איבדו את הפאסון: על מכבי תל אביב נטולת הקלאסה

להיסטוריה יש חוש הומור מוזר. ב-1.10.2012 אירחה הפועל באר שבע, אז קבוצה מגששת באפלה תחת אלישע לוי, את מכבי תל אביב. היא הנחילה לצהובים הפסד 3:1, הראשון שלהם בעידן ג'ורדי קרויף. למחרת הגיעו השחקנים המנוצחים לקרית שלום ואחד מהם הודה: "היינו רגילים לבלגן אחרי הפסדים. הפעם היה פה שקט".

ארבע שנים וחצי חלפו מאז, מכבי תל אביב שוב הפסידה בבאר שבע, את המשחק ואת האליפות. שקט? לא הפעם, לא היום.

קל לצייר תהליכים ומגמות במכבי תל אביב. מי שהייתה אמורה, ברמת זלילת האליפויות, להפוך לגרסה הישראלית של יובנטוס ובאיירן מינכן, איבדה אט-אט את המצרך הכי נחוץ לקבוצות מסוגה: הפאסון. הסדק הראשון, שנוצר בדרבי המפורסם ההוא של רועי ריינשרייבר וערן זהבי וגדל בחצי הגמר מול סכנין אשתקד, הפך בשבת רשמית לקרע. ג'ורדי קרויף, אותו אחד ששלח למכבי תל אביב את השקט הנחוץ, גירש מאזור הספסל אשת אבטחה שקצת הסתירה לו ולא הפסיק להתנועע בעצבנות. מכבי תל אביב ספגה מפנדל שהיה או שלא היה בדקה ה-22 ולא ידעה במשך 68 דקות כיצד להגיב. בדקות שלאחר השער, השחקנים הסתובבו על המגרש כתרנגולות ערופות ראש וכיסחו כל דבר שזז. האם זה מה שראה מיטש גולדהאר בעיני רוחו בעונתו השמינית במועדון?

עוד התעכבות רגעית על 2012/13. מכבי תל אביב יצאה לאשדוד. איתן תבריזי פסל בפתיחה שער חוקי לרוברטו קולאוטי ובדקה ה-59 אישר ליא יא פטי שער מנבדל ברור. אשדוד ניצחה 0:1. "זה חלק מהמשחק", אמר אז אוסקר גרסיה, "לשופט יש עבודה קשה". תבריזי נתן תצוגת אימים, אפילו באיגוד השופטים זעמו, אבל מכבי תל אביב נשארה, לפחות למראית עין, קרה ומחושבת. אז החליטו שם שלא שופטים מכריעים משחקים, שחקנים הם שמכריעים אותם. אחר כך הביאו את ערן זהבי והוכיחו לעצמם ולכולם שזה נכון.

עוד בנושא:

ריינשרייבר: "דסה הודה שהיה פנדל, חבל שלא מקליטים שחקנים"
ליטו וידיגאל עשוי לעזוב, קרויף מכחיש התערבות באימון
"דסה לא ראוי להיות אצלי": הקרב בין דודו דהאן לאבי נמני

ריינשרייבר הוא שופט לא טוב. לא בגלל הפנדל, אלא משום שהוא לא יודע להחזיק משחק. ממש כמו בדרבי ההוא (גם אם על להבה קטנה בהרבה הפעם), החלטה שלו נגד מכבי תל אביב הפכה את משחק העונה לקרב בושידו. ההרצאות הארוכות לצד ההתראות המועטות (צהוב ראשון במשחק בדקה ה-52? באמת?) הפכו אותו לפחות ופחות סמכותי. שופט שלא יודע לשלוט בשחקנים יכול לקבל את כל ההחלטות הנכונות ועדיין לגלות יום חלש. ועם כל הנאמר, תליית ההפסד בו מבזה את כל מה שאמור להיות מורשת גולדהאר במכבי תל אביב.

מדוע ריינשרייבר הוא האשם ולא טל בן חיים הבינוני להחריד, שהגיע לשני מצבים והעיף אותם לשמיים? למה להתבכיין על שיפוט אם אפשר וצריך לעסוק בכך שבמשך 90 דקות הדף גיא חיימוב רק כדור מסוכן אחד, של שרן ייני? האם יש סיבה אמתית להצביע על גורם חיצוני כלשהו, במקום להסתכל על אוסקר סקריונה ולתהות מה לעזאזל הוא עשה על המגרש? ואיזו מגננה זו לקבוע שהפנדל הכריע את המשחק, במקום להתעמת עם האמת ולהודות שמכבי תל אביב של השנה פשוט לא טובה, או לפחות לא מספיק טובה כדי לנצח את הפועל באר שבע?

רצף ההישגים של מכבי תל אביב מאז פיטורי שוטה ארבלדזה לא היה פיקציה – הקבוצה באמת השתפרה ונהייתה חזקה ועמידה יותר, אבל הקאמבק הזה חטף בשבת סטירת לחי הגונה. זה לא קרה בגלל ההפסד או משום שמאבק האליפות הוכרע, אלא מכיוון שמכבי תל אביב לא נראית יותר כמו קבוצה שיודעת מה לעשות כדי להיחלץ מפיגור במשחק מכריע, מנטאלית, פיזית ושיטתית. כמו בגמר הגביע מול מכבי חיפה, גם הפעם לא היו לה תשובות, ונדמה שהבעיה לא רק מקצועית. רגע לפני חצי הגמר מול בית"ר ירושלים, משהו, מישהו, צריך שוב לסדר למועדון הזה את הראש.