בווידאו: ניצחונה הדחוק של ברצלונה על לגאנס במחזור הקודם
יום אחרי ההפסד בפארק דה פראנס, לואיס אנריקה ניצב לראשונה לבדו בקו האש של התקשורת בקטלוניה. פריס סן ז'רמן קטעה לברצלונה שלו רצף של שבעה משחקים ללא ספיגה, בהם שישה ניצחונות, והמאמן פתח חזית עם מבקריו: "אני לא קורא ולא שומע את הדברים האלה, זה לא מעניין אותי. אני לא כלב צייד שמסמן טריטוריה". בחלוף כחודש, לאחר הפסד ביתי לסלטה ויגו שהוביל לגל נוסף של ביקורות, המאמן נשאר נאמן לאותו עולם מושגים וקבע: "עונת הצייד החלה".
לא מדובר בתבוסה 4:0 בפריס במשחק הראשון של שמינית גמר ליגת האלופות 2017, אלא בהפסד 3:2 בשלב הבתים של המפעל ב-2014. מאז אותו ערב בו ירד לראשונה כמנוצח, לואיס אנריקה חש על תקן ניצוד. גם אחרי שהשיג שמונה מ-10 התארים עליהם התמודד עד כה, התחושה נותרה בעינה. התקשורת, הקהל, שלל חברי הדירקטוריון - כולם רודפים אחריו וכל האמצעים כשרים.
מהמשבר ההוא, שהגיע לשיאו עם הספסול של ליאונל מסי באנואטה ומאבקי הכוח הפנימיים, לואיס אנריקה יצא כמנצח הגדול. הוא חגג טרבל בעונתו הראשונה בתפקיד וחוזהו הוארך בשנה נוספת. גם הפעם הוא עשוי לסיים עם תואר אחד או שניים (ואפילו שלושה, במקרה של נס בצ'מפיונס) אבל עושה רושם שגם התסריט הכי אופטימי לא יגרום לצדדים להמשיך את ההתקשרות. אז מה הוביל לשחיקה של מאמן ברצלונה?
כל הפסד בברצלונה הוא רעידת אדמה, רק עוצמת הרעש משתנה. מפלה מובילה לקיצוניות. אלא שלואיס אנריקה סולד מהתקשורת ומסרב להיות "חלק מהמשחק של צמאי הדם". פפ גווארדיולה עמד באתגר טוב יותר. הוא ידע למתג את עצמו ואת ה"טיקי טאקה", היה בקשר הדוק עם עיתונאים מסוימים ותמיד קרוב מאוד לשחקנים. לואיס אנריקה שומר על דיסטנס - עם השחקנים ועם התקשורת. תמיד העדיף לרוץ בהרים או לרכוב על אופניים מאשר להילחם על תדמיתו.
"אם זה היה אפשרי, הייתי חותם כל פעם על חוזה לשישה חודשים", הסביר לואיס אנריקה את הגישה שלו במרץ אשתקד. "אם בשלב מסוים לא אהיה מאושר, מדוע שאמשיך? אם אתה מפסיד הורגים אותך; אם אתה עושה תיקו או מנצח עדיין יבקרו אותך. רק מעטים יכולים להחזיק מעמד לאורך זמן בברצלונה". פפ נשחק בעונה הרביעית, אצל לוצ'ו קו השבר הגיע עונה אחת מוקדם יותר. ולצל של גווארדיולה יש חלק גדול בכך.
כבר בעת מינויו, הודיע לואיס אנריקה שאצלו הסגנון יהיה שונה. "אי אפשר להסתמך אך ורק על טיקי-טאקה", הבהיר. "הקבוצות ערוכות בצורה טובה יותר לשיטה הזו, נצטרך לגוון ולהשתמש בכלים נוספים". בהדרגה, ברצלונה ויתרה על משחק המסירות המסוגנן לטובת כדורגל ישיר ויעיל יותר. כל עוד היו ניצחונות למכביר ולואיס אנריקה הפך למאמן בעל אחוזי ההצלחה הגבוהים בתולדות ברצלונה, התלונות לא זכו לתהודה. הרי בסופו של דבר גם העיתונאים והאוהדים שופטים את המאמן על פי השורה התחתונה. ברצלונה כולה התמכרה להצלחה ולתהילה בעשור האחרון, עד שזה פגע בה. היטיב להגדיר זאת גיאם בלאגה, פרשן "סקיי ספורטס", שאמר: "זה מזכיר מאוד את ברצלונה של פרנק רייקארד בשנתיים האחרונות שלו - קבוצה שניצחה כל כך הרבה, עד ששכחה מה הפך אותה למנצחת".
לאחרונה כבר הואשם לואיס אנריקה כמי שמתעניין רק בתוצאות וזונח את הסגנון. פוגע במורשת של ברצלונה ופוגע במורשת של פפ. לואיס מסקארו, פרשן העיתון "ספורט", הוביל את הקו התקיף נגד המאמן: "ברצלונה כבר לא מה שהייתה, מבחינת כדורגל. לואיס אנריקה נטרל את הסגנון המוכר במהלך שלוש השנים שלו והפך את ברצלונה לסתם עוד קבוצה. בארסה היא כבר לא בארסה, ואני בספק אם תהיה כזו שוב. צריך להתרגל לזה, לא משנה כמה זה כואב".
ואז, כאילו כדי להצדיק כל מילה בטור של מסקארו שנכתב כמה ימים לפני כן, הגיעה התבוסה הכואבת בפארק דה פראנס.
מיד אחרי הרביעייה, כל הכביסה המלוכלכת יצאה החוצה. לואיס אנריקה הספיק להתעמת עם עיתונאי מיד בסיום המשחק, שמע את אנדרס אינייסטה וסרג'יו בוסקטס מותחים ביקורת על ההכנה והעמידה הטקטית, וביום שאחרי החלו להופיע גם ציטוטים עלומי שם מחדר ההלבשה. "לואיס אנריקה איבד את האמון שלנו, הוא מרחיק אותנו מהסגנון שהפך אותנו לגדולים כל כך", טען למשל אחד השחקנים, כך על פי הדיווחים.
המאמן, שמיהר להצהיר שוב כי אינו צורך תקשורת ("גם אם אני שיכור לא אתקרב לרדיו ולטלוויזיה") קיים אסיפה סוערת בה הפציר בשחקנים לא להפיל הכול עליו. האווירה הכריעה גם אותו. לראשונה הוא גם חש עליהום ציבורי. סנטי חימנס הסביר בטור אישי ב"אס": "ההנהלה רק זכתה לאחרונה בבחירות, בשחקנים אסור לגעת ואילו לואיס אנריקה מסיים חוזה ביוני ולא הביע רצון אמיתי להמשיך. בתוספת התוצאות המאכזבות והסגנון של הקבוצה העונה, אותו הכי קל להאשים".
הנקודה העיקרית בהאשמות כלפי לואיס אנריקה נוגעת לדילוג על הקישור. המשחק נגד פריס סן ז'רמן סימל את התקופה האחרונה, בה הכדור עובר ישירות מהחלק האחורי לשלישייה הקדמית שעליה נשען כל משחק ההתקפה. אם בעבר הקישור היה לב המשחק של בארסה, כיום קווי המסירות העיקריים הם בין המגנים לטרידנטה. ימי השלישייה הדומיננטית באמצע (בוסקטס-צ'אבי-אינייסטה) נשכחו, כשלא פחות מ-15 קומבינציות שונות נוסו העונה בקישור. כך, הקבוצה שהתרגלה לשלוט באופן אבסולוטי במשחקים שלה, מציגה ירדה עקבית באחוזי ההחזקה בכדור. בעונה הראשונה עם לואיס אנריקה היו 68 אחוזים, בעונה השנייה 67.6 וכעת רק 64.5 - הכי נמוך מאז תקופת רייקארד. ואת הסגנון הנוכחי, לואיס אנריקה לא מצליח להתאים לשרידים בוסקטס ואינייסטה.
המשחק הראשון אחרי ההשפלה בצרפת היה בבית נגד לגאנס הצנועה. רק 63,378 צופים הגיעו לקאמפ נואו - הכמות המועטה ביותר מאז פברואר 2015. זה היה המסר מצד הנעדרים. ביציעים, לעומת זאת, הדעות היו חלוקות: כאשר חלק מהקהל קרא בשמו של לואיס אנריקה, חלק אחר ניסה להשתיקו באמצעות קריאות "בארסה בארסה". כולם גם יחד לא אהבו לגלות שיש רק ספרדי/קטלאני אחד בהרכב, סרג'י רוברטו, שיחד עם מסי היווה את הנציגות הצנועה של לה מאסיה. עוד צרה.
האקדמיה המהוללת, שרק לפני כמה שנים העמידה הרכב שלם לקבוצה הבוגרת של ברצלונה, סובלת מבעיות מבניות ולא מצליחה לייצר כישרונות באותה רמה. במועדון מתעקשים למנות שחקני עבר לתפקידי האימון, ולא תמיד בהתאם לכישורים שלהם. התוצאה: לה מאסיה איבדה את מגע הקסם. גם הנציג הנוכחי, סרג'י רוברטו, איבד את הביטחון לחלוטין אחרי פתיחת עונה מצוינת. בספרד טענו כי כמה שחקנים בכירים התעמתו עם לואיס אנריקה בנוגע לעמדת המגן הימני וביקשו לתת צ'אנס מחודש לאלש וידאל, שכן לגישתם סרג'י רוברטו (קשר במקור, למי ששכח) לא יכול להחזיק מעמד במשחקים גדולים. המאמן עמד בסירובו, עד שלא נותרה לו ברירה והוא הרכיב את וידאל שהצליח להרשים עד שנפצע. כעת, כשסרג'י רוברטו הוא האופציה היחידה בתפקיד, ברצלונה פגיעה באגף.
התעקשות נוספת של לואיס אנריקה נוגעת לאנדרה גומש הפורטוגלי, השחקן עליו נלחם בקיץ מול ריאל מדריד. אחרי צירופו, המאמן התגאה כי "מדובר בסגל הטוב ביותר שהיה לי בברצלונה", וההתבטאות הזו רודפת אותו מאז. הרכש מוולנסיה לא הצליח להשתלב וברצלונה לא מבינים את פשר האמון הבלתי נגמר בו וההתעלמות מאיבן ראקיטיץ'. לואיס אנריקה, מצדו, גיבה את גומש אחרי שספג בוז מהיציעים נגד לגאנס ("לא מבין למה שורקים נגדו, שישרקו נגדי, השחקנים צריכים לקבל ביטחון מהקהל") ודרש גם מהשחקנים לתמוך בו במהלך האימון ביום שאחרי. עוד ניסיון להציל השקעה של 35 מיליון יורו.
האם לואיס אנריקה מעוניין להציל גם את החוזה האישי שלו? לא כל כך בטוח. בעיתון "מארקה" הזכירו בשבוע שעבר כיצד התוצאה 4:0 סימנה את סוף הדרך של מאמנים רבים בשתי הגדולות של ספרד. החל מיוהאן קרויף, דרך ויסנטה דל בוסקה ועד ז'וזה מוריניו וקרלו אנצ'לוטי. "התוצאה המקוללת", כינו זאת. פ.ס.ז' צירפה גם את לואיס אנריקה למועדון עם התבוסה הקשה ביותר שלו כמאמן ברצלונה. ראשי המועדון טוענים כי הוא עדיין המאמן המועדף עליהם והשיחות עמו יחודשו באפריל, אך כבר יש רשימת מועמדים להחלפה ונראה כי הפרידה תגיע בסיום העונה.
רבים קושרים את ענייני החוזה של לואיס אנריקה עם אלו של ליאונל מסי. לכולם ברור שהכול יקום או ייפול על פי רצונו של הכוכב הארגנטינאי, והוא ככל הנראה מעדיף לראות מאמן אחר על הקווים. בתקשורת הקטלאנית טענו כי מסי ביקש למנות את בן ארצו חורחה סמפאולי, מאמנה המצליח של סביליה, ובמקביל להיפטר מכמה משחקני הרכש שהגיעו בקיץ. "מסי לא רוצה את לואיס אנריקה", נכתב. אבל נראה שגם לואיס אנריקה לא רוצה את לואיס אנריקה בברצלונה.
המאמן הנוכחי הביע תקווה שעוזרו חואן קרלוס אונסואה יתמנה למחליפו. הוא עצמו, כך עושה רושם, מעדיף להתנתק ולהתנקות. הוא תמיד היה מרוחק מהתקשורת, מרוחק מהשחקנים ומרוחק מחברי ההנהלה שכל אחד מהם מושך לכיוון אחר. ההערכה כלפיו קיימת, גם בלי התזכורת האחרונה מצד ג'רארד פיקה ("כולנו איתו עד המוות. כשהוא הגיע היינו בחרא ואיתו זכינו בטרבל") אך נותרה מסויגת אפילו אחרי שמונה תארים. אנדרייטד אמיתי.
לוצ'ו, שכשחקן התגאה ביכולת שלו להתאים עצמו לכל עמדה וכל שיטה, פשוט לא רצה (או ניסה ולא הצליח) להתאים עצמו לדרישות של כל המושכים בחוטים בברצלונה. המאבק הזה שחק אותו.
