פני הליגה כפני הבעלים: איזי שרצקי מסמל את הבעיה של ליגת העל

האזינו לשרצקי מפטר את בן זקן בשידור ברשת ב'

שתי הסערות המביכות שיצר השבוע איזי שרצקי חידדו את הזיכרון ההיסטורי המדויק שצריך לקחת ממנו. לא, לא מדובר בבעלים טוב לכדורגל הישראלי, אלא רק כבעלים שטוב לקרית שמונה. בשום מועדון שמכבד את עצמו ההתנהגות של איזי שרצקי לא היתה עוברת בשתיקה. בשום מועדון רציני נקרסיזם ילדותי שכזה לא היה מסתיים בתחינה – תישאר.

אתם יכולים לדמיין את איזי שרצקי מודיע על עזיבה באמצע עונה במכבי תל אביב. ככה. בשליפה. ולא שיש בכך משהו רע. מותר להתעייף, מותר לנוח, מותר להתייאש, אבל למה להודיע את זה עכשיו? למה לא בסוף עונה? בטח אם אתה מתכוון לעזוב בסוף העונה? למה לא לחכות לקיץ ואז להודיע? האם אין לך כבוד לעונת הספורט המתקיימת כעת, שאתה צריך להפריע את מהלכה עם הודעה אגואיסטית כזו? האם אין לך כבוד לשחקנים שנאבקים על הישגים העונה ויש להם חוזה? מה אמור לחוש שלומי אזולאי במצב כזה? איך הוא אמור להבין, שהמטרות של הקבוצה הן מעל הכל?

אותו דבר לגבי סיפור ההדחה של בן זקן במהלך הראיון ל"שירים ושערים". בהנחה שהדברים של איזי מדויקים, מותר לו לבקש שאחמד עבאד יעלה בהרכב. אין כאן שום חריגה מנורמה. בעלים רוצה למכור שחקן. זו ההזדמנות האחרונה שלו להרוויח. ואם המאמן שלו עונה לו אחר כך בגסות, זכותו לפטר אותו. אבל לעשות זאת בשידור חי, במחצית המשחק של קבוצתך, זה לשים פס על כל מי שנמצא לידך. זה לשים פס על המשחק, לשים פס על האוהדים, על השחקנים וכל אלו שאומרים להם שהקבוצה מעל הכל.

אם איזי היה עושה זאת במועדון בריא עם מסורת, הוא היה נזרק מהר מאוד לפח הזבל של ההיסטוריה. כי טוב ככל שתהיה בזיהוי שחקנים, חוסר כבוד בסיסי במועדונים רציניים נענה תמיד בחוסר כבוד. רק בקבוצה שאין לה זכות קיום בלי שרצקי הוא יכול להרשות לעצמו להתנהג כך. כשזה קורה כל כך הרבה פעמים, מובן שמדובר בבעלים שהוא יותר שלילי מחיובי. בקבוצות אחרות הוא היה אף נחשב בעלים גרוע.

זו אגב הסיבה מדוע אוהדי כדורגל בצפון לא נוהרים אחר המועדון הזה ומייצרים עבורו עוד קהל. איך אפשר להתחבר למועדון שהוא כולו אובססיה לתשומת לב של איש אחד. ואם זה המצב, לא בטוח שמישהו צריך להחזיק בכוח את מכונת ההנשמה של קרית שמונה.

ההתפרצויות של שרצקי הדגישו את הבעיה הכי גדולה של הכדורגל הישראלי. לא, זה לא השחקן הישראלי העצלן והחמדן. לא, זה גם לא המאמן הלא מקצועי והכנוע. גם לא האוהדים האלימים והמקללים. כל אלו חוטפים מדי שבוע מהתקשורת על כל הרעות החולות של הענף, כשמי שבפועל מייצג יותר את המציאות אלו כל אותם אנשים שהופכים להיות בעלים בליגת העל.

שיחה שהתקיימה בעונה שעברה עם אחד הבעלים הצעירים יותר בליגה יכולה ללמד כמה שזה עמוק. באותה שיחה אותו בעלים נשאל מדוע אתם לא נותנים יותר שיניים לבקרה התקציבית ודואגים שליו"ר הבקרה יהיו בטוחות אמיתיות למקרה שמפסיקים לשלם משכורות. כלומר – על כל שקל שאמור לצאת יש שקל אמיתי בבקרה. נכון, נאמר לאותו בעלים, ככה התקציבים יהיו הרבה יותר קטנים, אבל מי רוצה תקציבים גדולים ומסעות רכש אם בסוף לא מסוגלים לעמוד בזה. התשובה של אותו בעלים סיכמה הכל: לא, זה בלתי אפשרי. לא נסכים לזה לעולם.

ברוח זו מתקבלות רוב ההחלטות של הכדורגל הישראלי. הבעלים הם אלו שקובעים הכל, אבל ברוב המקרים אין להם רצון לחוקק חוקים שייטיבו עם הכדורגל. הם מעדיפים לדאוג יותר לעצמם. הם שומרים אחד על השני כמו חונטה שאי אפשר לחדור אליה. אם היה להם כבוד לספורט ולכדורגל, בעלים עם הרשעות לא היו נשארים כל כך הרבה שנים בענף. ומי יגיד לאותם עבריינים "צר לנו, במצב הקיים אתם צריכים לעזוב"? הרי כל אחד מאותם בעלים שזה אמור להיות אכפת לו יודע שבסופו של דבר זה יכול לחזור אליו כבומרנג.

לא סתם ליגת העל בכדורגל מתחלקת לשלוש קבוצות ועוד 11. יש את באר שבע, מכבי תל אביב ומכבי חיפה, להן יש בעלים שהחליטו לנתק את עצמם מהרמה הרגילה. המציאות של הכדורגל הישראלי היא יואב כץ, איזי שירצקי, אלי טביב, אמיר כבירי, ברק אברמוב, אבי לוזון וג'קי בן זקן. הם אלו שהזנו את מעמד המאמן, מוציאים כל כך מעט מהשחקן הישראלי וגורמים לקהלים להתנהג בעצבים. תראו איך בשלוש הקבוצות הנורמליות הקהלים מתנהלים וכמה סוחטים יכולת מהשחקנים, ותבינו שבשאלת הביצה והתרנגולת בנוגע לצרות הכדורגל הישראלי ברור לכולם איפה הכול מתחיל: בבעלים שעושים רק למען עצמם ולמען האגו שלהם.

רן בן שמעון השתמש בהחמצה המזעזעת של מרסל הייסטר כדי לשלוף הסבר חדש מנותק מהמציאות בנוגע לבעיות של בית"ר ירושלים. כזכור, במצב 0:1 לסכנין, המגן הגרמני-קרואטי קיבל כדור שבעה מטר מהשער במצב מצוין, ובחר להפגיז את הקורה במקום לבעוט בקלילות לאחת הפינות. בן שמעון ראה בזה סימפטום לקבוצה שלא הולך לה אבל משחקת טוב, למרות שבעצם מדובר בשחקן בעייתי שהמאמן היה צריך לזהות מזמן את החולשות שלו.

זו דוגמה קטנה אבל חשובה להבנת הקשר הקלוש בין המאמן לבין הקבוצה שהוא מאמן והשחקנים שהוא צריך להוציא מהם את המקסימום. למה חשובה? כי כבר למעלה מחודש ניתן לראות שאותו מגן זר הוא שחקן עם דריבל משקר ומהירות מתעתעת. בסופו של דבר, אותו הייסטר תמיד ירים כדור בבעיטה חזקה מדי ולא מדויקת. אין לו בישול אחד בליגה וכל ההתלהבות שלו לא מתורגמת לשום דבר שהוא תכלס.

מנגד, לאותו בן שמעון יש את אורי מגבו, שפתח את העונה טוב מאוד. נכון, מגבו הוא לא שחקן שישנה את הקבוצה, אבל חוסר הרגישות של המאמן כלפי השחקנים הקטנים האלה שרוצים לקום ולהוכיח את עצמם מתנקם בו בסופו של דבר. כי מי זו בית"ר החדשה? קבוצה של מציאות שטביב אסף וכולם רוצים לקנות את עולמם כדי לפרוץ קדימה. בן שמעון לא מבין זאת, וממשיך להתעקש לעשות הכל בדרכו המבולבלת.

יש עוד המון דוגמאות קטנות לכך. השימוש בטל בנש, ההזזה של קלטינס לעמדות שונות ומשונות. לידור כהן אולי ממחיש זאת בצורה המושלמת. אותו כהן רחוק להיות שחקן שלם, אבל אחרי העזיבה של אצילי ורקוביציאה אין לבית"ר שחקנים שמסוגלים לייצר משהו על הקווים. במשחק מול סכנין אתה מצפה שאותו מאמן ייצור בידודים ללידור כהן. ינצל את מה שכן יש לו בסגל. אוקיי, הסגל נחלש מעונה שעברה, אבל עדיין יש כמה שחקנים שאפשר להוציא מהם יותר. בפועל אתה רואה רק בלגן במשחק, חוסר תכנון, אפס רעיונות ושימוש רע מאוד באותו כהן ובאחרים.

מי שרואה את המשחק המבולגן והלא מתכונן יודע שמה שקורה לבית"ר הוא ממש לא מזל, אלא מוגבלות רגשית ומקצועית של מאמן שלא מתאים לקבוצה מהיום הראשון שנחת בה. לא רק הסגל של בית"ר נחלש השנה. אלא גם המאמן, שלא מוציא מספיק ממה שכבר נשאר לו.

ג'ורדי קרויף קונן בסוף השבוע על רמת המנהיגות של השחקנים שלו, אבל כרגיל שכח פרט חשוב שנוגע אליו: הוא זה שבחר אותם. ערן זהבי הרגיש לא אחת קושי נפשי רב להחזיק את חדר ההלבשה של מכבי תל אביב מאוחד וחזק, ובשיחה שקיים בזמן שהוא בסין אמר משהו בסגנון: אני שמח שכל זה כבר לא נופל עליי.

קרויף ידע זאת. הוא ידע שמלבד זהבי שעזב וייני שעבר, אין לו יותר מדי מנהיגים טבעיים בסגל. האם הגיב לזה נכון? לא. קרויף הביא את בניון שבקושי משחק וראינו כיצד התנהג במכבי חיפה, שני זרים בכירים שלא יכולים להנהיג בעונה הראשונה שלהם, ואת שגיב יחזקאל.

החלל של זהבי הוא לא רק מקצועי. הוא גם אנושי. קרויף היה אמור לדעת זאת וכדרכו חשב לפתור זאת בקלות דעת וקנייה של שחקנים שעולים יותר מדי כסף. חוסר השליטה שלו בשוק השחקנים בולט גם בתחום הזה.