5 בנומבר: לא חבל על ריאל

יש משהו משמח בסדרת הכשלונות של ריאל מדריד. דל-בוסקה טוען שהוא לא מתרגש מהם, ואולי בצדק. הרי זו רק התחלת העונה ויש זמן להתגבש, וריאל כבר עלתה שלב בליגת האלופות (גם אם העלייה הובטחה בזכות תיקו ביתי של א.א.ק מול גנק), וגם בליגה המצב לא נורא. עם חבילת כרטיסי השחקן שדל-בוסקה מחזיק בידו, התוצאות האחרונות אפילו לא גורמות לו למצמץ. השפם לא מקפץ. יהיה טוב.

ובאמת, יתכן שריאל תיקח העונה את שני התארים החשובים לה, ליגת האלופות והליגה הספרדית (ולא בטוח מה קשה יותר), אולי תוסיף את הגביע הספרדי ותגמור עם טריפל, ויש גם את הגביע הבין-יבשתי בקיץ כתואר רביעי. אבל בינתיים, עד שתגרוף את הקוודרופל, או מה שזה לא יהיה, אני מרשה לעצמי אנחת תענוג בכל פעם שהקבוצה הזו מפסידה משחק או מסיימת בתיקו. ולא משנה באיזו מסגרת וכמה המשחק חשוב.

שלא תבינו: זידאן, רונאלדו ורוברטו קרלוס הם שלושת שחקני הכדורגל הכי אהובים עלי בעשר השנים האחרונות (חוץ משלום תקוה). גם ראול פצצה. גם פיגו. וגוטי ומקמנמן וסולארי ומוריינטס ומקללה והלגירה, כולם נהדרים (היירו לא). ולמרות זאת, כשהם נדפקים, הלב שלי ממש לא נחמץ.

יש משהו מקומם במצבור הכוכבים הזה שריאל מדריד רכשה בשנים האחרונות. כולנו עבדים של הכסף, את רובנו הוא מסנוור (אחרת כמה מבעלי הקבוצות בכדורגל הישראלי היו עפים מזמן), וברור לנו איזה דברים יפים הוא יכול לעשות. הוא יכול, למשל, לבנות את קבוצת הכדורגל המבריקה ביותר בכל הזמנים. פתחת ארנק, זרקת חמישים מיליון דולר פה, שישים מיליון דולר שם, והנה יש לך קבוצה אגדית בהזמנה. קנית – ניצחת.

המונדיאל האחרון, כמו גם הנצחונות המלבבים של מכבי חיפה העונה והפועל תל אביב בעונה שעברה, הזכירו לנו עד כמה משמחת העובדה שבכדורגל הכל יכול לקרות. שכדורגל זה לא כדורסל. אבל ריאל מדריד ניסתה להשכיח את זה מאיתנו. ריאל שפכה הון כדי ליצר קבוצה שתהיה מעל כל זה. קבוצה שהמשקל הסגולי של כל אחד מחלקיה יהיה כל כך גדול, ששום תלכיד שחקנים אחר, יהיה מגובש, מוטיווציוני ונחוש ככל שיהיה, לא יוכל לה. אם השמיים הם הגבול, ריאל מנסה לבנות לנו גג מעל הראש. ריאל רוצה להיות השמיים.

כישלון של ריאל בסיכום העונה יהיה בשורה חשובה למי שהמונח "קבוצה" מרגש אותו יותר מהמונח "כוכב". כישלון של ריאל יסיר את הגג שהיא ניסתה לבנות מתחת לאמונה ש"השמיים הם הגבול". אבל גם אם ריאל תיקח בסופו של דבר את כל התארים השנה, עדיין, כל נקודה שהיא מפסידה בדרך היא עוד חור בגג שניסתה לבנות לנו מעל הראש. עוד פיסת שמיים. וכידוע, רק כשיש חורים בגג, דרכם רואים את השמיים, אפשר באמת להבחין בכוכבים.