בבוקר לח ולא בשנת תרל"ח, אלא בקיץ האחרון, התייצב באימון בורהאם ווד הקטנטנה מהליגה החובבנית אדם מוכר. היה זה לא אחר מאשר איגביני יעקובו. החלוץ הניגרי, שאז עדיין היה בן 33, הגיע להתאמן עם הקבוצה שמייצגת אזור בפרבר לונדוני. יומיים לאחר מכן הוא אפילו שותף במשחק אימון של הקבוצה הקטנטנה והיה חלק מהתבוסה 5:0 מול האקסית שלו רדינג ומאמנה יאפ סטאם.
מיד התברר שיעקובו, ששוחרר בתום העונה שעברה מקייסריספור הטורקית אחרי שהיה רחוק מלהרשים שם, התייצב באימון של בורהאם ווד רק כי הוא גר ממש ליד האצטדיון שלה. במועדון ממש לא בנו על האפשרות שיוכלו להחתים את הניגרי, על אף שהמנג'ר לוק ג'רארד הצליח לשכנע אותו להגיע לאימונים דרך חבר משותף שלהם. "הוא כמו רולס רויס, במיוחד ברמה הזו. כשהוא מטפל בכדור, הוא פנומנלי", אמר ג'רארד, "הוא חד כמו שהיה בפרמיירליג? לא, אבל בגיל 33 הוא עדיין יכול להיות משמעותי מאוד בליגה שלנו. אני מאמין שתהיה בו התעניינות והוא לא יישאר איתנו".
ג'רארד גם צדק וגם טעה. איגביני לא נשאר עם בורהאם ווד, אבל גם לא מצא קבוצה. הוא הגיע לקבוצה הקטנטנה מליגת החובבים כדי להתאמן מדי פעם, אבל לא שיחק שם או בכל קבוצה אחרת. הניגרי הגיע למשחקים של בורהאם ווד, התעקש לשלם על כרטיס כניסה בכל פעם ועבד עם החלוץ המקומי מורגן פרייר בן ה-21, שפתח את העונה עם 7 שערים ב-13 הופעות. למרות הכול, בגיל 33 וכשבמאזנו 96 שערי פרמיירליג ב-252 הופעות (מקום שלישי מבין האפריקאים בליגה רק אחרי דידייה דרוגבה שכבש 104 פעמים ועמנואל אדבאיור עם 97), הגיע יעקובו למצב לא נעים כל כך בו הוא יושב בבית חצי שנה ולא מצליח למצוא קבוצה שתחפוץ בשירותיו.
יעקובו המשיך לחכות עד סגירת חלון ההעברות של ינואר ולמעשה עד 13 בפברואר, אז יצאה הודעה שחתם בקובנטרי מהליגה הראשונה (היא השלישית בהיררכיה באנגליה). על פניו מדובר במועדון גדול, אבל בפועל בקבוצה איומה. עד הגעתו של איגביני אל הסקיי בלוז, הם ספרו 14 משחקי ליגה ברציפות ללא ניצחון. היום, שני משחקים לאחר מכן וארבע נקודות נוספות, הם עדיין במקום ה-24 והאחרון עם מאזן עלוב של 25 נקודות מ-96 אפשריות ו-28 שערים ב-32 משחקים. הפער כרגע מהמקום ה-20, שמבטיח הישארות בליגה, עומד על תשע נקודות.
יעקובו עצמו נכנס כמחליף בשני המשחקים מאז שהגיע אל הקבוצה וטרם מצא את הרשת. את הבכורה שלו בקובנטרי רשם יעקובו יום אחד בלבד אחרי שהרשים את המאמן ראסל סלייד וחתם רשמית במועדון. הוא נכנס בדקה ה-61 כמחליף ב-1:1 מול ווימבלדון, שגזלה מקובנטרי ניצחון ראשון אחרי 14 משחקים ברציפות עם שער שניות לפני הסיום. בקובנטרי טלגרף נכתב על הבכורה שלו איגביני לאחר מכן: "יכול להיות שדגל הנבדל שהונף נגדו עשה עימו חסד. יעקובו היה צריך לרוץ כמעט חצי מגרש כדי לכבוש שם שער וכמו שהמנג'ר סלייד הודה אחרי המשחק, הוא לא צירף את הניגרי בשל יכולת הספרינט שלו. מה שכן, לכוכב הפרמיירליג לשעבר יש בלי שום ספק נוכחות ושקט עם הכדור. זה בא עם הניסיון שיש לו ככוכב פרמיירליג לשעבר. אם קובנטרי תצליח להשתמש בכך, זה עשוי להיות נשק משמעותי במאבק ההישרדות הקשה שעומד בפניה".
כמובן שעם החתמתו של יעקובו שוב עלתה סוגיית הגיל שלו וחזרו לדבר על האם הוא באמת בן 34. הניגרי עצמו לא בדיוק הראה צלילות כשבראיון ל-BBC עשה לעצמו פאדיחה גדולה כשאמר: "אני מכיר את הליגה הזו מצוין כי שיחקתי בה בעבר עם לסטר סיטי ורדינג". בפועל, יעקובו שיחק בשתי הקבוצות האלה כשהן היו בצ'מפיונשיפ - כלומר הליגה השנייה באנגליה - ועם קובנטרי הוא משחקת בליגה הראשונה - היא הליגה השלישית. המשחק שלו מול ווימבלדון היה הראשון שלו אי פעם בליגה השלישית באנגליה.
קצת מאכזב וחבל שבגיל 34 הקריירה של יעקובו הגיעה למקום הזה. בכל זאת, הניגרי הוא אחד הזרים הגדולים שהיו בישראל אי פעם, אם לא הגדול שבהם, וגם כוכב פרמיירליג לשעבר ששיחק בפורטסמות', מידלסברו, נרכש על ידי אברטון ב-11.25 מיליון ליש"ט ב-2007 (סכום שהשווי הריאלי היחסי שלו בהשוואה להיום גדול בהרבה) ובלקבורן. היום יעקובו נראה די כבד ומגושם גם אצל האחרונה בליגה השלישית באנגליה וספק אם הוא יסייע לה להישאר בליגה הזו.
ב-30 בנובמבר 2008, במשחק ה-300 של דייויד מויס כמנג'ר אברטון, הצליחו הכחולים לנצח 0:1 את טוטנהאם בווייט הארט ליין. מבחינת יעקובו זה היה יום לא משמח בכלל למרות הניצחון כיוון שהוא נפצע בגיד האכילס שלו אחרי נפילה לא טובה בעקבות מאבק עם לדלי קינג וגמר את העונה כבר בנובמבר. "זו אבידה גדולה מאוד בשבילנו", אמר מויס אחרי המשחק, "המאזן שלו בפרמיירליג עומד על 18 שערים מדי עונה ולהחליף אותו יהיה קשה מאוד". יעקובו חזר מהפציעה עונה לאחר מכן, 2009/10, ובהתחלה היה נראה שהוא מתאושש וחוזר לכבוש, אבל זה לא החזיק מעמד יותר מדי זמן וב-2011 הוא כבר הושאל ללסטר בצ'מפיונשיפ. הוא שיחק עונה נוספת בבלקבורן ב-2011/12 לפני שנסע לעשות לביתו בסין, שם שיחק ב-2012 וב-2013 בגוואנגז'ו R&F וכבש 24 שערים ב-43 הופעות. לאחר מכן עשה עוד סיבוב באל ריאן מקטאר (אותה מאמן היום לא אחר מאשר מיכאל לאודרופ) ולא בדיוק כיכב שם.
ב-2014/15 קיבל הזדמנות לחזור לאנגליה ואפילו לצ'מפיונשיפ כשחתם בפברואר 2015 ברדינג. ג'ונתן לואו, שמסקר את האחרונה, אמר שאוהדי הקבוצה זוכרים מיעקובו שני דברים: הראשון הוא הוויין המשעשע שהכינה הקבוצה לאחר ההחתמה שלו, השני הוא השער היחיד שכבש בשלושת החודשים שהיה שם, שער ניצחון נהדר מול דרבי בסיבוב החמישי בגביע האנגלי. רדינג עשתה בסופו של דבר דרך מפוארת עד לחצי הגמר של הגביע, שם הפסידה 2:1 לארסנל. יעקובו עצמו סיים עם שער אחד ב-11 הופעות וכשהוא רחוק מלהרשים. היה די ברור שלמרות העובדה שנחשב לדמות חיובית מאוד, ברדינג לא יחדשו איתו את החוזה, וכך היה. למרות מצבו הפיזי הלא מרשים והעובדה שלא שיחק כמה חודשים טובים לפני רדינג, דרישות השכר של יעקובו היו די גבוהות ולא היה משתלם להאריך את ההתקשרות איתו. את העונה שעברה, 2015/16, הוא בילה בטורקיה, בקאיסריספור, ולא כבש אפילו פעם אחת ב-12 הופעות.
למרות הכול, לזכותו של "יעק" ייאמר שהוא המשיך לנסות ולא תלה את הנעליים גם אחרי שלא שיחק קרוב לשנה (ההופעה האחרונה שלו בטורקיה הייתה באפריל 2016). הוא עדיין מאמין בעצמו. בראיון לקובנטרי אובזרבר, מעט אחרי החתימה בקבוצתו הנוכחית, אמר: "אני תמיד מאמין ביכולת שלי לכבוש שערים, לא משנה באיזו ליגה אני, ברגע שאני מקבל את הכדור אני תמיד מאמין. ברור שיש לחץ כשאתה מגיע למועדון וכולם מאמינים בך. אתה לא רוצה לאכזב אותם, אתה לא רוצה לאכזב את עצמך. אני עדיין מאמין שאני יכול לעשות את זה. למה לא? גם אם לא אכבוש, אנסה לעזור לקבוצה, אבל אני מאמין שאני יכול לכבוש שערים בליגה הזו. אני כשיר, אני מוכן ואני מלא אמונה".
הניגרי המשיך ואמר: "אני תמיד שומר על עצמי כשיר, בכדורגל אתה לא יודע מה יקרה. אם אתה סתם יושב בבית ולא מתאמן, יהיה לך קשה מאוד לחזור. שמרתי על כושר, התאמנתי, הלכתי לחדר כושר ועשיתי דברים כדי לשמור על עצמי כשיר. טוב להתאמן בכל יום עם השחקנים פה ואני מרגיש טוב יותר עם כל יום שעובר ואני מתאמן". יעקובו סיפר גם על תקופת ההמתנה ואמר: "אני באנגליה כל כך הרבה שנים, ובזמן שהייתי חופשי קיבלתי כמה הצעות מחוץ לאנגליה, אבל החלטתי להישאר פה ולחכות להצעה. קובנטרי הייתה פעם אחד המועדונים הגדולים במדינה. חבל מאוד לראות שהיא עכשיו בליגה הראשונה, חייבים להחזיר אותה למקום אליו היא שייכת".
בין אם יעקובו יחזור לכבוש או שקובנטרי תעשה את הבלתי ייאמן ותישאר בליגה, נראה שהחלוץ הניגרי חלם להיות בגיל הזה במקום אחר ומרשים יותר בקריירה היפה שלו. כנראה שאלמלא אותה פציעה וכמה בחירות לא מוצלחות בקריירה, הוא גם היה ממשיך לחורר רשתות בפרמיירליג עוד כמה שנים.