יובל נעים: "אני המאמן הכי פראייר בארץ, זה שאין לו מענק הישארות"

1. הפועל אשקלון הפגינה שמחה מאופקת יחסית אחרי משחק הניצחון על עירוני קרית שמונה שהבטיח לה את ההישארות. אפילו יובל נעים האמוציונלי עוד חיפש את עצמו: "אני שמח בפנים אך גם מסוחרר, מעכל את הכל ומותש מכל מה שעברנו. עברתי מאבקי ירידה אבל לא מול מועדון כמו הפועל תל אביב, שבאמת עשו הכל כדי שיישארו. זה מועדון של 50 מיליון תקציב בתחילת עונה, כזה שדיברו עליו לצמרת, מפלצת שהצלחנו לעבור ואני מאוד מאושר. לאט לאט נשתחרר ונשמח כמו שצריך, לא נלך לישון הלילה, אל דאגה".

עוד לפני היציאה לחגיגות, יובל כמו יובל, הספיק להוציא עצבים על כאלה שפיקפקו בדרך שלו, זורק עקיצות לכמה אנשים, לא שוכח את אלה שעמדו לו בדרך, כולל כאלה בסביבת המועדון. אחרי שהוא מסיים הוא יכול ללכת לחגיגות עם חיוך וזורק: "אני המאמן הכי פראייר בארץ, זה שאין לו מענק הישארות".

2. למען האמת, אם אומרים שהירידה של הפועל תל אביב מוצדקת, אפשר היה לראות איך היא הרוויחה זאת אמש באשקלון. אנשים עמדו אחד על השני, חלק נכבד מיושבי היציע היה קהל של אוהדי קבוצות מכל ליגת העל. מכבי ובית"ר זה טבעי, אך פתאום בני יהודה, הפועל באר שבע ואפילו אוהד אחד של מכבי נתניה, שנשאל לפשר הגעתו ואמר: "מה קרה לכם? אנחנו לא סובלים אותם יותר מכולם אבל היום באתי בשביל הצדק, מגיע לאשקלון להישאר".

היציע המרכזי באשקלון מכיל משהו כמו 3,000 מקומות, אתמול נדחסו בו אולי 5,000, עומדים אחד על השני. קבוצה של 1,000-1,500 איש במשחק בית הצליחה להביא יותר מ,-6,000, שילוב של פטריוטיות מקומית שנשאבו אליה יחד עם אלה שבאו לשמוח לאיד. לאשקלון יש גוש מעודד אבל מרבית הקהל שקט, יותר סובלים תוך כדי משחק. הכל עד לשער של ירדן אבוחצירה, שער שפשוט הרעיד את אצטדיון "סלה".

אבוחצירה התקשה לדבר בסיום: "מדהים מדהים. זה ללא ספק השער הכי משמעותי בקריירה. הייתה לי תקופה קשה שלא שיחקתי אבל זה שווה את זה. בשבילי החולצה של אשקלון היא לא סתם, אני ארבע שנים כאן, ירדתי איתם מהלאומית וזה הבית שלי לכל דבר ועניין. אני מקדיש את השער לחברה שלי שאיתי בכל דבר, סובלת את כל העצבים שאני לא משחק ולילות בלי שינה. השבוע אני אומר לה שאני שם גול והיא אומרת לי "כל שבוע אתה אומר את זה ולא מבקיע".

אבוחצירה נשאל על רמת הלחץ לאחר השער של קרית שמונה ואמר: "מה זה רגליים כבדות היו לנו. באותם רגעים אתה מריץ תסריט שכולם שוכבים על הדשא ובוכים אבל פתאום נכנס הזבל הזה (לינגאנה מגיע) והכניס קצת קצב".

לינגאנה מגיע ומתקשה לחייך: "אני עייף, פשוט עייף. אני שמח, מאושר אבל עייף מלשמוח, זה היה כל כך קשה. במשחק הכי קשה החבר הכי טוב שלי דידייה ברוסו בא מולי ונותן הכל, לא ידע לוותר קצת". אבוחצירה רוצה ליהנות עוד קצת מהרגעים הללו ואומר ללינגאנה: "זוז, זוז, זה ראיון שלי, רק אמרתי עליך משהו לשניה".

3. מירקו אורמוש עוזב את האיצטדיון על רגל אחת לעבר הרכב. האוהדים קפצו עליו והוא מדדה. הוא עוד לא יודע איך לחיות עם הערב הזה: "אני שמח אבל הלחץ שהיה כשיצאתי ואנחנו בפיגור לא נותן הרגשה טובה. אני מצטער בשביל הפועל תל אביב, זה מועדון גדול שצריך להיות בליגה הראשונה אבל מה שמעניין אותי זה אשקלון. אני לא מאחל לאף אחד להיפצע ב-1:0 לקרית שמונה. מהספסל היה הרבה יותר קשה, פשוט סבל, זה פי עשר יותר קשה למרות שהאמנתי. עד שזה לא נגמר זה לא נגמר והאופי הזה הוא מה שהשאיר אותנו בליגה".

דלה איינוגבה כן הרשה לעצמו לחייך: "בגול של קרית שמונה הרגשתי בום, כמו פצצה. ראיתי כל מיני תסריטים שחורים אבל האמנתי. ב-1:1 כבר הבנתי שנעשה את זה. עברתי שנה קשה, מהקיץ עם בני יהודה ועד לרגע הזה. אשקלון זה בית ,אני מאוד אשמח להישא כאן".

4. אלי לוי הוא "הצמוד" של יובל נעים בשלוש השנים האחרונות. באמת עבר איתו הכל. הוא בסוף המשחק מסתובב באיזור חדרי ההלבשה ולא יודע מה להרגיש, די מחפש את עצמו. לוי: "זאת שמחה שלישית בשלוש שנים, בדרך כלל אי אפשר לשמוח בסוף כי אנחנו מותשים. ההישג גדול יותר משתי העליות יחד, זה משהו שלא חשבנו עליו. אני יכול לומר שגם לנו היו משברים ופחות האמנו, עדיין אנחנו לא מעכלים את מה שקרה כאן, אני מעריך שרק מחר נבין מה היה כאן ואיזה הישג זה".

לוי סיכם את הכל ואמר: "יש לי בטן מלאה והרבה דברים לומר על הפועל תל אביב אבל היום הפועל האמיתית זה הפועל אשקלון. ראיתם אצטדיון מלא ואני מקווה שבאמת נתקע יתד בליגת העל ונרים את כל המועדון הזה. יש לנו בסיס טוב לשנה הבאה, אם נעשה קצת התאמות ונפגע בישראלים נוכל להרים את הקבוצה. כמובן כל זאת אם נישאר כאן בשנה הבאה. אני ויובל צמד ולא נפרדים".