כדורגל משחקים 70 דקות ובסוף גרמניה מנצחת: "הפודיום", על אירוע ותיקי נבחרת ישראל

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

שרת הספורט מירי רגב סיימה נאום פוליטי במהלכו בזה לשילוב פוליטיקה וספורט, אמרה תודה, איחלה בהצלחה והתרסקה על הרצפה בזמן שירדה מהבמה. מהר מאוד נעמדה בחזרה, צעקה "אני בסדר, אני בסדר", ואז, ממבוכה, החלה במונולוג בזמן שאנשיה - כך מספרים - מוודאים שאף מצלמה לא קלטה את הנזק בלייב.

"זה היה כדי להשתטח לכבודכם", ניסתה. "זה העקבים, זה העקבים. כמעט שברתי את שתי הרגליים. אני רוצה להגיד לכם שלפני שבוע, שיחקנו עם נבחרת הכנסת נגד נבחרת גולסטאר. קיבלנו 5:0. רצו שאני אהיה בשמאל הקיצוני. אין סיכוי שזה יקרה. לא אהיה בשמאל הקיצוני בחיים! אין סיכוי".

כשאלון חרזי, נציג שחקני הנבחרת לדורותיה, עלה לנאום לקראת סיום הערב המתוקתק שהכינה ההתאחדות לכדורגל, הוא פתח בגילוי נאות: "אמי ילידת גרמניה, למרות שאני חרזי". לפתע צווחה רגב, ממקומה בשולחן המרכזי: "אתה בטוח שהיא אמא שלך?", ובכך תרמה עוד רגע קלאסי לקלטת.

שרת הספורט לא היתה היחידה שהפגיזה צמד באירוע הנהדר שהתקיים אתמול באצטדיון בנתניה. גם רונן חרזי כבש פעמיים, ועוד החמיץ מספרת שהיתה מזכה אותו בחוזה בהופנהיים. חרזי נראה נהדר, בכושר שיא, תראו את הגול הראשון שלו ותגידו שאין לו מקום בהרכב קבוצת תחתית בליגת העל. "לא נראיתי ככה לפני חצי שנה או שנה", אמר הסקורר, "אני פשוט עושה הרבה כושר. האמת, כיום אני שוקל כמו ששקלתי בזמן ששיחקתי. הלוואי שתהיה לזה המשכיות".

עוד בנושא:

2:3 לגרמניה על ישראל במשחק הוותיקים

בעונת הדאבל, 1999/2000, הוא היה יותר שמן מעכשיו", עומרי אפק, תינוק קשטן וחבר לקבוצה דאז, סיפק עדות. "היתה לו כרס!", יעקב הלל, עוד חבר לאותו דאבל, נעץ את הסכין. "הוא היה עומד במגרש", ממשיך אפק. "דרור היה אומר לי לרוץ וחרזי היה שם גולים". "ככה הייתי עם אוחנה", אומר חרזי. "אני רץ והוא שם את הגול". אפק הצביע על רונן: "לא היה חלוץ כזה", וחרזי השלים: "היתה לנו עונה פשוט מצוינת".

חרזי היה מצוין גם אתמול. הוא הרשים עם צמד אבל נבחרת הוותיקים של ישראל הפסידה 3:2 למקבילתה מגרמניה, בערב של פאסון, קייטרינג ונוסטלגיה. "זו היתה חוויה", חרזי מפרגן. "נהניתי מאוד מכל מה שהיה כאן. היה תענוג לראות את כולם. אנחנו מחכים לגומלין בגרמניה. הנבחרת, המדים, ההמנון, זה ה-דבר. איזו התרגשות. היתה היענות כזו גדולה. היו כאלה שהתעצבנו שלא שיחקו מספיק דקות".

מי למשל, שאלתי.

"לא משנה", ענה חרזי. פוליטיקלי קורקט, גם בגיל 46.

ועכשיו, אחרי בחירת ה-MVP של הטקס וה-MVP של המשחק, נעבור לשלוש השיחות הכי מעניינות של הערב.

הפודיום - כל הטורים והפרקים

אתמול בנתניה, אחרי שתי מחציות בנות 35 דקות, הוכח שכדורגל משחקים 70 דקות ובסוף גרמניה מנצחת. "70 או 90, זה לא חשוב", צוחק גידו בוכוולד, בלם העבר וקפטן נבחרת הוותיקים של גרמניה, שעובד כיום עם שטוטגרט. "אנחנו אגדות עכשיו, והאווירה והכיף חשובים יותר".

ואחרי שהגנתו ספגה צמד תוצרת רונן חרזי, בוכוולד עדיין יעדיף לזכור את 8 ביולי, 1990. אז, בגמר המונדיאל ברומא, הוא היה האיש שגרם למראדונה לבכות.

מערב גרמניה שיחקה נגד ארגנטינה, ודייגו ארמנדו מראדונה היה השחקן הטוב בעולם. "זו היתה התקופה הכי יפה בקריירה שלי", הוא אומר. "ניצחנו את ארגנטינה, ואני ניצחתי את מראדונה. שמרתי עליו כל כך צמוד, לא נתתי לו לזוז, דיכאתי אותו, הוצאתי לו את כל החשק".

חוץ מההנפה ומהפנדל של ברמה, מה הרגע הכי זכור לך מאותו משחק?

"זה היה בערך בדקה ה-75. ניצחתי אותו בעוד מאבק, חטפתי לו את הכדור והוא הסתכל לעברי וסינן: 'שוב אתה?!'. דקה אחר דקה אמללתי אותו, וככל שהמשחק התקדם הוא נהיה מתוסכל יותר. ראית עליו שהוא הבין: במשחק הזה אני לא אנצח, בגביע הזה אני לא אזכה. היינו פשוט טובים יותר".

ולא, גם החטיפה וגם הפנדל וגם ההנפה לא הספיקו למראדונה. אחרי שייבב בבכי עם שריקת הסיום, מראדונה זומן לבדיקת סמים. את מי הוא ראה שם? תכירו - גידו בוכוולד, הנציג המערב גרמני בבדיקה. "הוא היה נראה תשוש וגמור", משחזר הבלם הברמני, "בוכה ומאוכזב".

אז מה היה קשה יותר - לשמור על מראדונה ב-1990 או על רונן חרזי ב-2016?

"מראדונה, מראדונה", הוא צוחק, "אבל היום אני בן 55".

ערן זהבי, קפטן נבחרת ישראל, בן 29.

29 שנים לפני שערן זהבי נולד, נח רזניק - כיום ילד בן 83 - שיחק עם נבחרת ישראל בטוקיו, במסגרת משחקי אסיה.

אתמול, ליד עמדת המשקאות שבקומת הקרקע, ניגש רזניק אל זהבי על מנת להחליף חוויות אודות המזרח הרחוק. להלן תמליל השיחה בין שני מכביסטים לשעבר עם ארבע אליפויות מדינה.

רזניק: "נסענו דרך וינה, משם לדרום קוריאה, מדרום קוריאה ליפן…".

זהבי: "היה תקציב להתאחדות אז, הא?".

רזניק: "בטח".

זהבי: "נשמע שלקחו אתכם לכל העולם".

רזניק: "איפה לא היינו, איפה. הרגליים האלה היו בכל מקום בעולם".

מה אתה אומר על הליגה הסינית?

רזניק: "סין של זהבי? אני פותח טלוויזיה רק בגללו".

דני נוימן מתפרץ: "גם אני. צהריים, אני מגיע הביתה, פותח טלוויזיה…".

זהבי: "שם את המשחק, ונרדם".

נוימן: "לא נרדם, לא נרדם".

זהבי: "סתם, זו ליגה מעניינת, יש הרבה גולים".

רזניק: "על מירמוביץ' שמעת?".

זהבי: "שמעתי".

רזניק: "על אלי פוקס? על גלזר?".

זהבי: "שמעתי".

רזניק: "עם השחקנים האלה שיחקתי. הייתי הכי צעיר בקבוצה".

זהבי: "ועכשיו אתה הכי צעיר פה".

הוא בן 83.

רזניק: "כן, נכון".

זהבי: "בנפש".

רזניק: "ב-1958, סין הלאומנית (סין הלאומית / טייוואן / פורמוזה, איך שאתם מוצאים לנכון) דפקה אותנו בטוקיו. במשחקי אסיה. את סינגפור ניצחנו 1:2. במכבי הייתי בלם".

זהבי: "נראה לי שהוא היה אגרסיבי, חבל על הזמן".

היית יכול לעצור אותו?

רזניק: "למה לא? ואם לא הייתי עוצר אותו, הוא היה נכנס לאופסייד".

תן טיפ לבלמים הסינים - איך עוצרים אותו?

רזניק: "הוא, יש לו סגנון משחק יפה, תופס מיקום ברחבה. לא כמו גלזר - לוקח כדור מאמצע המגרש ועובר את כולם. זהבי תופס עמדה, נותן לאחרים לעשות את העבודה הקשה ומסיים את העבודה".

נו, לא נתת לסינים טיפ. איך עוצרים אותו?

רזניק: "עזוב אותם, הם קטנים אלה".

ואז עבר במקום בלם גדול, שמעון גרשון.

רזניק: "היי! אתה מהפועל תל אביב!".

זהבי: "בית"ר ירושלים, מה הפועל? בהפועל לא נלחמו עליו".

יש סיבה שבזמן חופה סוגרים את הבר ולא מחלקים משקאות אלכוהולים. רוצים שתתרכזו בחופה. אז אמש, החופה היתה המשחק והאלכוהול היה מרק. וכשאייל צור שרק למחצית, והמוזמנים נכנסו לחדר האח"מים, רובם פשוט נשארו שם ולא יצאו.

גם ביברס נאתכו.

"הם רוצים, אבל הם כבר לא יכולים", קשר צסק"א נתן פרשנות קצרה למה שראה במחצית הראשונה. "אירוע נחמד, אירוע יפה", פרגן, "חבל שבגלל מזג האוויר לא בא יותר קהל".

מי הכי נראה כמו שחקן נבחרת פעיל?

"יש כמה שנראים עדיין אותו הדבר", אמר. "דודו [אוואט] נשאר דודו. רק לפני כמה שנים שיחקנו איתנו".

מדמיין אותך במסגרת הזו?

"לי יש עוד קצת זמן".

אגב זמן, אתה ברחת מהפועל תל אביב לקראת סוף עונת הדאבל. זמן קצת לאחר מכן, החלה ההתרסקות. עזבת רק בגלל הצעה מפתה או ששמת לב לאן העסק הולך?

"קצת לפני שעזבתי, זה היה נראה כמו התחלה של משהו לא טוב במועדון. אחר כך הגיע גל מכירה של הרבה שחקנים, ונכנס כסף גדול להפועל, ואני פשוט לא יודע מה קרה ולאן הכסף הלך. אני דווקא רציתי להישאר אז עוד בהפועל, אבל הם לא רצו לתת לי את החוזה שרציתי, אז עזבתי".

מה היה צריך לעשות כדי להשאיר אותך במועדון?

"עוד 30 אלף דולר, זה הכול".

זה הכול?

"כן. משם הסיפור התחיל, ושם החלטתי שאני עוזב".

ואיך זה לראות מהצד את מה שקורה?

"זה לא כיף. זה המקום שגדלתי בו, זה הבית שלי בכדורגל. אני עדיין מקווה לטוב. אולי מישהו יבוא".

לפני כמה חודשים גורם בהפועל אמר לי שהוא רוצה להביא אותך, ושזה ריאלי.

"זה לא היה ריאלי גם לפני חודש וגם לפני שנה וגם לפני שנתיים. לא היה ריאלי שאחזור לארץ. דווקא כשהמצב רע כל כך זה יכול להיות יותר ריאלי, כי ביום שאחזור להפועל, לא אחזור בגלל כסף. הפועל לא תוכל לתת לי כלום לעומת מה שאני מרוויח, אז אם אחזור, זה יהיה רק בשביל לעזור. אם הקבוצה תצטרך לבנות את עצמה מחדש, נניח אם תרד לליגה נמוכה ותחזור ותטפס, אם ארגיש שאוכל לתרום, אתרום. אבל כרגע יש לי עוד זמן ואני ממש מקווה שהפועל לא תלך בכיוון הזה. אני לא יודע עד כמה המצב מבפנים חמור, אבל מה שצריך לקרות להפועל, יקרה. אני מאמין בזה".

orenjosa@walla.co.il