מדאבליסט להערת שוליים: הסיבוב האחרון של גוטמן בהפועל ת"א | "הפודיום"

למעקב אחרי יוסיפון בפייסבוק

"בהמשך להחלטת בית המשפט ולאחר פגישות שקיימנו עם שחקני סגל הקבוצה הגענו להבנות ונכבד את החוזים עם שחקני הקבוצה עומרי אלטמן, אדי גוטליב, ארון שוינפלד, איברהים ספורי, גל שיש, צליל חתוכה ואיציק שולמייסטר. כמו כן הוחלט לשחרר מן הקבוצה את המנהל המקצועי אלי גוטמן ושחקן הקבוצה דודו ביטון. אנו מודים להם על תרומתם ומאחלים להם הצלחה בהמשך הדרך. בימים הקרובים נמשיך לשבת עם שחקני הקבוצה ולפעול במטרה לייצב אותה"

(הפועל תל אביב, הודעה רשמית, יום שישי, 6 בינואר 2017, 15:58).

וכך, אדם שבקדנציה הקודמת שלו במועדון, רק לפני כמה שנים, רשם דאבל היסטרי, שני גביעים, מקום ראשון בשלב בתים של הליגה האירופית, העפלה לשלב בתים בצ'מפיונס; אדם שהמשיך לשתי קדנציות בנבחרת והשלים קאמבק מרגש ואדום כמנהל מקצועי, מאמן א-לה פרגוסון ושוב מנהל מקצועי - משוחרר מהמועדון בהערת אגב, בין דיווח על הישארותו של איציק שולמייסטר לניפויו של דודו ביטון.

הספורט מלא בסיפורי דעיכה מדהימים, בגיבורים שחיש מהר הפכו לאבק. דעיכתו של אלי גוטמן והודעת השחרור הלקונית הזו מהוות את אחד הסיפורים המדהימים ביותר - אפילו בגוג ומגוג על שם הפועל תל אביב. התאיידות חולנית.

לכל הטורים והפודקאסטים של "הפודיום"

את הטעות הגדולה שלו הבין אלי גוטמן די מהר. הוא שם את האצבע על תשע דקות סוחפות של הפועל תל אביב מול קרית שמונה במחזור הרביעי - במהלכן כבשו האדומים שלושה שערי בזק - אבל את התשישות והעצבים והלחץ הוא הרגיש עוד קודם.

זה לא היה בשבילו.

בדיוק לפני שנה, 10 בינואר 2016, גוטמן חזר למועדון בו הפך גיבור. זה היה מן קץ אותו ניסה לדחות, גם לאחר עשרות הודעות חיזור מאת אמיר כבירי; בתום שני קמפיינים קשוחים בנבחרת ישראל הוא חלם על קדנציות מפוארות מעבר לים, אבל ההצעות שלא תאמו את הפנטזיות ואביו החולה בבית הכריעו: ישראל.

תמיד התייחס לעצמו כאל מאמן כדורגל שרצה להרגיש את הדשא מקרוב, אבל כאן היה במלכוד. 30 שנות קריירה, במיוחד ההצלחה בהפועל תל אביב והזמן בנבחרת, הפכו אותו לאיש מקצוע שכבר לא רוצה להתמודד עם הישרדות אלא רק על תארים. והפועל הזו היתה רחוקה מכך, רחוקה שנות אור. ואז החלה מסכת הטעויות: גב לגיא לוי כמה ימים לפני החלפת גיא לוי, והישארות במשרה אותה הוא לא באמת יכול ולא באמת רוצה לאייש. הוא הגיע למועדון בעיקר בגלל שכבירי גרם לו לחשוב בגדול - איצטדיון חדש, פרויקטים, קבוצת צמרת. הוא ראה את המתחם המחודש בוולפסון, את המשרד היפה, את העתיד הוורוד. בפועל, על הדשא, אלי גוטמן המאמן קיבל מאלי גוטמן המנג'ר סגל לא יותר מדי מוכשר, לא יותר מדי חכם, לא יותר מדי טוב ובעיקר - סגל אותו אלי גוטמן המאמן לא הצליח לאמן.

וזה בלט. הפועל תל אביב נראתה תשושה כמו מאמנה. בארבעת משחקי הליגה שניהל גרדו האדומים שתי נקודות, 17% הצלחה, וגוטמן הפך למתוסכל ועצבני. ראו עליו בכל שניית אימון - מלבישת הטרנינג בקדנציית גיא לוי ועד תום המשחק מול קרית שמונה - הוא לא רוצה להיות פה. הוא לא רוצה להתראיין אחרי משחקים. הוא לא רוצה לאמן את השחקנים האלה. הוא לא מאמין שהוא יכול להוציא מהם יותר. "זה לא תמיד נראה כך, אבל גוטמן אדם מאוד רגיש", מספר גורם במועדון. "והכול הצטבר - הפחד שהקהל 'יתהפך עליו', הסמסים, הלחץ האדיר. היה נראה שהוא איבד אפילו את האמון בעצמו". אז יום לאחר מכן - פחות משבועיים לאחר מסיבת העיתונאים בה כבירי דיבר על "איש המקצוע הכי בכיר" וגוטמן דיבר על "פלייאוף עליון" - הוא התקשר לגיא לוזון. נקבעה פגישה.

מול קרית שמונה ראה גוטמן קבוצה שמזכירה לו את הכדורגל של גיא, וכך נולד המשפט המיתולוגי. הוא חזה, לטענתו, בקבוצה שמשחקת כדורגל "מהיר", קבוצה שלא מסוגלת להניע כדור. זה הזכיר לו את ליאז'.

לוזון, כך מספרים, תהה איך הקהל של הפועל יקבל אותו לאחר הקדנציה העגומה ב-2007. גוטמן הכריז "אז נעשה תיקון", ולמחרת הושג הסכם - גוטמן ניכה את משכורתו של לוזון מהתלוש שלו, וצוות חדש יצא לדרך.

מקורבי גוטמן הציגו את הטייטל החדש של גוטמן כמנהל מקצועי א-לה קרויף (בעוד שלפני שנה הגדיר עצמו כמנג'ר כמו באנגליה), אבל זה לא היה בדיוק המצב. לוזון לרגע לא קיבל את המסר שהוא מגיע לעבוד "מתחת לאלי גוטמן". לוזון ידע שמרגע קבלת התפקיד, הוא יהיה הסמכות המקצועית העליונה בקבוצה. "זה היה ברור לשני הצדדים, מלכתחילה", מספר גורם במועדון. "אם היו רוצים יחס אחר של מנהל מקצועי-מאמן, היו מביאים מאמן חלשלוש".

בנקודה ההיא למעשה החלה ההידרדרות האמיתית בסטטוס של גוטמן - בעיקר בעיני הקהל. ההחלטה למנות את לוזון נתפשה כ"בריחה". גם בגלל העובדה שהרי גוטמן הוא זה שבחר את הסגל - לפתע הבין שהסגל שהוא עצמו בחר אינו מתאים לסגנון המשחק שלו? אבל גם בגלל הטיימינג - בשבוע דרבי. ואחרי החמישייה הארבלדזאית בנתניה בסוף ספטמבר, מניית גוטמן צנחה לאין שיעור. גוטמן בעצם הכניס את עצמו כבר אז למצב של הפסד ודאי. אם לוזון ייכשל, הרי שזה עוד כישלון של הבחור שהביא אותו; ואם לוזון יצליח, מי בכלל יזכור את גוטמן? ואכן, הדחליל נמצא לבסוף מאחורי וילון מספר 2.

לוזון ירש קבוצה עם שני אספקטים בעייתיים, כך לטענת אנשים במועדון: הכושר הגופני, והזרים. אם עניין הכושר הוא עובדתי, והתוצאות אכן תומכות בתזה, הרי שנושא הזרים הוא עניין של השקפה. גוטמן האמין ומאמין בזרים שהביא, בעוד שלוזון - כך לפי אנשים במועדון, לא התלהב מהם לרגע. הוא לא סמך על סימיץ', לא היה מרוצה מהתנהלותו הספורטיבית של ניקוליץ' ולא חשב ששובשיץ' מתאים אפילו במעט לסגנון המשחק שלו. זו היתה עוד מכה תדמיתית לאלי גוטמן המנג'ר - המאמן שהביא חושב אחרת לגמרי לגבי השחקנים שהביא.

וככל שחלף הזמן, השפעתו של גוטמן הלכה והתגמדה, והוא הלך ונעלם. הגעותיו למתחם פחתו, וכך משך השהייה בו. שחקנים סיפרו שהיה משקיף באימונים, אבל הם הפסיקו להרגיש אותו.

ואז הפועל תל אביב נכנסה להקפאת הליכים, אודותיה שמע גוטמן כמו כולם. מאוחר מדי.

זה היה כשגיא לוזון כבר החל לקצור מחמאות, ואחרי סדרת משחקים סבירה של חמש נקודות משלושה משחקים (בית"ר בטדי, רעננה, בני יהודה), אמיר כבירי הודיע על קריסה כלכלית וסוף עידן. כבירי, המאמין הכי גדול בגוטמן, זז הצדה, ועורך הדין שאול קוטלר מונה לנאמן.

כשבוע לאחר שהגיע הנאמן למועדון, גוטמן הודיע שהוא מקפיא את השכר שלו. אולי זה היה בבחינת הקדמת רפואה למכה, אבל החל מנקודת זמן זו גוטמן למעשה הפסיק לשמש כמנהל מקצועי בהפועל תל אביב. למראית עין, הפסיק לתפקד. עד אז עוד הגיע מדי פעם למתקן, דיבר עם בעלי תפקיד על המשחק הבא ועל ינואר ועל העתיד. אבל מהקפאת השכר הוריד עוד הילוך. "מהרגע שהתחיל לעבוד בהתנדבות, הוא לא דרך פה", אומר גורם בחודורוב. הנאמן והרוכשים הפוטנציאלים - אם זה יוחננוף ואם לבסוף ניסנוב - תקשרו עם לוזון. עבורם, הוא היה מקבל ההחלטות.

באחת ההתערבויות האחרונות של גוטמן בנעשה הוא ביקש להחזיר לעניינים את ארון שוינפלד, שניהל בוררות נגד הקבוצה. קוטלר סירב, גם לוזון, ועבור גוטמן זה היה המסמר האחרון - כאחד שעבד בלי לקבל שכר, הוא לפחות קיווה שהמילה שלו כמנהל מקצועי תהיה 'ברזל'. "הוא הפך ללא נחוץ, והוא הרגיש נבגד", מספר גורם במועדון. "זה ממש עצוב. איש רציני, יסודי, משקיען - הוא באמת הרגיש שהפועל הזו שלו והוא רצה להציל אותה". ותראו איך זה נגמר.

כעומק הצרות של הפועל תל אביב, דעך מעמדו של גוטמן ופרח הסטטוס של לוזון. גוטמן נתפש כנעלם, בעוד שלוזון נלחם עם כל מה שאין לו. עם סגלים מגוחכים - הוא קרא להם "12 המופלאים" - הצליח להוציא תוצאות יפות בטדי ובטרנר, וכמעט גם מול מכבי חיפה. "מאז שגיא הגיע יש תהליך של שיפור", אמר בן רייכרט לאחר ה-1:1 המרשים בבאר שבע, וגוטמן עדיין במועדון. תחשבו שוב על הציטוט הזה. רייכרט לא חשב עליו, ומפה אמינותו הכואבת.

ולוזון, ההוא שנזרק מהמועדון לפני עשור, הפך לאהוד כמעט כמו גוטמן ב-2010. הוא זה שענה על השאלות הקשות במהלך השבוע, הוא זה שהיה בקשר עם רוכשים, הוא זה שניהל שחקנים שלא קיבלו שכר. הוא היה נקודת אור, וגוטמן עמוק בתוך האפלה.

אחרי שבשנה אחת הספיק גם להיות מנהל מקצועי וגם מאמן של הפועל תל אביב, אלי גוטמן מתרגל בעל כורחו לטייטל נוסף: נושה.

כשגורם במועדון שאל אותו אם הוא מתכוון לתבוע אישית את אמיר כבירי, הוא ענה שלא. "למה? ", נשאל. "כי כבירי רצה לעשות טוב".

תהיו בטוחים שכואב לגוטמן - בגלל אירועי השנה האחרונה כולה אבל הרבה בגלל אקורד הסיום. במובן מסוים הוא מרגיש שאף אותו הוליכו שולל. גרמו לו לחלום על אימפריה עם איצטדיון של מיינץ וסטרו לו עם פירוק. ואכן אף אחד לא מחמיא לו על המהלך של הבאת לוזון, ואכן השורה הלקונית בהודעה מעליבה עד מאוד. "ניסנוב ואנשיו בטוח מצטערים על אופי ההודעה ביום שישי", אמר גורם במועדון.

ואכן, להלן הבהרה.

"ההודעה ממש לא משקפת את הלך המחשבות שלנו", אמר היום שרון ניסנוב לוואלה! ספורט. "אנחנו מכבדים את אלי גוטמן, מעריכים אותו מאוד ומקווים שדרכו ודרכה של הפועל תל אביב יצטלבו שוב. לא יכולנו להחזיק את גוטמן במועדון - אך ורק מבחינה כלכלית. הסברתי לו את זה. בסכומים שכבירי נתן לו לא יכולנו לעמוד. היתה לנו אפשרות לצאת מזה, אז יצאנו. גוטמן הוא איש הכדורגל מספר 1 בישראל".

את זה גם כבירי אמר, ותראו לאן זה הביא אותו.

מבחינת גוטמן והפועל, זו היתה שנה מלאה בטעויות טקטיות, אסטרטגיות, כלכליות ותקשורתיות, שנה מלאה בפנטזיות מעל לאף ומכות מתחת לבטן. הסיבוב האחרון של אלי גוטמן בהפועל תל אביב זה סיפור עם הרבה טוויסטים והרבה אשמים, אבל במבט לאחור - זה בעיקר סיפור עצוב.

orenjos@walla.co.il