לפני שבועיים, כאשר רוסטוב הדהימה את באיירן מינכן עם ניצחון 2:3 בליגת האלופות, סיפק סרדאר אזמון רגע של קסם אמיתי. החלוץ האיראני בן ה-21 קיבל את הכדור ברחבה והשכיב את ג'רום בואטנג על ישבנו בהטעיה נהדרת, בדרך לכיבוש השער האמנותי. אף אחד לא עשה זאת לבלם הגרמני מאז ליאו מסי, שעשה ממנו צחוק בדרך לשער המפורסם של ברצלונה מול באיירן בחצי גמר ליגת האלופות באפריל 2015. וכך הצדיק אזמון את הכינוי שהודבק לו זה מכבר, בעיקר בתקשורת המערבית. "מסי האיראני" קוראים לו.
חתן השמחה עצמו ניסה להצניע את ההקבלה המתבקשת. "השער שלי לא דומה לזה של מסי", הוא אמר, אולם קשה מאוד להרגיע את ההתלהבות במולדתו. לא רק ההצגה נגד באיירן מוכיחה שהוא ראוי לשבחים. הוא גם השחקן היחיד שהבקיע בצ'מפיונס ליג באיצטדיון ויסנטה קלדרון מאז ספטמבר 2015. יאן אובלק, השוער הנדיר של אתלטיקו מדריד, שמר על רשת נקייה במשך שישה משחקים רצופים מול אסטנה, גלאטסראי, איינדהובן, ברצלונה ובאיירן (פעמיים). ואז באה רוסטוב בתחילת נובמבר, ואזמון הכניע אותו במבצע מבריק. אמנם הרוסים נכנעו בסופו של דבר לשער של אנטואן גריזמן בדקה ה-90 והפסידו 2:1, אבל האיראני עשה את שלו. למעשה, ספגה אתלטיקו שלושה שערים בלבד ב-16 המשחקים הביתיים האחרונים באירופה. אזמון חתום על שליש מהם.
אוהד ריאל, חולם לחבק את ונגר
בתחילת נובמבר נפוצו הדיווחים על עניין שמגלה ליברפול בהחתמת הסקורר הצעיר. המועדון אישר את השמועות באוזני העיתונאים הבכירים, ואזמון הגיב: "כרגע אני מתרכז ברוסטוב, אבל זה יהיה חלום לשחק בקבוצה של יורגן קלופ". טוב, לפני שלוש שנים הוא הגדיר גם את ארסנל כאופציה חלומית. התותחנים שמו לב אליו כבר אז, והאיראני הוצג בעיתון איראני "וארזשי" בחולצתם, תוך שהוא מצהיר: "הייתי שמח לחבק את ארסן ונגר".
בתחילת 2014 זה היה קצת משעשע, ולא כולם לקחו ברצינות את אמירותיו לגבי העניין של יובנטוס ומילאן. היום אין אוהד אחד שיזלזל בו. נהפוך הוא - אזמון יהיה בוודאות אחד השמות הלוהטים ביותר בשוק ההעברות, וכל מועדון פאר יהיה מאושר לזכות בשירותיו. כפי שאמר כוכב העבר האיראני עלי קארימי, ששיחק פעם בבאיירן מינכן אך לא מיצה את הפוטנציאל העצום עד הסוף, "סרדאר יכול לשחק לא רק בליברפול, אלא גם בריאל מדריד". וזה כבר באמת תסריט חלומי, כי אזמון לא מסתיר את אהדתו ללבנים מבירת ספרד.
האמירה של קארימי מתקבלת בטבעיות, כי כל המומחים באיראן מהללים את הכוכב העולה. מאמן הנבחרת, קרלוס קיירוש הפורטוגלי, קבע בפשטות: "אזמון יכול להתפתח בקרוב לשחקן הטוב ביותר באסיה. הוא אחד החלוצים הטובים ביבשת כבר עכשיו". קיירוש יודע על מה הוא מדבר. בהדרכתו, הבקיע אזמון 16 שערים ב-22 הופעות במדים הלאומיים, מאז ערך את הבכורה במאי 2014. באופן מדהים למדי, זהו המאזן השמיני בטיבו בכל הזמנים, וגם הממוצע הטוב ביותר אי פעם. עם 0.73 שערים למשחק, מדורג אזמון בפסגה לצדו של עלי דאי, אשר הבקיע 109 שערים ב-149 משחקים. כעת תוהים האוהדים אם יש ביכולתו של אזמון להתעלות על גדול השחקנים בתולדות איראן. אזמון מנסה להתחמק גם מההקבלה הזו, ודאי עצמו מזהיר: "אני אוהב את סרדאר ומאחל לו הצלחה, אבל אנא אל תשוו בינינו. זה עלול להפריע לו ולפגוע בקצב ההתקדמות שלו".
אבא היה אליל בכדורעף
והקצב הזה מסחרר. אזמון הולך ומשתבח בזכות הקשר המיוחד עם קורבן ברדייב, אחד המאמנים הטובים בעולם שמתמחה בקידום שחקנים וליטוש התכונות החזקות שלהם. ביברס נאתכו, שזכה לעבוד עם ברדייב במשך ארבע שנים ברובין קאזאן, דיבר על כך לא פעם. לאזמון, שראה תמיד את זלאטן איברהימוביץ' וניימאר כמודלים לחיקוי, תמיד היתה יכולת טכנית משובחת, אבל בזכות הבוס הוא שיפר מאוד את ראיית המשחק וההבנה הטקטית. התנועה שלו ללא כדור חכמה במיוחד, הוא יודע לזהות שטחים פנויים, וגם משתף פעולה נהדר עם חבריו לקבוצה. הוא יודע להיות במקום הנכון בזמן הנכון. תכונות אלה הן שהופכות אותו לשחקן כה מצליח ומבוקש, ולכן מרתקת במיוחד הסיבה לבחירה בברדייב.
למעשה, כל הקריירה של אזמון החלה במקרה. אחרי שכיכב בנבחרת איראן עד גיל 12, הוא העדיף להתרכז דווקא בכדורעף. אחרי הכל, זה ענף הספורט הפופולרי ביותר במחוז הולדתו גולסטאן, וכל המשפחה הצטיינה בו. אביו, חליל אזמון, נבחר פעמיים לשחקן השנה בכדורעף האיראני, ואמו מאמנת כדורעף. כאחד הילדים הגבוהים ביותר בשכבת הגיל (כיום מתנשא סרדאר לגובה 1.86 מטר), הוא בלט על הפרקט, אבל בגיל 14 הגיעה התפנית החדשה. הסקאוטים מנבחרת הכדורגל נזכרו בו והחליטו לשכנע אותו לחזור לדשא. אחרי מחשבה מעמיקה ודיונים משפחתיים, הוא אכן עשה זאת, ולא הצטער על כך לרגע.
עם זאת, משפחת אזמון לא היתה מרוצה מהיחס שקיבל הבן באקדמיה של מועדון הפאר ספהאן, אליה הצטרף בגיל 15. האב הגדיר את הכדורגל המקומי כ"מלוכלך מדי", וחלם להעביר את בנו למדינה אחרת. ההזדמנות הגיעה באופן לא שגרתי, כאשר הנבחרת הצעירה של איראן קיבלה הזמנה להשתתף בגביע חבר העמים המסורתי שנערך ברוסיה. עקרונית, אמורות ליטול בו חלק המדינות של ברית המועצות לשעבר, אך חלקן סירבו ב-2012 מסיבות פוליטיות, והמארגנים נותרו עם 11 משתתפות בלבד. איראן הוזמנה כנבחרת ה-12 על מנת להשלים את שלב הבתים, ואזמון כיכב מעל כולם. הוא הוכתר למלך השערים של הטורניר, והסקאוטים של רובין קאזאן התרשמו מאוד.
שפה משותפת עם ברדייב, תרתי משמע
ברדייב, טורקמני שגדל בטורקמניסטן, הזמין את הנער למבחנים, ושם חיכתה לו הפתעה נעימה. התברר לו כי אזמון טורקמני אתני אף הוא, דובר טורקמנית כשפת אם - זו השפה הנפוצה ביותר בגולסטן בצפון איראן. הוא גם מוסלמי סוני, בניגוד לרוב השיעי במדינתו. אחרי שמצא מיד שפה משותפת עם המאמן, תרתי משמע, היה ברור לגמרי שאזמון חייב לחתום ברובין. הוריו עברו איתו לקאזאן בתחילת 2013, והקריירה הרוסית יצאה לדרך, אם כי החלוץ נאלץ להמתין זמן לא מבוטל עד שברדייב החליט שהוא מוכן לשחק בליגה הבכירה באופן קבוע.
ההערכה העצומה של ברדייב לכישרונו של אזמון בא לידי ביטוי שנתיים מאוחר יותר. המאמן פוטר בנסיבות שנויות במחלוקת בסוף 2013 מרובין, אותה בנה במשך יותר מעשור, ובתחילת 2015 הצטרף לרוסטוב שהיתה שקועה עמוק מתחת לקו האדום בדרך לירידה. רבים מאוד הרימו גבה ולא הבינו מה הוא מחפש במועדון הכושל, אבל ברדייב חולל נס אמיתי. אחרי שהציל את רוסטוב מירידה בחודשים הראשונים בתפקיד, הוא הצעיד אותה למאבק האליפות בעונת 2015/16, ולאזמון היה תפקיד קריטי בסנסציה.
ברדייב הביא אותו בהשאלה מרובין מיד עם הגעתו לקבוצה, והשניים היו מאושרים לחדש את שיתוף הפעולה הפורה. בשלהי העונה שעברה הפך האיראני לאחד השחקנים הטובים בליגה, עם שערים מכריעים ברגעי ההכרעה. תשעה כיבושים היו לו, ורוסטוב העפילה לליגת האלופות בין היתר בזכותו.
קפטן איראן נוצרי, הכוכב הגדול סוני
כיום מצויות רוסטוב ורובין בסכסוך שטרם נפתר. רוסטוב החתימה את אזמון בקיץ האחרון תוך שהיא מממשת לכאורה את סעיף השחרור בחוזהו, בעוד בקאזאן טוענים כי הסעיף הנ"ל כלל לא קיים. הנושא נמצא בבדיקה בבית הדין לבוררות בשווייץ, והרוכשים הפוטנציאליים יידרשו להתחשב בתסבוכת המשפטית. ואולם, בינתיים מדבר אזמון בעיקר על המגרש, והערב זקוקה רוסטוב לתיקו באיינדהובן על מנת לסיים במקום השלישי בבית על חשבון ההולנדים ולהמשיך לליגה האירופית בתחילת 2017.
האם אזמון יישאר עד אז ברוסיה? זו השאלה הגדולה, וייתכן שכדאי לו להמשיך עם המאמן המצוין שלו עד הקיץ כדי לעשות את הצעד הבא בפגרה, תוך שהוא מקבל פרק זמן ראוי להתאקלם בקבוצתו הבאה במחנה האימונים. עד עכשיו, כל המהלכים בקריירה של אזמון נעשו בתבונה, והוא העדיף בזמנו את רובין של ברדייב על פני אינטר. אפשר לסמוך עליו שיבחר בקפידה גם את היעד הבא, ולא יאבד את הקשר עם המציאות לאור ההמולה התקשורתית סביבו. הוא זקוק לבוס שסומך עליו ומאמין בו, כמו ברדייב וקיירוש - ואז השמיים הם הגבול מבחינתו.
באיראן כבר מתחילים לדמיין את ההעפלה למונדיאל ברוסיה, בו ינסה אזמון להתעלות על ההישגים בדורו של דאי. המוצא שלו מוסיף טעם לסגל הנוכחי. כפי שמסביר לוואלה! ספורט עיתונאי איראני: "קפטן הנבחרת שלנו, אנדרניק טיימוריאן, הוא נוצרי, ואילו הכוכב הגדול הוא סוני. זה מצב נדיר שלא היה מאז המהפכה ב-1979". וזו סיבה נוספת לעקוב אחרי הפריחה של "מסי האיראני" - האם גדול שחקני איראן בכל הזמנים יהיה סוני?