נושאים חמים

שמחו מהר, לפני שייגמר: בכדורגל הישראלי עדיף להיות ראש לשועלים

שוב שישי בצהריים, שוב אווירה נהדרת, שוב מכבי נתניה נראית ומתנהגת כמו אימפריה מקומית. ומה יהיה בליגת העל, שוב? אורן יוסיפוביץ על רגעים קודרים שאסור לשכוח, על גימיק ניהול המשחק הנדיר של דראפיץ'-ברדה ועל ערן לוי, שכמה שהוא נייד פחות כך הוא מבדר יותר

צילום: ניב אהרונסון, עריכה: מתן חדד

בווידאו: נועם שוהם בפרויקט "תלויים" של וואלה! ספורט

למעקב בפייסבוק

ועדת ביקורת

מספר 1: שון וייסמן. צמד, כי לגורל לא נמאס להעניק חיים חדשים ופוריים למושאלי/פליטי מכבי חיפה.

מה היתה הדקה: 56. ציון צמח העכואי סיים מתפרצת עם קורה-פנימה, מהפך, 1:2 לצפונים. באיצטדיון הביתי הורגשה מועקה, הקצב של הנתייתים דעך. גמור? לא בטוח? בטוח שלא.

זו היתה הפעם ה-12 שמכבי נתניה פיגרה העונה ולא הפסידה.
5 פעמים (מחזורים 3, 4, 14, 26 והנוכחי) היא ברחה מפיגור לניצחון.
7 פעמים (5, 7, 13, 19, 22, 23, 30) היא סחטה תיקו.
8 שערים כבשו הנתנייתים החל מהדקה ה-85. אותם שערים שווים לה 11 נקודות ליגה.

"אנחנו אף פעם לא מפסיקים", סיכם השוער הצעיר רון שושן את תופעת הקאמבקים. "הוכחנו את זה גם במספרים [הנ"ל] - גם כשאנחנו בפיגור, לא מוותרים. אני בתור שוער אולי לא יכול לתת גול בכל שנייה שאתה על המגרש אתה מרגיש ששחקן בקבוצה שלנו יכול לתת גול ולהפוך את המשחק". אופי טופי.

הכי צפוי שיש: שיהיה יופי של משחק, משחק עם גולים. הנה כמה תוצאות ממפגשים קודמים בין הקבוצות בחמש השנים האחרונות:

אוקטובר 2012, ליגת העל: נתניה - עכו 3:1 (שריקי; קדוסי, שבתאי, גומס)
ינואר 2013, ליגת העל: עכו - נתניה 4:4 (קדוסי 2, כחלון, עמר; צ'ראן, שיבחון, סבע 2)
מרץ 2016, ליגת העל: עכו - נתניה 1:4 (סייס 2, פרץ, גילמור; בנבינישתי)
אוגוסט 2016, ליגה לאומית: נתניה - עכו 0:4 (ערן לוי 2, קוגבנייה, סבע)

עוד בנושא:

לאומית: מכבי נתניה ניצחה 2:3 את הפועל עכו

ציוץ המשחק

מעשה שהיה, כך היה

אתה אף פעם לא זוכר כמה חם היה בקיץ.

ובישראל יש הרבה קיץ, ומעט חורף, ובכל חורף אתה שוכח. אפילו החודשים המעטים האלה של מעיל, פוך ולילות שלמים עם מפזר חום - לא עלינו - גורמים לך לאבד כל קמצוץ של הרגשה אודות בגד הים, זיעה חסרת מנוח ולילות שלמים עם מזגן - לא עלינו.

כאילו שבתום כל עונה אייג'נט J ואייג'נט K של סוכני האקלים מוחקים לך את הזיכרון עם שבשבת. כי לעולם, בינואר, לא תצליח להרגיש באמת או לזכור באמת כמה חם פה באוגוסט.

לא סתם מגדירים את זה כ"עונת כדורגל". כי גם במקרה הזה, אתה אף פעם לא באמת זוכר כמה חרא/דבש היה בעונה הקודמת.

ובישראל יש הרבה כדורגל, ומעט בלי, ועדיין, בכל עונה אתה שוכח. קחו את מכבי נתניה, למשל.

ב-2013 הקבוצה ירדה ללאומית אחרי עונה אומללה, והכל נראה שחור.

ב-2014, 11 חודשים בלבד לאחר המפלה, היא רמסה את הליגה השנייה והיתה הרגשה של אימפריה. משחק העלייה התקיים בתחילת אפריל, מול בית"ר רמלה של סלובו דראפיץ' - כמה אירוני. המאמן יוסי מזרחי חגג יום-הולדת 61 בזמן ששחקניו הניפו אותו באוויר וכנראה שהגובה סימם אותו (("אני ותיק בכדורגל, ותיק מאוד כדי לזהות דברים טובים ודברים לא טובים"…), והבוס אלי שגב סיפר שאותו מזרחי יישאר שלוש שנים (חצי שנה לאחר מכן התפטר) ושהוא, שגב, יספק לו שחקני רכש נוספים - "בשבוע הבא… וגם בשבוע שאחרי זה" (אין כסף, בנק אנגלי, ממש אין כסף, התפרקות, רוכש פיקטיבי עם שם כפול, זוכרים?).

ב-2016, שנתיים בלבד לאחר העלייה, נתניה ירדה שוב ללאומית אחרי אחת העונות החלשות שאי פעם נראו בליגת העל. הכול נראה שם גוסס וחסר סיכוי לתקומה.

ב-2017, שנה בלבד לאחר עוד התרסקות, ולמרות הפחתת תשע נקודות ממאזנה, הקבוצה תחזור (95%) לליגת העל.

אוהדי מכבי נתניה (מגד גוזני)
בקיץ הכל נראה גוסס. עכשיו - נו, ככה לא נראה מועדון גוסס (צילום: מגד גוזני)

ביום שישי בצהריים, נגד הפועל עכו, זו שוב היתה נתניה של הצד הטוב של הגלגל. כמו ב-2014. שעה כיפית ומזמינה, האיצטדיון כמעט מלא, השירים מרעננים, האווירה נהדרת, ונתניה מרגישה כמו אימפריה. הייתי שם באותו משחק עלייה מול דראפיץ' ב-2014. אכלתי את ההבטחות חסרות הכיסוי של שגב, האזנתי לאופטימיות של מזרחי, הוקסמתי מהקלות שבה הנתנייתים רקדו על הדשא.

איך זה נגמר, זוכרים?

ובגלל זה, הפעם כולנו נירגע. נאפשר לנתנייתים ליהנות מהרגע - וזו אכן מסתמנת כעונה חיובית ומבדרת - אבל נזכיר: אנחנו תמיד נוטים לשכוח. הפעם לא נשכח, ובתקווה שגם הנתנייתים לא. בגלגל העונות של מכבי נתניה, אנחנו בקיץ, וחם, וכולם שם בבגדי ים עד מגבת. אבל זכרו: אין לכם מושג כרגע, בחום המפנק הזה, כמה קר יכול להיות בדיוק בעוד חצי שנה מהיום.

ועד שיוכח אחרת, זו המסקנה המתבקשת עבור אוהדי מכבי נתניה: בכדורגל הישראלי עדיף להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות.

והדבר שבא לידי ביטוי בנתניה 2014 ונתניה 2017 נכון לכל קבוצת ביניים - לא קבוצה שמתחרה על אליפות אבל קבוצה שכן נהנית מקהל תומך וחשיפה ממוצעת.

תחשבו על אוהד נתניה הממוצע. לא על המטורפים שלא יפסידו משחק בנצרת, אלא על האוהד הממוצע. איזו נתניה הוא יעדיף? כזו שמנצחת (בלאומית) 19 משחקים (אנד קאונטינג) וגורמת לו לשיר את "כל חיי אני שואל" 70 פעמים אחרי 70 גולים (אנד קאונטינג)? או כזו שמנצחת (בליגת העל) רק פעם אחת בעונה! (את בני יהודה, אוקטובר 2016) וגורמת לו לשיר את "כל חיי אני שואל" רק 14 פעמים? זה שאלה רטורית, אל תענו. אל.

כי כשמנצחים (ובקבוצת ביניים זה לא משנה את מי ולא באיזו ליגה) הקהל נדבק, ועמו באזז חיובי ואווירה טובה, והבעלים רגוע ומשדר פאסון והכול מרגיש טוב. וכשמפסידים (ובקבוצת ביניים זה לא משנה את מי ולא באיזו ליגה) היציעים ריקים, והבאזז שלילי והאווירה קודרת, והבעלים לחוץ ומפטר מאמנים ללא סיבה ומתראיין בצורה דבילית וחסרת אחריות.

בליגה הלאומית כיף יותר לשחק (תחשבו על שישי ב-16:00 לעומת ראשון ב-20:15), קל יותר לשחק, ולקבוצת ביניים גם טוב יותר לשחק. המסר הזה אולי מעודד בינוניות, אבל בנוף הכדורגל הנוכחי - על בעליו, מאמניו ואוהדיו - המסר הזה חד משמעית משדר מציאות.

מפת-חום, ערן לוי, מכבי נתניה, מחצית 1 נגד עכו (כל קשר למציאות מקרי בהחלט) (צילום מסך)
מפת החום של ערן לוי, מחצית 1 (כל קשר למציאות מקרי לחלוטין, כן?)
מפת-חום, ערן לוי, מכבי נתניה, מחצית 2 נגד עכו (כל קשר למציאות מקרי בהחלט) (צילום מסך)
מפת החום של ערן לוי, מחצית 2 (כל קשר למציאות מקרי לחלוטין, כן?)

ככל שערן לוי נייד פחות, כך הוא מעניין יותר

בנתניה מספרים שמבחינת קילומטרז' זה פחות רע ממה שזה נראה, אבל במבחן העין זה נראה רע מאוד. במחצית הראשונה היה נראה שלוי לא זז מאגף שמאל. במחצית השנייה הוזז קצת למרכז המגרש. ועדיין, זה כאילו הוא מתאמץ להוכיח שאפשר לעשות כמה שיותר בזמן שרצים כמה שפחות. העונה ערן לוי מקבע עוד יותר את מעמדו כתותח. ואם "תותח" זו מילה מוגזמת לתאר את הנייח שבאדם, אפשר להגדירו כ"רוגטקה". כמו אביזר אימונים שיורה כדורי טניס, ערן לוי תופס בלטה ומשגר. אתמול, רוב הפגזותיו היו ללא כתובת וללא מענה. הוא הקיא מסירות לא מדויקות, בדקה ה-23 פשוט הקפיץ וולה לשום מקום, לפחות שלוש פעמים היה נראה שהוא בכוונה משתמש בחלק הלא נכון של הרגל.

ועדיין, הוא בישל את הגול הראשון (בלי כוונה? מעניין את ה-) ועשה את הגול השני ושיגר קרן לקורה. הבעיטות החלשות שלו מפחידות, ההגבהות הרעות שלו מסוכנות. "מנהיג אמיתי", מחמיא השוער שושן. "אנחנו צריכים אותו, הוא נותן הרבה מספרים, הרבה דיבורים, והוא עוזר המון לשחקנים הצעירים. נכס". הנכס כבר עם 13 שערי ליגה וגביע העונה, 11 ב-2015 ו-16 ב-2014. ב-2016 בילה את העונה בחוץ בגלל קרע ברצועה, ולכו תדעו מה היה קורה למכבי נתניה אם היה לה את הרוגטקה במלוא אונה.

סלובודאן דראפיץ' מאמן מכבי נתניה חוגג (מגד גוזני)
אל דאגה, עוד מעט ברדה יניף ידיים. דראפיץ' (צילום: מגד גוזני)

דראפיץ' וברדה, מאמנים 50-50

אפילו ראיון חג הם עשו ביחד. עניין השותפות וחלוקת הסמכויות השונה - לא "מאמן ועוזרו" אלא "שני מאמנים" היה ידוע - אבל מאז המשחק בלוד בנובמבר האחרון, הם ממש מאמנים ביחד. חצי-חצי, ליתר דיוק.

במחצית הראשונה עמד סלובו דראפיץ' באיזור הטכני וחילק הוראות, ואילו שי ברדה ישב; לאחר המחצית, ברדה תפס את הטכני וסלובו את הספסל.

מי שלא…

"קופץ צהוב", קטע דראפיץ' והיה מרוצה מעצמו על הפאנץ', ובצדק.

מי שלא מכיר את הקטע ישמח להבין.

"זה התחיל לא בכוונה, ובטח לא בשביל שנהיה מיוחדים. במשחק בלוד, במחצית הראשונה, הרגשתי עייף וחסר אנרגיות, בזמן ששי היה נלהב וחילק הערות טובות וחשובות. ניצחנו, ואמרתי 'יאללה, יש בראכה', ומאז אנחנו עושים את זה. כשיש לך ילדים בחדר ההלבשה והם רואים שהכל כל-כך בסדר בין המאמנים, זה גם פסיכולוגי".

מה היתרונות שבשיטה, שאלתי.

"בחצי השני, כשאני על הספסל, אני יותר רגוע, יותר מתון. אני צופה במשחק ויכול לבחור את החילופים שצריך לעשות. כשאתה עומד על הקו יש לחץ מהקהל, אתה שומע שלפעמים מקללים, 'מה זה החילוף הזה?!'. כשאתה על הספסל אתה לא שומע אף אחד וזה עובד".

"הם לא תמיד מסכימים אבל זה היופי", מעיד שושן, שמספר שגם האסיפות הטקטיות לרוב מתבצעות בצורה של 50-50. "אנחנו סופגים משניהם, כל אחד נותן את הזווית שלו", הוא מוסיף. "הקטע של המחצית-מחצית הוא פיקנטרי ומיוחד, אבל עבורינו זה טבעי. זה הולך יופי, כמו שאתה רואה".

orenjos@walla.co.il

"הפודיום": נדב יעקובי על בארסה ויובה, ניצן ליבנה ועידן סגל בסיכומי NBA