לעמוד הפייסבוק של אהרל'ה ויסברג, מאחורי הק?ל??עים
"בולטי, אני אוהב אותך, ויסלחו לי אשתי ובנותיי", היה אחד ממשפטי הקאלט אותם טבע מאיר איינשטיין במהלך הקריירה שלו מאחורי המיקרופון. זה קרה בעמדת השידור בלונדון לפני ארבע שנים וחצי, כשהאצן הג'מייקני קטף עוד מדליית זהב אולימפית. בולט שבה בקסמו את השדר המיתולוגי. "מעולם לא אמרתי דבר כזה על ספורטאי אחר", סיפר איינשטיין בראיון לוואלה! ספורט לפני המשחקים האחרונים בריו, "אבל בולט הוא מיוחד. לשדר אותו זאת חוויה בכל פעם מחדש".
"התוודעתי לקסם שלו בפעם הראשונה בבייג'ינג ב-2008", אמר אז השדר במסגרת הפרויקט "אני, אגדה" שייחדנו לבולט לפני כתשעה חודשים. "ישבתי עם אוזניות בעמדה, אבל לא יכולתי לפספס את הרחש ביציעים ואת התכונה המיוחדת. לא היה כיסא אחד ריק באצטדיון. כולם הרגישו שמשהו שונה עומד לקרות, כולנו חשנו שאנחנו עומדים בפני חוויה היסטורית. בולט טס על המסלול וקבע שיא עולם, שנראה מדהים, וגם אותו הוא שבר אחרי שנה בברלין. אני משדר ספורט כבר 40 שנה, ולאתלטיקה התוודעתי לפני 25 שנה. אין ספק שרגע השיא של האולימפיאדה הוא הריצה ל-100 מטרים, וככל שבולט טוב יותר, כך הרגע הזה מתקצר".
- אז למה דווקא הזכייה בלונדון הוציאה ממך כאלו אמוציות? הרי שם הוא לא שבר שוב את השיא העולמי.
"כי ללונדון הוא הגיע אחרי שקברו אותו והספידו אותו. דיברו על הפציעות שלו, ועל כך שהוא לא מגיע במצב אופטימלי, בעצם, קצת כמו עכשיו. וכשהוא בא וניצח בכזו קלות, לא יכולתי שלא להתרגש".
- כיצד התרשמת מהאישיות שלו?
"הוא איש חביב, פתוח ולא מתנשא. הוא באמת אהוב בכל העולם. בכל מקום שאליו הוא מגיע הוא הופך מיד לכוכב הראשי בהצגה, ואני לא חושב שיש אחד שיכול להגיד מילה רעה על ההתנהגות שלו. אז כן, הוא מתגאה בניצחונות שלו, אבל מעולם לא ראיתי ממנו התנהגות שחצנית. הוא מדבר בגובה העיניים, הוא עממי. אין לו גינוני התנשאות כמו שיש, לדוגמה, לכריסטיאנו רונאלדו. את רונאלדו תראה הולך לאכול במקדונלד'ס?".
- ובכל זאת, כל השואו למצלמות נראה כמו סוג של התרברבות.
"הוא נהנה מכל האהדה סביבו, זה ברור. האתלטים, אפילו ברמה הזאת, נחשפים פעם בשנה או שנתיים, רק כשיש אולימפיאדה או אליפות עולם. זה לא כמו הכדורגלנים שמופיעים על הבמה בכל שבוע, אפילו פעמיים בשבוע. הקלילות שלו, העליזות בקו הזינוק, הן משחררות אותו מהלחץ. להפך, אני אפילו חושב שזה מה שמחבר את כולם אליו".
איינשטיין הביע חשש שיבוא יום, וגם בולט ייתפס על שימוש בחומרים ממריצים. "מכל מדליות הזהב ששידרתי באליפויות עולם ובאולימפיאדות, אני כבר לא יודע כמה מהן רלוונטיות", צחק במרירות. "אני מאוד מקווה שאצל בולט זה לא יקרה. אם דבר כזה יתברר, זה יהיה אסון. מכה איומה. מכת מוות לספורט. העניין הזה, שבדיעבד אפשר לגלות שמישהו השתמש בחומרים אסורים, ובזמנו לא היו הכלים לגלות את זה, יוצר כוכבית קטנה שתמיד נמצאת שם. סימן השאלה הזה תמיד מרחף. אתה רואה בן אדם שובר שיאים מדהימים, יודע שלא תפסו אותו על שום דבר, אבל אז מתגנבת המחשבה שבעוד עשר שנים יתפסו אותו ותגלה שסתם היית טמבל".
לפני שנפרדנו, שאלתי את איינשטיין אם יזכה לשדר את בולט על המסלול גם מעמדת השידור בריו. לא ידעתי אז שהוא חולה, והוא - קנאי לפרטיותו כפי שתמיד היה - אפילו לא רמז על כך. "אני חושב שהפעם גם לי מגיע להתרווח בכורסה ולצפות בו בטלוויזיה", הסביר.
"כשהגענו לאולימפיאדת בייג'ינג", סיכם איינשטיין את חוויותיו עם בולט, "היה ברור שהוא הפייבוריט לניצחון, אבל אף אחד לא הבין עד כמה הוא עומד להיות גדול. הרי היו לא מעט כוכבים שהפציעו לרגע, גרפו תארים ואפילו שברו שיאים עולמיים, ואז נעלמו. מי בכלל חשב שעומד לקום כאן האתלט הגדול אי פעם. אז גם עכשיו זה יקרה: יעלה עוד כוכב חדש. יהיה מישהו".
המישהו הזה עוד לא עלה, מאחר שבולט עוד לא תלה את נעליו. איינשטיין, שנפטר הלילה בגיל 65, כבר לא יזכה לראות את היורש. ואנחנו לא נזכה לשמוע אותו מכתיר את הכוכב הגדול הבא. יהי זכרו ברוך.