דרוש מנהיג אחראי: דריימונד גרין וההשפעה של פציעת דוראנט על הווריירס

עד הלילה (בין שלישי לרביעי), גולדן סטייט שייטה בהנאה לעבר עונה שלישית ברציפות של יותר מ-65 ניצחונות, עם יכולת שנעה בין מרהיבה (כמו ברבע 50 הנקודות מול הקליפרס) למנומנמת. ואז הגיעה פציעת הברך של קווין דוראנט. כרגע אין יותר מדי פרטים ולפי הדיווחים כל האפשרויות על השולחן, מפציעה יחסית קלה עד משהו שלא בטוח שדוראנט יחזור ממנו העונה.

חוסר הוודאות יהיה משמעותי עד לבדיקה שתוביל לדיווח רשמי, אך גם אחריה חוסר הוודאות יימשך. גם אם דוראנט יחמיץ רק מספר שבועות, לא קל לחזור מפציעה ליכולת שיא רגע לפני הפלייאוף. חזרה כזו לאינטנסיביות מלאה יכולה להוביל לפציעה נוספת או החמרה של הקודמת, וזה בדיוק מה שקרה לדוראנט בפעם הקודמת. לפני שנתיים הוא נפצע בכף הרגל לפני פתיחת העונה, היה אמור להחמיץ 6-8 שבועות ובסוף בגלל סיבוכים שונים החמיץ את רוב העונה. קליבלנד וטורונטו נמצאות כרגע בדיוק במצב כזה עם קווין לאב וקייל לאורי, שאמורים לחזור לקראת הפלייאוף, מה שיכול לטרוף לגמרי את הקלפים של העונה הזאת.

מה שניתן לדעת כרגע זה שגולדן סטייט תיאלץ להסתדר ללא הסקורר המוביל שלה לפחות בתקופה הקרובה. בכל מה שקשור לעונה הרגילה זו לא אמורה להיות בעיה קשה במיוחד, כי זו עדיין קבוצה דומה מאוד לקבוצה שניצחה 73 משחקים בעונה שעברה. כדי שזה יהיה עוד יותר דומה, הם אפילו החתימו שחקן בשם בארנס לעמדת הסמול פורוורד. מאט בארנס הרבה פחות כישרוני אך הרבה יותר קשוח ומנוסה מהאריסון בארנס, ובמצב שנוצר תהיה לו משמעות לא זניחה בסגל והוא אפילו עשוי לפתוח בחמישייה. בכל מקרה, העונה הרגילה ממש לא תעניין אף אחד בקבוצה, במקרה הכי גרוע הם יאבדו את הבכורה במערב לסן אנטוניו.

עד שיהיה יותר מידע, ניתן לעסוק בדברים אחרים שקרו בשבוע האחרון. לפני הפציעה, עיקר העניין בגולדן סטייט היה בהתרחשויות מחוץ לפרקט. סיפור שגרף הרבה מאוד כותרות הוא קרב הציוצים שהלך והחריף בין ג'בייל מגי לשאקיל אוניל.

הסיפור השני הוא קרב הציוצים שהלך והחריף בין ג'בייל מגי לשאקיל אוניל. כזכור, ג'בייל היה לאורך השנים הכוכב הבלתי מעורער של שאקטין א פול, אך מה שהיה מצחיק אצל שחקן צעיר שמרוויח עשרות מיליוני דולרים ולא לוקח את עצמו ברצינות הפך להרבה פחות מצחיק כשמדובר בשחקן שכמעט נפלט מהליגה, נלחם על מקומו ומרגיש שתדמית הליצן פוגעת בו. מגי התבגר, הוא עשה סוויץ' שהפך אותו לשחקן רוטציה בקבוצה גדולה, אך הפינה המצליחה ממשיכה לחפש בכוח כל חצי פספוס שלו. אבל הפעם התברר שמגי יכול לקרוא לחברים שיבואו לעזור. ההתגייסות של אנשי גולדן סטייט, בעיקר קווין דוראנט שביקר את שאק בחריפות יוצאת דופן, מעידה גם על רוח הקבוצה וגם על המשמעות של מגי עבורה. אולי הפרשה הזו תעזור לשני הצדדים להבין שמדובר בזיווג שכדאי להמשיך לטווח ארוך.

עוד בנושא:

דוראנט נפצע בברכו בהפסד לוושינגטון
קרב ציוצים בין שאקיל לג'בייל מגי: "אכסח לך את הצורה"

לפני הפציעה, הסיפור המרכזי של השבוע היה קשור לשחקן בעייתי הרבה יותר בכיר – דריימונד גרין. ליתר דיוק, הסיפור הוא היחסים בין דריימונד לסטיב קר. השבוע האחרון כלל התפרצות של השחקן האמוציונלי כלפי המאמן שלו במהלך המשחק מול הקליפרס. במשחק הבא, מול ברוקלין, גרין היה חלש במיוחד (1 מ-10 מהשדה, נרפה בהגנה) וקר ספסל אותו לדקות ארוכות למרות שדוראנט לא שיחק. הלילה בפילדלפיה הוא כבר הוביל את הווריירס לניצחון והבהיר שהפרשה הנוכחית הגיעה לרגיעה, אך המתיחות ביחסים בין השניים מוכרת ומגיעה לנקודות רתיחה כל עונה.

קר נוהג לבקר את בחירת הזריקות וקבלת ההחלטות של דריימונד, שהתייחס לכך אפילו במהלך חגיגות האליפות לפני שנה וחצי. בחלק הראשון של העונה שעברה קר התאושש מכאבי גב ולוק וולטון אימן במקומו. זו הייתה התקופה הטובה ביותר של גרין, שהיחסים שלו עם וולטון היו מצוינים. הוא קלע שלשות באחוזים הטובים בקריירה, ניהל התקפות עם יחס אסיסטים/איבודים מצוין והפך רשמית לסופרסטאר לכל דבר ב-NBA. מיד לאחר החזרה של קר חלה ירידה ביכולת שלו, בעיקר בכושר הקליעה. במחצית משחק באוקלהומה סיטי החל ויכוח ביניהם, שוב בעניין בחירת הזריקות של דריימונד, שהתפתח לצעקות שליסה סולטרס, כתבת הקווים הוותיקה של ESPN, הגדירה כמשהו שלא שמעה מעולם לפני כן.

קר רחוק מלהיות היחיד שלגרין יש איתו בעיות. הוא נוטה להתעמת עם שחקנים, גם מהקבוצה שלו, מרבה להתווכח עם שופטים ובקיץ נעצר בעקבות תגרה. אך לעומת שחקנים בעייתיים אחרים, כמו דמרקוס קאזינס, ההשפעה החיובית שלו לא פחות חשובה מהשלילית. במובנים רבים גרין הוא המנהיג של גולדן סטייט: הוא המוטיבטור, הוא זה שדואג שכולם יהיו דרוכים, הוא מחלק הוראות. בלעדיו הלוחמים היו מתקשים להצדיק את הכינוי שלהם, בלעדיו זו הייתה יכולה להיות קבוצה רכה, נחמדה מדי. לא פעם הרוח החיה שלו הוציאה את הקבוצה ממצוקה כאשר כל השאר לא תפקדו. הוא לא נכנס למשבר יחד עם כולם, דברים אחרים מפעילים אותו, לכן הוא זה שיכול להוציא את האחרים מהמשבר.

אבל הרוח החיה והחופשית הזאת יכולה לפעול גם בדיוק בכיוון ההפוך. ההתפרצות על קר במשחק מול הקליפרס הגיעה לאחר שדריימונד קיבל עבירה טכנית בעקבות תלונות על שריקה של אחד השופטים. שפת הגוף של קר שידרה ייאוש וחוסר הבנה. גולדן סטייט הייתה בדיוק במומנטום חיובי, במהלך קאמבק, ולא הייתה סיבה הגיונית להתעצבן על שריקה באותו הרגע. במקרה הזה המומנטום לא נעצר, קווין דוראנט ובעיקר סטף קרי המשיכו ללהוט בדרך למהפך. אבל חוסר היכולת של גרין לשלוט בעצמו כבר עלה לגולדן סטייט במחיר כבד, הוא כנראה עלה להם באליפות בשנה שעברה, והמבט התמה והעצבני של קר כלפיו השבוע כנראה היה קשור לשאלה עד כמה ניתן לסמוך על גרין שלמד משהו, שיפסיק לסבך את עצמו ואת הקבוצה ללא צורך.

גרין הורחק מהמשחק החמישי של הגמר לאחר שהגיב לפרובוקציה שיצר לברון ג'יימס. זה קרה כאשר המשחק הרביעי כבר היה גמור, גולדן סטייט כבר ניצחה אותו והבטיחה יתרון 1:3. כמעט כל השחקנים יודעים לא להיגרר לפרובוקציות של יריב מיואש ברגעים האלה. מעבר לכך, גרין הורחק מהמשחק הבא כי צבר כל כך הרבה עבירות טכניות ובלתי ספורטיביות במהלך הפלייאוף שהבאה בתור גרמה להרחקה. לכל אורך הפלייאוף הוא לא שלט בעצמו כפי ששחקן בכיר במועמדת הבכירה לאליפות אמור.

שאלת מיליון הדולר היא איך לרסן את הנזק של דריימונד בלי לפגוע בתרומה הייחודית שלו, איך להשאיר אותו חסר שליטה במקומות הנכונים ועם שליטה במקומות הנכונים. ניתן להניח שבפלייאוף שחקנים יריבים יסמנו את המזג שלו כחולשה פוטנציאלית של המועמדת המרכזית לאליפות, יבחנו את הסבלנות שלו בכל הזדמנות שתינתן להם. אולי השאלה האמיתית היא אם זה בכלל אפשרי, אם ניתן לצפות משחקן שיטרוף את הקלפים רק כשזה טוב לקבוצה שלו ולא כשזה רע.

סטיב קר שיחק אצל הגדולים ביותר. הוא ראה מקרוב איך פיל ג'קסון וגרג פופוביץ' הופכים שחקנים כמו דניס רודמן וסטיבן ג'קסון לשחקנים שעוזרים להביא אליפויות. גם פופ וגם הזן מאסטר לא פחדו מעימותים עם שחקנים שלהם וידעו לחבר הכל ברגע הנכון. מהם קר למד שגישת החבר הטוב של וולטון יכולה לעבוד רק באופן זמני, שברגעים החשובים שחקנים כאלה צריכים לדעת שיש מאמן מעליהם, שיש גורם סמכות שיבקר אותם במידת הצורך.

יכול להיות שהפיצוצים המזדמנים עם דריימונד הם חלק מהגישה של קר לטיפול בו, דרך להוציא כעסים במינונים נמוכים במקום לצבור אותם. אבל בשנה שעברה גרין לא היה בשליטה ברגעים החשובים ביותר בעונה, ולפני כמה ימים מול הקליפרס הוא דאג להזכיר לנו, ובעיקר לקר, שהוא עדיין לא. ככה נראה אקס פקטור, לטוב ולרע.