למעקב אחר יוסיפון בפייסבוק
אחרי כשעתיים יצא אמיר כבירי ממשרד מנהלת הליגות שבקומה ה-11 בבית ב.ס.ר 1, רמת גן.
בין המעליות, כמה אירוני, היתה לוחית ועליה כתוב "צרכנות פיננסית נבונה".
אדם מטעמו של כבירי הזמין את המעלית מעלה, וכשבעלי הפועל תל אביב היוצא לכאורה נכנס, האדם שמטעמו הסתיר אותו, מנסה למנוע מהצלמים להקליק ולהפליש. כבירי נשאל כמה שאלות, אך פיו נדם ודלתות המעלית העלימו אותו. הוא היה נראה תשוש, מבוגר בכמה שנים מגילו האמיתי - כמו כל ראש ממשלה, כל מאמן נבחרת וכל בוס של הפועל תל אביב.
כמה אירוני 2.0, שכל המשרדים האחרים בקומה היו בעלי תמה כלכלי. שם סחר במניות, שם רואה חשבון, וכרגיל, הפועל תל אביב היתה לא רק עם הצבע כי אם בחדר הלא נכון. ממשרד אחד יצא בן אדם שעסק רבות בענייני הקפאת הליכים, והחל להסביר לנוכחים אודות התהליך הסבוך. אופטימיות רבה לא היתה שם. כמה דקות לאחר מכן יצא אדם מהמשרד הסמוך. כשהבחין במצלמות, מיהר להסתיר את פניו בקפוצ'ון. סתם, בשביל הצחוק.
אבל זה לא היה יום מצחיק והפעם אפשר היה לראות את זה על פניהם של העיתונאים שמסקרים את הקבוצה הזו באופן שוטף. הם ישבו שם, על הרצפה - כמו לוחמים בין פעילות לפעילות - וחיכו לעוד הצהרה מורבידית אודות המועדון הקלוקל הזה. הם נראו כאילו הם אלה שחייבים עשרות מיליונים לכל מני ספקים, שחקנים ומנדיונדואים. העייפות שכיסתה אותם לא היתה עייפות של 'לא ישנתי בלילה'. זו היתה עייפות פיננסית. הם, שהגיעו לתפקיד כדי לכתוב על כדורגלנים ובעיטות למשקוף ותגליות של עונה, עוסקים כבר כמה שנים בגרעונות, ערבונות, בטוחות, ערובות, בוררויות, ועדות קרואות, מימון חיצוני, חוב קדמוני, רכש בזבזני ועוד כמה שטויות שהחריזה יפה להן.
ולא שדברים אלו נכתבו למען תרחמו על העיתונאים האמיצים שמסקרים את הפועל תל אביב. אבל הם מייצגים את המצב:
הפועל תל אביב, כבר שנים, היא לא באמת קבוצת כדורגל. היא עסק פיננסי אפור, כושל, מורדם ומונשם. מועדון בלי חזון ריאלי, סלע שלא משנה כמה מהר ועמוק שוקע - לא מגיע לקרקעית.
אתמול, סוף סוף, הגיעה הבקשה לנתק את הפועל מהמכשירים, ולא משנה מה התוצאות, זה בטוח הצעד הכי טוב והכי חכם שעשו במועדון זה שנים. גם אם על הדשא האדומים מספקים רגעי נחת - אחת לכמה חודשים - הרי שכלכלית מדובר בתאגיד גוסס. הוא גסס גם בשנים הכי מוצלחות, בעונת הדאבל, בפנטזיית הצ'מפיונס, אבל אתם יודעים איך זה - הישגים תמיד דוחים את האמת.
כבירי, כמו כל מי שבא לפניו, ניסה להתגבר על מה שהשאירו קודמיו, וכמוהם הותיר מועדון חרוך מאחוריו. זו לא היתה קפיצה מעל הפופיק, זה היה באנג'י בלי חבל לתוך בריכה ריקה. כי אתה יכול להתמודד עם חובות עבר עצומים ולהצליח, ואתה יכול לעשות הרבה טעויות ולהצליח, אבל אתה לא יכול גם וגם. וכך, על כל אבדג'י כבירי עשה מנדיונדו, ועל כל מס הכנסה הוא עשה בומבה.
אתמול הבוס האדום היה נראה חיוור, והראש חשב על יולי שעבר. אז, במסיבת עיתונאים נוצצת במלון הרודס, הגרסה הצעירה, המחויכת והמבטיחה של אמיר כבירי הלבישה את כל השחקנים החדשים באדום מכופתר, ואת כל ההנהלה המתוקתקת והמבטיחה בחליפות ועניבות. זה היה נראה מבטיח, וזה שיקר באותה מידה. הפעם זה יהיה אחרת, אמרו. הפעם זה יהיה שפוי. הפעם, בניגוד לרמון וטביב והראל ובית ברנר ואנטיוכוס, ננהל את העסק כמו שצריך. "יש פה פוטנציאל שיווקי-כלכלי", אמר כבירי באותו מעמד, "והגיע הזמן שמישהו יעשה עם זה משהו".
אז הוא עשה עם זה משהו.
לא נלאה אתכם בכל הפרטים המזוויעים של "מה זה הקפאת הליכים" ו"האם הפועל תתפרק". לא רק שזה מעייף, זה גם לא אמין. אף אחד לא באמת יודע מה יהיה הגורל של הפועל תל אביב. כולל בכירי ההתאחדות, בכירי הבקרה ובכירי הקבוצה עמם דיברתי אמש. כל אחד זורק סכום אחר, כל אחד זורק עתיד אחר, כל אחד זורק אינטרס אחר. כי כל כך הרבה בעלים רעים ורצופים כיסו את המועדון בשכבות על שכבות של קורי עכביש. כבר שנים שלא באמת יודעים מה קורה בהפועל, כבר שנים שכל המספרים סותרים זה לזה. לפי הפרסומים כבירי הכניס למועדון בין 25 ל-50 מיליון שקל; לפי ההודעה של הפועל אתמול, המועדון בחובות של 100 מיליון שקל. רק ב-2011 היתה הקבוצה בשלב הבתים של ליגת האלופות, עשתה תוצאות טובות, קיבלה מענקים, מכרה כוכבים, גלגלה מזומנים. והנה, בסך הכול 2016, ובמקום לראות אימפריה אנחנו מוצאים קבוצה קבורה בבורות של תשע ספרות - כולל עשרות מיליונים רק בשנה האחרונה. נניח שאתם מאמינים לזה, אבל איך לעזאזל זה יכול להיות?
זה מתקופת טביב, וזה מתקופת רמון, ודי, נשבר כבר מכם, מכולכם. כל הבעלים וכל הספונסרים וכל אנשי הצללים וכל האחוזונים - לקחתם מועדון בשיא כוחו והפכתם אותו לגוויה מחוררת. אתם, רק אתם. בעידן בו יש חיים גם למועדונים חסרי קהל וצנועי כנסות כגון רעננה ומכבי פתח תקוה, באה הפועל תל אביב "הגדולה", ופשוט התעקשה לאתגר את חוקי המתמטיקה שנה אחר שנה. למזלו של המועדון הזה, יש לו עדיין קהל מסיבי במונחים ישראלים, ובניגוד לכמה בוסים פחדנים שתלו את הכישלונות הפיננסים שלהם באוהדי הקבוצה, הם הסיכוי היחיד שלה להצליח. היום זו לא קלישאה, זו עובדה: הם הנכס היחיד שאי אפשר למכור.
הבוקר התעוררנו לעוד יום של ספינים, שילווה בעוד כמה. המספרים ימשיכו להיזרק, כמה זה חייב לזה, האם ישולם השכר, כמה כסף טביב באמת חייב למועדון וכמה באמת הכניס כבירי, האם עדיין תלויים חיי כולם באיצטדיון מדופלם בבת ים.
אבל די. עוד מעט זה ייגמר. אין ברירה. גם אם כבירי עשה כאן מהלך שנבע מאינטרס אישי, מאפיסת כוחות, מריב עם שותף מסתורי - זו כניעה מבורכת. כי הקפאת הליכים, פירוק, זה לא באמת משנה. זו סמנטיקה. הפועל תל אביב צריכה בוס אחד, מנהיג אחד, גם עם חזון וגם עם ממון. בלי מימון חיצוני, בלי אחוזונים, בלי חברים, בלי שותפים. עד אז היא לא באמת חיה, ואם הדרך היחידה להשיג את האביר הדמיוני הזה היא בהמתת חסד, אז יאללה, לגרדום!
כי נמאס לדבר פיננסים וחובות וביטחונות וגרעונות. נמאס מאוהדים שעושים מו"מ עם זהבי, משלמים על אלמוג כהן ומביאים את איתי שכטר. הגיע הזמן שהפועל תל אביב תחזור להיות אגודה שמזוהה עם כדורגל. עם מינוס תשע, עם הנוער, אפילו אם בליגה ג'.
נ.ב.
איזו שנה להתאחדות, לבקרה ולמנהלת. מועדון פאר הולך להקפאת הליכים, בנק קש באנגליה, רוכש מזויף בנתניה, בקרת תקציבים בערבון מוגבל, בעלים שהורשע לפחות פעמיים עדיין מחזיק בקבוצה שלישית (!!!) ולקינוח: בוס של קבוצה נכנס לכלא.
לתפארת הכדורגל הישראלי, בו הכול תמיד מותר והכול אפשרי.
orenjos@walla.co.il