וורן ביטי ("ההוא מהטעות באוסקר"), צ'רלטון הסטון הגדול, דייויד שווימר, זאק בראף, זואי דשנל, גארי מרשל, ג'רי ספרינגר, סת' מאיירס וסטיבן קולבר. כל אלה, ועוד עשרות רבים וטובים, מרכיבים את הרשימה המרשימה של כוכבי התרבות שהצמיחה מתוכה אוניברסיטת נורת'ווסטרן, השוכנת באוונסטון, חצי שעה צפונית משיקגו. איפשהו בצמרת הרשימה המכובדת הזו ניצבת ג'וליה לואיס דרייפוס. איליין מארי בניס, או אם תעדיפו, הנשיאה סלינה מאייר, הספיקה לעבור בשערי הקמפוס לשנה אחת בלבד, לפני שפנתה לקריירת המשחק המופלאה שלה.
למרות הסטוץ הקצר, דרייפוס נותרה קרובה בלבה לנורת'ווסטרן ובשבועות האחרונים, היא הפכה ל"פנים" של האוניברסיטה. אלא שזה לא קרה בתור כוכב טלוויזיה גדולה, אלא דווקא בתור אימא גאה.
ב-1997, דרייפוס ובעלה בראד הול הביאו לעולם את ילדם השני, צ'ארלי. השנים חלפו וצ'ארלי, שלפני שנתיים החל את לימודיו בנורת'ווסטרן, כמו אימא, צמח לגובה. עם תחילת לימודיו באוניברסיטה, הוא ניגש למבחנים בקבוצת הכדורסל וצלח אותם כמו גדול. זה היה הישג נחמד, אבל לא מדהים מדי בהתחשב בהיסטוריה של הווילדקאטס. אלא שפתאום, הכל השתנה והשנה, לראשונה בתולדותיה, נורת'ווסטרן הוזמנה לרקוד עם הגדולות ביותר, ב"מארצ' מדנס". לכבוד האירוע, האימא הנרגשת ג'וליה אפילו שלפה מהבוידעם את הריקוד הכי מפורסם שלה.
מבין כל חברות הביג 10 היוקרתי, נורת'ווסטרן, שנוסדה אי שם באמצע המאה ה-19, היא היחידה שעד היום נותרה אוניברסיטה פרטית. היא נחשבת ל"חכמה" ביותר בחטיבת הביג 10 ולאיכותיות במיוחד באופן כללי, אבל בתחום הספורט תמיד נותרה הרחק מאחור. קבוצת לקרוס הנשים אומנם שלטה אבסולוטית בעולם המכללות במשך כמה שנים בסיום העשור הקודם, אבל שאר 18 הקבוצות שמתפעלת האוניברסיטה, וביניהן קבוצת הכדורסל שלה, לא עשו יותר מדי.
לפני מלחמת העולם השנייה, לנורת'ווסטרן דווקא הייתה קבוצת כדורסל לא רעה. היא הוכתרה (בדיעבד) כאלופת המכללות של 1931 וזכתה בביג 10 שנתיים לאחר מכן. ב-1939, האוניברסיטה אפילו זכתה לכבוד הגדול ואירחה את גמר טורניר המכללות הראשון אי פעם, אליו הקבוצה עצמה לא הוזמנה. לא אז, ולא באף שנה עד 2017.
בשנה שאחרי גמר המכללות ההיסטורי ההוא, האולם של נורת'ווסטרן נהרס משיקולים כלכליים מופרכים ואיתו כנראה הלך לאיבוד גם הקסם, כי מאז הצניחה הייתה דרסטית. 1967/68 הייתה העונה האחרונה עד השנה בה הווילדקאטס קוששו מאזן חיובי בתוך החטיבה ובסך הכול, הם סיימו עונה שלמה (כולל משחקים מחוץ לחטיבה) עם מאזן חיובי רק חמש פעמים במשך כארבעה עשורים, עד שלפני כמה שנים העסק החל להתייצב מעט.
בשנים הקשות, ל"פרסום" הגדול ביותר שלה זכתה קבוצת הכדורסל של נורת'ווסטרן כאשר שניים מבוגריה, קנת' לי ודיווי וויליאמס, הורשעו ב-1998 בכך שבשנותיהם במכללה, הם קיבלו כסף ובתמורה, דאגו שהקבוצה תפסיד בכמה שיותר נקודות לטובת הימורים כאלה ואחרים. מאמנם של השניים בתקופתם בנורת'ווסטרן היה ריקי בירדסונג, שמונה ב-1994 ופתח את הקדנציה שלו עם מאזן 8:0. במשחק התשיעי, מול מינסוטה, המאמן המיואש (שב-1999 נרצח ביריות על ידי קיצוני לבן, סמוך לקמפוס של האוניברסיטה), עלה ליציע והתיישב לצד האוהדים.
השנים חלפו ושום דבר לא זז אצל הווילדקאטס, שהפכו לאחת מחמש האוניברסיטאות היחידות שהשתייכו לדיוויז'ן 1 במכללות מאז החלוקה לדרגים, אך מעולם לא השתתפו בטורניר ה-NCAA הגדול. מי שהביא את השינוי, היה המאמן כריס קולינס. לנורת'ווסטרן יש כמה שחקנים לא רעים, כמו בריאנט מקינטוש, סקוטי לינדזי ו-ויק לואו, אבל מעל כולם נמצא קואץ' קולינס, הבן של אגדת ה-NBA דאג קולינס ומי שהכניס לאוניברסיטה מאילינוי, לראשונה מזה כמעט 100 שנה, תרבות מנצחת. את התרבות הזו הוא כנראה הביא מ-13 שנותיו כעוזרו של מייק ששבסקי בדיוק, הקולג' בו הוא גם כיכב כשחקן בצעירותו.
בסיום יומו הראשון כמאמן נורת'ווסטרן, ב-25 במרץ 2013, לקח קולינס את האישה ואת שני הילדים הקטנים שלו ב-21:30 לאולם הכדורסל השומם של הקבוצה: "אלה הזמנים הכי טובים להיות שם, כי אתה יכול לחלום בשקט", סיפר. אחרי ההזמנה לטורניר המכללות, הוא התקשה להסתיר את הדמעות: "זה יום גדול עבור האוניברסיטה שלנו, אבל זה לא קצה הדרך. עבורי, זו רק נקודת ההתחלה של הכדורסל בנורת'ווסטרן. היום שמנו את עצמנו על המפה הארצית ואנחנו מתכוונים להישאר עליה". כן, טל ברודי סטייל. "אחרי שהגשימה את החלום להיות חלק מהטורניר, נורת'ווסטרן מוכנה להיכנס לעידן חדש", פרגן בריאן המילטון מ"ספורטס אילוסטרייטד".
בעונה שעברה, השלישית תחת קולינס, הקבוצה סיימה במאזן 12:20 נאה. למרות המאזן הזה, היא לא קיבלה הזמנה אפילו לטורניר המכללות המשני (ה-NIT), בו השתתפה שבע פעמים בעבר: "באותו לילה עצוב, אמרנו לעצמנו שאם אנחנו רוצים להגיע לאנשהו כקבוצה, אנחנו חייבים להקדיש את כל כולנו למטרה", נזכר לואו. עוד באותו ערב, הוא התקשר למאמנו מהתיכון וביקש ממנו לשריין את אולם הכדורסל לקיץ. הוא חזר הביתה והתאמן ללא הפסקה, בדיוק כמו שאר חבריו. בעונה הנוכחית, נורת'ווסטרן כבר שברה את שיאה עם 23 ניצחונות.
הווילדקאטס נראו מחוברים ונחושים מתמיד, נכנסו היטב לעונה ובמשחקי הביג 10, רשמו עשרה ניצחונות לעומת שמונה הפסדים. זו הייתה הפעם הראשונה ב-49 שנים בה נורת'ווסטרן מסיימת עם מאזן חיובי את משחקי הביג 10. בטורניר החטיבה שנערך בשבוע שעבר, היא דורגה שישית ועברה בקלות את ראטגרס, לפני שפגשה ברבע הגמר את מרילנד, הביתית והפייבוריטית לניצחון. בשלב מסוים במחצית השנייה, המצלמות קלטו את ג'וליה לואיס דרייפוס ביציע והקהל המקומי הגיב בבוז אדיר. מאותו רגע, נורת'ווסטרן העלתה הילוך ועם ריצת 5:19, ניצחה את המשחק 64:72 גדול. "זה היה מצחיק וברוח טובה, אז זה לא הזיז לי יותר מדי", אמר הבן המפודח צ'ארלי הול, "אולי זה עושה לנו מזל טוב. אבקש מהם לקרוא בוז גם במשחק הבא".
המשחק הבא נגמר בתבוסה של 32 הפרש לוויסקונסין בחצי גמר החטיבה, אבל למרות התבוסה, לכולם כבר היה ברור שההיסטוריה מעבר לפינה ונורת'ווסטרן סופסוף תיכנס לטורניר המכללות, אחרי כמעט שמונה עשורים של המתנה. ההיסטוריה הזו הפכה לרשמית ב"סלקשן סאנדיי" ביום ראשון החולף, כאשר אחרי חצי שעה מורטת עצבים, הווילדקאטס הוכרזו כמדורגים 8 באזור המערב. מיותר כמעט לציין שההתרגשות ברחבי הקמפוס שברה שיאים.
החגיגות באולם הקבוצה בסלקשן סאנדיי
הרגע ששם את החותמת על ההשתתפות השנה בטורניר הגיעה במשחק הלפני אחרון של הקבוצה בביג 10. ב-1 במרץ, בבית מול מישיגן הגדולה (שזכתה בטורניר החטיבה השבוע אחרי ניצחון על אותה ויסקונסין בגמר), נורת'ווסטרן נתנה כל מה שיש לה והפכה את הדו קרב לצמוד עד לרגעי ההכרעה. שבע שניות לסיום, זאק אירווין מהוולברינס החטיא שלשה ונורת'ווסטרן השתלטה על הכדור מתחת לסל ולקחה פסק זמן.
היא חזרה ממנו עם מסירת קוורטרבק של 88.4 רגל, א-לה גור שלף-דרק שארפ רק משודרג, מניית'ן טאפהורן לדרק פארדון. האחרון קיבל את הכדור מתחת לסל, נפנף את השומר ועם הבאזר, שם את סל הניצחון המשוגע, שנתן את האות לפריצה המונית לפרקט. יממה לאחר מכן, שני גיבורי הדרמה כבר התראיינו ל"ספורטסנטר" ואמריקה התאהבה.
כוכבי קבוצת הפוטבול של האוניברסיטה ניסו לשחזר את "המסירה", בלי יותר מדי הצלחה
"החזון של נורת'ווסטרן סופסוף הפך למציאות", כתבה ג'ולייט מאקור ב"ניו יורק טיימס", "דורות על גבי דורות של מאמנים ושחקנים ניסו, אבל כלום לא עבד. עד היום. הווילדקאטס לא רגילים לזה. בדרך כלל במרץ, כולם באוניברסיטה כבר בחופשת האביב. השנה, אין נסיעות לקאריביים, אין נופשים על החוף. השנה, משחקים כדורסל במרץ". בתקשורת המקומית הוסיפו בגאווה: "מהיום, נורת'ווסטרן היא כבר לא בדיחת כדורסל".
האם כל ההתרגשות הזו תספיק כדי לעבור את המדורגת 9 ואנדרבילט המנוסה בסיבוב הראשון? לא בטוח. ואם כן, האם יש סיכוי מול המדורגת 1 גונזאגה האדירה בסיבוב השני? כנראה שלא. ועדיין, מדובר בסיפור הכי גדול של הטורניר השנה. כמה חודשים אחרי ששיקגו קאבס זכתה באליפות ראשונה מזה 108 שנים, לכו תגידו לחבר'ה באילינוי שהם לא יכולים לחלום בגדול.
סרטון המכללה לטורניר
עוד חמש קבוצות לשים לב אליהן בטורניר:
1) וילאנובה: שנה אחרי הזכייה המטורפת באליפות, עם סל ניצחון בשנייה האחרונה, הווילדקאטס הבכירים יותר חוזרים כמדורגים מספר 1 בטורניר כולו, בתום עונת 3:31 מרשימה. בק-טו-בק ראשון מאז פלורידה ב-2006 ו-2007?
2) פלורידה גולף קואסט: האיגלס פרצו בסערה לחיינו בטורניר של 2013, אז הדהימו בתור המדורגת 15 את ג'ורג'טאון (2) בסיבוב הראשון והגיעו עד הסוויט 16, תוך שהם זוכים לכינוי "דאנק סיטי" בשל הסגנון הייחודי והמלהיב. בשנה שעברה הם חזרו לטורניר, אך נעצרו בסיבוב הראשון. הפעם הם מדורגים 14 וינסו להדהים את השכנה פלורידה סטייט.
3) מישיגן: העונה של הוולברינס קיבלה תפנית מטורפת ב-8 במרץ. הקבוצה עמדה להמריא לטורניר הביג 10, אך המטוס החליק ויצא מהמסלול. בנס, אף אחד לא נפגע, אולם למשחק הראשון בטורניר הופיעו השחקנים 90 דקות לפני שריקת הפתיחה, עם בגדי אימון ובלי ציוד. זה לא מנע מהם לנצח תוך ארבעה ימים ארבע יריבות, בדרך לזכייה מרגשת. הם מדורגים 7 ופוגשים בסיבוב הראשון את אוקלהומה סטייט.
4) UCLA: מרקל פולטס צפוי להיבחר 1 בדראפט, אבל הוא שיחק העונה בוושינגטון החלשה ויחמיץ את המארצ' מדנס. בהיעדרו, מי שינסה לבלוט הוא הבחירה 2 הצפויה בדראפט הקרוב, לונזו בול. הפה הגדול של אבא לאוור כבר עובד שעות נוספות והפך למפורסם בכל אמריקה והילד המוכשר ינסה להצדיק את ההייפ, כשלצידו טי ג'יי ליף מיודענו. הברוינס נכנסים לטורניר מהמקום השלישי בדרום ופוגשים תחילה את קנט סטייט.
5) גונזאגה: עם הפסד אחד בלבד לכל אורך העונה וסגנון ייחודי שעוזר לה להתחרות בקולג'ים הרבה יותר גדולים, זאגה, המדורגת 1 במערב, מקווה ללכת כל הדרך. סאות' דקוטה סטייט לא אמורה להפריע בסיבוב הראשון ומשם, השמיים הם הגבול.