נושאים חמים

רמי וייץ בראיון: "לא אוהב תכניות שנוצרו בשביל ברברת"

"מי שרוצה לראות 'יציע העיתונות', שיראה. אני אוהב פאנלים. בשביל זה יש רדיו. טלוויזיה צריכה למצות את המדיה שלה. בימים הטובים של ערוץ 5 זה מה שהיה. שדר זה האיש שמשדר את המשחק. כל השאר זה פאנליסטים ומגישים". רמי וייץ מתארח בפודקאסט "הפודיום" בפרק חגיגי לפסח

השדר רמי וייץ (מימין) לצד הפרשן אבי נמני (קובי אליהו)
42 שנות טלוויזיה. רמי וייץ (צילום: קובי אליהו)

למעקב אחר יוסיפון גם בפייסבוק

כמה ימים לפני חג פסח ציין השדר רמי וייץ 42 שנות טלוויזיה. הרבה רגעים, משחקים וגולים עברו מאז התייצב במגרש בחדרה, כדי ללמוד מרפי גינת איך עושים את זה. בפרק לחג של פודקאסט "הפודיום", וייץ התארח באולפני וואלה! כדי לספר על מה שעבר מאותו יום ביכורים בחדרה, ועד לימינו - דרך השבועיים המיתולוגיים ב-1999 שכללו את המהפך של יונייטד בגמר הצ'מפיונס מול באיירן ואת החמיישיה של ישראל מול אוסטריה. להלן קטעים נבחרים מתוך הפרק, לו תוכלו להאזין במלואו כאן:

לפרק החדש של "הפודיום": עם רמי וייץ, מחדרה לקאמפ נואו

להאזנה במכשירי אייפון/אייטונס

להאזנה באפליקציית סאונדקלאוד


26.05.1999 - 06.06.1999

אם אני צריך לבחור את הרגע הגדול של רמי וייץ, זה המהפך בגמר הצ'מפיונס בקאמפ נואו. מה הרגע שלך?

"אני באמת חושב שהרגע הגדול היה שריקת הסיום ב-0:5 נגד אוסטריה. אמנם קאמפ נואו היה דרמטי הרבה יותר. זה היה גמר ליגת האלופות, בעוד ה-0:5 נגד אוסטריה היה 'עוד משחק'; אמנם משחק חשוב של הנבחרת. אבל למה אני קורא לזה רגע גדול? כשהסתיים המשחק התחלתי לרדת ממגדל השידור הגבוה באיצטדיון רמת גן. פתאום שמתי לב שכמעט כל הצופים שהיו במגרש נשארו, ואני מדבר איתך על 15-20 דקות אחרי שריקת הסיום… הסתכלתי מסביב, ואנשים נשארו כדי לחוות את החוויה הזו. וכשהתחלתי לרדת למטה ואתה עובר דרך היציע, אנשים חיבקו אותי וטפחו לי על השכם כאילו אני הבקעתי שלושער במשחק הזה. היתה מן התרוממות כזו, התרוממות רוח. אתה הרגשת שחווית משהו שספק אם הנבחרת תחזור עליו בטווח של עשר, עשרים, אולי שלושים שנה".

דיברת על הנבחרת. מה שאני אמרתי וגם כתבתי אחרי המשחק זה שמדהים שבמשחק בו התוצאה צפויה, וגם היכולת אגב - כי אין הרבה נבחרת בעולם שעושות 50% פוזשן ו-7 מצבים; זה לא יקרה, אז בטח שישראל לא תעשה את זה. וגם ככה הצלחנו לעבור ימים ביוביים ומעצבנים, שוב.

"אגיד לך למה זה קורה. קודם כל, כבר היו הפסדים גבוהים יותר של הנבחרת, אבל פה היו טעויות של שוער. זה מיד תפס את העין. אני חושב שמה שקורה אצלנו זה שאנחנו מיד מנסים להיתפס למשהו, להיאחז במשהו, ומרציאנו נתן את זה לכולם. אני לא נכנס כרגע להאם זה נכון או לא נכון, אבל הוא היה האיש הראשון לתלות, ותלו אותו. אחר-כך באו יציאות חמד והרוש, שלא למדו את מה שאני מנסה ללמד, וזה לשתוק.

דווקא אתה מנסה ללמד את זה…

"כן, ואף אחד לא שומע לי… אבל יש מן ריטואל כזה שחוזר על עצמו בשידורי הנבחרת… תראה לי משחק נבחרת אחד שבו לא היה איזה מרואיין מבין השחקנים שאמר את המשפט הכל-כך קבוע: 'אפשר לנצח שם'. אני לא זוכר מי אמר וגם אם הייתי זוכר לא הייתי מזכיר את שמו. גם לפני ספרד, איך אמרת, 'תוצאה צפויה', היה מישהו שהתייצב מול אחד המיקרופונים ואמר 'אפשר לנצח שם'. למה? מה יקרה אם פעם אחת יבוא מישהו עם מיקרופון לאחד השחקנים והוא יחייך במבוכה ויגיד 'חבר'ה, אני באתי לשחק, לא לדבר'"?

רוצים לא להיות תבוסתניים, מצד שני. זה מה שנראה לי.

"אבל יחד עם זה, אותם חבר'ה שלפני המשחק אמרו 'כן, אנחנו אופטימיים, כי היתה הכנה נהדרת למשחק', התייצבו בפני המיקרופונים אחרי המשחק ואמרו שלא היתה הכנה נהדרת למשחק. אני חושב שהדיבורים - בזה אנחנו אלופי אירופה. גם את הספרדים אנחנו מביסים. צריך פחות לדבר. למרות שמהצד שלי ושלך, של התקשורת, אנחנו ממש לא רוצים ללכת עם מיקרופון לאיזשהו מקום ולקבל שתיקה. אבל אפשר או לא לדבר או לדבר בצורה אחרת, ולי זה מאוד מפריע".

דני קרבחאל שחקן נבחרת ספרד (ימין) מול תומר חמד שחקן נבחרת ישראל (רויטרס)
"תמיד יהיה מישהו שיגיד שאפשר לנצח". ישראל נגד ספרד (צילום: AP)

מנצ'סטר יונייטד 1999 = ברצלונה 2017

שאלתי אותך לגבי אוסטריה לעומת קאמפ נואו. בכל זאת, גם בקאמפ נואו השתוללת, צרחת וצווחת, וחיית את הרגע וזה היה רגע ענק - גמר צ'מפיונס. תן איזה הבדל בין לשדר משחק בו אתה יכול להיות "הומר", שדר ביתי ואוהד, לבין משחק שאתה לגמרי נייטרלי בו.

"קודם כל, ההבדל הגדול בין שני המשחקים זה שבקאמפ נואו השתעממתי רצח 90 דקות. זה היה אחד הגמרים הכי גרועים ורק שתי הדקות האחרונות שבו היו נפלאות. ה-0:5 של ישראל על אוסטריה היה תענוג צרוף לאורך 90 דקות שבו אתה לא רק בדקה די מוקדמת הבנת שהולכים לשחוט את האוסטרים אלא היה גם כדורגל יפה.

"לעצם העניין, אני מודה שגם בקאמפ נואו הייתי קצת מוטה. תראה, אנחנו נמצאים בערך 18 שנים אחרי. האווירה השתנתה. מסי נולד. הקהל של ליגת האלופות היום, בשבילו יש מסי ועוד כמה קבוצות שהוא לא כל כך מכיר. אז, מנצ'טסר יונייטד היתה בשנים הטובות שלה, היריבות שלה היו יובנטוס ובאיירן מינכן, וקודם היתה אייאקס והאיטלקיות נכנסו קצת אחר כך. לא היה זכר לא לברצלונה ולא לריאל מדריד, כמו שהיום. ומנצ'סטר יונייטד, מתוך ידיעה מדעית, ידענו שיש לה המון אוהדים בארץ, ויש גם את העניין הזה שאתה משחק נגד גרמנים, לא יעזור…".

נכון, במיוחד אז.

"כן, כן, זה היה ברור. הם שידרו מן אנטי, באיירן מינכן. ומנצ'סטר יונייטד, עם כוכב כמו בקהאם, ואז בקהאם היה אולי אפילו יותר ממסי היום. לא מבחינת כמויות השערים שלו אלא מבחינת האלילות שלו, בארץ".

סופרסטאר שנראה כמו סופרסטאר. ואחרי המשחק - עד כמה היה קשה לך להירגע?

"בסוף המשחק היינו שם המון ישראלים, גם מי שהיום אישתי ואז חברה שלי, וקבענו להיפגש במלון. ועשיתי את הדרך הלא ארוכה מהאיצטדיון למלון וכמות הישראלים היתה עצומה, כבר אז. כולל אהוד אולמרט - אוהד שרוף של מנצ'סטר יונייטד - והוא השתולל שם כמו ילד ברחוב. הדבר שאני הכי זוכר היה למחרת, כשנחתתי בשדה התעופה ואחד המאבטחים ניגש אליי ואמר לי 'תשמע, אימא שלי גרה בכפר סבא ואתמול ב-12 בלילה היא התקשרה אליי בבהלה. היא אומרת לי מה קרה. שאלתי אותה למה היא שואלת, והיא סיפרה שבכל הרחוב צועקים'. ואז הוא אמר 'הם צעקו יחד איתך'".

אולה גונאר סולשיאר רוני יונסן דוויט יורק שחקני מנצ'סטר יונייטד חוגגים שער (GettyImages , Gary M. Prior)
"זה היה אחד הגמרים הכי גרועים ורק שתי הדקות האחרונות שבו היו נפלאות" (צילום: GettyImages)

משחקים לעומת דיבורים

ראיתי את הכתבה של גבריאל היידו (על מאיר איינשטיין ז"ל, בערוץ הספורט) שבה אתה גם מספר על הקטע של להיות שדר לעומת התפקיד של מאיר [בשנים האחרונות] - מגיש, וכו' - ואמרת שאתה לא מוצא בזה רע אבל שאתה לא רוצה את זה. תסביר, בבקשה.

"אני מקווה שפה תהיה לי ההזדמנות לומר את מה שאו שלא אמרתי או שאמרתי ונחתך החוצה. הדבר העיקרי הוא ההבדל בין טלוויזיה ורדיו. אני חד וחלק אומר שלדברים מהסוג הזה אין מקום בטלוויזיה, לפי תפישת העולם שלי. אבל יחד עם זאת אני תמיד אומר שמכיוון שיש טלוויזיה רב-ערוצית, כל דבר שיש לו על פי מדידות של איזושהי צפייה - גם לא צריך להיות רייטינג גבוה - צריך להיות משודר. ואז מי שרוצה לראות את 'יציע העיתונות', שיראה. אני אומר שטלוויזיונית — אני לא אוהב פאנלים, לא אוהב ברברת יותר מדי, לא אוהב תוכניות שנוצרו בשביל ברברת. בשביל זה יש רדיו, בשביל זה יש אתרים אחרים. אני חושב שטלוויזיה צריכה למצות את המדיה שלה, שזה קודם כל התמונה. ליצור דרך התמונה סיפורים מהצד. בימים הטובים של ערוץ הספורט בשנות ה-90' ותחילת המאה הזו זה מה שהיה שם. פילמאות. אתה לא דיברת, הראית את הכול".

אז זה לא רק משהו שאתה לא תרצה לעשות, אלא גם בצריכה אתה פחות אוהב אותו.

"לא 'פחות אוהב אותו'. הצריכה אצלי היא אפס. להבדיל — רדיו כן. ולמשל, את מאיר ז"ל, קצת קשה לי להגיד את זה עדיין, וקופמן ומליניאק ויוני הללי ב-103, כשאני יכול, אני שומע אותם ואני מאוד נהנה מזה. כי לרדיו זה מתאים. קודם-כל, הם עושים את זה - במיוחד כשמאיר ניווט את העניינים - בצורה עיתונאית. ולי העיתונות חשובה מאוד. כשאני גולש למקומות שזה נראה סתם לכלוך וסתם רכילות, זה לא מעניין אותי. כשזה יוצא מעיתונות… באים בטענות לקופמן, שהוא צועק, ושהוא מנבל, אבל מי שמקשיב לדברים שקופמן אומר, נגיד כשיש ויכוח על התקציב של האיגוד הזה והזה, הוא בא עם נתונים. הוא מוכן, הוא בא עם נתונים נכונים. ולכן חשוב מאוד לשמוע אותו ולהקשיב לו".

כשאתה מסתכל על הדור של היום - יש איזה סממן בולט שעכשיו בדור הזה ששונה לחלוטין מהדור שלך?

"השאלה הזו באה במקום כי יש לה המשכיות מהשאלה הקודמת. אחד הדברים שלא מוצאים חן בעיניי זה הזליגה של כל אותם דברים, כמו פאנלים ותוכניות דברת, אל עמדות השידור. מבחינתי, ואני יודע שמבחינת רוב הצופים, זה ייהרג ובל יעבור. ולכן אני תמיד עושה את ההבחנה - שדר זה האיש שיושב במגרש ומשדר את המשחק. כל השאר זה פאנליסטים ומגישים. צריך לעשות הבחנה מאוד ברורה. אצל הרבה פרשנים יש זליגה. הם מתייחסים לשידור כאילו הם בפאנל. אין דבר כזה. אתה לא יכול להפריע למהלך המשחק. משחק זה דבר קצבי, אתה לא יכול פתאום לדבר בניחותא. אתה בכלל לא צריך לדבר. כשדר וכפרשן אתה צריך לתת ערך מוסף, לא להפריע לקהל שלך, לעזור לו איפה שאתה יכול. וזה בעצם ההבדל הגדול".

דור מיכה שחקן מכבי תל אביב מול מכבי חיפה (ברני ארדוב)
"הקבוצה שהכי כועסת על השידורים שלי" (צילום: ברני ארדוב)

מכבי חיפה שלו

שש שנים שלא כיף, אבל גדלת עליהם. תן שורה על מכבי חיפה של עכשיו.

"מי שחיפאי מכיר את המושג 'סטלה מאריס'. וכשהייתי ילד, וההורים שלי עוד לא הרשו לי ללכת לקרית אליעזר, הייתי נוסע עם חברים ורואה במשקפת משחקים מסטלה מאריס, אגב, גם של הפועל חיפה. מי שאשם זה אח שלי הגדול שאמר לי 'מה הפועל? מכבי! הם הטובים'".

זה נכון שאתה לא אובייקטיבי בשידורים שלהם, לרעה? שאתה יותר מצפה מהם, יותר רוצה.

"הקבוצה שהכי כועסת על השידורים שלי זו מכבי חיפה".

רמי וייץ, הלווית מאיר איינשטיין (ברני ארדוב)
"חברות כזו שהיא לא חברות של לשתות בירות בפאב או ארוחות צהריים, אבל חברות אמיתית". רמי וייץ בלווית מאיר איינשטיין ז"ל (צילום: ברני ארדוב)

מאיר איינשטיין ז"ל

סיפור אחד שלא סיפרת, דעה אחת שלא אמרת?

"בשלב מוקדם יותר של השיחה דיברת על קולגות ותחרות, על מקום ויחסים. אני חושב שיש כמה נקודות דמיון בין שנינו. קודם-כל, זה הפריקיות של המצוינות. אין דבר כזה להגיע לשידור כשאתה בפיפס אחד לא מוכן. כי לטעות בשידור זה דבר נורא. זה דבר אחד. דבר שני שאפיין אותנו זה החוסר מיוחצנות שלנו. לא אהבנו לבלוט. או יותר נכון, לשמור על הפרטיות - זה מאוד אופייני לשנינו. ואני חושב שזה, יחד עם זה שאנחנו קרובים בגיל, יחד עם זה שאנחנו בעצם עושים את אותו הדבר, חוץ מהשנים האחרונות — כשמאיר גלש קצת לכיוון הרדיו, מה שהוצע לי לעשות ולא רציתי — בסך הכול, הלכנו על אותן בלטות. ואני חושב שזה הפך את היחסים בינינו, בניגוד גמור להרבה מאוד סיפורים, ליחסים של הרבה כבוד, הערכה, ומן חברות כזו שהיא לא חברות של לשתות בירות בפאב או ארוחות צהריים, אבל חברות אמיתית. וזו אולי הסיבה העיקרית שזה מאוד קשה לי".

נסיים בתודה לך. ב-1999 הייתי בן 16 ואין לי תירוץ כבר אבל הודית שהמשחק היה משעמם, אז אני מודה שנרדמתי. ובגול הראשון [של יונייטד] הערת אותי, והצעקות שלך בגול הראשון נתנו לי לראות את הגול השני.

"אפרופו גול ראשון-שני, ויסלח לי אבי מלר: אבי מלר ישב ביציע ובגול הראשון כולם קמו והשתוללו ונפלו לו המשקפיים. והוא התכופף כדי לחפש את המשקפיים, והוא לא ראה את הגול השני…".

לפרק המלא של "הפודיום": עם רמי וייץ, מחדרה לקאמפ נואו

להאזנה במכשירי אייפון/אייטונס

להאזנה באפליקציית סאונדקלאוד

רמי וייץ מתארח בפודקאסט הפודיום של אורן יוסיפוביץ (מערכת וואלה!)
וייץ (צילום: מערכת וואלה)

לו"ז האזנה:

הרגע הגדול בקריירה -- יונייטד-באיירן או ישראל-אוסטריה? (01:20), נבחרת ישראל והלפני והאחרי של המשחק מול ספרד (03:30), ההבדל בין שידור "אוהד" לבין שידור "נייטרלי" (08:30), נס ז'לגיריס (13:00), תולדות רמי וייץ בכמה דקות - ותודה לרפי גינת על הסיפתח בחדרה (15:30), פודיום השדרים בישראל - רמי, יורם, מאיר ז"ל (23:30), למה הוא לא עשה/עושה את המעבר לתוכניות ה"דברת" (28:00), האהבה לכדורגל האנגלי (33:00), פריק-סטטיסטיקה (37:00), מכבי חיפה שלו (40:00), מאיר איינשטיין ז"ל (41:30), הגול שיוסיפון החמיץ בשידור המיתולוגי מקאמפ נואו 99', והגול שאבי מלר החמיץ (43:30).

orenjos@walla.co.il