הסיפורים שעשו את החצי הראשון

ספורט זה לא רק מספרים, ואפילו לא רק ניצחונות והפסדים. ספורט זה חוויות, זכרונות, רגעים של התעלות או כישלון, צחוק או כעס וסלידה - ספורט זה החיים (שלנו, לפחות). אז בואו נעיף מבט ברגעים ובסיפורים שעשו את מחצית העונה הראשונה בעונת ה-NFL 2002. כמו תמיד, אל תשכחו להביע את דעתכם, להזכיר את הסיפור שבאופן שערורייתי לא הוזכר על ידי עבדיכם הנאמנים, ולהראות שיש דרישה לסיקור שוטף של המשחק הנפלא הזה. תיהנו.

* הסיפור האופטימי: ללא ספק, סיפורו של רוברט אדוארדס. לפני לא הרבה זמן, האיש היה מושבת במידה כזו שהרופאים כמעט כרתו לו את הרגל. למזלו הצליחו לרפא אותו גם בלי זה, ובמשחק הראשון של העונה הוא נתן שני טאצ'דאונים, ומאז הוא מהווה מחליף סביר לריקי וויליאמס.

* הקטע ההורס: מחזור ראשון, דוויין רוד, הליינבקר של קליבלנד, חושב שהוא מפיל את הקווטרבק של קנזס סיטי טרנט גרין במהלך האחרון של המשחק. רגע לפני שהוא נוחת, מצליח גרין למסור אחורה באופן חוקי לאחד משחקני קו ההתקפה שלו, שרץ 28 יארד ונעצר. הזמן נגמר, אבל דוויין רוד לא שם לב שהמהלך המשיך אחרי ה"הפלה" שלו והוריד את הקסדה כדי לחגוג. זו עבירה של 15 יארד (התנהגות לא ספורטיבית), ומכיוון שהמשחק לא יכול להיגמר בעבירה הגנתית, קיבלו הצ'יפס עוד מהלך בלי זמן, שאותו ניצלו לשער השדה המנצח.

* הקטע הבלעחס: רנדי מוס מנסה לבצע פנייה לא חוקית, ולא רק מתעלם משוטרת התנועה שהתייצבה לפני מכוניתו כדי להבהיר את מהות המושג "אין כניסה", אלא גם דוחף אותה בשני קמ"ש עם האוטו עד שהיא נופלת. איזה גבר.

* הבריחה מתא השידור: לא סיפור הרואי כמו אדוארדס, אבל מדובר בשחקן הרבה היותר משמעותי. כריס קרטר, המדורג שני בתפיסות וט"ד ושלישי ביארדים בתפיסה, פרש בסוף השנה שעברה אחרי עונה מאכזבת ורוויית מתחים במינסוטה. העונה פותה קרטר לעזוב את המשרה שלו ב-HBO כדי להצטרף למיאמי דולפינס מוכי הפציעות בתקווה להשיג את הטבעת שהוא מעולם לא השיג. בינתיים זה התחיל חלש, אבל כסף סופרים בחדר המדרגות.

* קם לתחייה: דרו בלדסו היה קווטרבק מוערך, אבל שחוק, סחוט וחסר חדוות משחק בניו אינגלנד. הוא נפצע, ראה איך ילד גונב לו את ההצגה, מילא בהצלחה את מקומו של הילד בגמר ה-AFC, חזר לספסל כמו ילד טוב וראה משם איך הילד לוקח את כל הקופה, ואז הועבר לקבוצה שסיימה 13:3. בארה"ב אומרים שכשהחיים נותנים לך לימונים, תעשה מהם לימונדה. במונחים האלה, בלדסו זה מפעל ענק למיץ טבעי. האיש מוביל את הליגה במסירה, התופסים שלו מדורגים ראשון ושני, והוא עשה במו ידיו קבוצה מסמרטוט. איזה מלך.

השיא: אמיט סמית' כמובן. עם בתצוגה הטובה ביותר שלו העונה רושם אמיט סמית' 111 יארד מול סיאטל, שובר את השיא של וולטר פייטון ליארדים על הקרקע ומעמיד אותו על 16,743, וזה רק הולך ותופח (אפילו אם בקטנות). הקדשנו לזה שתי כתבות, אחת לקראת ואחת אחרי, אבל שווה לחזור על זה: כשהוא נכנס לליגה, לא היה מומחה אחד שחזה לו יותר מהצלחה בינונית ושבע שנים בליגה. היום, אחרי 13 שנה, יש לו ברקורד יותר יארדים על הקרקע מלכל רץ בהיסטוריה.

השיא 2: עוד לפני שאמיט שבר את השיא שלו, נאלצה משפחת פיייטון להיפרד מעוד שיא של וולטר הגדול. ג'רי רייס, בעוד תצוגה מופלאה, רושם 151 יארד בניצחון הריידרס על טנסי ועובר את וולטר פייטון בראש רשימת היארדים הכוללים (תפיסה+ריצה). נכון לעכשיו, יש לו 21,708 כאלה, אנד קאונטינג.

* המשחק המותח: היו כמה משחקים מדהימים שהסתיימו רק לאחר הארכה, אבל את התואר לוקח משחק הניצחון של מיאמי על דנבר, שהסתיים דווקא במועד החוקי. 45 שניות לסיום, ג'ייסון אילם מדנבר מכניס שער שדה ממרחק עצום של 55 יארד וקובע 21:22 לברונקוס. שש שניות לסיום מבקיע אולינדו מארה מ-53 יארד ונותן את המשחק, כנגד כל הסיכויים, לדולפינים.

* מחזירים בתשובה: הג'טס אמנם מאכזבים, אבל משחק ההחזרה שלהם ממש לא. צ'אד מורטון רשם שתי החזרות של בעיטת פתיחה לט"ד, וסנטנה מוס עשה את אותו הדבר עם בעיטות הרחקה. אף קבוצה לא רשמה כל-כך הרבה נקודות מהחזרת בעיטות.