הצד הלא נכון של רנה מולנסטיין: שביזות יום א'

נתחיל, כמובן, בטוב:

1.לאלירן עטר ולאלי בבייב, על הטילים הנהדרים.
2. להפועל אשקלון, היחידה שניצחה בשבת הזו.
3. לחיים סילבס. בעידן בו יותר מדי מאמנים מרוצים מתיקו מול קבוצות קטנות, בא סילבס ומאוכזב מתיקו מול קבוצה גדולה.

זה לא היה עניין של אבד בתרגום. המראיין בצ'רלטון ליאב נחמני שאל את רנה מולנסטיין שאלה שעל פניו נראית קשוחה, "האם זו תחילתו של משבר?". אבל למי ששמע את השאלה נשאלת, ברור היה שהיא נשאלה בעדינות, בכבוד, בנימוס.

מולנסטיין, שנראה בוער מהרגע שנכנס לפריים, איבד קור רוח - לראשונה מול מצלמות ישראליות - ותקף את המראיין ואת השאלה. אבל התשובה בהחלט היתה גרועה מהשאלה. בתוך חמש דקות השאלה אכן נשאלה שוב, הפעם לעבר דקל קינן. הבלם, למרות שבניגוד למאמנו שיחק 90 דקות בעצימות, ענה לעניין: "לא". וכך מולנסטיין היה צריך לענות.

אבל מולנסטיין היה עצבני, והיה ברור לעין שזה יותר המשחק של קבוצתו והתוצאה שהשפיעו על אופן תשובתו ולא השאלה שנשאל. הוא לבטח היה עצבני בגלל משחק שלישי רצוף בלי ניצחון, שתי נקודות מתשע האחרונות או ניצחון אחד בחמשת המשחקים האחרונים. אולי בגלל מצב הקישור, שבלי ורמוט וואצק נראה עקר אפילו מהרגיל. אולי בגלל חוסר התכליתיות של רועי קהת או המשחק הרע מאוד של עטאא ג'אבר, שאיבד יותר מדי כדורים. אולי בגלל הקושי לפצח קבוצות פאסיביות - 44% הצלחה מול קבוצות 'מסתגרות' לעומת 75% מול קבוצות 'יוזמות' (הפועל ב"ש, מכבי תל אביב, בית"ר והפועל ת"א - לפחות של המחזור הראשון…). אולי בגלל שלמרות שהוא מחזיק בצי התקפי ראוי (בטח כשעטר - איזה גול - פלט ורוקאביציה נמצאים על אותו המגרש) קבוצתו עם 1.30 שערים למשחק. אולי בגלל שתם סיבוב ומכבי חיפה עם 21 נקודות, לעומת 18 נקודות בזמן המקביל בעונה שעברה (ואתם זוכרים איך העונה החלה). אולי בגלל שלמרות שניצחה את האלופה וסגניתה, מכבי חיפה מסיימת עוד סיבוב כשהיא לא תחרותית בעליל.

מולנסטיין אכן הביא משב רוח מרענן ורגוע, וזה מה שנותן לו ולקרלסן הרבה יותר זמן והרבה יותר סבלנות מאשר קודמיהם. ובצדק. מגיע להם להתוות דרך, מגיע להם צ'אנס ארוך טווח, מגיע להם להצעיד את מכבי חיפה לעידן טוב יותר - ומגיע בעיקר למכבי חיפה. אם כך, מומלץ להולנדי החביב לשמור על הגישה הנהדרת, החיובית והאצילית שהפגין ב-12 המחזורים הקודמים; מומלץ לסדר את הקישור, לפרוץ מערכים של קבוצות מסתגרות, למצוא חלוץ חם ולצבור יותר נקודות, ופחות להתמקד במראיינים ושאלות. כך תהיה פחות תשומת לב לתוצאות ולמספרים, ולביטויים כמו - לא עלינו! - "תחילתו של משבר".

גיא לוזון לא דרך מחוץ לאיצטדיון וכבר שלושה נערים אוהדי הפועל תל אביב הקיפו אותו. אחד מהם אמר: "גיא, שתדע - רק עליך אנחנו סומכים". השניים האחרים הנהנו להסכמה. הנה ההימור הכי קל שלקחתי בחיי: מתוך 11 אלף אדומים שפקדו אתמול את המושבה, תמצאו הרבה יותר משלושה שמחזיקים בתזה הזו. אולי, אם בכלל, תמצאו שלושה שלא.

את התוצאות של לוזון בהחלט אי אפשר להגדיר כ"נפלאות", ועדיין, למרות חמישייה בדרבי, הוא זכה בבירור באהדת הקהל.

ומסתמן שבצדק. כששיש מאבד עוד כדור, הוא מוחא לו כפיים. כשהקבוצה בהלם אחרי גול, הוא מרים את העסק. כשמביא הכדורים מתהמה, הוא חוטף לו את הכדור מהיד. כששולמייסטר נקרא לדגל, בפיגור קריטי מול סכנין, ומנסה ללבוש את גופיית ה-GPS, לוזון מעיף לו את הגופייה מהידיים, גוער "עזוב את זה" ומניע אותו לנקודת החילוף. על רקע סגל רעוע שנע בין מחסור חמור באינטליגנציית כדורגל למחסור בולט באכפתיות, השחקן הכי חשוב של הפועל תל אביב נמצא בכלל על הקווים.

וזה לא יהיה קל ללוזון. אתמול לאחר המשחק שידר ביטחון, גם לקראת המשחק הקרוב מול מכבי חיפה וגם לגבי האפשרות שהקבוצה תשרוד את הקיזוז. אבל גם הודה - אין לי חלוץ. ונעזור לו: יש לו מגן שמאלי (שיימן) שמשחק כמגן ימני, שחקן כנף (זגורי) שמשחק קשר אחורי, ושלל פצועים, נעדרים ובוררים - וכל זה לפני ענייני אורנשטיין ונאמנים ומכירות שחקנים.

לוזון מעולם לא זכה בתואר רציני, אבל עשה קפיצות בקריירה גם בגלל שהוביל קבוצות קטנות אל מעבר לפוטנציאל שלהן. פוטנציאל הסגל הנוכחי של הפועל תל אביב לא גבוה היום וכנראה יהיה נמוך יותר מחר. לוזון ימשיך למרוט שיערות, לאלתר עמדות ולהתגעגע לחומר האנושי שעמד לרשותו בליאז' ובצ'רלטון ואפילו, חס וחלילה, במכבי פתח תקוה; אבל אם הוא יצליח להשאיר את הפועל הזו בליגה, להיות כמו מאמן מכללות טוב ולהחדיר יסודות בשחקנים חסרי יסודות ולהפוך אדישים לרבאקיסטים - זו תהיה השורה הכי מרשימה ברזומה שלו.

יותר מחצי שנה חלפה מאז התבשרנו על כניסתו (המחודשת) של ברק אברמוב לכדורגל הישראלי, יותר מ-100 ימי חסד. חדש בג'וב, אברמוב, ולכן מגיע לו זמן, אבל להלן סיכום מהיר: תפקודו, עד כה, נוראי. בתקופתו הקצרה במועדון בני יהודה הפכה לשם נרדף לקפריזיות.

הוא לא המשיך עם יוסי מזרחי, מינה את אריק בנאדו, ופיטר אותו - כך אמר בשבוע שעבר בערוץ הספורט - לא בגלל תוצאות (28.5%) אלא בגלל שהמאמן לא הסכים לתת ליעקב אסייג מקום כעוזר בצוותו. אז בנאדו סולק, ואסייג, למרות ניצחון מרשים על מכבי תל אביב, מצליח להשיג תוצאות רעות יותר (22.2%). לא משנה מה דעתכם על בנאדו, מדובר במאמן כדורגל שהצהיר שהוא רוצה לאמן כדורגל. אסייג לא מאמן כדורגל, מעולם לא התכוון להיות, גם העונה הצהיר לא אחת שהוא לקח את הג'וב רק כי ביקשו, ושהוא תמיד יעשה את מה שהבעלים יבקש ואת מה שיעשה הכי טוב לבני יהודה.

אז מה עשה אברמוב? בגלל שבנאדו לא חשב שאסייג מתאים להיות עוזר מאמן ראשי, אברמוב החליט שאסייג יהיה מאמן ראשי. התוצאות לפניכם: את בני יהודה מאמן לא-מאמן, בזמן שהבעלים מזגזג בין מאמנים שלא רוצים לבוא למאמנים שלא יכולים לבוא ומספר לאנשי תקשורת (כך לפי עדותם) על מאמנים שרוצים לבוא למרות שכנראה לא רוצים אותם.

"מי שיכול להציל את המועדון זה רק השחקנים", אמר אסייג לאחר ההפסד לאשקלון, בציטוט שייתר עוד יותר את תפקידו הזמני. ובני יהודה, בליגה שמאוד קשה להיכשל בה, נמצאת - עד להחלטה של כבוד השופט אורנשטיין - במקום האחרון, ורק בגלל שרשרת החלטות רעות של העומד בראשה. נאחל לאברמוב מאה ימים טובים יותר, אם בכלל אפשר יהיה לתקן את מה שעשה במאה ימיו הקודמים בתפקיד.

orenjos@walla.co.il