שתי הגדולות: מישהו אמר משבר ולא קיבל?

"...משבר? מה שעובר עלינו זה בכלל לא משבר. משבר אמיתי זה מה שעובר על בארסה, שלא זוכה באף תואר כבר שלוש שנים...". כך, בתרגום חופשי מאוד, הגיב ויסנטה דל-בוסקה מאמנה של ריאל מדריד, על ביקורת שספגה היכולת החלשה של קבוצתו לאחרונה. ההתבטאות הקנטרנית הזאת לא עברה כמובן בשתיקה בעיתונות הקטאלונית, שנהנתה בשבוע האחרון לזרות לא מעט מלח על הפצעים הפתוחים של הקבוצה המדרידיסטית.

כמובן שהעיתוי להטחת הרפש הפומבית של דל-בוסקה לא מקרי. כמה שהוא לא ינסה להכחיש, קשה להתווכח עם העובדות: ריאל משופעת הכוכבים שלו לא מצליחה לצבור מספיק נקודות או לגלות יכולת משביעת-רצון (לא בליגה ולא בצ'מפיונס) והנשמות הטהורות כבר עוסקות בזהותו של המועמד להחליף את האיש עם השפם (על הכוונת: קמאצ'ו, מאמנה לשעבר של הנבחרת הלאומית). יתכן שדל-בוסקה רק ניסה (והצליח) לעשות ספין תקשורתי שישיב למרכז תשומת הלב הציבורית את הסכסוך הישן והטוב בין בארסה לריאל (שאמורות להיפגש עוד שלושה שבועות בליגה) ויתן לו עוד קצת מרווח נשימה (בתקווה שיספיק לפחות עד הניצחון הבא).

ייתכן גם כי ההתבטאות הזאת, הלוחמנית והלא-אופיינית לדל-בוסקה, באה דווקא כתגובה לביקורת שמתח לא מזמן המאמן של בארסה על התנאים הטובים (טובים מדי?) מהם נהנית הקבוצה ממדריד בהתנהלותה הפיננסית מול הבנקים הגדולים של ספרד ומול הממשלה (אשר רכשה מריאל נכסי נדל"ן במחירים אסטרונומים), ביקורת שבעצמה הועלתה בזמנו גם היא כדי לתרץ במשהו את המצב הקשה אליו נקלעה בארסה (בקופת-המועדון ובליגה).

ככה זה בין שתי הגדולות של ספרד, תגובה רודפת תגובה וקשה לפעמים לדעת מה קדם למה: הכעס של ריאל או הזעם של בארסה, ההאשמה של זו או הביקורת של ההיא. רק שבתווך, לעיתים קרובות מדי במערכת-היחסים הסבוכה הזאת, כשמצליחים להפוך את הקבוצה היריבה לשק-חבטות עליו פורקים המאמנים, הנשיאים והאוהדים את התסכול שלהם והחשש מהיכולת של הקבוצה שלהם עצמם, הם מסתפקים בכשלון של היריב וכמעט שוכחים את המטרות הספורטיביות אותן הם יצאו להשיג מלכתחילה.

אולם כל עוד יתנחמו בבארסה שריאל סיימה בתיקו מול דפור ולא ברחה להם בליגה, הם עלולים שלא להסיק את המסקנות הנדרשות מתצוגת הנפל שלהם מול ראסינג. וכל עוד יחגגו במדריד עוד בזיון של בארסה בגביע המלך, יטחו עיניהם מראות את הנרפות המחדלית של ההתקפה שלהם. וכל עוד ימשיכו המאמנים בשתי הקבוצות להתעסק בהכרזות מלחמה ובמסעות צלב מול הכופרים ממזרח (או מערב), הן עלולות להיחלץ מאוחר מדי מאחיזת החנק של היריבה ולגלות ששוב גנבה להן את האליפות איזו דפורטיבו או ולנסיה (או ריאל סוסיאדד?).

רמי וייץ נדחף אתמול במפתיע לשידור ליגת הכוכבים (אוסף שעות שידור בשבוע נטול ליגת-האלופות?), וכהרגלו הביא עמו שפע של בדיחות-מילואים (היה חסר רק שהוא יצחק על השפם של מנואל פרסיאדו). הוא המשיך במסירת שלל נתונים סטאטיסיטים עבשים ומיותרים ("בשלוש הפעמים האחרונות שמוניטיס עלה למגרש ברגל ימין הוא כבש בבעיטה ברגל שמאל..."), הוסיף קצת השוואות מעליבות עם הליגה הישראלית ("גם בית"ר ירושלים הפתיעה את מכבי חיפה אתמול") וקינח במנהג הכי מעצבן שלו- נתינת עצות לשחקנים על המגרש ("קדימה סבאיוס, תעצור את זה!").

מר וייץ, צר לי לאכזב אותך, אבל הם לא שומעים אותך. באמת, הם פשוט נמצאים נורא רחוק ממך, אי-שם בקנטבריה שבספרד. דייגו אלונסו לא ימסור לבניון גם אם אתה ביקשת ממנו נורא יפה, וטיטו בונאנו לא ישמיט את הדרדל'ה שיוסי יבעט אליו, אפילו אם תפנה אליו בצורה הכי חברמ'נית בגדוד.

חבל על המאמץ שלך רמי. חבל על הזמן שלנו.

האמת, לשחקנה של רקראטיבו דה-הואלבה לא היה משחק גדול במיוחד, אבל בעיטת עונשין מדוייקת אחת שלו בדקה השמונים וחמש של משחק החוץ בפמפלונה (מול אוסאסונה היריבה מהתחתית), הספיקה כדי לתת ל"רקרה" את הנצחון הראשון שלה העונה, ולשמור את הקבוצה הצנועה הזאת אך במרחק של שתי נקודות מהמקום שיוכל להשאיר אותה בליגת הכוכבים גם בעונה הבאה.

1. מקאיי (דפורטיבו) 7 שערים ב-8 משחקים.
2. קובאצ'ביץ' (ריאל סוסיאדד) 6 שערים ב-7 משחקים.
3. חוליו אלבארס (ראיו) 6 שערים ב-7 משחקים.
4. ניהאט (ריאל סוסיאדד) 6 שערים ב-8 משחקים.
5. לואיס-אנריקה (בארסה) 5 שערים ב-7 משחקים.

1. קאניסארס (ולנסיה) ספג 5 שערים ב-8 משחקים.
2. קבאז'רו (סלטה) 6 שערים ב-8 משחקים.
3. קסייאס (ריאל מדריד) 8 שערים ב-8 משחקים.
4. נוטאריו (סביליה) 8 שערים ב-8 משחקים.
5. פראטס (בטיס) 9 שערים ב-8 משחקים.

תשעים לטל במשחק ההפסד לאתלטיקו ועוד שערים ושש של בניון בתיקו מול בארסה. שום דבר מיוחד לכתוב עליו אי-מייל הביתה.

פיגו חוגג היום את יום הולדתו ה-30.
מזל טוב, לואיש.