צ'ארלס אוקלי הוא סמל. שחקן שמעולם לא קלע 15 נקודות למשחק בעונה והשם שלו נשמע כמו החיקוי הסיני של צ'ארלס בארקלי שהצליח להפוך למייצג של תקופה. כאשר חושבים על הקשיחות של ה-NBA בשנות התשעים, כאשר מדברים על כך ששחקני הדור הנוכחי לא היו שורדים בתקופה בה כל מי שנכנס לצבע היה חוטף מכות, אוקלי הוא השם הראשון שעולה לראש. זה מה שהפך אותו לאחד מחביבי הקהל במדיסון סקוור גארדן בפעם האחרונה בה הקהל ב-MSG נהנה לראות את הקבוצה שלו והרגיש מחובר אליה, בפעם האחרונה בה לניקס הייתה זהות שונה מאשר מועדון כושל באופן מגוחך במיוחד.
לכן, התקרית הטרייה בה אוקלי הורחק על ידי מאבטחים מה-MSG במהלך משחק היא הדבר האחרון שהניקס היו צריכים כרגע. הפרטים עדיין לא ברורים, אבל לא עד כדי כך חשוב מה באמת קרה, האם ההתנהגות של אוקלי אכן הצריכה התערבות כזו או שהוא הורחק רק כי עצם הנוכחות שלו לא התקבלה בעין יפה אצל בעל הבית ג'יימס דולאן, המסוכסך איתו תקופה ארוכה. מה שכן חשוב זה שאוהדי הניקס קיבלו הזדמנות להשוות את המצב הנוכחי לימים של אוקלי.
המצב הנוכחי הוא כזה: הניקס הפסידו 19 מ-25 המשחקים האחרונים שלהם, הקבוצה שנבנתה להצליח עכשיו נמצאת במקום ה-12 המזרח, קרובה יותר לפילדלפיה מאשר למקום בפלייאוף. עשרה מההפסדים בתקופה הזו היו בבית, כולל לקבוצות כמו אורלנדו, פיניקס והלייקרס. ההרחקה של אוקלי הגיעה בעיצומו של הפסד ביתי לקליפרס, הפסד בית שלישי ברציפות כשבכולם הניקס ספגו מעל ל-110 נקודות, כך שקל היה לאוהדים לצאת עם תחושה שלאוקלי גם היום אכפת הרבה יותר מהקבוצה מכל מי שלובש גופיה של הניקס כרגע.
זו לא הייתה התקרית הביזארית היחידה הקשורה לניקס בתקופה האחרונה. החודש האחרון כלל גם את המשחק אליו דרק רוז לא הופיע ואף אחד לא ידע היכן הוא נמצא וכמובן את הסאגה המתמשכת בין הנשיא לענייני כדורסל פיל ג'קסון לכרמלו אנתוני. הזן מאסטר ידע לאורך השנים לעבוד עם שחקנים בעייתיים ולמצוא דרך להוציא מהם את המקסימום, לפעמים תוך סכסוכים מתוקשרים איתם, אך במקרה של כרמלו זה ככל הנראה יסתיים בפרידה בשבועיים הקרובים.
אבל התקרית עם אוקלי בעייתית במיוחד, קודם כל בגלל התזכורת לכך שהדג הזה מסריח מהראש. רוז מסיים חוזה בקיץ, טרייד על כרמלו זה לא רעיון רע במצב הנוכחי של הקבוצה, פיל ג'קסון לא חתם קבע במועדון. דולאן, לעומתם, לא הולך לשום מקום. מתחילת המילניום בעל הבית מתנהל בקפריזיות, סומך על האנשים הלא נכונים ועושה כל מה שהוא יכול כדי לנכר את האוהדים ולהוציא את העוקץ מהמקום שמכונה 'המכה של הכדורסל'. תגובת המועדון לתקרית, שכללה הבעת תקווה לכך שאוקלי יקבל עזרה, התאמצה לבזות אגדת עבר אהובה במיוחד, לא רק על ידי אוהדי הניקס אלא גם על ידי כמה מהשחקנים הבכירים בליגה. התגובה הזאת היא מהדברים ששחקנים לא ממהרים לשכוח, היא תהיה חלק מרשימת השיקולים של שמות גדולים שיקבלו הצעה מהניקס בשנים הקרובות.
תחושת חוסר האונים השנתית סביב הניקס מעצבנת במיוחד הפעם בגלל שמבחינה אובייקטיבית המצב של הקבוצה לא כל כך רע. פיל ג'קסון רחוק מלהיות המנהל האידיאלי, ההתעקשות שלו על שיטת המשולש שייכת לז'אנר הזקנים הטרחנים והוא המשיך את מסורת המועדון בהחתמת שחקנים חצי גמורים על חוזים מוגזמים, אבל הוא עשה גם לא מעט דברים טובים. קודם כל, כמובן, ישנה הבחירה בקריסטאפס פורזינגיס, שהביאה למועדון שחקן שניתן לבנות סביבו קבוצה. מעבר לכך, ג'קסון ניקה את חובות העבר, הביא את הניקס למצב בו המועדון לא חייב בחירת סיבוב ראשון עתידית לאף אחד וניהל את החוזים כך שבקיץ תהיה לו אפשרות להחתים שחקן בכיר.
הצעד המתבקש הבא של הניקס הוא להתחיל לבנות מחדש. לכן, הרצון להעביר את כרמלו בטרייד הוא המהלך הנכון, הבעיה היא באופן בו זה מתבצע. מלו כבר הודיע על מוכנות לוותר על הסעיף שמאפשר לו למנוע מהקבוצה להעביר אותו, במקום לעבוד איתו בשיתוף פעולה כדי למצוא את האפשרות הטובה ביותר גם עבורו וגם עבור הקבוצה ג'קסון עושה הכל כדי להסתכסך עם הכוכב שהוא תלוי ברצון הטוב שלו.
אם הזן מאסטר יצליח בסופו של דבר להשיג תמורה סבירה על מלו, הדרך לטרייד תהפוך לפחות חשובה. תמורה ראויה היא לאו דווקא שחקן בסדר גודל דומה כמו קווין לאב, גם חוזים גמורים, צעירים ובחירות דראפט יעשו את העבודה עבור הניקס כרגע. המטרה אחרי טרייד כזה אמורה להיות לתת את הבמה לצעירים ולוותר על שאיפות הפלייאוף. בעונה נדירה בה כמעט כל הליגה נמצאת במאבק על מקום בפלייאוף וכמעט כל הקבוצות רוצות להגיע לשם, הדרך של הניקס לבחירת דראפט גבוהה קצרה מאוד. הדראפט הקרוב אמור להיות איכותי ועמוס בפוינט גארדים בכירים, אם אחד מהם יגיע לניקס ויצטרף לפורזינגיס העתיד יתחיל להיראות מבטיח באמת.
כאשר כתבתי בשלב מוקדם יותר העונה על פורזינגיס, השוויתי אותו לדירק נוביצקי. אבל מאז דאלאס התחילה להשתמש בגרמני כסנטר ובעצם סימנה לניקס את הדרך להצלחה. לעומת נוביצקי, בטח כיום, הלטבי הענק מסוגל להתפתח גם לסנטר הגנתי איכותי, וכל רגע בו הוא משחק כפאוור פורוורד הוא בזבוז של הזדמנות לפתח אותו כסנטר. ריק קרלייל מראה באיזו קלות ניתן לבנות התקפה קטלנית כאשר חמישה קלעי שלוש משחקים ביחד והסנטר הוא שחקן עם שחרור מהיר שחייבים להישאר צמודים אליו. ההתקפה של דאלאס עם נוביצקי כסנטר יעילה מאוד גם כשמובילי הכדור שלה הם האח של סטף קרי והאח של וויל פרל. אם פרט לפורזינגיס יהיה לניקס גם פוינט גארד צעיר איכותי, הדרך להתקפה חזקה תהיה הרבה יותר קלה.
בעולם מושלם, הניקס היו מתמסרים עכשיו לבנייה מחדש, מביאים מאמן שעבד עם קרלייל בדאלאס כדי לבנות התקפה סביב פורזינגיס ומשתמשים בנכסים ובמקום הפנוי מתחת לתקרת השכר כדי להביא צעירים שמתאימים לחזון החדש. בעולם שלנו, קשה לראות את פיל ג'קסון נותן את ברכת הדרך לשיטה שמתבססת בעיקר על פיק נ' רול וריווח, קשה לראות את פורזינגיס משחק כסנטר כששלושה סנטרים חתומים לטווח ארוך, קשה לראות את דולאן מתמסר לבנייה מחדש שתזדקק למספר שנים כדי להבשיל וקשה לראות שחקנים איכותיים שבוחרים בניקס כאופציה הראשונה שלהם. החודשים הקרובים יוצרים הזדמנות עבור המועדון לצאת לדרך חדשה, הפעם באמת. סכסוך עם צ'ארלס אוקלי זאת לא הדרך הטובה ביותר להתחיל אותם, אלא תזכורת למהירות בה המועדון הזה ירה לעצמו ברגל כל פעם שצץ סיכוי לשינוי.