהוא יחזיר לי על מה שעשיתי למענו, שאני אהיה השחקן שאיתו הוא רוצה לצאת למלחמה, אבל הוא לא עשה את זה".

    חזרת מאז לישראל? שמרת על קשר עם אנשים בארץ?

    "הייתי המון פעמים בישראל, אבל בחשאי. לא רציתי שיידעו. הייתי עולה אחרון לטיסות של 'אל על', דריק שארפ ומארק בריסקר היו אוספים אותי משדה התעופה, באתי לחופשות באילת. אמרתי לדן שמיר שאם הוא מחפש עוזר מאמן, אני מיד אתייצב. אני מאוד אשמח לחזור לישראל ולאמן".

    "הפסדתי כסף אצלו, אבל בעיקר איבדתי חבר". מוני פנאן ז"ל (צילום: יותם רונן)
    "אני מאמין ששותפיו של מוני פנאן בהנהלת מכבי לא ידעו על ה'בנק'. זה היה סודי מאוד. מוני הבהיר לנו שהוא לא רוצה שנדבר על זה"

    מקדונלד מאמן כיום כדורסל בתיכון במינסוטה, אבל את עיקר זמנו הוא משקיע בפרויקט אחר לגמרי. "אני עובד עם אסירים משוחררים, מלמד אותם כישורי חיים ועוזר להם להשתקם. אני מסייע להם למצוא דרך להימלט מצרות נוספות. זאת עבודה מספקת מאוד. אני מעין אח גדול לאנשים האלה".

    הוא עוקב אחרי הכדורסל הישראלי והאירופי מרחוק. "אני לא מצליח לראות משחקים מהליגה, אלא אם כן מישהו מעלה לינק בפייסבוק, אבל אני יודע מה קורה. שמעתי את המצב שמכבי נמצאת בו, וזה עצוב לי. אני מכיר היטב את טרבור אמבקווה מאז שהיה בן 15. הוא גדל כאן במינסוטה. כשהוא חתם במכבי אמרתי לו 'זה לא מקום שאפשר להתבדח ולשחק משחקים, אתה חייב לזכות באליפויות'. הוא ענה 'כן, כן, אני מבין', אבל הוא לא הבין איפה הוא באמת. אני יודע שמכבי זה מקום שקשה לשחק בו. אני דווקא אהבתי את הלחץ הזה. הייתי רוצה להדריך את השחקנים שמגיעים לקבוצות האלה ולגרום להם להבין איפה הם נמצאים".

    עד כמה שאתה יכול לנתח מרחוק, מה חסר למכבי? מה היא איבדה בדרך?

    "אה, זה פשוט. את מוני פנאן. האיש הזה עשה כל כך הרבה בשביל השחקנים מחוץ למגרש, שהרגשנו שאנחנו חייבים לתת הכל למכבי. הוא נתן לנו הרגשה שכל משחק זה חיים או מוות, שכל משחק בגביע אירופה היה ישראל נגד כל העולם".

    אתה זוכר את היום שבו הוא התאבד?

    "בוודאי. מארק בריסקר התקשר לספר לי, ואחר כך דריק שארפ. לא הצלחתי להבין למה זה קרה. אמרתי לעצמי שאולי הייתי צריך להתקשר אליו יותר. מוני לא היה המנהל שלי, הוא היה חבר שלי. הוא היה מזמין אותי לבית שלו והיינו מדברים שעות, ובכלל לא על כדורסל".

    השקעת אצלו ב"בנק"? הפסדת אצלו כסף?

    "השקעתי אצלו כסף, וגם הפסדתי. זה לא כסף שהיה משנה את החיים שלי, אבל בהחלט כסף שהיה עוזר לי".

    הוא הותיר לא מעט אנשים כועסים.

    "אני לא כועס עליו. זה בן אדם שתמיד דאג לי ולמשפחה שלי. נתן לנו להרגיש בנוח, שלא יחסר לנו כלום. כשהייתי חוזר מהקיץ בארה"ב, הייתי נכנס הביתה והמקרר בדירה היה מלא, האוטו היה מוכן ומחכה לי כשאמא שלי ואשתי טסו, הוא תמיד דאג שהן יהיו במחלקה ראשונה. איך אפשר לכעוס על אדם כזה?".

    שותפיו בהנהלת מכבי באמת לא ידעו מה קורה?

    "אני מאמין שהם לא ידעו. אני זוכר שזה היה סודי מאוד. מוני הבהיר לנו שהוא לא רוצה שנדבר על זה עם אנשים אחרים".

    "היה בקבוצה הזו משהו מיוחד". אריאל מקדונלד חוגג עם נדב הנפלד את הזכייה בסופרוליג (צילום: FIBA Europe)
    "היה לי קשה לראות את בלאט בקליבלנד, ריחמתי עליו. אף פעם לא הייתי מהאוהדים הגדולים של לברון, אבל כשראיתי מה הוא עושה לדיוויד כעסתי ממש"

    מקדונלד היה המלך של יד אליהו בין 1999 ל-2002. כל "ראיון זיעה" שהתקיים איתו לאחר משחקים נפתח במילותיו "I want to thank God for giving me strength and courage", אבל בסיום תקופתו במועדון התברר שגיליון ההתנהגות שלו לא היה נקי לחלוטין. סכסוך קשה פרץ בינו לבין האפמן לאחר שהתגלה כי מקדונלד ניהל רומן עם ג'ניפר, אשתו המנוחה של נייט. במשך השנים, כשהתראיין, אמר הסנטר מילים קשות על חברו לקבוצה לשעבר.

    "עצוב לי על מה שקרה לנייט", אומר מקדונלד
    ומפתיע: "אנשים לא יודעים, אבל כמה שנים אחרי כל מה שקרה, השלמנו. אני לא רוצה לפרט יותר מדי, בטח עכשיו כשנייט לא כאן כדי לדבר בשם עצמו. דיברנו בטלפון, שוחחנו על המצב, הבנו מה קרה, וזה כל מה שהיה צריך להיאמר. אני לא חייב הסברים לאף אחד, ואני יודע שהיו כל מיני אנשים שלא רצו שנהיה בשלום זה עם זה. נייט היה בחור נהדר, כששיחקנו יחד הוא סיפר לי על דברים שהוא עובר. כשהוא מת, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. זה פשוט נורא".

    בסוף השבוע האחרון מלאו 16 שנים לזכייה שלכם בסופרוליג בפריז. מה הזיכרון הכי חזק שלך מהניצחון ההוא?

    "אני זוכר בעיקר את כל האוהדים שבאו איתנו. זה היה כל כך מיוחד. עלינו למגרש, והכל מסביב היה צהוב. זה נתן לי כל כך הרבה אנרגיה למשחק. הקבוצה שבאה אחרינו, עם שאראס וניקולה, הייתה יותר מוכשרת ונוצצת, אבל אנחנו היינו פשוט קבוצה. באמת אהבנו אחד את השני, היינו קרובים. לא היינו רק שותפים לקבוצה, אלא חברים. כיבדנו זה את זה. כל אחד רצה שהשני יצליח. היה בקבוצה הזאת משהו מאוד מיוחד".

    הופתעת ממה שקרה בין דיוויד בלאט ללברון ג'יימס בקליבלנד?

    "היה לי קשה לראות את בלאט בקליבלנד, ריחמתי עליו. אף פעם לא הייתי מהאוהדים הגדולים של לברון, אבל כשראיתי מה הוא עושה לדיוויד כעסתי ממש. אני יודע איזה מאמן דיוויד רוצה להיות, ולברון היה צריך לפתוח את הראש, ללמוד ממנו דברים, לתת לו הזדמנות. הוא לא עשה את זה. הוא לא הבין איזה מאמן היה לו. דיוויד היה יכול ללמד אותו לא מעט דברים. טיירון לו לא חכם יותר מבלאט, הוא גם לא שינה יותר מדי דברים בקבוצה כשהחליף אותו. חבל שזה נגמר ככה, כי אני בטוח שגם בלאט היה לוקח אליפות עם קליבלנד בעונה שעברה".

    תצפה בסוף השבוע בפיינל פור של היורוליג?

    "בוודאי. אני אעודד את צסק"א מוסקבה בעיקר בגלל חברי הטוב דריל מידלטון, שהוא עוזר המאמן שם. אני יודע שהוא רוצה להיות מאמן ראשי יום אחד, ואני יודע גם שזה לא קל למאמנים אמריקאים לקבל עבודה באירופה. הלוואי שיצליח. זה גם החלום שלי. זה לא חייב להיות במכבי, זה יכול להיות גם בחיפה או ירושלים".

    פיני גרשון מסר בתגובה לדבריו של מקדונלד: "לא זכור לי כזה דבר. איתי הוא בטוח לא דיבר, ואם הוא דיבר עם מישהו אחר - זה לא היה בידיעתי".

    ראש העיר. מקדונלד במדי מכבי (צילום: ברני ארדוב)
    זוכר בעיקר את האוהדים שצבעו את פריז. מקדונלד עם גביע אירופה (צילום: ברני ארדוב)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully