פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        רוי ואבוי: ברנדון רוי שוב נפל קורבן לנסיבות טרגיות ועצובות

        חוסר מזל נוראי גדע את הקריירה הנפלאה של ברנדון רוי באיבה וגרם לו להתייסר תקופה ארוכה. שנים אחרי הפרישה הוא חזר לכדורסל והפך גם למאמן מבטיח, אבל בשבוע שעבר נורה במקרה, וכעת גם החלום השני אולי בסכנה. יהונתן אליהו עם סיפורו האכזרי והמפוספס

        ברנדון רוי, פורטלנד בלייזרס, פצוע (AP)
        תמצית חייו. ברנדון רוי פצוע (צילום: AP)

        שנים שהוא ניסה לברוח מהתדמית השברירית, למחוק את ההיסטוריה הרפואית הענפה שלו, להתעלם מהאותות שהגוף שלח לו. אבל רק זמן רב אחרי הפרישה הכפויה, שקטעה באיבה קריירה שאמורה היתה לכל הפחות לשים אותו בהיכל התהילה של הכדורסל, ברנדון רוי סוף סוף קיבל את מר גורלו בהכנעה. "יש לי יותר שעות חדר ניתוח מאשר שעות פרקט", העיד על עצמו בציניות מרירה לפני כשנה.

        ברנדון רוי ייזכר לנצח כאחד משחקני ה"מה אם" הגדולים בתולדות ה-NBA. מה אם לא היה נפצע השכם וערב, והיה ממשיך את ההתקדמות המטאורית שלו בפורטלנד? עד כמה טוב הוא היה יכול להיות, אם הפך לאולסטאר שלוש פעמים, נבחר לרוקי העונה ונכלל פעמיים בחמישיות העונה - וכל זה כשהוא מתפקד עם ברך וחצי במקרה הטוב?

        סיפור הקריירה שלו הוא טרגדיה ספורטיבית מתמשכת. ועכשיו, למרבה הצער, גם הקריירה החדשה, בתור מאמן מבטיח, שוב מקבלת תפנית עצובה.

        צפו בדיווח על אירוע הירי בו רוי נפצע

        עדיין רב הנסתר בכל הנוגע למקרה שאירע בשבוע שעבר בקומפטון, קליפורניה, במהלכו נורה רוי ברגליים ובאגן. הנה העובדות שכן ידועות: רוי הגיע יחד עם כ-20 בני משפחה לברביקיו בבית סבתו, הממוקם בשכונת פשע ידועה בקומפטון, שמוכרת בתור איזור בו פועלות כנופיות רבות. בשעה תשע וחצי בערב לערך, הגיעו לחצר הבית שני גברים אפרו-אמריקאים ופתחו באש "מבלי לומר מילה". בשלב זה רוי, שעמד לצד אחייניתו בת השש, התקדם לעברה וגונן עליה בגופו. בכך הוא כנראה מנע את הירצחה, אבל הוא עצמו נפגע משלושה כדורים שפגעו בו באזור הירך והאגן. הוא ושלושה בני אדם נוספים ששהו בקרבת מקום נפצעו כתוצאה מהירי, אם כי אף אחד מהם לא נמצא בסכנת חיים.

        רוי, שהובהל לבית חולים בלוס אנג'לס, כבר חזר לסיאטל, עיר נעוריו בה הוא גם מתגורר כיום, כדי להתאושש. על פי ESPN, רופאיו מצפים ל"התאוששות מלאה" מהפציעה, אם כי לא ברור האם הנזק שנגרם לרוי יפגע בהתנהלות היומיומית שלו. לכל הפחות הוא יזדקק לתקופת התאוששות של כמה חודשים כדי לחזור למצבו התקין, אם בכלל.

        המניע לאירוע עדיין לא ברור למשטרה, בין היתר משום שהחשודים נמלטו וטרם נעצרו. נכון לעכשיו, התיאור השטחי שמסרו בני המשפחה של רוי אודות היורים לא מאפשר לחוקרים לזהות במי מדובר, והחקירה לא מתקדמת. דבר אחד כן בטוח: רוי לא היה מטרת הירי. כמו בהרבה מדי מקרים בתור שחקן פעיל, גם הפעם רוי פשוט נקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. זה, פחות או יותר, סיפור חייו.

        ברנדון רוי במדי מכללת וושינגטון (AP)
        מעטים נתנו לו סיכוי. רוי במדי מכללת וושינגטון (צילום: AP)

        הדרך של ברנדון רוי לפסגת ה-NBA היתה פתלתלה ורצופת מכשולים. קורות חייו רחוקים מלהתאים לסיפור הסינדרלה האמריקאי הקלאסי: הילדות בסיאטל לא היתה קשה, ובניגוד לשחקני רבים בליגה הטובה בעולם, היא גם לא לוותה בקשיים משפחתיים משמעותיים במיוחד. בכלל, אין הרבה "במיוחד" בסיפור של רוי: בתור נער צעיר הוא נחשב לכישרוני ובעל פוטנציאל, אבל לא למשהו מיוחד; המצב הכלכלי בביתו, עם אביו שעבד בתור נהג אוטובוס ואימו שהפעילה קפיטריה בבית ספר יסודי בעיר, לא היה קשה במיוחד; החיים של רוי היו בינוניים וסבירים.

        הקשיים החלו רק כשהשאיפה להפוך לכדורסלן מקצוען פגשה את המציאות: כדי להתקבל לאחד מהקולג'ים שרצו אותו, היה על רוי, שאובחן עם לקות למידה והפרעת קשב, לעבור את מבדק ה-SAT המסורתי, שמהווה את כרטיס הכניסה הנפוץ ביותר ללימודים אקדמיים בארצות הברית. זו היתה דרישה תובענית מאוד מרוי, שהחשיב את עצמו כאוטודידקט וקיבל ציונים נמוכים בכל מסגרת ממסדית-מסורתית שנקלע אליה. גם ההיסטוריה המשפחתית לא בישרה טובות עבורו בנסיונו לצלוח את המשימה. אביו ואימו סבלו אף הם מקשיי למידה, ואחיו הגדול, שהיה בעצמו כדורסלן לא רע בכלל, ויתר על הקריירה לאחר שלא הצליח לעבור את המבדקים.

        כבר אז, סיפר רוי, עברו בראשו הרהורי פרישה. "לא האמנתי שאעשה את זה. הייתי כל כך מתוח שהכי נהניתי להיות לבד, לקחת את הכלבים שלי לטיול, להשקות את הדשא. כל מה שלא קשור לכדורסל", נזכר בראיון שהעניק ל-Oregonlive ב-2007. התרחיש ממנו רוי חשש כל כך כמעט התממש. הוא ניגש לבחינה שלוש פעמים, ונכשל בכולן. בשלב זה כבר החל לתכנן את החיים שאחרי הכדורסל. כדי לפרנס את עצמו, החל לעבוד במשרות מזדמנות. למשך תקופה מסוימת עבד בפירוק מכולות בנמל סיאטל, תמורת 11 דולר לשעה. "האנשים שעבדו איתי לא הבינו איך הגעתי לעבודה הזו. הם אמרו לי 'יש לך כישרון בכדורסל, לך תעשה איתו משהו, אתה לא יכול לעשות את עבודת הכפיים הזו לנצח'", סיפר.

        כשחקן, רוי עשה לעצמו שם של ווינר מדופלם בזכות כמה סלי ניצחון גדולים ויכולת מוכחת במאני טיים. הוא תמיד זהר כשהיה עם הגב לקיר, רק שהפעם הוא נאלץ לתרגם את הווינריות הזו למגרש אחר, המגרש הלימודי: הוא ניגש ל-SAT בפעם הרביעית, בידיעה שציון נכשל גם בפעם הזו לא יאפשר לו לעשות את המבחן פעם נוספת, כשהמשמעות הנלווית לכך, בעצם, היא ויתור על קולג' ופרישה מכדורסל.

        מיותר לציין איך זה הסתיים. "היתה בעיקר הקלה גדולה", נזכר באותו ראיון ל-Oregonlive. "אני חושב שבמידה מסוימת, זה היה המכשול הכי גדול בקריירה שלי. הרגשתי את המשא של כל המשפחה על הכתפיים שלי. הרי אף אחד מהם מעולם לא הלך לקולג'. ומאותה נקודה, הכל כבר הרבה יותר קל".

        מיטב המהלכים של רוי בקולג'

        את המילים שסיימו את הפסקה הקודמת רוי אמר בשנת 2007, הרבה לפני שנקרו בדרכו קשיים גדולים הרבה יותר. פחות או יותר בנקודה בה החל להצטיין במכללת וושינגטון, החלו לצוץ גם ספקות וחששות בנוגע למצבו הגופני. כבר אז רוי היה מועד לפציעות, דבר שהרתיע לא מעט קבוצות NBA שאהבו את הגיוון, החכמה והווינריות שהציג הגארד הצעיר מדי משחק. בדראפט 2006 הוא נלקח לבסוף רק בבחירה השישית על ידי מינסוטה שהעבירו אותו ישירות לפורטלנד בטרייד. פרט ללמרכוס אולדריג' שנבחר שני ובסופו של דבר מצא את עצמו משתף פעולה עם רוי במדי הבלייזרס, נבחרו לפניו שחקנים שהתבררו במרוצת השנים כפלופים מהדהדים - אנדראה ברניאני, אדם מוריסון, טיירוס תומאס ושלדן וויליאמס. אבל בזמן אמת, רוי נראה לא רק כמו פציעה שמחכה לקרות, אלא גם כשחקן בעל תקרת זכוכית נמוכה. הוא היה סולידי בכל פרמטר כמעט, ונחשב לשחקן שמסוגל גם לקלוע, גם לרכז, גם לשמור וגם לקחת ריבאונד. אבל האתלטיות שלו היתה מוגבלת יחסית, וכשסקאוטים ב-NBA הסתכלו על התמונה הרחבה, היא לא נראתה מלהיבה מספיק. "כולם אמרו שאין סיכוי שאהיה הבחירה מספר 1. כל הזמן תהיתי לעצמי למה לא מדברים עליי, למה לא רוצים לקחת אותי לפני כולם. לא באמת מצאתי לזה סיבה, חוץ מזה שחשבו שאני שחקן נחמד, אבל לא פרנצ'ייז פלייר. בסוף צדקתי, והם טעו", נכתב בשמו בספר The Brandon Roy story" שפורסם ב-2015.

        החששות המקצועיים סביב רוי אכן התפוגגו מהר מאוד. הוא נבחר לרוקי העונה ב-2007 ולאט לאט הפך למנהיג הבלתי מעורער בקבוצה הצעירה של הבלייזרס. בשיאו, היה אחד השחקנים הכי מגוונים ואלגנטיים ב-NBA. ב-2009, בזמן שקווין דוראנט עלה לגדולה ונראה כמו התופעה החדשה הכי עוצמתית בליגה, קובי בריאנט נשאל עד כמה קשה לשמור עליו. תשובתו: "השחקן שהכי קשה לשמור עליו במערב הוא בכלל ברנדון רוי. 365 ימים בשנה, שבוע אחרי שבוע. לבחור הזה אין שום חולשות במשחק שלו".

        אבל בדבר אחד כל אותם סקאוטים צדקו: ברנדון רוי אכן היה פציע מדי. אפילו הרבה יותר מדי. בעונת הרוקי הוא שיחק 57 משחקים בלבד, אבל הפציעות שספג עדיין היו מינוריות. רק אחר כך הגיעו הפציעות ה"כבדות": הברכיים נשחקו והוא מצא עצמו שוב ושוב על שולחן הניתוחים, פעם בשל פציעה ברגל שמאל ופעם ברגל ימין, ברוטציה. זה לא מנע ממנו להמשיך להילחם על כל דקת משחק. למשחק 4 מול דאלאס בסיבוב הראשון בפלייאוף 2011, בו הוביל קאמבק הירואי ובלתי נשכח מ-23 נקודות במחצית השנייה, הוא עלה בכלל בלי אישור רפואי לשחק. באותו קיץ, אחרי שהבלייזרס הודחו 4:2 והמאבס המשיכו על הדרך לאליפות, הכאבים של רוי הלכו והתגברו והוא שוב ביקר אצל רופא מומחה. רק אז התברר שמצב הברכיים של רוי כל כך גרוע, עד שהמשך הקריירה שלו מסכן את היכולת שלו ללכת ביומיום. שנה לפני כן, אחרי עוד פציעה, אותו רופא הכין לרוי ולבלייזרס תוכנית עבודה שתאריך את הקריירה של השוטינג גארד עד כמה שניתן. התוכנית הזו כללה שלוש דרישות עיקריות: האחת: להגביל את זמן האימונים של רוי לאפס, ולשתף אותו רק במשחקים. השנייה: לתת לו לעלות מהספסל ולשתף אותו בלא יותר מ-75 משחקים לעונה. השלישית: להתפלל לנס.

        הנס לא הגיע, בטח לא במצב האקוטי אליו הברכיים של רוי הגיעו. הוא נאלץ להודיע על פרישה ב-2011, ולאחר מכן עוד ניסה לעשות קאמבק במינסוטה בעונת 2012/13, שלא צלח. מספרי הקריירה שלו - 18.8 נקודות, 4.7 אסיסטים ו-4.3 למשחק - מלמדים על גודל הפספוס. רוי, בן 32 כיום, היה אמור להגיע לצד היורד של הקריירה ממש עכשיו. מי יודע מה היה קורה אם רק גופו היה מותאם לקריירה של כדורסלן מקצועני.

        רוי בנאום מוטיבציה לשחקניו בתיכון

        רק לאחרונה רוי מצא את עצמו חדש בכדורסל. בשנים שאחרי הפרישה הוא נעלם מהעין הציבורית, ברח מהמגרשים, לא היה מוכן לשמוע על להשתלב מחדש בענף שלא כשחקן. "הבנתי שזה בסדר להיות עצוב. הדבר הראשון שכולנו רוצים זה לרחם על עצמם. אני מודה, הייתי שקוע הרבה זמן ברחמים עצמיים", הודה בכנות בראיון שקיים השנה במגזין "סלאם". הראיון פורסם בשל העובדה שרוי שוב עלה לכותרות, כשבחר במסלול לא שגרתי עבור שחקן NBA לשעבר, והחל לאמן בתיכון ניית'ן היל בסיאטל. הקבוצה, אותה רוי לקח במצב רעוע אחרי עונה עם שלושה ניצחונות בלבד, סיימה את העונה הרגילה במאזן של 27 ניצחונות, ללא הפסדים. היא המשיכה כל הדרך לאליפות האיזורית, ורוי הוכתר למאמן העונה של כל התיכונים בארצות הברית.

        לפני שלקח את המשרה, קיבל הצעות לשמש כעוזר מאמן ב-NBA וגם במאמן ראשי בקולג'ים. אבל רוי, אחד שיודע מה הערך של לצמוח מלמטה, החליט לוותר על קיצורי הדרך. המטרה הסופית שלו: לאמן ב-NBA. בינתיים הוא מעביר לנערים שמתאמנים תחתיו את המנטרה הכי חשובה שלמד לאורך השנים.

        "אני אומר לילדים למקסם את ההזדמנויות שלהם. אסור לדאוג ולהיות מוטרד ממה שאין לך שליטה עליו. אתה חייב לוודא שתעשה הכל כדי להשתפר, כל עוד אתה בריא. הברכיים שלי לא אפשרו לי לשחק ב-NBA, זו המציאות הכואבת. אבל זה לא אומר שאני לא יכול לחלום, בדיוק כמו הילדים האלה", אמר למגזין "סלאם".

        עכשיו הוא מקווה שהמציאות האכזרית והפציעות שרודפות אותו גם לחיים שאחרי הכדורסל לא יחריבו את מעט החלומות שעוד נותרו לו.

        ברנדון רוי (AP)
        מה יהיה עכשיו? רוי כמאמן (צילום: AP)
        ברנדון רוי עם ג'ונטיי פורטר (AP)
        (צילום: AP)