ועדת ביקורת
מספר 1: חנן ממן
מה היתה הדקה: 1. אריאל לזמי נגח, דור מלול הציל מהקו, ניר ברקוביץ' תפס את הראש. שם בערך נגמר הסיפור.
הכי צפוי שיש: שדני גולן יספק שואו בראיון הסיום. השיא: "לא רק שהצלחתי קבוצה ממינוס שש, הצלתי אחת ממינוס 17", ענה כשנשאל על הבור של היריבה הבאה שלו, הפועל תל אביב.
צמד לחנן ממן ב-0:3 של הפועל חיפה על הפועל ראשון לציון
מעשה שהיה, כך היה
18:25. אתה מתקרב לאיצטדיון. כשמכבי חיפה מארחת, אתה אומר תודה אם יש משבצת חניה בשמורת טבע מדרום לאיצטדיון, ליד השלולית, איפה שלפעמים מחכה גזלן ולפעמים סתם חשוך ומפחיד ורחוק - יותר מעשר דקות הליכה עד לדלתות הכניסה. הגעת. השמורה ריקה. מתקדם עוד, איזה כיף. הווייז אומר ימינה. איך ימינה, ימינה זה ממש האיצטדיון ויהיו שם מחסומים ואז יפנו אותך לחניון של אינטל שבטח כבר מלא וגם משם זה יותר מעשר דקות הליכה. ווייז דביל, מתעקש - "פנה ימינה". טוב, נו. לוקח ימינה. ואוו, אתה ממש ברחוב של האיצטדיון. עם האוטו! ושוב הוא מבקש: "פנה ימינה". טוב, ווייז, אל תגזים. זו כבר חזירות - ימינה זה אשכרה הכניסה. כלומר, אם תנהג עוד 40 מטר קדימה אתה חונה על נקודת הפנדל. ווייז עקשן. אתה נכנס, ומחנה מטר מדלת הכניסה. מוזר. אולי המשחק לא מתחיל ב-19:00? אולי זה לא היום? הדלת פתוחה.
אתה נכנס. הולך במסדרון ההיקפי של סמי עופר. עולה לקומה השנייה. זולג לטריבונה. עומד שם רק אדם אחד. עוד רבע שעה מתחיל. אתה בטוח שטעית. זה לא היום, דביל. איזו רוח. מסתכל סביב. מימין אוהדים ספורים בכתום. משמאל כמה עשרות באדום. איזה ואקום, איזה ריק, איזה שקט. ברוכים הבאים לשמינית גמר גביע המדינה בין הפועל חיפה להפועל ראשון לציון. איזו רוח. רוח רפאים.
ניר ברקוביץ' פעלתן בתוך האזור הטכני, הרוח עושה יופי של עבודה בשיער. עם שריקת הפתיחה כבר אפשר לגרד כאלף אוהדים, רובם של הפועל חיפה, רובם מקללים את ברקוביץ' בתוך העורק של הצוואר. אחרי כל גול הם מתקרבים אליו עוד יותר, מגבירים את הקול. הוא באמת עצבן אותם השבוע.
הם קיללו וקיללו, וכמה דקות לתוך המחצית השנייה, אחרי ה-0:2, הוא התיישב בדיכאון בכסאו והאוהדים הנמיכו את הווליום ושם המשחק באמת נגמר.
ניסו קפילוטו הגיע ראשון לעמדת הראיונות שבבטן האיצטדיון וסיפר שהדברים של ברקו הצעיר (34) הכעיסו את שחקני המארחת. "מה אמרתי?", שאל ניר באמנות. "שסמי עופר ריק? שהפועל חיפה לא קבוצה גדולה? גם היום ראינו שזו לא קבוצה גדולה", אמר על הקבוצה שהרגע הביסה אותו 0:3. "הגענו מולה ל-3-4 מצבים בהתחלה והיה חסר לנו מזל", צדק. "גם עם עשרה שחקנים הם בקושי איימו. אני עדיין אומר שהם לא קבוצה גדולה".
ברקוביץ' שולף מהר, מעצבן כשהוא רגוע, חוצפו אמיתי, ותנשמו עמוק, הצהרה מפתיעה מגיעה בעוד 3.. 2.. 1.. הוא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות להפועל ראשון לציון. הקבוצה הכתומה הזו, אילולא הברקוביצ'ים, אולי לא תהיה רעה יותר אבל בטוח לא תהיה מעניינת יותר. הרי הכדורגל הראשל"צי נע כבר שנים בין לא טוב ללא רלוונטי. אייל קנה את הקבוצה, אבל אייל מעורר הרבה יותר אנטיגוניזם מאחיו. הוא היה שחקן מופלא, הוא הצליח, הוא עשיר, הוא חזק בתקשורת, הוא צבר הרבה אויבים, כשהוא מתנהג לא יפה זה באמת לא יפה. ניר? שוב, גם לו יש חוצפה וגם הוא יגיד דברים שיסבכו אותו ואולי הוא לא יהיה מאמן גדול - עדיין אי אפשר לשפוט. אבל הרצון שלו שם, והדרייב שם, והוא רוצה להוכיח לכולם שהוא יותר טוב מהם. בקיצור, כמו אייל השחקן הצעיר שטרם כבש את העולם.
כשניר היה ילד חשבו שהוא יהיה טוב יותר מאייל. בפועל, הוא אפילו לא באמת הצליח להיות שחקן כדורגל. והשנים עברו, והוא נעלם לחלוטין, וזה בטח קשה שבעתיים להיכשל כך כשאח שלך הוא פאקינג אייל ברקוביץ'. ופתאום, בצירוף מקרים הזוי שסופו בכך שאח שלו הוא הבוס, מצא עצמו מאמן קבוצת בוגרים חסרת זרים בשמינית גמר גביע המדינה. והוא באמת רצה ובאמת האמין ובאמת ניסה ובאמת נכשל. וזה היה אנושי וסימפתי לגמרי.
אם ה-5:0 מול דנמרק היה ההפסד הכי נורא בקריירה של אייל, ה-3:0 להפועל חיפה היה ההפסד הכי נורא בקריירה של ניר. בעיקר בגלל שהוא היה גם ההפסד היחיד.
"אמרתי שאין להם אוהדים, אז הם קיללו אותי כל המשחק", אמר בסיום, ודפק חיוך ברקוביצ'י אמיתי. "אהבתי את זה", הוסיף, וכולם צחקו.
הוא גם מצחיק וגם חוצפן, ברקוביץ' הזה, אבל אילולא הוא לא היינו מדברים על המשחק הזה באיצטדיון השומם הזה, בין הפועל חיפה לראשון לציון, ובטח לא כותבים עליו טור.
ואז הוא נשאל על חנן ממן, וענה: "הוא באמת שחקן גדול, ואני חושב שהוא לא מתאים להפועל חיפה. הוא מתאים לקבוצות הגדולות של ישראל". ברקוביץ' זה ברקוביץ' - אפילו במחמאות שלו מסתתרת עקיצה.
עדן בן בסט שמר על עצמו, רפואית, ואכן גורל הערב הזה היה תלוי לגמרי בחסדיו של מאמן ראשון לציון. אבל אז צץ לו עוד גיבור.
גול בדקה ה-11, עוד טיל בדקה ה-52, וחנן ממן עם צמד, אחרי רביעייה בסיבוב הקודם מול מ.ס. כפר קאסם. והוא כבש גם חמישה בליגה וארבעה בגביע הטוטו. והופ, למספר 15 של הפועל חיפה יש כבר 15 שערים בכל המסגרות ואנחנו רק בינואר וזו כבר העונה הטובה בקריירה. מי היה מאמין שדווקא הפועל חיפה השקטה תחזיר לבחור הפרובוקטיבי את הניצוץ.
ופתאום אתה רואה שלהפועל חיפה, שהרגישה כמו בשר תותחים עד לא מזמן, יש הרכב סביר. והיא ברבע גמר הגביע ושתי נקודות מפלייאוף עליון (וממכבי חיפה).
כשהאוהדים האדומים פינו את היציעים הם התעכבו ליד עמדת הרדיו וגידפו את השדרים והפרשנים בטענה שהם מתעדפים את מכבי חיפה. את כל התסכול על שנים רבות של קיפוח הם הוציאו עליהם. קללות, נאצות, "איפה אתם בגביע?!" ו"נו, מה עם התהליך?! מה עם התהליך?!".
הם יצאו החוצה אל תוך הרוח וגם השחקנים וגם המאמנים ודני גולן כמובן נתן הצגה שהשתיקה יפה לה. ואז הגיע השוס הגדול, ליטרלי, יואב כץ. עם גובה שהיה מאפשר לו לפתוח בחמישייה של מכבי בטורקיה ושיניים לבנות על גבול הלא-חוקי, הוא הביע שביעות רצון מינימלית מהניצחון וייחל לחצי גמר - מינימום.
הוא בונה סגל נאה, משקיע כסף, הכול נכון, אבל איך - שאלתי - איך אתה מביא יותר אוהדים למשחקים?
"אנחנו עובדים על זה", ענה.
איך?
"עובדים. זה שיווק, זה לא מהיום למחר. זו עבודה של שנים".
ואז חתם: "זה תהליך".
רבאק - כמה תהליכים בעיר אחת?!
orenjos@walla.co.il