דאון ראשון ו-10:
טום בריידי (בהמשך נגיע גם אליו), החמיץ את ארבעת המשחקים הראשונים של העונה. למרות זאת, הוא מדורג כרגע ראשון, גג שני ברוב סכנויות ההימורים במרוץ לתואר ה-MVP. אבל אם אתם באמת רוצים לעשות כסף, למה שלא תהמרו על מישהו שבכלל לא נמצא בטופ 10 של אותן סכנויות?
ממש כמו בריידי, גם ליביון בל ספג לפני העונה עונש השעייה מארבעה מחזורים. אם אצל הקוורטרבק של ניו אינגלנד היה מדובר באוויר בכודרים, הרי שאצל הרץ האחורי של פיטסבורג הבעיה הייתה קצת יותר רצינית והוא הוענש לאחר שפספס בדיקת סמים בדצמבר. בל התנצל, זכה בערעור וראה את העונש שלו מקוצר לשלושה משחקים ועדיין, העובדה שפספס את פתיחת העונה השאירה אותו מחוץ לדיונים על השחקן המצטיין. עד יום ראשון.
הסטילרס איימו בפגרה להציג את "התקפת המשולש" הבלתי עצירה, גרסת ה-NFL, עם בן רות'לסברגר, אנטוניו בראון ובל. אך כאמור, הרץ היה מושעה לתקופה מסוימת, ביג בן נפצע ובראון סתם סבל מעליות וירידות קיצוניות מדי ביכולת. האמת, גם בל לא ממש הצליח להבריק במשך רוב הזמן. הוא אומנם חזר היישר ל-144 יארד ב-14:43 הענק על קנזס סיטי, שרק עכשיו מתברר כמה חזקה היא, אולם בחמשת המשחקים הבאים לא חצה את ה-81 יארד על הקרקע. בחודש האחרון לעומת זאת, הטמפרטורות צנחו, הגשם והשלג החלו לרדת והכדור נע יותר ויותר על הקרקע אצל הסטילרס. בל לא היה צריך הרבה יותר מזה.
הוא חימם מנועים נגד קליבלנד ועם 146 יארד וטאצ'דאון, הוציא את הסטילרס מרצף ארבעת ההפסדים והשאיר את חלום הפלייאוף בחיים. ארבעה ימים חלפו ובחג ההודיה, הוא סיפק 120 יארד וטאצ'דאון בניצחון הקליל אצל הקולטס. המשחק הבא היה נגד הג'איינטס ולמרות שבל לא מצא את האנדזון, דווקא בבית, הוא בכל זאת דהר ל-118 יארד. הדובדבן הגיע בשלג בבפאלו ביום ראשון. 38 נשיאות, 236 יארד מופרעים על הקרקע (שיא מועדון, מרחק 60 יארד משיא הליגה של אדריאן פיטרסון מ-2007), שלושה טאצ'דאונים בריצה ואם כל זה לא הספיק, גם ארבע תפיסות ל-62 יארד.
הוא סיים את המשחק עם 298 יארד כוללים, 23 יותר ממה שבפאלו כולה השיגה. "מדהים, מדהים, מדהים", אמר רות'לסברגר אחרי המשחק. "זה היה חלומי", הוסיף התאקל ההגנתי סטפון טויט, "לראות אותו היה כמו לראות בופה ענק ומלא בכל טוב". שלושת המשחקים שבל פספס ימנעו ממנו להתמודד עם שיא היארדים בריצה לעונה, אבל הוא כרגע עומד על 161.6 יארד מקו ההתנגשות בממוצע למשחק, הנתון הטוב אי פעם, קצת יותר מיארד מעל השיא שמחזיק או ג'יי סימפסון מאז 1975. "הוא השחקן הכי דומיננטי ב-NFL כרגע", כתב צ'ייס סטיוארט מ"FiveThirtyEight".
הקונצרט של בל, שהשכיח יום רע מאוד של רות'לסברגר, בתוספת ההפסד של בולטימור בפוקסבורו, סידר לפלדות יתרון משחק בראשות ה-AFC צפון, אבל עכשיו מגיעים השבועיים הקריטיים, תחילה אצל סינסינטי ביום ראשון ואז בבית מול הרייבנס. אם בל שוב יספק תצוגות של 150 יארד פלוס, פיטסבורג תהיה איתנו גם בינואר וכנראה שהוא כבר ייכנס לטופ 10 של הסכנויות.
דאון שני ו-7:
המיתוס על ז'ליקו אוברדוביץ' הגדול מספר שבכל עונה, הוא דואג לייצר רצף הפסדים קטן לפני המאני טיים, כדי להעיר את השחקנים שלו. לביל בליצ'יק אין את הלוקסוס הזה, כי כל 16 המשחקים בעונה הסדירה ב-NFL הם מאני טיים, כך שלמרות הפרצוף הזועף שלו, יכול מאוד להיות שהוא הרוויח לא מעט בדרך בה המאנדיי נייט בין הפטריוטס לבולטימור התפתח.
לאורך העשור החולף, פעם אחר פעם ניו אינגלנד ריסקה קבוצות בעונה הסדירה. בריידי ניצח 51 מ-52 משחקי הבית האחרונים שלו מול יריבות מה-AFC ולא הפסיד גזיליון שנה במשחק ביתי בו הפאטס הובילו במחצית. הכול התנהל על מי מנוחות, עד שהגיע הפלייאוף ופתאום, שנה אחרי שנה, ניו אינגלנד גילתה שהיא לא ממש יודעת מה לעשות במשחקים צמודים.
המפגש מול העורבים הלך לכיוון חד צדדי אף הוא. ניו אינגלנד כתשה ורמסה את בולטימור, חסמה אפילו את ג'סטין טאקר האיום, השיגה טאצ'דאונים די בקלות וללא האיבוד הלא אופייני של בריידי ברד זון, הייתה כנראה מחסלת את המשחק הזה מהר יותר. אלא שאז, תוך דקה בערך, היא הפילה פאנט ובעיטת פתיחה ופתאום, נהיה משחק. בבת אחת, הכל הלך לכיוון הרייבנס, שהורידו ממינוס 20 למינוס 3.
וזה בדיוק מה שהעיר את ניו אינגלנד, שבמהלך הראשון של הדרייב הקובע, ייצרה טאצ'דאון של 79 יארד במסירה נהדרת של בריידי מעל ההגנה. במקום עוד שיוט קליל, ניו אינגלנד הזיעה וגילתה שגם במצבים כאלה, וגם בלי גרונק ואמנדולה, יש לה מה להציע ואיך לשים 30 נקודות על הלוח. בליצ'יק לא יכול היה לבקש יותר מזה. אם ישרוד את המשחק השנוא עליו ועל בריידי, בדנבר, המקום הראשון בחטיבה ויתרון הביתיות בפלייאוף יהיו ממש מעבר לפינה.
דאון שלישי ו-28:
בהתחלה אמרו שזו הפציעה, אבל דווקא בזמן שסחב את הפציעה, עד המחזור העשירי, הרייטינג שלו עמד על 101.9. מהמחזור ה-11 והלאה, כאשר ראסל ווילסון החל לרוץ כמו שהוא יודע, הרייטינג שלו דווקא צלל ל-68.0 והאפקטיביות נעלמה לחלוטין. ביום ראשון בלמבו פילד, זה כבר התבטא במשחק הכי גרוע בקריירה.
נכון, קשה להאשים את ווילסון בשתיים מתוך חמש החטיפות שמסר. מצד שני, קל להאשים אותו בערימת פספוסים היסטרית, שסימלה עוד ערב לא קל בעונה משונה. לפעמים, ווילסון נראה בלתי עציר. לפעמים, לא ברור למה הוא על המגרש.
לווילסון יש העונה רק שני משחקים של יותר מ-300 יארד באוויר, שני משחקים בהם מסר ליותר משני טאצ'דאונים (ועוד אחד בו מסר לשניים) ועכשיו, גם שני משחקים עם יותר מאיבוד אחד. זה ממש לא מספיק וזה הוביל לכך שלסיהוקס יש רק שני ניצחונות חוץ העונה, כאשר באופן די מדהים, אחד מהם הגיע בפוקסבורו. חוץ מזה, יש שלוש נקודות אצל לוס אנג'לס, שש אצל אריזונה, 20 אצל ניו אורלינס, חמש בטמפה ביי ו-10 בגרין ביי. על הפנים.
סיאטל עדיין מטיילת בלי בעיות לזכייה ב-NFC מערב והיא עדיין תפחיד כל יריבה בפלייאוף, אבל בלי ארל תומאס ועם משחקים כאלה של ווילסון, שסבל גם לפני שנתיים בקור של למבו פילד וניצח בגמר החטיבה רק בזכות נס גדול ולא לפני שמסר ארבעה איבודים, הסיהוקס לא נראים כמו איום רציני על האליפות.
דאון רביעי ו-3:
ג'ון דורנבוס ריתק השנה את האומה כולה כאשר בזכות הקסמים הנהדרים שלו, הגיע למקום השלישי ב"אמריקה גאט טאלנט". כנראה שגם הוא לא חלם שאת האודישנים הבאים, הוא יראה על הקווים של קבוצת NFL.
בהפסד של פילדלפיה ביום ראשון מול וושינגטון, דורנבוס, הלונג סנאפר של האיגלס, נפגע במהלך הרבע השלישי וגמר את העונה. המחליף שלו לעת חירום היה ברנט סלק, אלא שהוא נפצע בעצמו ברבע הרביעי והאיגלס נותרו בלי יותר מדי פתרונות. תחרות זריזה באזור הספסל בין טריי ברטון למייקל קנדריקס סידרה את הג'וב לברטון ובמקביל, פילי ניסתה להתקדם דרך דאון רביעי בשני מקרים, על מנת להימנע מתקלות רציניות יותר, במה שהפך לאחד הרגעים הביזאריים של העונה. ברטון דווקא הצליח להוציא סנאפ ארוך סביר שהפך לשער שדה, דבר בו סלק נכשל קודם לכן ועכשיו, כשהעונה שלהם די גמורה, האיגלס יקוו להגיע מוכנים יותר למחזור הקרוב.