דאון ראשון ו-10:
"עשר אצבעות לי יש, כל דבר בונות הן". מסתבר שב-NFL, בשביל לבנות דרייבים מנצחים, אפילו את זה לא צריך.
כמה שעות אחרי ששמונה וחצי האצבעות של ג'ייסון פייר פול הצילו את הג'איינטס ממבוכה בקליבלנד, עם אסיפת פאמבל והחזרה כל הדרך לאנדזון בדרך לניצחון, הראה גם דרק קאר שהוא מסתדר בלי כל המלאי.
אוקלנד נראתה בדרך הנכונה לדרוס את קרוליינה, במשחק שסימל נהדר את חילופי המשמרות העונה ב-NFL, כאשר סגנית האלופה שדרסה את הליגה אשתקד המשיכה בצלילה למטה, בעוד הקבוצה התוססת מהמפרץ, שמי יודע איפה תהיה בעוד שנה-שנתיים, עשתה עוד צעד בדרך למעלה. הריידרס סיימו את המחצית הראשונה עם 7:24 מבטיח והחזיקו בכדור הראשון של הרבע השלישי, אבל כבר במהלך השני של הדרייב הזה, דחף קאר את האצבע לישבן של הסנטר שלו רודני הדסון, בשל טעות בסנאפ. קאר מיד הפיל את הכדור ורץ החוצה מהמגרש, בעוד הזרת שלו מתנדנדת, מנותקת משאר כף היד.
הטיפול הזה עלה ביוקר. עד שהקוורטרבק הצעיר חזר למגרש, הפנת'רס, שהריחו דם, כבר שמו 12 נקודות ובדרייב הראשון שלו קאר איבד כדור, בדרך לעוד 13 נקודות ללא מענה מצד קרוליינה. אלא שרגע לפני שהריידרס ראו את כל מה שבנו עד כה מתרסק לנגד עיניהם בגלל פציעה ביזארית, קאר חזר לעצמו והוביל שני דרייבים. אחד הסתיים בטאצ'דאון משווה, כולל המרת שתי נקודות והשני, בשער שדה מכריע.
"זה היה אחד הדברים הכי כואבים שחוויתי בחיי", הודה קאר בסיום המשחק. הוא חזר למגרש אחרי הפציעה עם כפפה שחורה משונה, שהזכירה לרבים את מה שלוק סקייווקר שם על היד אחרי שאבא דארת' הוריד לו אותה. הכפפה כנראה עשתה את שלה, כי לפני הפציעה, קאר מסר רק 5.1 יארד חלשים פר ניסיון מוצלח במשחק הזה. אחריה? 9.1. "הוא לוחם, הוא חיה", החמיא התאקל השמאלי, דונלד פן.
אחיו של קאר, קוורטרבק העבר דייויד, סיפר שהאצבע של הג'וניור התפרקה בשני מקומות שונים: "זה רק הגביר את ההילה האגדית סביבו", נכתב בתקשורת של אוקלנד. אנתוני מוניוז, כוכב העבר של סינסינטי, התגאה להציג את ה"פינקי" המרוסקת שלו מימיו בליגה ולפרגן לקאר על האומץ והעוצמות שהפגין ואחרי חמישה ניצחונות רצופים, שגם קבעו את הפתיחה הכי טובה של הקבוצה מאז 2000, גם שמרו עבור הריידרס על המקום הראשון ב-AFC מערב הקשוח וגם הבטיחו לקבוצה עונה חיובית ראשונה מאז הסופרבול ב-2002, יכולים באוקלנד להתחיל לחשוב על המשימות הגדולות שעוד נותרו בפניהם: שבוע החופש והמקום הראשון בחטיבה.
דאון שני ו-28:
"אין מקום לדברים כאלה, בארגון שלנו או בליגה הזו". כך, על פי הדיווחים, פיטרו בשיחה קשה לאחר עונת 2011/12 מיקי לומיס, הבעלים של ניו אורלינס סיינטס ושון פייטון, המאמן, את מתאם ההגנה גרג וויליאמס, אחרי שלוש שנים בקבוצה. אלה היו ימים קשים מאוד עבור הסיינטס, שהפכו מה"סוויטהארט" של אמריקה, הקבוצה שהשתקמה מהוריקן קתרינה לאליפות מרגשת, לקבוצה שמזוהה עם סקנדל ה"באונטיגייט". פייטון עצמו הושעה לשנה בגלל האירועים והקבוצה חטפה כמה מכות קשות, אבל מי שחטף יותר מכולם היה וויליאמס, שנזרק מהליגה ללא הגבלת זמן.
לבסוף, הזמן הזה התגלה כמוגבל ו-וויליאמס הורשה לחזור אחרי שנה. ביום ראשון, וויליאמס חזר לסופרדום, לביקור ראשון ופייטון, שחיכה בסבלנות להזדמנות הזו, זרק כל תרגיל אפשרי שהיה לו למגרש וראה את הקבוצה שלו שוחטת את הראמס וההגנה המהוללת על הנייר שלהם, בראשותו של וויליאמס, עם 21:49 משפיל במיוחד.
עשר דקות לסיום, בעוד התוצאה עומדת על פלוס 21 לקדושים והניצחון כבר מובטח מזמן, החליט פייטון להגדיל עוד קצת את ההשפלה. מעטים הם המאמנים שהיו חושפים בשלב זה של המשחק טריק שהם שומרים בשרוול, אבל היצר גבר על השכל וראה את ווילי סניד, התופס של ניו אורלינס וקוורטרבק בעברו בתיכון, מעיף כדור לטאצ'דאון של 50 יארד מצד טים הייטאוור, הרץ האחורי. מבולבלים? גם וויליאמס. "ברור שזה היה יותר מסתם משחק. כל הכבוד למאמן שלנו", הודה התאקל של ניו אורלינס, זאק סטרייף.
זו הייתה תצוגת ההגנה השנייה הכי גרועה עבור קבוצה של וויליאמס, אחרי ה-52 נקודות שחטף מהפטריוטס המושלמים של 2007. הוא גם ראה את ההגנה שלו מאפשרת לא פחות מ-555 יארד, שווה לנתון הגרוע בקריירה שלו, אותו רשם מולו פייטון מאנינג הצעיר ב-2001. בקיצור, זה היה לא נעים ולמזלו של וויליאמס, הוא לא יצטרך לראות את הסיינטס בקרוב. לצערו, אחרי תצוגה כמו ביום ראשון, גם לא בטוח שתהיה לו עבודה בקרוב.
דאון שלישי ו-5:
אחרי המחזור הראשון של העונה, נכתב כאן על ג'רלד מקוי ושאיפתו להגיע עם טמפה ביי לפלייאוף ראשון, אחרי שבע עונות בליגה. מאז, שודדי הים ירדו עם שלושה הפסדים רצופים, עלו בחזרה עם צמד ניצחונות, שוב נפלו עם שני הפסדים ביתיים בהם ההגנה נעלמה לחלוטין וכעת, נמצאים על הגל מחדש. זה התחיל עם ניצחון ביתי מוחץ על שיקגו האיומה ונמשך עם צמד תוצאות פנטסטיות, ה-17:19 בקנזס סיטי וביום ראשון, ה-5:14 המרשים בבית על סיאטל. בשבועיים האחרונים, טמפה עצרה בזו אחר זו שתי יריבות שהגיעו אליה כשהן בדהרה רצינית והיא עשתה זאת שוב, בזכות ההגנה הנהדרת שלה.
ראסל ווילסון ראה את הבאקס מגיעים אליו פעם אחר פעם, חטף לא פחות משישה סאקים, 1.5 מהם של מקוי אגב ועוד 1.5 של נואה ספנס הרוקי, שמרים את הרמה לאחרונה ומצא את עצמו עומד על יארד אחד במסירה בסוף המחצית הראשונה. הניצחון השלישי ברציפות הביא את הבאקס, שספגו בכל הרצף הזה גם יחד 34 נקודות, למאזן חיובי אחרי נקודת האמצע של העונה, לראשונה מאז 2012. השבוע הם במשחק חץ לא קל בסן דייגו ובהמשך מחכים גם ביקורים בדאלאס ובניו אורלינס, אבל לפחות כרגע, במערב פלורידה יכולים לחלום בקול רם על הפוסטסיזן.
דאון רביעי ו-3:
קבלו סוד. ג'סטין טאקר לא יזכה ב-MVP של הליגה. לעומת זאת, את התואר הקבוצתי של בולטימור, הוא בהחלט צריך לקבל. ביום ראשון, הוא חיסל את הבנגאלס עם עוד תצוגה נהדרת של 4 מ-4, שכללה פצצות מ-52, 57 ו-54 יארד במחצית הראשונה. הבעיטה האחרונה, בשניית הסיום של המחצית, הייתה נכנסת גם מ-70 יארד כנראה. בליגה בה הבועטים לא מפסיקים לפספס ולעשות צרות, טאקר הוא מכונה ועומד כרגע על 27 מ-27 העונה ועל 34 ניסיונות מוצלחים ברצף, רחוק רק עשרה שערים מהשיא שקבע לא מזמן אדם וינטיירי.
הספיישל טים של הרייבנס הוא מעדן מיוחד והמהלך שסיים את המשחק נגד הבנגאלס היה עוד הוכחה לכך, אבל הדובדבן שבקצפת היה ונותר טאקר ונכון להיום, למרות שיש לה לא מעט צרות, בולטימור מועמדת טובה מאוד לשחק גם בינואר ושם, אף אחד לא ירצה לפגוש אותה.