בווידאו: משחק מקדים
אחרי שבעה חודשים מחוץ למגרשים, דווקא כשהרגיש שסוף סוף חזר ללופ, המתינה לבריאן רנדל הפתעה לא נעימה בשעת לילה מאוחרת בנמל התעופה בן גוריון. זה קרה לפני שבועיים וחצי, כשהפורוורד סיים בכורה מוצלחת במדי הפועל ירושלים עם תשע נקודות ב-14 דקות בניצחון החוץ על ניז'ני נובגורוד ברוסיה. "אחרי הנחיתה בישראל הגעתי לביקורת הדרכונים, ופתאום עיכבו אותי וביקשו ממני לזוז הצידה וללכת לאיזה חדר, כי יש בעיה", מספר רנדל בראיון בלעדי לוואלה! ספורט.
גיליון נקי בשמונה עונות לא הועיל, והאמריקאי כיכב לפתע בהודעות רשמיות של רשות האוכלוסין וההגירה, כששמו נקשר סביב העסקה לא חוקית. "ידעתי שהקבוצה לא הספיקה להשלים את תהליך אשרת העבודה שלי, ושמטפלים בזה, אבל לא הבנתי שעומד להיות אישיו מהעניין הזה. חשבתי שתוך חמש דקות נצא משם. ניר פס (מנהל הקבוצה; א"ו) התלווה אליי, כל מיני אנשים שאלו אותי שאלות, העבירו אותי מאחד לשני, ואחרי שעתיים יצאנו משם. לא צעקו עליי, לא שאלו שאלות מציקות, לא התייחסו אליי רע. זה היה בעיקר מוזר".
הערב (שלישי, 20:15, ערוץ 20) ישוב רנדל למגרש. אשרת העבודה שלו סודרה, והוא יופיע עם ירושלים בפתיחת רבע גמר היורוקאפ נגד גראן קנאריה. זו לא סיטואציה מובנת מאליה, כשחושבים איפה הוא היה רק לפני חודש וחצי. "אני חייב להודות שזה לא היה כל כך נורא לשבת בבית", הוא מפתיע. "נכון, לא שיחקתי מאז סיום העונה שעברה, וברור שהייתי מוטרד מזה שאין לי צ'ק בסוף החודש כדי לפרנס את המשפחה שלי, אבל חסכנו והתנהלנו היטב לאורך השנים, כך שלא נקלענו למצב בעייתי".
עוד בנושא:
הערב: הפועל ירושלים מארחת את גראן קנאריה
רנדל עוכב בשדה התעופה בכניסה לישראל
- מה עשית בחופשה הכפויה שניחתה עליך?
"נהניתי מהזמן. סוף סוף יכולתי לבלות זמן איכות אמיתי עם אשתי אנסטז'יה ועם הבן שלנו נוח (בן 4; א"ו). פגשנו קרובי משפחה שלא ראינו המון זמן. אתה יודע כמה שנים לא הרגשתי את החורף בשיקגו? התנדבנו המון בכנסייה, וזה היה נחמד לחיות בקצב אחר, כמו אדם רגיל".
- ומה עם כדורסל?
"בתחילת העונה עוד נכנסתי לאתרים ועקבתי קצת אחרי תוצאות, אבל בשלב מוקדם מאוד פשוט התנתקתי. התאמנתי לבד, שמרתי על כושר וחיכיתי. היו לי הצעות מצרפת, טורקיה, איטליה, גרמניה וגם משתי קבוצות בישראל, אבל אף אחת מהן לא הרגישה לי נכונה. אלה לא היו סיטואציות טובות עבור המשפחה שלי. קיוויתי להשיג חוזה בקבוצת יורוליג, או לפחות בקבוצת צמרת מהיורוקאפ. בדצמבר הגברנו את הפעילות הקהילתית שלנו בכנסייה, והחלטתי להשהות את כל המחשבה על החוזה הבא ובכלל לא להתעניין בהצעות".
- עברו לך בראש מחשבות על פרישה?
"אני לא יכול להגיד שלא. בוודאי שעברו. הזמן עובר, אתה יושב בבית, ואתה חושב מה הלאה. גם היום אני לא יכול להגיד לך שאני אשחק עוד שנים רבות. יכול להיות שזו העונה האחרונה שלי. תלוי באיזו סיטואציה אגיע לקיץ, אילו הצעות אקבל. זו תמיד מחשבה שחולפת במוחי, ואני יודע שאני צריך להתחיל להיערך ליום שאחרי הכדורסל. מה אעשה אחרי הפרישה? את זה עוד לא הצלחתי לפצח".
- ומתוך כל ההתנתקות הזו, הגיעה שיחת הטלפון מהפועל ירושלים.
"גיא הראל התקשר אליי, ולמען האמת הופתעתי. תוך כדי שדיברנו נכנסתי לאינטרנט, הסתכלתי על הסגל של הפועל ולא כל כך הבנתי למה הם צריכים אותי. הבנתי וראיתי שהם בסיטואציה טובה, שהם מכוסים בכל העמדות, שיש להם את כל החתיכות שצריך בפאזל. זה המשא ומתן הכי קצר שהיה לי בחיים. כמה שעות אחרי שיחת הטלפון הראשונה, הם שלחו לי טיוטת חוזה, ושלוש שעות מאוחר יותר כבר הכל היה חתום".
מעטים השחקנים הזרים שמכירים היטב את ישראל כמו רנדל בן ה-32 (2.03 מ'). בקיץ 2008 חתם כרוקי בגלבוע/גליל, עמה זכה גם באליפות היחידה שלו. הוא עבר בעידן הקודם של ירושלים, שיחק בהפועל תל אביב, במכבי חיפה ובמכבי תל אביב, וכעת פותח את הקדנציה השישית שלו בארץ. למעט גיחה קצרה באלבה ברלין, את כל הקריירה המקצוענית שלו עשה בליגת העל, וזו עונתו התשיעית כאן.
- מה מחזיר אותך בכל פעם מחדש לישראל?
"במילה אחת? החוזים", צוחק רנדל. "בכל פעם מחדש תמיד נוצרה סיטואציה שאחת הקבוצות בישראל הייתה האופציה הכי טובה עבורי. כשהגעתי לשחק כאן בפעם הראשונה, בגיל 23, לא הייתי מאמין שאפילו אגיע לקדנציה שנייה, ובטח שלא אסיים כאן תשע עונות. דיברתי עם אשתי לא מזמן, ותהינו איך החיים שלנו היו נראים אם היינו חווים עוד מדינות, אבל אין לנו על מה להתלונן. הדשא שלנו ירוק, ואנחנו אסירי תודה. אחד המחירים שכדורסלן בינלאומי משלם הוא חוסר היציבות בחיים, ואנחנו לא סבלנו מזה. אנחנו תמיד מגיעים למקום שאנחנו מכירים ואוהבים".
- אבל אתה יודע שבכל פעם שמזכירים את שמך, בעיקר בשלוש השנים האחרונות, מיד מגיע ה"אבל הוא פציע". זה מרגיז?
"אין לי מה להתרגז. זו המציאות, אני באמת פציע", מחייך רנדל. "אלה החיים. במהלך הקריירה שלי נפצעתי יותר משחקנים אחרים. אני עושה הכל כדי לשמור על הגוף שלי ולעבוד נכון, אבל לא הכל תלוי בי. אנשים מדברים? שידברו. אם הייתי מקשיב לכל מה שאומרים עליי, הייתי צריך לפרוש כבר לפני כמה שנים. דווקא עכשיו אני מרגיש הכי טוב שאני יכול, כי התקופה הממושכת שנחתי עזרה לי להתאושש".
- אלה לא רק פציעות. איך ספורטאי מקצועני מתמודד עם מחלת הקרוהן?
"אני לא בטוח שזה כל כך נדיר כמו שחושבים. שמע, זה אתגר. יש לי את המחלה הזו כבר 14 שנים. אני חי עם זה לאורך כל הקריירה. על כל אחד זה משפיע אחרת. אני צריך לשים לב טוב טוב מה אני אוכל. עדיף לי להתרחק ממוצרי חלב, מאוכל מטוגן או מתובל. אני יורד במשקל בקלות, ואז קשה לי להעלות אותו בחזרה, וזה משפיע על האנרגיה שלי".
הפועל ירושלים היא הקבוצה היחידה בקריירה של רנדל שאליה הוא חזר לקדנציה שנייה, ועוד אחרי יותר מארבע שנות הפסקה. מאחורי בחירתו בגופייה מספר 95 עומד סיפור משעשע ולא שגרתי. "הדמות שהבן שלי נוח הכי אוהב בוולט דיסני היא ספידי מקווין, שלגמרי במקרה היא מכונית אדומה, והמספר שלה הוא 95, אז זו גם הגופייה שביקשתי, כדי שהוא ישמח", מספר האב הגאה.
- אתה יכול לשים את האצבע על ההבדל בין הפועל ירושלים שהכרת מהפרק הקודם שלך כאן לבין הקבוצה הנוכחית?
"וואו, זה מקום אחר לגמרי. מבחינתי, לא חזרתי אפילו לאותה קבוצה. הכל שונה. הצוות, האולם, הבעלים, המאמנים, השחקנים. מה כבר נשאר אותו דבר מאז? הפיזיותרפיסט, האפסנאי, ניר פס והאוהדים עם הלב הרחב. המועדון הזה עבר מתיחת פנים רצינית. הכל מתנהל במקצוענות, לכל אחד יש תפקיד מוגדר והם יודעים בדיוק מה הם עושים, גם במה שקשור לכדורסל וגם במה שקשור לתחום העסקי".
- בשנתיים האחרונות שיחקת במכבי תל אביב. איך במועדון הצהוב רואים את ההתפתחות של ירושלים?
"הם מודעים היטב למה שקורה, פה ושם גם מדברים על זה. אני לא חושב שהאנשים במכבי מפחדים, אני לא יודע אם הם לחוצים, אבל הם מבינים את הפוטנציאל שיש בפרויקט של ירושלים. זו לא השנה הראשונה שהיריבות בין הקבוצות האלה היא הגדולה והמרתקת ביותר".
- וכמי שרואה את הדברים מבפנים, אתה חושב שירושלים כבר משתווה למכבי מבחינה ארגונית? אולי אפילו עוברת אותה?
"אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל ברור שירושלים עדיין בתהליך בנייה. הם נותנים משחקים גדולים ומגיעים למעמדים גדולים כבר שלוש שנים, הם מתדפקים על דלתות היורוליג, נראה שהם קרובים לשם. מי ראשונה ומי שנייה? אני לא יודע. שתיהן הקבוצות הכי גדולות בארץ. בוא נגיד ככה: לפני כל משחק גורלי תמיד אני שומע את השם של מכבי בשירים של האוהדים, אז ברור שהיריבות הזו עדיין נוכחת מאוד ושחוסר האהבה עדיין שם".
- השלמת שנתיים במכבי בלי אליפות, וגם העונה הזו תסתיים בכישלון ביורוליג.
"זה מצב לא טוב בשבילם, ואני מצטער בשביל האנשים שם שצריכים להתמודד שוב ושוב עם אותה סיטואציה, אבל האמת היא שלא ממש עקבתי אחרי מה שקורה במכבי. רק כשחתמתי בירושלים התחלתי להתעניין במצב של הליגה בארץ ושל הכדורסל באירופה".
- ובכל זאת, כשחבריך לקבוצה פגשו את מכבי בגמר הגביע, זה נגמר בניצחון צהוב. הופתעת?
"בכלל לא. למכבי יש יתרון בזה שהם בכל שבוע משחקים עם קבוצות ברמה הכי גבוהה באירופה, וזה מעלה גם את הרמה שלהם, וזה בכלל לא חשוב אם הם מנצחים או מפסידים, אם יש להם משחק טוב או פחות טוב. במחצית השנייה של הגמר זה בא לידי ביטוי".
- אולי ירושלים פשוט לא עמדה בלחץ של הפייבוריטית שמשחקת בבית?
"אמנם לא דיברתי על זה הרבה עם החבר'ה, כי אני עדיין הבחור החדש, אבל הם ממש לא נראו לי לחוצים. לא ראיתי טעם להזהיר אותם או להכין אותם, כי יש אצלנו שחקנים כל כך מנוסים שעברו הכל, אם זה ב-NBA, ביורוליג, ביורוקאפ, בליגה הישראלית. מה זה פייבוריט? גולדן סטייט הייתה פייבוריטית בגמר הפלייאוף בעונה שעברה, וזה לא נתן לה הרבה. במשחק אחד יש לזה עוד פחות משמעות".
בירושלים לא יודעים על מה הם יכולים לבנות מכיוונו של רנדל בסדרה מול גראן קנאריה, ונראה כי דקות המשחק שלו תלויות בראש ובראשונה ביכולתם של ליאור אליהו וטראוויס פיטרסון בעמדת הפאוור פורוורד. "הניצחון בראשון לציון היה חשוב מאוד לקראת הסדרה הזו, כדי שנוכל להגיע בהרגשה טובה שהתקדמנו, שעשינו משהו. יש איזשהו גרף מעודד".
- אתה כבר חודש כאן, ושיחקת רק פעם אחת. אתה מרגיש חלק מהקבוצה?
"קשה לי להרגיש ממש חלק מהקבוצה כשחקן, כשאני יושב בצד בזמן שהאחרים משחקים ונלחמים. רק באימונים הרגשתי את המגרש, וזה לא קל. אני לא מתוסכל, כי ידעתי בדיוק לאיזו סיטואציה אני מגיע. מבחינה אישית, החברים שלי לקבוצה קיבלו אותי בברכה, ואני מניח שזה רק ילך וישתפר ככל שאשחק יותר".
- לאן הפועל ירושלים מסוגלת להגיע ביורוקאפ?
"להגיד שננסה להגיע לחצי הגמר יהיה בגדר קלישאה, אבל אני לא ארחיק ואומר שאנחנו הולכים לזכות בגביע. אני לא אוהב לצאת בהצהרות ואני חושב שצריך לקחת את הדברים צעד אחר צעד. אנחנו יודעים מה אנחנו שווים ולמה אנחנו מצפים מעצמנו".
- ומה איתך? מה החלומות שנותרו לך בקריירה?
"להגיע לפיינל פור ביורוקאפ ולפיינל פור ביורוליג".