בדרך כלל, אסונות ספורט הם "חד צדדיים". הילסבורו הנורא תמיד ישוייך ל-96 אוהדי ליברפול ההרוגים ולפני כמה חודשים נפרדנו בדמעות מ-71 ההרוגים בהתרסקות המטוס של שאפקואנסה. אלא שבמקרים רבים, יש גם צד שני לאסונות האלה. הצד הזה אולי סובל מפחות קורבנות, אבל הטראומה נותרת חקוקה גם בו ומשפיעה עליו במשך שנים.
ב-11 במאי 1985, עשתה לינקולן סיטי את הדרך הקצרה יחסית לברדפורד, למפגש במסגרת הליגה השלישית. בשנים שלפני אותו משחק, ה"אימפס" היו קרובים מאוד להעפלה לליגת המשנה, אבל אותו יום הרה גורל בוואלי פארייד שינה הכל. לקראת סיום המחצית הראשונה, פרצה באחד היציעים שריפה והאוהדים נותרו כלואים. 56 מהם מצאו את מותם אותו אירוע מזעזע. רובם המכריע, היו אוהדים מקומיים והמשחק אף נערך באצטדיון של ברדפורד, מה שקישר אותה ישירות לאסון, אבל הקבוצה שעמדה מנגד, לינקולן, הושפעה לא פחות, אולי אפילו יותר.
כעת, לראשונה אחרי למעלה משלושה עשורים, לינקולן חוזרת למרכז הבמה. 12 מחזורים לסיום העונה, היא מובילה את הליגה החמישית ביתרון שש נקודות וקרובה לעלות אחרי שש עונות מחוץ לליגות המקצועניות ועוד יותר מכך, היא נהנית מאחד ממסעות הקסם הגדולים ביותר בתולדות טורניר הכדורגל המרגש מכולם, הגביע האנגלי, שם תתייצב למשחק רבע הגמר באצטדיון האמירויות הנוצץ, מול ארסנל הגדולה. סוג של חוויה מתקנת, אם תרצו.
בעונה שלאחר האסון, לינקולן ירדה לליגה הרביעית. שנה לאחר מכן, בתום מחזור סיום משוגע שכלל שחקן שננשך בידי כלב ושער במגרש אחר בזמן פציעות, היא כבר מצאה את עצמה בליגה החמישית. מלבד הטראומה עצמה, שעדיין השפיעה על המועדון, ה"אימפס" סבלו גם מאובדן יתרון הביתיות באצטדיון המצוין שלהם, סינסיל בנק. מיד לאחר האסון בברדפורד, החליטו בלינקולן לשפץ את המגרש הביתי כדי להימנע מבעיות, אך בזמן התיקונים, הקהל המקומי סבל והקבוצה התרסקה. כיום אגב, ללינקולן יש אצטדיון ביתי בטיחותי ונהדר, כולל יציע אחד בשם "סטייסי-ווסט", על שמם של שני אוהדיה שמתו באסון ברדפורד. הקבוצה לא הפסידה בו משחק גביע כבר למעלה מחמש שנים, כולל 1:3 סנסציוני על ברייטון של תומר חמד ובירם כיאל בסיבוב הרביעי.
אלא שלינקולן הוכיחה בריצת הגביע הזו, שהפכה אותה למועדון הראשון מהליגות החצי-מקצועניות שמגיע לרבע הגמר מאז עשתה זאת ק.פ.ר לפני 103 שנים, שהיא מסוגלת לעשות את העבודה גם בחוץ, כאשר הדהימה את ברנלי מהפרמיירליג עם שער בדקות הסיום בטרף מור בשלב הקודם. ל"אימפס" אומנם אין יותר מדי סיכוי להמם גם את התותחנים, אבל מי יודע מה יקרה מול הקבוצה המרוסקת של ארסן ונגר, שמגיעה אחרי אחד השבועות הכי קשים שלה בשני העשורים תחת המנג'ר הצרפתי.
אחרי שסאטון יונייטד, שנמצאת 15 מקומות מתחת ללינקולן, עשתה לארסנל חיים קשים בשמינית הגמר, בקבוצה מצפון-מזרח חולמים על סנסציה, זאת למרות שהבנטלי של אלכסיס סאנצ'ס (150 אלף ליש"ט) עולה יותר מהמכוניות של כל שחקני הסגל שלהם גם יחד (102.5 אלף ליש"ט. באמת, ב"סאן" בדקו את זה). מה שבטוח, כאן לא תראו שום "פאיגייט" או שוערים מגודלים. לינקולן רוצה באמת לחזור להיות קבוצה רלוונטית בכדורגל האנגלי.
מי שינסה לחולל את ההפתעה המרעישה יהיה מורה בית הספר שהפך למאמן, דני קאוולי בן ה-38: "ארסנל באמירויות? ארסן ונגר לידי על הקווים? 60 אלף איש ביציע? במשחק הראשון שאימנתי, ב-2007, היו 62 צופים. ניצחנו 1:6", הוא אמר לקראת ההתמודדות, "ברור שאנחנו יכולים לנצח. זה פשוט סיכוי של 1 ל-1,000".
קאוולי זוכה לאחרונה למחמאות מקיר לקיר: "הוא הצליח איפה שעשרות מנג'רים אחרים כשלו. הוא המוח שמאחורי הקבוצה המרתקת הזו", נכתב באנגליה. נכון להיום, הוא האחרון בשורת מאמנים ארוכה שעבדה בלינקולן, אחד המועדונים הכי ותיקים בכדורגל האנגלי (הוקם ב-1884) והמועדון שמחזיק בשיא השלילי לשנים בליגות המקצועניות, מבלי להעפיל לליגה הבכירה (104 שנים), בשיא הירידות מהליגות המקצועניות לליגות החצי-מקצועניות (חמש כאלה) ובשיא ההפסדים הרצופים בפלייאוף על עליית ליגה (חמישה).
אי שם בשנות ה-70', הדריך את המועדון במשך 211 משחקים די מוצלחים גרהאם טיילור, שלימים הפך למנג'ר נבחרת אנגליה. לאחר מותו של טיילור, לפני כחודשיים, הודיעו בלינקולן כי יציבו פסל שלו מחוץ לאצטדיון. המאמן הגדול הבא היה קולין מרפי הציורי, שעמד על הקווים בשתי קדנציות (הראשונה הסתיימה כמה ימים לפני אסון ברדפורד) ובמשך למעלה מ-400 משחקים, לפני שעבר לאמן את נבחרת וייטנאם. כמה קבוצות ליגה חמישית יכולות להתגאות בכך ששני מאמני נבחרות עבדו אצלם בעבר?
ב-2007 מונה לתפקיד פיטר ג'קסון, ששימש כקפטן ברדפורד במשחק ההוא וסגר מעגל. הוא זכה במהרה לכינוי "Lord of the Imps", בזכות השם הזהה לזה של במאי שר הטבעות, אך לא ממש הצליח והוחלף בלא אחר מאשר כריס סאטון, כוכב העבר של נוריץ', בלקבורן וסלטיק. ה"אימפס" משכו לא מעט עניין לאורך השנים, אבל עכשיו כנראה מגיע רגע השיא האמיתי שלהם.
עד היום, לינקולן, השוכנת כשעת נסיעה מזרחה משפילד ולא רחוק מהים, הייתה מוכרת בעיקר בזכות ה"אימפ", שאחראי גם על כינוי הקבוצה. על פי האגדה מהמאה ה-14, הדמות שפסל שלה מוצב בקתדרלת לינקולן המפורסמת המהווה את סמל העיר, נשלחה אלינו על ידי השטן כדי לייצר בלגן, לפני שמלאך הפך אותה לאבן והציל את כולנו. בתחילת העונה הנוכחית, הקבוצה הגיברלטרית לינקולן רד אימפס זכתה לכותרות, לאחר שהיממה את סלטיק עם ניצחון 0:1 במוקדמות ליגת האלופות וכעת, הגיע תורם של ה"אימפס" המקוריים לזרוח.
כיאה לסינדרלה אמיתית, אנגליה כולה, למעט אוהדי ארסנל (ואולי אפילו גם לא מעט אוהדי ארסנל, שישמחו לראות את הכישלון שיבריח סופית את ונגר מהמועדון), התייצבו מאחוריה. ווסטהאם למשל, החליטה לסייע עד כמה שהיא יכולה וברוח החג, הרי שלא מדובר רק בשנאת המן (ארסנל), אלא בעיקר באהבת מרדכי (לינקולן). המאמן דני קאוולי ואחיו ניקי, המשמש גם כעוזרו, הם אוהדים שרופים של הפטישים, שם אביהם סטיב אימן במחלקת הנוער בשנות ה-80'. מאמן השוער של ה"אימפס", ג'ימי ווקר, רשם 15 הופעות בשערה של ווסטהאם במהלך העשור הקודם. הקבוצה מלונדון תאפשר ללינקולן להתאמן במגרש שלה לקראת משחק רבע הגמר והבטיחה לסייע בכל מה שאפשר.
בינתיים, אוהדי לינקולן עצמה יעשו את הדרך הארוכה ללונדון, למשחק הגדול בתולדות המועדון, עם רכבת מיוחדת שהועמדה לכבודם. 9,000 כרטיסים הועמדו למכירה עבור אוהדי לינקולן, וכולם נחטפו כלחמניות חמות, כך שביציע האורחים באמירויות צפויה אווירה נפלאה.
מי שעוד יישב שם הוא קיירן סימפסון, אוסטרלי צעיר, אוהד לינקולן מגיל שבע. מיד לאחר הגרלת רבע הגמר, סימפסון פתח באתר "GoFundMe" דף, בו ביקש מאנשים לסייע לו עם תרומות כדי שיוכל לרכוש כרטיס טיסה לאנגליה וכרטיס למשחק. הקמפיין הוכתר כהצלחה, סימפסון אסף 1,800 דולר וישהה באי הבריטי רק 24 שעות, בעודו נהנה מאחת החוויות הכי מופלאות שאוהד כדורגל כנראה יכול לדמיין.
"האימפס מזכירים לכולנו למה אנחנו אוהבים כדורגל", כתב דזמונד קיין מ"יורוספורט", "וכולנו חייבים להגיד להם תודה על כך".
