דקל קינן כבש את השער הראשון של המחזור ה-30/31 - תלוי איזה פלייאוף שואלים. בסך הכול נרשמו 15 גולים בשבת האחרונה בליגת העל. שמונה מהם של אנשי מכבי חיפה. אחד דקל, ירוק הווה, ושבעה אקסים, מפוספסים, איך שתרצו לקרוא להם. ובגלל שבטור האחרון עסקתי בהרחבה במכבי חיפה, הפעם הם רק הקטליזטור לגימיק. והגימיק של היום: דירוג ההרס של האקסים במשחקי אמש.
1. מהראן ראדי vs מכבי תל אביב (וסכנין)
מהראן ראדי עשוי להיכנס בקרוב למועדון המצומצם שמכיל את אנשי חמש האליפויות הרצופות. אמש בדוחא כבש את השער השמיני (והטיל השביעי) שלו העונה בליגה - נתון שרשם רק בעונה הראשונה מבין החמש, במכבי תל אביב של אוסקר גרסיה. אל ה-13 שכבש במדי סכנין בעונה שהרשימה את ג'ורדי קרויף הוא כנראה לא יגיע העונה, אבל הוא כנראה ישבור את מחסום ה-8 והעונה הזו שלו בהחלט מתחרה באיכותה עם עונת האליפות הראשונה של הבחור מכפר סולם.
מהראן ראדי לא נתן את המספרים האלה בשנתיים האחרונות שלו במכבי. אצל סוזה הרשית פעמיים, אצל פאקו חמש פעמים. אבל אצל הפורטוגלי והבאסקי הפך לשחקן לא עיקרי ברוטציה, וכשעבר ליריבה העיקרית לצלחת - ללא תמורה - ובשקלול הבעיות מהיציע, זה היה נראה כמו דיל מיותר אך לא הורסני. בעונה הזו בבאר שבע ראדי לא רק מוכיח עד כמה טיפשי היה המהלך לשחררו ב-2015 אלא עד כמה במכבי היו יכולים וצריכים להפיק יותר מראדי - בשנתיים האחרונות שלו בצהוב ובשנתיים האחרונות שלו באדום. אולי הוא לא ה-סופרסטאר, אבל ראדי הוא מהמשובחים שבשחקנים המשלימים, נשק שכל אלופה צריכה. חמסה עליו.
2. מאור בוזגלו vs בני סכנין (ומכבי תל אביב)
אגב ראדי ושחרורים הורסניים ללא תמורה, לא נחפור שוב אודות החשיבות כמה אידיוטי יהיה מצד באר שבע לאבד את מאור בוזגלו ליריבה עתידית, במיוחד למכבי תל אביב. את זה כבר עשינו.
אבל אתמול בוזי שוב הוכיח קלאס מפה ועד דוחא - איזו עצירת כדור ואיזה בישול לוואקמה, ללקק את הסטופקס. השער השני של באר שבע, ותודה למאור, למעשה גמר את המשחק וקבע: באר שבע עם 15 מ-15 בסיבוב הראשון של הפלייאוף העליון.
עירוני קרית שמונה עוד זכתה באליפות בעונה בה הפלייאוף העליון הכיל שמונה קבוצות, ב-2011/12. מאז, עברנו למבנה של פלייאוף עליון בן שש קבוצות ושני סיבובים. מאז, אף קבוצה לא השיגה אפילו 12 נקודות בסיבוב הראשון של הפלייאוף העליון. מכבי של אוסקר השיגה 11, גם חיפה של בנאדו, גם קרית שמונה של בכר ב-13/14, גם הצהובים של פאקו, וגם של בוס. אף אחת לא השיגה 12. אז בטח שלא 13. וגם לא 14.
עד באר שבע הזו, שהשיגה 15. מאזן מושלם בסיבוב הראשון נגד חמש היריבות הכי חזקות שיש לליגה הזו להציע. גם כשמוסיפים עוד שלושה מקרי פלייאוף עליון במילניום הנוכחי - 2000/01, 2009/10, 2010/11 - שם היה רק סיבוב אחד, לא מוצאים קבוצה מושלמת. באר שבע הזו היא הראשונה. אחת מושלמת מתוך 48; 15 מ-15 בנקודות, 2-12 בגולים. אוטוטו נכנסים לטור הזה ליטו ומכבי תל אביב, אבל כפי שבאר שבע מוכיחה העונה - זה לא באמת תלוי במכבי. זה תלוי רק בה. ובעיקר באחד, מיגל ויטור שמו, שחזר מחזור אחד לפני תחילת הפלייאוף ונמצא בדרך הבטוחה להפוך לשחקן ההגנה הראשון שזוכה בתואר "שחקן העונה" מאז שאבי כהן הירושלמי עשה את זה ב-1992 ולבלם הראשון שעושה זאת מאז שאבי כהן ז"ל עשה זאת ב-1979.
3. רועי גורדנה vs הפועל תל אביב
ב-4 במרץ ניצחה בני יהודה את הפועל תל אביב 1:2, ורועי גורדנה, שהתראיין לאחר המשחק, הביע עד כמה האקסית שלו חשובה לו ועד כמה ירצה שהיא תישאר. אתמול דווקא הוא היה זה שלא הצליח להרחיק את הכדור של ברניסלב יובאנוביץ' מהקו, ובעקיפין תרם לכך שלאשקלון יש היום פער של 4 נקודות (ומשחק עודף) על הפועל תל אביב.
במובן מסוים, טוב שזה היה גורדנה. מתלוננים יתלוננו על כל דבר, אבל העובדה שהשער נכבש "באשמת" אקס הפועל אולי תקל עלינו לשרוד את הרי הסירחון של תיאוריית הקונספירציה חסרות הבסיס.
הפועל הרי החזירה לאשקלון בהאשמות דביליות. כמו שבקבוצה של יובל נעים התלוננו על העסקאות הלא הוגנות של האדומים, עסקאות שרק בזכותן יש בכלל לאשקלון יריבה לתחתית (אחרת היתה יורדת מזמן), כך התלונות של הפועל היו תמוהות. עם כל הכבוד, זו בסך הכול בני יהודה. קבוצה חלשה מאוד-מאוד-מאוד, שהפסידה לאשקלון גם בפעם הקודמת שביקרה שם בליגה ושהרבה בזכותה הפועל בכלל במצב של הישרדות העונה (האדומים צברו שש נקודות מולה). בני יהודה הזו רשמה ניצחון אחד ראוי השנה, וגם הוא הושג על מכבי של דמדומי שוטא. על-כן: ניצחון של אשקלון על בני יהודה הוא לא דבר מפתיע כלל.
המלחמה הפסיכולוגית של אנשי הפועל אולי היתה חכמה (היי, זה עבד ב-2010), אבל בסך הכול זו העדות הכי מעליבה למצב הנוכחי של האדומים. לדאוג לכשרות של משחק באשקלון. הו, איך שגלגל הסתובב לו (היי, ב-2010 זה היה על אליפות).
4. דן איינבינדר vs מכבי תל אביב
מכבי תל אביב שיחקה בסדר גמור, כמו שהיא משחקת כבר די הרבה זמן. לא מדהים, אבל בהחלט בסדר גמור. רק שאז דן איינבינדר הכניס ברך בגב התחתון של טל בן חיים. טב"ח2, שכבש בדקה ה-14 בטדי, נאלץ לצאת, ומאז מכבי דעכה.
המחליף של בן חיים, אוסקר סקאריונה, היה חלש והפך לסמל איבוד הנקודות. אבל זו תהיה בריחה מהמציאות. זוהי הפעם השלישית (מתוך שלוש) העונה שמכבי מאבדת נקודות מול בית"ר, הקבוצה שהכי מטרידה את הצהובים מאז שג'ורדי הגיע. אבוחצירה עשה 2-2 בתוספת הזמן במפגש הראשון, שכטר פיטר את ארבלדזה בסיבוב השני, והפעם ורד (היי, גם אלה שלושה אקסים של מכבי חיפה, בואו נגרד בראש ביחד), בקלאס, גרם לצהובים לאבד תואר שני רצוף בטדי - אחרי ההפסד בגמר הגביע בעונה שעברה. למזלם של הג'ורדיז, את הגביע העונה הם יניפו בירושלים.
קואץ' וידיגאל נתפש כרופס וחסר כריזמה בעיקר בגלל קשיי השפה, אבל אתמול סוף סוף קפץ לו יצר התוכחה. אם היינו מחזיקים בסטטיסטיקה שלי במהלך עונה שלמה, היינו במקום הראשון עכשיו, אמר - וצדק.
שוטה: 16 משחקים, 58.3% הצלחה.
ג'ורדי: 6 משחקים, 88.9% הצלחה.
ליטו: 9 משחקים, 81.4% הצלחה.
וידיגאל ממשיך לאכול ביקורות בגלל שטויות שלא קשורות לכדורגל, אבל מבחינת כמות משחקים, אחוזי הצלחה וקושי לו"ז (איבד נקודות רק בטרנר ובטדי; קרויף בסמי עופר) הוא בהחלט לא הבעיה של הצהובים ועוד יותר מכך אינו הסיבה לסגנות. מה לעשות שגם באר שבע וגם ארבלדזה הם חלק מהמשוואה.
5. כולם vs מכבי חיפה
אליניב ברדה, עדן בן בסט, עידן ורד, שלומי אזולאי, שמעון אבוחצירא - פעמיים, שובל גוזלן. שבעה שערים כבשו אקסים ירוקים (זה נראה שזה קורה בכל שבוע, לא?) בשבת הזו, מול שער אחד של ירוק נוכחי. אבל במכבי חיפה תשומת הלב לא לשער הבודד ולא לניצחון הדחוק על מכבי פתח תקוה כי אם ל"שפוט של אחד העיתונאים", לפי המאמן גיא לוזון.
לוזון אולי לא מצליח להוציא תוצאות ראויות עם מכבי חיפה מאז שהגיע אבל הוא אדם ישיר ולא טיפש. מעניין לראות איך ינהגו בחיפה באותו "שפוט", אם בכלל תתגלה זהותו, אבל לוזון בטוח הספיק כבר לגלות שהבעיה הספציפית הזו חמורה בהרבה מ"שפוט של אחד העיתונאים", שכן מכבי חיפה - לפחות מבין שלוש הגדולות של ישראל, ואולי גם בכלל - היא הקבוצה המחוררת ביותר.
כל אסיפה סגורה היא בעצם פתוחה, כל תכנון מערך והרכב יוצא החוצה אל העם ואל המאמן היריב, וכשקשה, אלוהים ישמור. במכבי תל אביב קרויף הצליח לסגור את הכול באופן כמעט הרמטי, ובאר שבע עוד לא שם אבל מתקרבת לשם. מכבי חיפה, תקשורתית, מחוררת ומודלפת כמו קבוצת תחתית בליגה הלאומית. וזו אחת הסיבות הגדולות, אם לא העיקרית, לפער העצום שנמתח בינה לבין שתי הקבוצות הגדולות באמת בכדורגל הישראלי.
6. גיא לוזון vs הלוזונים
ב-2012/13 סיימה רמת השרון סיבוב ראשון של פלייאוף עליון עם אפס נקודות ו-12-0 בשערים. מכבי פתח תקוה של העונה, מרעננת בעונה הסדירה כמו שכושלת בפלייאוף, הצטרפה למועדון האפס. בגולים, לפחות, היא רק ב-7-1, אבל אפילו השער הבודד הגיע מהנקודה הלבנה. רפואה למכה.
7. חיים סילבס vs איזי שרצקי
טוב, נו, זה ההפך מאקס.
orenjos@walla.co.il