7 בפברואר 2012. האצטדיון בליברוויל החל להתרוקן, גם אשת הנשיא קיפלה את החולצה מספר 9 ונטשה, אבל פייר אמריק אובמיאנג עוד עמד שם, ממרר בבכי ולא מסוגל להרפות מזרועותיו המנחמות של אביו. הוא היה כל כך קרוב להוביל את נבחרת גאבון המארחת לחצי גמר אליפות אפריקה - שלב אחד יותר מהשיא של אבא יאיא אובמיאנג ב-1996 - אך החמיץ את הפנדל היחיד בדו קרב מול מאלי וגרם להתלהבות של מדינה שלמה לדעוך ברגע אחד. עד לכיבוי מוחלט.
כמעט חמש שנים אחרי, הגיבור הטרגי הוא כבר מזמן גיבור לאומי. הוא הכדורגלן הראשון תוצרת גאבון שנבחר לשחקן השנה באפריקה (2015). באליפות הביתית הקודמת עוד שיחק בסנט אטיין והיה בעיצומה של תקופת הפריצה, היום החלוץ בן ה-27 מככב במדי בורוסיה דורטמונד ונחשב לאחד החלוצים הבכירים בכדורגל העולמי. ובכל זאת, למרות מעמד העל בארצו וביבשת כולה, אובמיאנג עדיין סוחב את הצלקת מ-2012.
והנה, יש לו הזדמנות לנגב את הדמעות. שוב אליפות אפריקה נערכת בגאבון, שוב הוא מגיע לאצטדיון הלאומי בליברוויל ושוב מדינה שלמה נושאת עיניה אליו כמי שיכול לשמח את העם אחרי חצי שנה של מהומות ברחובות על רקע פוליטי וקריסה כלכלית. הציפיות גדולות הרבה יותר מאשר היו ב-2012. גאבון זקוקה להסחת הדעת הזו והיא יכולה לקבל אותה מ"הפנתר הצהוב" שכבש את לב העם בזכות היכולת על המגרש והכריזמה מחוצה לו. "מעולם לא נשא שחקן אחד עול כל כך כבד של מדינה שלמה בטורניר בינלאומי", תיאר זאת מארק גליסון ב-ESPN.
העפלה ראשונה של הפנתרים לחצי הגמר תציב את אובמיאנג בשורה אחת עם אייקונים אפריקאים דוגמת סמואל אטו ודידייה דרוגבה. זכייה היסטורית, כמו שאומר מאמנו לשעבר גרנוט רור: "תקפיץ אותו מסטטוס של גיבור לאומי למעמד של אל".
כחודש וחצי לפני שריקת הפתיחה של יורו 2016, ערך מגזין "פראנס פוטבול" סקר נרחב ושאל את קוראיו: מי השחקן שאתם מתחרטים שבחר לייצג נבחרת אחרת ולא את צרפת? מהדי בנעטיה, גונסאלו היגואין, סרז' אורייה וריאד מחרז היו בחמישייה, אבל את המקום הראשון תפס אובמיאנג. הכול יכול היה להיראות אחרת אם החלוץ שנולד בעיר לבאל במערב צרפת ורשם הופעה אחת בנבחרת עד גיל 21 של הטריקולור היה מחכה מעט, אך הוא החליט מהרגע הראשון ללכת בעקבות הלב. בעקבות האב.
יאיא, היה קפטן נבחרת גאבון בפעם הראשונה שאירחה את אליפות אפריקה ב-1994. הוא היה שותף גם להגעה לרבע הגמר שנתיים לאחר מכן והיה הייצוא היחיד של גאבון לליגה הצרפתית. לאחר פרישתו שימש כסקאוט של מילאן והכניס לאקדמיה את שלושת בניו: קטילינה, ווילי ופייר אמריק. אף אחד מהם לא הצליח להתבסס באיטליה, אך כולם בחרו לייצג את נבחרת גאבון.
"נולדנו בצרפת, אבל הבחירה בגאבון קירבה אותנו לשורשים שלנו", הסביר פייר אמריק אחרי הופעת הבכורה שלו ב-2009, אז גם כבש נגד מרוקו. "היה לחץ ללכת בעקבות אבא, אבל אני מקווה שנוכיח שאנחנו ראויים לשאת את השם". בעוד אחיו הגדולים נעלמו במהרה, בן הזקונים הוכיח שהוא יותר מראוי לשם המשפחה המחייב. לאבא היו 80 הופעות בינלאומיות, הילד הולך בדרכו. הוא היה חתום על השער ההיסטורי במשחקים האולימפיים בלונדון, הפך למלך השערים בכל הזמנים עם 21 שערים ב-52 משחקים, ועכשיו גם יוביל את הפנתרים כקפטן בטורניר ביתי. כמו אבא.
בתחילת הדרך כשחקן נבחרת, אובמיאנג הציב לעצמו שתי מטרות: להפוך לשחקן הטוב ביותר באפריקה ולהוביל את גאבון למונדיאל.
הראשונה הוכתרה בהצלחה כאשר נבחר לשחקן השנה של 2015 ביבשת השחורה. בינואר אשתקד, במקום לקפוץ לביקור הקבוע אצל המשפחה והחברים בלבאל, כפי שהוא עושה ארבע או חמש פעמים בשנה כשיש הפוגה במשחקי הבונדסליגה, אובמיאנג הגיע לגאבון כדי להציג את הפרס היוקרתי וזכה לכבוד מלכים בטקס חגיגי בהשתתפות הנשיא. "אתה הגאווה שלנו, השראה לדורות הבאים", בירך מנהיג המדינה עלי בונגו אונדימבה. אלפי האוהדים שהתכנסו באצטדיון, צעקו יחד: "יחי אובמיאנג, תחי גאבון".
את המטרה השנייה, שנראית כרגע רחוקה בעקבות שתי תוצאות תיקו מאופסות במוקדמות המונדיאל, הסילון מגאבון המיר בזכייה באליפות אפריקה ("אפשר לעשות את זה, למה לא לחלום על תואר ראשון?", אמר לקראת הטורניר) או לפחות בהגעה לחצי הגמר. "זה יכול לקרות", בטוח גרנוט רור הגרמני, מי שאימן את גאבון ב-2012. "השחקנים התבגרו ובמיוחד אובמיאנג. הוא יכול גם להכריע את הטורניר לבדו".
לפני חמש שנים, עם רור על הקווים, אובמיאנג לא היה בשל מספיק. החלוץ כבש אמנם שלושה שערים (מלך שערי הטורניר יחד עם שישה שחקנים נוספים) אך החטיא כאמור את הבעיטה הרביעית בדו קרב מהנקודה הלבנה מול מאלי, וירד מכר הדשא בדמעות. לפני שנתיים, אובמיאנג כבש בניצחון על בורקינה פאסו במחזור הפתיחה, אך לאחר מכן נבחרתו הפסידה פעמיים והודחה כבר בשלב הבתים. זה לא מנע מהחלוץ לקרוע רשתות במדי דורטמונד ולקבע את מעמדו כאחד הסקוררים המחוננים בכדורגל העולמי. והנה, למרות המעמד הרם ובניגוד לשחקנים רבים שהצליחו להתחמק משירות כדי להמשיך לשחק בקבוצות האירופיות, אובמיאנג מגיע כדי לנסות פעם נוספת. יש לו חוב להחזיר ומורשת להשאיר.
הטורניר הנוכחי, פרט למשמעות הלאומית, יהיה מעין אודישן של אובמיאנג לקראת מעבר אפשרי לריאל מדריד. אחרי שהגשים את החלום של אבא ובחר בנבחרת גאבון, החלוץ צריך לקיים גם את ההבטחה שהעניק לסבא מהצד של האם הספרדייה, לו אמר כי ביום מן הימים ילבש את מדי הבלאנקוס.
הפלרטוט בין הצדדים מתנהל כבר שנתיים. אובמיאנג הצהיר על אהבתו לריאל, פלורנטינו פרס הביע התעניינות אמיתית במלך שערי הבונדסליגה (16 בחצי עונה, 20 שערים ב-22 משחקים בכל המסגרות) אבל בספרד טוענים שהאליפות הזו עשויה להטות את הכף. הנשיא אמנם מתגעגע להחתמה של גלקטיקוס ורוצה להנחית סופרסטאר בקיץ הקרוב אחרי הסרת האמברגו, אבל זינדין זידאן עדיין לא משוכנע שהוא זקוק לחיזוק התקפי. על פי "בילד" הגרמני, דווקא פריס סן ז'רמן שלא מרפה ממנו נראית כאופציה ריאלית יותר, אך אובמיאנג מחויב להבטחה שנתן לסבו.
בדרך כלל הוא טס בלי להביט לאחור. סילון סטייל בולט על המגרש, חובב מכוניות מהירות על הכביש ומשנה פריזורה בקצב מסחרר. בניהול הקריירה שלו, אובמיאנג מחושב יותר. הרגש משחק תפקיד, אך למרות תחושת המיצוי הוא לא ממהר לעזוב את דורטמונד עבור כל הצעה. הכסף של הסינים נדחה, גם פ.ס.ז' כבר הספיקה לקבל סירוב בקיץ האחרון. אם יסחוף אחריו יבשת שלמה בשלושת השבועות הקרובים, גם זידאן לא יוכל להישאר אדיש.
