ואנחנו ממשיכים. לאחר חלק ראשון שכולו תארים אישיים, נבחן הפעם גם את הקבוצות. מי הכי מפתיעה? מי הכי מאכזבת? והכי חשוב - מי הכי חזקה? בנוסף, נבחן מי השחקן הכי מאכזב בליגה, נכון לעכשיו. רק זכרו - הבחירות שלנו לא מחייבות אתכם, ואתם מוזמנים בחום ללחוץ על "הוסף תגובה" ולהביע את דעתכם (המנומקת, אם אפשר). תיהנו.
הקבוצה המפתיעה
הבחירה שלנו: סן דייגו צ'ארג'רס (מאזן: 2:6). אמנם קיבלו בראש מהג'טס בבית, ונפלו לתיקו בראש ה-AFC מערב, אבל אף אחד לא חזה שהם בכלל יהיו קרובים לזה. המפתחות להצלחה של חזיזי הברק: הגנה קשוחה מאד בראשות הקיצוני ההגנתי מרסלוס וויילי מקדימה והסייפטי רודני האריסון מאחור, משחק ריצה מעולה של לאדייניאן טומלינסון מאחורי קו התקפה מפתיע ביציבותו, וקווטרבק צעיר (דרו בריס) שממעט לעשות טעויות והוכיח שהוא גם מסוגל לנצח משחקים במסירה כשצריך.
יתר המועמדות:
* באפאלו בילס (מאזן: 4:5). ההגנה עדיין לא שם, אבל מעטים חזו שדרו בלדסו יהפוך את הקבוצה הזו בבת אחת למכונה התקפית מפחידה. עבדיכם הנאמנים, אגב, דווקא כן חזו זאת. במשחק התבוסה מול ניו אינגלנד זה לא ניכר, אבל לבילס יש את מה שקבוצות צמרת חולמות עליו: קווטרבק, רץ ושני תופסים ברמה גבוהה באמת. הרץ טראוויס הנרי עדיין צריך לשפר את הריכוז והאחיזה בכדור, אבל בלדסו והתופסים אריק מולדס ופירלס פרייס מדורגים בראש הליגה בקטגוריות שלהם, וזה אומר הכל.
* ניו אורלינס סיינטס (מאזן: 2:6). הקדושים התפרקו לרסיסים בחודש האחרון של עונת אשתקד, ואז איבדו כמה וכמה שחקני מפתח, בהגנה ובקו ההתקפה. מתכון בטוח לצלילה למרתף הליגה, נכון? אפילו עבדיכם הנאמנים נפלו בפח. זה עוד יכול להיגמר רע, וקבוצות שפותחות 2:6 ומסיימות 8:8 או אפילו 9:7 היו די הרבה בהיסטוריה, אבל אנחנו שופטים כאן לפי מה שהיה. הסיינטס מציגים התקפה טעונה ביותר, והגנה שלמרות מגרעות מסוימות יודעת להתנפל על יריב באגרסיביות.
הקבוצה המאכזבת
הבחירה שלנו: סט. לואיס ראמס. למרות שהם עושים מאמץ לחזור מהבור, פתיחת ה-5:0 שלהם היא אחת ההפתעות הלא נעימות (או שלא, תלוי מי אתם) של השנים האחרונות.
יש בדיחה על מדען שבודק כמה רגליים זבוב צריך כדי להמריא. הוא שם זבוב על שולחן, מוחא כפיים והזבוב עף. אחר-כך הוא מוריד לזבוב רגל, מוחא כף והזבוב עף. אחרי כל צעד, המדען רושם בפנקס: "זבוב עם שש רגליים: עף; זבוב עם חמש רגליים: עף; עם ארבע רגליים: עף בקושי..." וכן הלאה. אחרי שהוא מוריד לזבוב את הרגל האחרונה, הוא מוחא כפיים ולא קורה כלום. מוחא שוב, כלום. אז הוא רושם בפנקס, "זבוב בלי רגליים: חירש".
הראמס הם כמו הזבוב הזה. אובדנם של התאקל ההתקפי ריאן טאקר ושל התופס השלישי ומחזיר הבעיטות עז-זהיר חכים היו יותר מדי. גם אייזק ברוס, שנשאר, איבד צעד.
רק אחרי חמישה הפסדים החל המאמן השחצן מייק מארץ לבצע את ההתאמות הדרושות למצב החדש. לראמס עדיין יש הכישרון הדרוש לתת חצי שני מושלם או כמעט מושלם ולסיים במקום השני בבית, עם מאזן שעשוי בדוחק להספיק לכרטיס לפלייאוף. אבל זה משפיל שהראמס, שפעם כונו "ההצגה הטובה בתבל" צריכים להזדקק לחישובים כאלה.
יתר המועמדות:
* ניו יורק ג'טס. שוב, לאחרונה ניכרת מגמת שיפור, אבל התקוות בצד הירוק של ניו יורק היו גבוהות מאד, והיו פרשנים שאפילו הימרו עליהם לסופרבול. בפועל הקבוצה התפרקה בכל מקום במגרש. ההגנה הרשתה מספר מתועב של יארדים על הקרקע למשחק, ויני טסטוורדה לא הצליח להניע את ההתקפה בכלל, קרטיס מרטין, סלע היציבות, פתח חלש גם הוא והג'טס קיבלו בראש במשך קרוב לחודש רצוף לפני שהתיישרו עם שני ניצחונות (והפסד שובר לב) בשלושת המשחקים האחרונים.
* שיקאגו ברס. הדובים סיימו 3:13 אשתקד, ונראו כמו קבוצה שבנויה חזק מאד מהצד החשוב: ההגנה. אבל מכת פציעות כרסמה באימתנות הדפנסיבית הזו, והאסטרטגיה ההתקפית התמוהה, שאינה מנצלת את התופסים המוכשרים של הקבוצה מלבד מרטי בוקר, הפכו את הדובים למאיימים בערך כמו דובוני אכפת-לי (ועם הקורא שחר דלאל הסליחה). בנוסף, יותר ויותר פרשנים בכירים מדברים על כך שמעבר לפציעות, הרבה שחקנים בברס פשוט ויתרו, ואינם משחקים עם אותה אש בעיניים כמו בעונה המצוינת שעברה.
השחקן המאכזב
הבחירה שלנו: אנתוני תומאס, רץ אחורי, שיקאגו ברס. אחד הרוקים הטובים של אשתקד, שסחף את הדובים לפלייאוף, מנפק השנה רק 3.1 יארד לריצה. פלא שכלום לא זז אצל "דה ברס"?
יתר המועמדים:
* טרוי בראון, ניו אינגלנד פטריוטס. לאחר עונת הסופרבול שלו, היה בראון אמור להיכנס באופן רשמי לרשימת עשרת התופסים בליגה. זה ממש לא קרה.
* קורדל סטיוארט, פיטסבורג סטילרס. אחרי עונה מצוינת אשתקד, שנפגמה רק במשחק ההפסד בגמר ה-AFC, חזר קורדל לסורו מלפני שנתיים ויותר. רק החלפתו בטומי מאדוקס החזירה את אנשי הפלדה לתמונה.
* טים קאוץ', קווטרבק, קליבלנד בראונס. האיש נבחר ראשון בדראפט לפני ארבע שנים, והוא ממש לא מספק לחומים את הסחורה.
* ג'וני מורטון, תופס, קנזס סיטי צ'יפס. נחשב לכישרון גדול בתור #2 בדטרויט. הסתבר שהתפקיד המוביל גדול עליו בשני מספרים לפחות. תארו לכם מה הייתה ההתקפה של קיי.סי עושה אם היה לה גם תופס.
* רנדי מוס. הפה הגדול, שקיבל בפגרה 75 מיליון לשמונה שנים, אמנם נמצא בקצב ל-100 תפיסות בעונה, אבל בינתיים הוא הפיק מזה רק מספר צנוע (במושגים שלו) של 564 יארד, ומספר עגום בכל קנה מידה של שלושה ט"ד בלבד.
* דייויד בוסטון, תופס, אריזונה קארדינלס. רק 32 תפיסות בשמונה משחקים, רק טאצ'דאון אחד. זה לא האיש שלפרקים בשנתיים האחרונות נראה כמו התופס הכי טוב בליגה.
הקבוצה החזקה
הבחירה שלנו: גרין ביי פאקרס. זה לא רק המאזן הטוב בליגה (1:7). בתחילת העונה ההגנה נראתה על הפנים, והרשתה ים נקודות ויארדים. מאז, דווקא ללא שחקני הרכב חשובים, הצליח המתאם ההגנתי אד דונאטל במעשה כישוף לסתום את החורים ולהשתיק יריבות.
הניצחון השבוע על מיאמי אמנם הושג מול קווטרבק מחליף וגרוע, אבל גם רץ מעולה כמו ריקי וויליאמס לא הצליח לעשות שום דבר מול הגנה שהרשתה פחות מ-13 נקודות למשחק בחמשת הקרבות האחרונים. שימו לב שעל ההתקפה לא אמרנו שום דבר, כי לא צריך. אמרת ברט פארב, אמרת אהמן גרין, אמרת הכל. אם יהיה להם יתרון ביתיות לאורך הפלייאוף, אנחנו לא רואים מי יעצור את הדהרה שלהם לסופרבול.
יתר המועמדות:
* דנבר ברונקוס. ההתקפה של סוסי הפרא מאד מאוזנת, עם קווטרבק בעייתי אך מבריק, תופסים משובחים, הטייט אנד הטוב בהיסטוריה ורץ רוקי מסחרר. ההגנה אמנם מואשמת במשחק מלוכלך, אבל מעטות הגנות האליפות שקיבלו פרסים מחנה בבלי. רק חוסר ריכוז, כמו זה שהופגן בהפסד לבולטימור, והתהיות בנוגע לחוסנו המנטלי של הקווטרבק בריאן גריסי, מונעים מדנבר את המקום הראשון בדירוג העוצמה שלנו.
* טאמפה ביי באקנירס. נכון שהתקפה אין להם ושהניצחון "המרשים" על מינסוטה השבוע לא יבלבל אתכם) אבל ההגנה שלהם היא הדומיננטית בליגה, ומרשה הכי פחות נקודות ויארדים למשחק. אובדנו של התאקל ההגנתי אנתוני מק'פארלנד עלול להחליש את שודדי הים, אבל אנחנו סומכים על המאמן ג'ון גרודן שימצא תרופה.
* סן דייגו צ'ארג'רס. טבען של קבוצות מפתיעות הוא שכל הפסד גורם לאנשים להגיד "טוב, היה ברור שהם לא באמת כל-כך טובים". אז נכון שסן דייגו קיבלו בראש, בבית, ונשלטו בכל פרמטר,אבל היות שכבר 30 שנה לא סיימה קקבוצה עונה בלי הפסד, חייבים לומר שזה קורה. הצ'ארג'רס רצים היטב, מוסרים היטב כשצריך, וההגנה שלהם היא אחת הטובות בליגה.
* סן פרנסיסקו היא קבוצה חזקה מאד, אבל חוסר היציבות שלה מונע ממנה להתמודד על התואר, לעת עתה. בהחלט ייתכן שזה ישתנה. מיאמי מנועה מלהתמודד כל עוד היא מונהגת על ידי קווטרבק גרוע כמו ריי לוקאס.