בווידאו: משחק מקדים
בקיץ ישב סשה אוברדוביץ' בביתו, ולראשונה זה יותר משש שנים מצא את עצמו מחוסר עבודה. הוא ראה איך מאמנים פחות מוערכים ו/או מנוסים ממנו עוקפים אותו בסיבוב ומפלסים את דרכם ליורוליג. והוא ידע למה. "הבנתי שאני חייב להשתנות", מודה הסרבי בגילוי לב בראיון לוואלה! ספורט, "שאני חייב להפחית את האמוציות. שאני לא יכול להמשיך עם תנועות הידיים. שאני לא יכול להיראות כמו פאקינג משוגע. חשבתי על זה הרבה במהלך הקיץ וידעתי שאני צריך לשמור על עצמי".
עכשיו אוברדוביץ' כבר לא יושב בבית. הערב (רביעי, 19:00, שידור ישיר בערוץ 20, תקציר בוואלה! ספורט) הוא מבטיח שנראה גירסה מרוככת ומחושבת שלו במשחק בין לוקומוטיב קובאן להפועל ירושלים. "זה לא שהפכתי לאיש רגוע ומיושב, שרק עומד על הקווים, לא זז ולא צועק, אבל הפחתתי את הבעת הרגשות שלי. כולם מכירים את הסיפורים שסיפרו עליי, ואני יודע שיצא לי שם של אדם קשה, שאפילו מאיים במידה מסוימת על השחקנים שלו", אומר המאמן ויודע היטב על מה הוא מדבר.
הוא מדבר על תקרית הדחיפות בינו לבין אלכס רנפרו במהלך פסק זמן של אלבה ברלין במשחק יורוליג לפני שנתיים; על הדברים שאמר עליו מרצין גורטאט, שלפיהם "היה כל כך קשה להסתדר איתו ולעבוד לצידו, עד שהתחלתי באיזשהו שלב לשתות משקאות חריפים כדי לשכוח ממנו. רק אלכוהול היה יכול לתת לי קצת מנוחה"; וברור שהם לא היו היחידים.
עוד בנושא
קובאן - הפועל ירושלים (19:00, ערוץ 20)
מה שבאמת מתסכל את אוברדוביץ', לטענתו, הוא שהמציאות לא ממש מתיישרת עם התדמית. "בסופו של דבר, אני יודע אילו יחסים היו ביני לבין השחקנים שלי לאחר שנפרדנו. רבים מהם התקשרו אליי והודו לי, אמרו לי שעזרתי להם להשתפר. אני בעצמי הייתי שחקן, אני יודע מה זה. אני מבין אותם. אז כן, אני דורש הרבה. והשחקנים תמיד יודעים מה אני רוצה מהם. אבל רובם ידעו להעריך, לפחות בדיעבד".
אחד השחקנים האלה, מספר המאמן, הוא בר טימור. כשהיה בן 21, בתום עונת פריצה בהפועל תל אביב, הגארד חתם לשלוש שנים אצל אוברדוביץ' בברלין. זה נגמר רע: במשך שנה שלמה הוא שותף בעשרה משחקים בלבד בכל המסגרות ותרם שלושה סלי שדה, בדרך ל-0.9 נקודות בממוצע ולהתרת החוזה בין הצדדים. "פגשתי את בר בטורניר הכנה באיטליה, והוא ניגש אליי ואמר: 'עיתונאים בישראל כתבו שהיית רע אליי וכל מיני דברים כאלה, אבל חשוב לי שתדע שאני לא מרגיש ככה, שנהניתי לשחק אצלך ושלמדתי המון'. בשבילי, הדברים
האלה חשובים יותר מניצחונות".
- אבל בכל זאת, משהו השתבש.
"לבר היה קשה להסתגל לכדורסל שלנו, לליגה הגרמנית וליורוקאפ. בעיקר לאגרסיביות ולפיזיות, שפחות קיימות בליגה הישראלית. זה לקח לו זמן, ועד שהוא התחיל להראות סימנים של השתלבות, הוא נפצע. אני רואה שהוא מצליח היום בהפועל ירושלים, וזה לא מפתיע אותי. אני יודע מה הוא שווה. לא סתם סימנו אותו והבאנו אותו אלינו בזמנו".
המשחק הערב יהיה בעיקר יוקרתי עבור שתי הקבוצות, אבל קשה לומר שהוא יחרוץ את גורלן בעונה הזו. שתיהן הבטיחו כבר את מקומן בטופ 16; ירושלים זקוקה לניצחון כדי להשאיר לעצמה סיכוי די קלוש לסיים במקום הראשון - אבל בהנחה שוולנסיה לא תחליק במשחקים שנותרו לה, המפגש הביתי בשבוע הבא נגד אולם הוא זה שיכריע אם פניה למקום השני או לא.
אוברדוביץ' נחת בקרסנודאר לפני שלושה שבועות ומצא קבוצה במשבר. הרוסים שילמו בריבית את מחיר ההצלחה מהעונה שעברה, שהגיעה לשיאה בהעפלה לפיינל פור של היורוליג. עם הנשירה למפעל המשני, הם איבדו את כל כוכביהם. המאמן היווני פוטיס קאצקיאריס, שהחליף את בן ארצו יורגוס ברצוקאס, לא ממש הצליח לנווט את הספינה הזו: "לוקו" פתחה את העונה בהפסד ביתי סנסציוני ליניסיי קרסנויארסק, אחר כך נכנע גם לאולם ולוונסיה, נוצח בירושלים ועמד על מאזן 3:1 ביורוקאפ ו-2:2 בליגת ה-VTB. ואוברדוביץ'? מאז הגיע, הקבוצה התייצבה. היא ניצחה כצפוי בשלושת משחקיה הראשונים בכל המסגרות, הפסידה בשבוע שעבר אחרי דרמת ענק באולם שנקלעה להארכה וביום ראשון הדהימה את אלופת אירופה, צסק"א מוסקבה, 74:83.
"לנצח את צסק"א זה דבר מיוחד, אבל כשירדנו לחדר ההלבשה אמרתי מיד לשחקנים שיופי, ניצחנו, ומותר לנו לשמוח, אבל שצריך מיד לתייק את המשחק הזה בהיסטוריה. חוויתי כל כך הרבה בקריירה שלי כשחקן וכמאמן, ולמדתי כבר כמה חשוב לשמור את הרגליים על הקרקע אחרי משחקים כאלה. זה לא שזכינו השבוע באליפות או בגביע".
- מבחינת מאבקי המיקום ביורוקאפ, איחרתם מעט את הרכבת. לא מן הנמנע שההפסד באולם יגזור עליכם לסיים במקום הרביעי. עד כמה ההבדל הזה קריטי?
"תשמע, כולם עושים את החישובים איזה בית עדיף, ואולי בכלל לקבוצה שתסיים שלישית יהיו יריבות נוחות יותר שיצטלבו איתה מאשר הקבוצה שתסיים במקום השני. אני לא נכנס לדברים האלה. בכלל, מאז שהגעתי לכאן, דברים אחרים מטרידים אותי.
"אתה לא מבין כמה קשה לטוס למשחקי חוץ. בשבוע שעבר, כדי לשחק באולם, היינו 18 שעות בדרכים בכל כיוון. זה כמו לטוס לארה"ב. וכשאתה עושה את זה פעמיים בתוך שלושה ימים, ויוצא למסעות דומים כל שבועיים, זה לא דבר קל. אז הנה, יש סיכוי גדול שנקבל בשלב הבא את גראן קנאריה. כולם חוששים ממנה, כי היא נראית אולי כמו הקבוצה הכי מרשימה ביורוקאפ עד עכשיו. אותי האפשרות הזו מטרידה בעיקר בגלל שזה היעד הכי רחוק שאנחנו יכולים ליפול עליו".
מאז שאוברדוביץ' הצטרף, נעשו שני שינויים משמעותיים בסגל של לוקומוטיב. האחד מרצון - שחרורו של קני גבריאל לפנאתינייקוס; והשני בכפייה - השבתתו של טיילור רוצ'סטי עקב פציעה. "גבריאל לא התאים לקבוצה ולסגנון שלה, וברגע שנוצרה ההזדמנות שיעבור לפאו, אני חושב שהמהלך הזה היה לטובת כל הצדדים. רוצ'סטי יחסר לנו בתקופה הקרובה. כשהוא נפל על הברך ונפצע, זה נראה רע מאוד, והייתי בטוח שהוא קרע רצועות, אבל הבדיקות הראו שזו פגיעה פחות חמורה. אנחנו עדיין לא יודעים מתי הוא יחזור. בשבוע הבא הוא יעבור עוד צילום MRI ונהיה יותר חכמים".
- מה שינית בקובאן שהביא לתוצאות המשופרות?
"אני לא רוצה להגיד מה לא היה בסדר לפניי, כי זה לא יהיה קולגיאלי כלפי המאמן שעבד כאן. אני מנסה להנחיל את השיטה שלי. ברור שהקבוצה נבנתה העונה בתקציב צנוע יותר מהקבוצה שהייתה בעונה שעברה, כי ההיערכות ליורוקאפ שונה מההיערכות ליורוליג. גם אם אני רוצה לבצע שינויים, אין לי יותר מדי מרחב תמרון, כי שוק השחקנים דל מאוד".
- עד כמה ההצלחה של העונה שעברה היא עצם בגרון עבורך? יכול להיות שהציפיות מוגזמות לאור מה שקרה, או שאולי קשה לאנשים מסביב למצוא מחדש את המוטיבציה כשמשחקים בזירה נחשבת פחות?
"אנחנו לא חיים על העבר. רוב השחקנים שהיו אז, גם ככה לא נמצאים היום. כולם מסביב זוכרים היטב מה לוקומוטיב עשתה בעונה שעברה, ורוצים לחזור בעונה הבאה ליורוליג. הדרך לשם ברורה: או דרך זכייה ביורוקאפ או דרך הגעה לגמר ה-VTB. אז הציפיות גבוהות, ויש לנו קבוצה טובה - אבל לא גדולה".
אוברדוביץ' עבר כל כך הרבה בקריירה. הוא זכה עם נבחרת יוגוסלביה בשלוש אליפויות אירופה ובאליפות עולם אחת, הגיע איתה לגמר הטורניר האולימפי באטלנטה והניף את גביע קוראץ' עם אלבה ברלין, גם כמאמן גרף שתי אליפויות וארבעה גביעים בגרמניה ובאוקראינה.
- בטח אספת גם כמה זיכרונות מישראל.
"ברור שהזיכרון הכי חזק שלי מישראל כמאמן הוא הניצחון עם אלבה ביד אליהו לפני שנתיים, כשמכבי תל אביב עוד הייתה אלופת אירופה. היינו צמודים אליהם במאבק על הכרטיס לפלייאוף של היורוליג עד הרגע האחרון, אבל הפסדנו להם בברלין.
"גם כשחקן ניצחתי בתל אביב, אבל באווירה קצת אחרת", הוא צוחק. "ב-1995 הגעתי עם נבחרת אירופה למשחק הפרידה ממיקי ברקוביץ'. זה היה ערב היסטורי, ולכולנו היה כבוד גדול להיות חלק מהבעת התודה לאגדת כדורסל גדולה כזו".
- אתה יודע שבישראל קוראים לזה "המשחק שלא נגמר"? הטקס לכבודו של ברקוביץ' נמשך כמעט שעתיים, והקהל התפזר באחת בלילה.
"אם אתם זוכרים את זה, מה אני אגיד? במשך כל הטקס הזה עמדתי עם כל השחקנים על הפרקט. זה היה די מצחיק, וגם קצת כואב".