בווידאו: השלושער של ערן זהבי במדי גוואנגז'ו
* הדירוג מבוסס על חצי העונה הנוכחית, כאשר ההישגים מסיום העונה הקודמת קיבלו משקל יחסי.
* שחקנים המשתייכים לליגות נמוכות מהליגה השנייה (גיא אסולין), לא שותפו בליגה (רם שטראוס, ניב אנטמן) או שכבר עזבו רשמית את קבוצתם בחו"ל (בן אז'ובל, טוטו תמוז) לא נכללו בדירוג.
21. עומר דמארי - ניו יורק רד בולס
שנתיים איומות עברו על עומר דמארי מאז עסקת המיליונים עם לייפציג בינואר 2015. אחרי שעבר בשלוש הקבוצות של תאגיד רד בול, והספיק לשחק 87 דקות ב-MLS (ולתרום שער בודד במסגרת ליגת האלופות היבשתית) בין פציעה לפציעה, הוא צפוי לחזור לליגת העל. 2017 תהיה שנת הגאולה?
20. אופיר דוידזאדה - גנט
83 דקות בליגה, כרטיס אדום אחד בהופעת הבכורה בהרכב, האשמות קשות מצד המאמן ולגלוג מצד האוהדים. דוידזאדה הגיע לקבוצה עם שיטה שמראש סיכויי ההשתלבות בה היו קלושים, וההספק בהתאם. נראה שעדיף היה לחכות עוד קצת.
19. טאלב טואטחה - איינטרכט פרנקפורט
הרכש הכי יקר של המדורגת רביעית בבונדסליגה (1.2 מיליון יורו) תרם בסך הכול 18 דקות בליגה ועוד 68 בגביע. טואטחה נפצע כבר במחנה האימונים של פרנקפורט, ועד שהתאושש וכבר החל לקבל הזדמנויות בודדות, נפצע בברך ימין במהלך אימון של הנבחרת. בגרמניה הגדירו אותו בסיכום חצי העונה כ"פלופ עם סימן שאלה". רק לא להפוך לסימן קריאה.
18. עומר אצילי - גרנאדה
בחירת הקבוצה הראשונה באירופה היא סוגיה בעלת משקל מכריע עבור כל שחקן, על אחת כמה וכמה כשמדובר בכדורגלן ישראלי. הבחירה של אצילי הייתה שגויה. אחרי 243 דקות בלה ליגה, קשיי השתלבות ויותר מדי משחקים מחוץ לסגל, בגרנאדה אפילו שוקלים להוריד אותו למילואים, לאור העובדה כי שיחק כבר בשתי קבוצות העונה. בעיה.
17. אמיר עגייב - אומוניה ניקוסיה
זריחה מפתיעה ושקיעה נוגה תוך כמה חודשים. עגייב פתח בסערה עם צמד במחזור הפתיחה, אך שינוי השיטה באומוניה דחק אותו לקצה הספסל ומאז 2 באוקטובר לא ראה דקה. בינואר כבר יחזור לבני יהודה (אלא אם ישתכנע להישאר בקפריסין, אך בקבוצה אחרת).
16. יובל יעקובוביץ' ואלון נצר - טרגו מורש
הצמד הזה נמצא הרחק מאור הזרקורים, בקבוצה מסובכת ובליגה רוויית פרשיות ושחיתויות. אבל בניגוד לכמה אחרים, הם לפחות משחקים. יעקבוביץ' הקשר בישל פעם אחת בתשע הופעות בליגה (שבעה משחקים בהרכב) והבלם נצר שיחק שש פעמים בליגה ועוד פעמיים בגביע. ישלימו עונה ברומניה?
15. אופיר מזרחי - לוגאנו
מהליגיונרים השקטים של הכדורגל הישראלי. אחרי 13 משחקי ליגה בשוויץ, אופיר מזרחי עדיין מחכה לשער הבכורה ומסתפק בינתיים בשני כיבושים בגביע וארבעה בישולים בכל המסגרות. בקבוצה כזו, ועם כמות הדקות שקיבל בחודשים הראשונים, היה צריך לתת הרבה יותר.
14. שרן ייני - ויטסה
דווקא אחרי עונת ביכורים טובה, קפטן מכבי תל אביב די מדשדש בליגה ההולנדית. ייני פתח חמש פעמים כקשר אחורי (ללא הפסד) ועוד שלוש פעמיים כמגן ימני (שני הפסדים ותיקו) אך לא הצליח לקבע את מעמדו בהרכב של ויטסה ולפגרת החורף יצא כשחקן ספסל. זה הזמן לשוב הביתה?
13. סינטאיהו סלליך - מאריבור
את עונתו השלישית בסלובניה התחיל סלליך כשחקן ספסל, אך מרגע שתפס מקום של קבע בין ה-11, יחד עם קבהא, הקבוצה דהרה לפסגה עם 14 משחקים ללא הפסד (12 ניצחונות). הרצף נקטע לפני הפגרה עם הפסד לדומז'אלה, אבל סלליך ניצב עם קבוצתו בפסגה. עכשיו צריך רק לשפר את המספרים (שער בודד ב-20 משחקים).
12. מרואן קבהא - מאריבור
בקיץ עוד שקל חזרה לישראל, אבל קיבל החלטה נכונה כשהחליט להישאר ולנסות להחזיר את תואר האליפות למאריבור. בסלובניה מחשיבים את קבהא לאחד משחקני הרכש הבולטים של הקבוצה בשנתיים האחרונות ואחד המוסרים הטובים בליגה הסלובנית. העונה יש לו שער אחד ושני בישולים ב-17 משחקי ליגה, מתוכם 16 בהרכב.
11. אופיר מרציאנו - היברניאן
בניגוד לכמה אחרים שעשו שינוי בקיץ, הנה אחד שבחר נכון. אחרי העונה המסויטת במוסקרון, מרציאנו קיבל הזדמנות שנייה באירופה ומצא קבוצה בה מקומו כשוער הראשון מובטח. ב-11 הופעות בליגה (עד שהושבת בגלל ניתוח בברך בתחילת החודש) הצליח השוער האשדודי לשמור על רשת נקייה בשבעה משחקים, כולל כמה הצלות שזיכו אותו לשבחים ממאמנו ניל לנון וסייעו לו לחזור לסגל הנבחרת. בהיברניאן רוצים שימשיך גם בליגה הבכירה. עכשיו רק צריך להשלים את משימת העלייה.
10. מונס דאבור - רד בול זלצבורג
תרחיש עומר דמארי איים על מונס דאבור בחודשים הראשונים בזלצבורג. החלוץ שנרכש תמורת 6 מיליון יורו לא מצא את מקומו אצל אוסקר גרסיה, ואחרי כמה משחקים עמוסי החמצות בליגה האוסטרית הוזז לספסל. שלושה שערים בגביע הורידו את מפלס הלחץ וגם הפציעות בחלק הקדמי סייעו לסקורר הישראלי לשוב להרכב, אז הוא החזיר עם שער מול ראפיד וינה וגול גם בליגה האירופית. סך הכול שישה שערים וארבעה בישולים ב-25 משחקים בכל המסגרות. התחיל רע והשתפר, השאלה איך יחזור לאחר הפציעה.
9. בירם כיאל - ברייטון
הברומטר של השחפים התחיל את העונה כשחקן הרכב מוביל, בדיוק כמו שסיים את הקודמת בה רשם 45 הופעות בצ'מפיונשיפ. אלא שהוא נפצע במשחק בו בישל מול בארנסלי בסוף ספטמבר, עבר ניתוח בקרסול וכעת נמצא בשלבים אחרונים לקראת חזרה למגרשים. כיאל רשם שמונה משחקי ליגה ונחשב לאחד הפייבוריטים של כריס יוטון, שגם לחץ להחתימו על החוזה החדש שישאירו במועדון עד 2019. מעמדו בטוח.
8. ביברס נאתכו - צסק"א מוסקבה
שנת 2016 לא תיזכר כמוצלחת ביותר של ביברס נאתכו מאז יצא לאירופה, אך הסיום שלה בהחלט מעודד. אחרי שאיבד את מקומו בהרכב צסק"א מוסקבה בעונה שעברה ואף נופה מסגל נבחרת ישראל, נאתכו חזר בגדול בחודשיים האחרונים ורק פגרת החורף קטעה את הנסיקה המחודשת. הקשר בן ה-28 הרוויח מחדש את המקום בהרכב, כבש שלושה משחקים ברציפות (כולם בפנדלים, כולל בליגת האלופות) ושיקם את מעמדו בקבוצה, אחרי שכבר היו קולות שקראו להיפרד ממנו. המבחן יגיע לאחר הפגרה, אז יצטרך להתחיל מחדש עם מאמן אחר.
7. ניר ביטון - סלטיק
אלוף סקוטלנד בשלוש השנים האחרונות צועד בבטחה לעבר תואר נוסף ורשם העונה ארבע הופעות בשלב הבתים של ליגת האלופות, אך לאחרונה איבד את מקומו בהרכב של סלטיק ולכן נדחק גם אל מחוץ לחמישייה הראשונה. ביטון בן ה-25 היה שחקן הרכב מוביל בעונה הקודמת והוזכר כמועמד לעבור לליגה גדולה יותר, אך נשאר כדי לסייע לסלטיק להעפיל לליגת האלופות ודווקא בליגה חל פיחות במעמדו אצל ברנדן רוג'רס. ביטון כבש את שער הבכורה שלו העונה לפני כשבוע וחצי ויש לו בישול אחד ב-23 משחקים בכל המסגרות. בסקוטלנד מאמינים שהגיע לרף שלו בסלטיק וצריך להמשיך הלאה. נמצא בצומת דרכים.
6. רמי גרשון - גנט
הליגיונר הכי ותיק של הכדורגל הישראלי כרגע, קרוב לסגור שמונה שנים באירופה. בגנט מצא בית והיה שותף בכיר לזכייה של הקבוצה באליפות היסטורית ב-2015, אך העונה עבר משבר יחד עם כל חוליית ההגנה (בעיקר הטראומות בליגה האירופית מול שחטאר) והעביר כמעט חודשיים שלמים על הספסל, עד שחזר ל-11. למרות תקופת הדעיכה, הספיק לרשום 2,465 דקות בכל המסגרות (28 משחקים, מתוכם 15 בהרכב בליגה) ובישל פעם אחת באירופה. עדיין שחקן ההגנה הישראלי הבכיר.
5. תומר חמד - ברייטון
חלום הפרמיירליג של תומר חמד - טייק 2. אחרי הפספוס בפלייאוף בעונה הקודמת שהייתה נפלאה מבחינה אישית (17 שערי ליגה, מקום חמישי בטבלת המבקיעים) השפעתו של החלוץ הישראלי צנועה יותר העונה. חמד תרם שלושה שערי ליגה (ועוד שניים בגביע הליגה - שווה לקני סייף עם חמישה שערים) ב-16 משחקים, מתוכם תשעה בהם פתח בהרכב. הירידה בכמות הדקות לעומת העונה שעברה נבעה מהפציעה עמה חזרה לברייטון אחרי פגרת הנבחרת וכן מהריצה הנהדרת של הקבוצה עם גלן מארי וסם בלדוק בהתקפה. ועדיין, 14 שערי ליגה בשנת 2016 זו כמות מרשימה לכל הדעות ושווה מקום בחמישייה הפותחת.
4. קני סייף - גנט
קבלו את מלך השערים (המשותף) של הליגיונרים הישראלים באירופה לחצי העונה הנוכחית. אלישע לוי אמנם לא מוצא לו מקום (משום מה) בסגל נבחרת ישראל, אבל בבלגיה קני סייף עושה חיל. אחרי שהחל את העונה כשחקן הרכב קבוע (בדרך כלל על כנף שמאל ברביעיית הקישור ב-3-4-3) ופתח בתשעה מ-10 משחקיה של גנט בליגה האירופית, הקשר בן ה-23 ירד לספסל והפך לפתע לסופר-סאב אימתני. הוא הבקיע שלושה משחקים ברציפות כמחליף, כולל גול מול קורטרייק 13 שניות אחרי שנכנס, ובמאזנו ארבעה שערי ליגה (ב-19 משחקים, מהם 12 בהרכב) וסך הכול חמישה שערים ושלושה בישולים בכל המסגרות. הוא ורסטילי, יעיל הן כשחקן הרכב והן כמחליף, ובעיקר נמצא כל הזמן בגרף התקדמות. אולי בסיום העונה זה יספיק גם לטופ 3.
3. ליאור רפאלוב - קלאב ברוז'
בגיל 30, ובעונתו השישית במועדון, ליאור רפאלוב הוא כבר סמל אמיתי בקלאב ברוז'. הקשר שהביא במו רגליו את הגביע ב-2015 והיה שותף גם לזכייה באליפות ראשונה מאז 2005 בעונה שעברה, נפצע בפתיחת העונה ונעדר יותר משלושה חודשים. בלעדיו, קלאב ברוז' הספיקה להתבזות בליגת האלופות ודשדשה בשיפולי הצמרת הבלגית, עם תוצאות איומות במשחקי החוץ. בקבוצה בנו על הקאמבק של רפאלוב (בטוויטר של המועדון אפילו הכינו סרטון חזרה מרגש), מישל פרודום החזיר אותו בהדרגה לעניינים וההשפעה אכן ניכרת. מאז שובו למגרשים, רפאלוב הספיק לכבוש את שערו השני העונה והוסיף גם בישול. הקבוצה עלתה בעזרתו למקום הראשון, עם ארבעה ניצחונות (בהפרש שערים 3:17) ותיקו מאופס בחוץ מול אנדרלכט. "הוא מבצע דברים בצורה מושלמת", החמיא פרודום, והחבר ההולנדי רוד פורמר הזכיר מה באמת חשוב: "רק שרפא יישאר כשיר". האליפות מהעונה הקודמת העניקה עוד כמה נקודות זכות בדירוג.
2. ערן זהבי - גוואנגז'ו R&F
בניגוד לשמות גדולים שהגיעו בעסקאות ענק ולא הצדיקו את הסכומים ששולמו עבורם (ראמירס, ג'קסון מרטינס, פרדי גוארין ואחרים) ערן זהבי כבש את הליגה הסינית בסערה. נכון, הרמה לא גבוהה במיוחד וההגנות אדיבות למדי, אבל קפטן נבחרת ישראל פרע כל שטר ששולם עבורו. גוואנגז'ו R&F, מעין מכבי פתח תקוה מקומית, החלה לעורר עניין בזכות הטאלנט הישראלי, שהפציץ 11 פעמים בליגה וסיים את חצי עונת הבכורה שלו בסין עם 17 שערים ב-19 משחקים בכל המסגרות. התקופה הזו לא רק גרמה לעשרות אלפי ישראלים לצפות במשחקים מהמזרח הרחוק בשעות הצהריים המוקדמות, אלא גם הספיקה לזהבי כדי להיכלל בנבחרת המצטיינים של העונה כולה ולהיות על הכוונת של הקבוצות העשירות (עוד יותר) במדינה.
1. אלמוג כהן - אינגולשטאדט
העונה השביעית שלו בגרמניה (והרביעית המלאה בבונדסליגה) מסתמנת כטובה ביותר של אלמוג כהן מבחינה אישית. אינגולשטאדט שלו אמנם יצאה לפגרת החורף כשהיא מתחת לקו האדום וכבר הספיקה להחליף מאמן, אבל הקשר הישראלי ניצל את המצב כדי להפוך למניה בטוחה בקבוצה המשתייכת לאחת מחמש הליגות הטובות באירופה. הליגה הזו הבריחה כישרונות גדולים ממנו, אבל כהן בן ה-28 הצליח להשתלב בה לא פעם אחת אלא פעמיים. הוא הרוויח את הדקות שלו בעיקר כמחליף בעונה שעברה וכך היה גם בפתיחת העונה הנוכחית, אך מאז סוף ספטמבר הוא נעל בבריח את מקומו במרכז השדה (12 משחקים בהרכב) וקינח עם שער יוקרתי לרשת דורטמונד (בו קטע בצורת של חמש שנים ללא שער בבונדסליגה) ושער ניצחון בלברקוזן. שבע הופעות נוספות יהפכו את 2016/17 - בה גם חזר להרכב נבחרת ישראל - לעונה עם הכי הרבה דקות משחק של אלמוג כהן בבונדסליגה. זו גם העונה שמיצבה את מעמדו כליגיונר הבכיר.