חלון ההבראה: מכבי תל אביב מתחילה בתהליך להבראת הקבוצה

מהראן ראדי הוא לא שחקן מושלם, אבל יש לו תכונה ששייכת לכדורגלנים הטובים באמת: הוא לוקח את גורלו בידיו. הוא שולט בגורלו. הוא לא מוכן שמישהו אחר יקבע את גורלו, וגם אם זה כבר קורה, הוא נאבק ובדרך כלל מנצח. משנה את התמונה.

לא סתם ראדי היה טוב, לעתים מצוין, בכל הקבוצות בהן שיחק. ככה נראה מישהו עם לב של שחקן גדול באמת. הוא היה טוב בבני יהודה (גמר גביע), בעכו (הגעה לפלייאוף אמצעי), בסכנין (13 שערים ב-32 הופעות, פלייאוף עליון), במכבי תל אביב (אליפות, טרבל) וכעת בבאר שבע (אליפות, שלב בתים בליגה האירופית).

זה לא מקרי. יש שחקנים שנותנים למציאות לשלוט בהם, להיות תלויים בה, ויש שחקנים שמתעלים מעל הסיטואציה. ראדי הוא מהגדולים האלה. מאז שעזב נחתו במכבי תל אביב שחקנים שהיו אולי יותר מוכשרים ממנו, אבל לאף אחד מהם אין לב ואישיות כמו שלו. לא איגייבור החזק יותר, לא מדוניאנין הטכני יותר, לא גולסה הנייד יותר.

גם השנה ראדי חוסה תחת סיפורם של שחקנים שנותנים עונה טובה ונוצצת יותר, אבל אסור שזה ישכיח את הערך שהוא ממשיך להביא לקבוצות שלו גם בגיל 34. גם בגיל 34 הוא מאתגר את עצמו לתת את עונת חייו, ולעולם לא שבע או נח. לעולם לא נותן לתקופה כזו או אחרת של הקבוצה להשפיע על היכולת שלו, להבדיל מכל המחליפים שבאו אחריו למכבי תל אביב. אולי אם היו קוראים לו זהבי, היינו מעריכים זאת יותר.

כתבי מכבי תל אביב, כולל אלו שסיפרו לנו שהמחליף של שוטא ארבלדזה כבר בארץ, הבטיחו לנו מהפכת ענק בחודש ינואר. החתמות, הברקות, שינויים והסתערות מחודשת על האליפות.

בפועל, נכון ליומיים לפני סגירת החלון, תכנית העבודה של מכבי תל אביב נראית אחרת לגמרי. ברור, קרויף רגיל להפתיע אותנו בימים האחרונים של חלון ההעברות, אבל עדיין קשה לראות איך התמונה הכוללת הולכת להשתנות באופן מהותי. והתמונה היא שמכבי תל אביב לא ממהרת ליפול באשליית האליפות הרביעית של קרויף, היא לא מחפשת להשיג שינוי כאן ועכשיו, אלא רוצה להתחיל תהליכים שאולי יניבו פירות בחורף הזה, אבל השלל האמיתי יגיע רק בעונות הבאות.

אם באמת איגייבור ומדוניאנין יעזבו בסופו של דבר, אפשר יהיה לחדד את ההגדרה ולקרוא לחלון הזה של מכבי תל אביב כחלון ההבראה. נפטרים משומנים שהקבוצה הזו סוחבת (בן בסט, מדוניאנין, איגייבור) ומחליפים אותם בשחקנים הרבה יותר צעירים בדמות שני הברזילאים רמון ומרסלו. גם החזרה של שרן ייני זו בעיקר מחשבה לטווח ארוך – הבאה של מנהיג שיעזור בקביעת נהלי הגישה בחדר ההלבשה בשנים הבאות.

גם אם דברים ישתנו מעט בימים הקרובים, מדובר בחשיבה נכונה של מכבי תל אביב. אין מה למהר כדי להדביק את המחר. הקבוצה הזו שבעה, הקבוצה הזו מיצתה את עצמה, צריך להתחיל להכין את הקרקע להבאה של גיבורים חדשים. ולא, גיבורים חדשים קשה למצוא בינואר, למרות תקדים זהבי. עדיף לחפש אותם לאורך זמן ולהביא אותם בקיץ. כנ"ל, אגב, לגבי בחירת המאמן. אולי מיטש גולדהאר עושה כאן אמבוש לקרויף ומעכב לו החלטות בכוונה, אבל סביר להניח שאם הוא היה חושב שהקופה האמיתית של מכבי תל אביב היא כאן ועכשיו, הוא היה מזרז תהליכים גם בגזרה הזו.

זו גם צריכה להיות ההחלטה לגבי טל בן חיים, עם כל הכעס שהוא מעורר. הסיבה היחידה להשאיר את בן חיים במכבי תל אביב היא רמת הישראלים שיש היום בשוק. לך תמצא מחליף ברמה אמיתית עם השחקנים שיש על המדף. אבל גם תחת הסייג הזה, בן חיים לא צריך להמשיך במכבי תל אביב. בן חיים כתב העונה את פרק הסיום בסיפור שלו במכבי תל אביב, הפרק שמסכם את כל החידה: שחקן שאי אפשר לסמוך עליו, שחקן שתמיד יכול לסבך אותך, להיעלם לך, ברגעים שצריך אותו. פרק שבו בן חיים חזר לדמות השחקן שיותר פוגע מאשר מעניק.

כמו שמכבי תל אביב התפכחה כנראה מאשליית מדוניאנין ואיגייבור, היא צריכה להרים ידיים לגבי בן חיים. ההפסד הוא לא כזה גדול, למרות התחליפים בשוק. הפער הענק בטבלה מול באר שבע הוא בעיקר הפער בין היכולת של בן חיים בתחילת השנה, למה שקורה עכשיו. מעולם מכבי תל אביב לא דרשה מבן חיים להוביל, אבל העונה דברים השתנו. וגם בעונה שבה כל הזרקורים הופנו אליו, הוא נשאר שחקן שבעיקר משפיע על עצמו ולא על הקבוצה. במקום להמשיך לתת לבן חיים לזרוק לה עונות לפח, כפי שקרה בעונה שעברה בחצי הגמר מול סכנין, עדיף כבר למכבי תל אביב להכניס 4 מיליון יורו.

את השינוי הזה מכבי תל אביב הייתה אולי צריכה לעשות בקיץ. את המסקנות מסוף העונה שעברה קרויף או גולדהאר היו צריכים לקחת כבר אז. אבל איחור של חצי שנה הוא לא כזה גדול במונחים של כדורגל.

לא בטוח שמסע הרכש של ינואר יביא באמת ערך ממשי על המגרש למכבי פתח תקוה, אבל המסר הוא בהחלט נכון. מבין שלושת הישראלים שצירפה, שניים מהם היו אצלה בעבר: דובב גבאי ולידור כהן. כאילו רוצה לומר לכל הכישרונות הצעירים שלה שהיו שם לפני: כולם רוצים לחזור בסוף למכבי פתח תקוה, זו זכות להיות במכבי פתח תקוה, מכבי פתח תקוה זו קבוצה שחושבת הכי גבוה והכי חצוף.

זו עוד הוכחה לכך שמכבי פתח תקוה הרעה, השאפתנית, החושבת בגדול, חזרה אחרי הרבה שנים. אבי לוזון כבר לא ממהר למכור כל מה שזז כמו שקרה בשנים האחרונות במועדון, הוא בעיקר רוצה לשמור, לחזק. בשנים עברו מכבי פתח תקוה הייתה ממהרת אולי להכניס כמה לירות עם מכירה של אחד הכישרונות, אבל בעידן החדש במועדון קודם חושבים על תוצאות ורק אחרי זה על הכנסות.

למרות שחשבנו כך גם לפני אשקלון, המשחק מול כפר סבא נראה באמת כמו משחק העונה של הפועל תל אביב. כדי להישאר בליגה הפועל תל אביב צריכה לעקוף שתי קבוצות בטבלה, וסביר מאוד להניח שכפר סבא תהיה אחת מהן והקשה מביניהן. ניצחון של כפר סבא במחזור הקרוב עלול להפוך את המשימה הזו לקשה הרבה יותר.

ועדיין, אפשר בהחלט לומר: אם הפועל תל אביב לא תישאר בליגה השנה, זה יהיה כישלון של המאמן שלה. למרות כל מה שעברה, למרות כל מה שהיא עוברת. רצוי אפילו לחדד זאת לפני המשחק בכפר סבא. הפועל תל אביב טובה יותר מכל היריבות שלה לתחתית, ואם תדע לא לעשות טעויות, אין סיבה שהזמן הנותר לא יאפשר לה להישאר בליגה. גם מול הסגל הנוצץ של הפועל חיפה הפועל תל אביב היתה יותר איכותית, ועם הרוח מכיוון הקהל גם הרבה יותר תוססת.