בווידאו: חואן מרטין דל פוטרו זוכה לקבלת פנים חמה בטנדיל
974 מדליות חולקו במשחקים האולימפיים בריו ב-2016, 307 מהן מכסף. ארגנטינה זכתה בשלוש מדליות זהב ועוד אחת מכסף. אבל עם כל הכבוד לשלושת האלופים שחזרו לבואנוס איירס - ג'ודוקא, שני שייטים ונבחרת הוקי השדה - מי שכנראה זכה לתהילה הרבה ביותר הוא דווקא סגן האלוף מריו. חואן מרטין דל פוטרו חזר לבואנוס איירס, שם חיכו לו מאות אוהדים בשדה התעופה ועוד גדודי עיתונאים. לאחר מכן הוא הופיע במסיבת עיתונאים ומשם היישר לעיר הולדתו, טנדיל, שנמצאת בפרברי הבירה. שם המתינו לדלפו אלפי מעריצים נלהבים עם דגלי ארגנטינה.
"טנדיל חיכתה לך כדי לחגוג את ההישג האולימפי הענק שלך שהושג על ידי מאמץ, נחישות, צניעות, מאמץ בלתי פוסק לשפר את עצמך והעובדה שאף פעם לא ויתרת. התשוקה והאהבה שלך לעיר טנדיל היא מרגשת. כולנו חיכינו לחגוג איתך כאן", אמר ממרפסת העירייה בכיכר המרכזית ראש העיר מיגל לונגי. עוד לפני כן, הודיעו כי יבנו פסל לכבוד של דל פוטרו במועדון הטניס בו גדל.
דלפו הנרגש עד דמעות, שבוודאי חש בדז'ה וו מהחגיגות שהיו לכבודו בעיר לאחר הזכייה שלו באליפות ארצות הברית ב-2009, אמר למעריצים הנרגשים: "אחרי שביליתי ימים רבים בריו, לחזור לכאן לעיר זה שווה יותר ממדליה עבורי. לזכות במדליית כסף זה אחד הדברים הכי יפים שספורטאי יכול לזכות בהם. רציתי שדגל ארגנטינה יעלה הכי גבוה שאפשר בשבילכם כדי שכל העולם ישמע על המדינה ועל טנדיל. לכל אורך המשחקים חשבתי על המשפחה שלי, על החברים ועל כל מי שעזר לי בזמן ההחלמה אחרי הניתוחים בפרק כף היד. אני גאה לייצג את המדינה שלי בכל העולם".
זה היה רגע של אושר נדיר עבור הארגנטינאי בן ה-28, שסבל מחוסר מזל משווע לאורך הקריירה ובין היתר עבר שני ניתוחים בפרק כף ידו. רק לקראת סוף פברואר ותחילת מרץ השנה חזר דלפו לסבב והזכיר לכולם שוב איזה טניסאי גדול הוא וכמה התגעגעו אליו. כשרפאל נדאל ורוג'ר פדרר בנסיגה משמעותית, הטניס הזדקק למישהו כריזמטי שיבוא ויהווה איום על הטניסאים הטובים בעולם. זה בדיוק מה שהענק הארגנטינאי (1.98 מטר) עשה. הוא חזר בגדול והגיע לחצי הגמר בשטוטגרט בתחילת יוני ונראה בסך הכול טוב מאוד, כשהוא גם מגיע לסיבוב השלישי בווימבלדון ואפילו מנצח את סטן ואוורינקה בדרך.
אל המשחקים האולימפיים בריו הוא הגיע ולא ידע מה מחכה לו. הארגנטינאי הבכיר, שכמובן לא היה מדורג כיוון שדורג אז רק 141 בעולם, קיבל את לא אחר מאשר את המדורג ראשון בעולם דאג נובאק דג'וקוביץ' כבר בסיבוב הראשון. זה נגמר עם 6:7 (4), 6:7 (2) עצום של דלפו ועם דמעות של הסרבי. המומונטום נמשך ודל פוטרו נעזר גם בתמיכת האוהדים הארגנטינאים הרבים ביציעים כדי לעשות את כל הדרך לגמר. זאת על אף ארגון די תמוה שהחזיר אותו אל המגרש פחות מ-24 שעות אחרי הקרב הפיזי הקשה מול הטניסאי הטוב בעולם. בחצי הגמר הוא עבר את רפא נדאל וגנז לו את חלום שתי מדליות הזהב מריו ובגמר כבר לא יכול היה לטניסאי הטוב בעולם אנדי מארי, שנזקק לארבע שעות ועוד שתי דקות על מנת להשלים זכייה שנייה ברציפות בזהב האולימפי.
"הלילה היה אחד המשחקים הכי קשים ששיחקתי עבור תואר בקריירה שלי", אמר הבריטי לאחר מכן, "גמר אליפות ארצות הברית, בו ניצחתי את נובאק וזכיתי בתואר גרנד סלאם הראשון שלי היה קשה, אבל הלילה הרגשתי שזה אפילו היה יותר קשה. מבחינה רגשית היה קשה, מבחינה פיזית היה קשה מאוד. חואן מרטין צריך להיות גאה מאוד בעצמו, מגיע לו הרבה אשראי".
דל פוטרו המשיך משם לרבע הגמר באליפות ארה"ב ואז הצליח להגיש למארי נקמה מתוקה במיוחד. הארגנטינאי ניצח את מארי 4:6, 7:5, 7:6 (5), 3:6, 4:6 באחד המשחקים הטובים של השנה בחצי גמר גביע דייויס בגלזגו וסידר לנבחרת שלו 0:2 בתום יום המשחקים הראשון. זה היה המשחק הארוך ביותר בקריירה של מארי ובלי שום ספק אחד הכואבים שלו, מה גם שהיה הראשון שהפסיד אי פעם בבית בגביע דייויס. הקסם הדלפוטרואי עבד אפילו מול אלפי סקוטים מאוכזבים, שעמדו ומחאו כפיים לארגנטינאי כשהוא אמר בראיון שלאחר המשחק על המגרש: "אני כל כך מאושר לחזור לשחק טניס אחרי שלושה ניתוחים. רגע כזה זה מה שהיה חסר לי ואני תמיד משחק טוב בבריטניה, היום שיחקתי נהדר. זה מקום מצוין להיות בו בשביל הקריירה שלי כרגע".
דל פוטרו וארגנטינה הלכו על כל הקופה. המחבט מספר אחת שלהם חבר לליאו מאייר במשחק הזוגות כדי לסגור את הסיפור, אבל השניים הפסידו לאחים מארי וההתמודדות נכנסה ליומה השלישי כשהמשחק הרביעי היה צפוי להיות ניצחון בטוח מבחינת הבריטים. אנדי מארי אכן ניצח בקלות את גידו פז'ה עם 3:6, 2:6, 2:6. דל פוטרו לא הרגיש בריא כדי לעלות אל המשחק המכריע מול דן אוואנס ולנעול את סיפור הסינדרלה שלו בצורה מרגשת. ליאו מאייר כן עלה וגם עשה את העבודה בשביל הנבחרת, שעלתה בפעם החמישית לגמר אחרי ארבעה הפסדים במעמד הזה.
גם בגביע דייויס דל פוטרו עבר דרך לא פשוטה בכלל. למעשה, הוא לא שיחק אפילו פעם אחת מאז חצי הגמר ב-2012 ועד ששיחק זוגות ברבע הגמר מול איטליה השנה. וזה לא היה מקרי. ממש לא. "נחוץ לבצע כמה שינויים משמעותיים כדי לתקן טעויות עליהן חזרו במשך כל כך הרבה שנים", אמר חואן מרטין דל פוטרו על נבחרת הטניס של ארגנטינה ואיגוד הטניס המקומי אחרי ההפסד לאיטליה בסיבוב הראשון של הבית העליון ב-2014. דלפו סירב בכל תוקף לשחק באותו מפגש. הארגנטינאי לא שיחק בדייויס גם בגלל הפציעות הקשות שעבר והניתוחים בפרק כף היד, אבל גם בגלל הרבה מאוד סכסוכים ודם רע עם האיגוד ועם הקפטן של הנבחרת דאז, מרטין חאייטה.
באותה תקופה נפוצו שמועות ודיבורים על כך שדל פוטרו הסכים לשחק בדייויס רק בתנאים מסוימים. "לא ארשה שישתמשו בשם שלי כדי להצדיק התפטרות של מישהו שרק תחפה על הסדקים הגדולים שיש כאן. מעולם לא ביקשתי שיהיה לנבחרת קפטן מסוים ותמיד כיבדתי החלטות של אנשים אחרים למרות שהם לא כיבדו אותי. מתוך התחשבות באנשים שעוקבים אחריי, שנהנים מטניס ויודעים מה שעשיתי בגביע דייויס ובמשחקים האולימפיים ואני תמיד רחוק להיות מישהו שמעליב שחקנים יריבים או משהו כזה".
דל פוטרו ספג הרבה ביקורת מאנשי האיגוד הארגנטינה ומהתקשורת לאחר שארגנטינה הפסידה בבית לספרד בגמר הדייויס ב-2008 על אף שהאורחת הגיעה ללא רפאל נדאל. כמו כן, היו דיווחים על כך שדל פוטרו לא אוהב את אווירת הכדורגל שיש במשחקי הטניס הביתיים של ארגנטינה ושלא מכבדים את העובדה שהטניסאים מסכנים את הקריירה שלהם כדי לשחק במפעל הזה. למרות זאת, הוא סיפר שבניגוד לתגובות ביציעים שלפעמים מגיעות אפילו לקריאות בוז במשחקי בית, ברחוב הוא זוכה לאהבה עצומה מצד הארגנטינאים.
ודומה שלא רק הארגנטינאים נשבים בקסמו. יש משהו בחואן מרטין דל פוטרו שהופך אותו לאחד הטניסאים האהובים ביותר בסבב, ולא רק על ידי הארגנטינאים. הדרום אמריקאים אוהבים מאוד טניס באופן מסורתי ובשנים האחרונות, ממש כמו שכניהם מצפון (ארה"ב), לא חוו הרבה הצלחות בתחום הזה. לכן, הטירוף סביב דלפו במדינה שלו מובן לחלוטין. כל משחק שלו זוכה לסיקור אדיר בכלי התקשורת של המדינה. לפעמים משחקים שלו, כמו זה מול מארי בגמר הטורניר האולימפי או בגביע דייויס, זוכים לחמש או שש הכותרות הראשונות באתרי הספורט בארגנטינה. אוהדים ארגנטינאים תמיד מגיעים לכל משחק שלו ברחבי העולם ותומכים בו עם דגלים וחולצות של קבוצות כדורגל מהמדינה.
הסיפור, כאמור, לא מסתכם רק אצל הארגנטינאים. גם הקהל הרחב אוהב מאוד את דל פוטרו. יש בו משהו שמזכיר מאוד דמות של "ענק רגיש", וכך אפילו מכנים אותו. למרות הגודל שלו, הוא בחור עדין מאוד, צנוע ורגיש ואחד הטניסאים האהובים ביותר על ידי השחקנים בסבב. ייתכן שגם הפציעות הרבות וחוסר המזל מהם סבל גרמו לאהדה כלפיו לנסוק לגבהים חדשים. יש תחושה שאיבדנו כאן שחקן שאלמלא הפציעות היה יכול להיות עם חמישה-שישה תארי גרנד סלאם אולי עד עכשיו.
אחד מביטויי האהבה הגדולים לדלפו הגיע ברבע גמר אליפות ארצות הברית השנה. סטן ואוורינקה הגיע כדי להגיש למשחק במצב של 6:7 (5), 6:4, 3:6, 2:5, אבל הצופים בארתור אש לא אפשרו לו להגיש. ממש כך. אלפי אוהדים, חלקם עם חולצות של ארגנטינה, עמדו על הרגליים וזעקו "אולה אולה אולה דלפו דלפו" במשך שתי דקות בערך. הטניסאי נעמד במקום ופשוט בכה מרוב התרגשות".
עכשיו, דל פוטרו רוצה לסיים את שנת הקאמבק הנהדר שלו עם זכייה בגביע דייויס. "הייתה לי שנה נהדרת", הוא אמר לקראת המפגש מול קרואטיה, "יש לי את כל מה שאני צריך בשביל סוף שבוע טוב. אנחנו מלאי ביטחון. זה רגע מיוחד בשבילנו ואנחנו חיוביים מאוד לקראת זה". אם דל פוטרו יוביל את ארגנטינה לזכייה ראשונה אי פעם בגביע דייויס, זה עשוי להוות לו מקפצה אדירה לקראת 2017 ואז מי יודע? השמיים הם הגבול.