הכי לא מיוחד: רמי הדר הופך את מכבי תל אביב הכישרונית למכבי חיפה

כמו קודמו בתפקיד, גם תוכנית המשחק של רמי הדר קרסה ומכבי תל אביב חזרה לעניינים רק כשזרקה את כל הדגשים שלו לפח. האוזמן על ערב שבו הצהובים ניסו לשחק אותה מוריניו, אבל נראו יותר כמו הפועל יהוד

11/11/2016
מוריניו סטייל? רמי הדר(צילום: GettyImages)

תכנית משחק. זה המונח שבמכבי תל אביב היו רוצים להתעסק בימים הקרובים. או לפחות ביממה הקרובה, עד למשחקה הרשמי הבא בהרצליה. אם יחפשו במכבי אחר נקודות אור ממשחק ההפסד לפנאתינייקוס, סביר להניח שתכנית המשחק תהיה אחת מהן. תכנית משחק, נו, אתם יודעים, היא היכולת של שחקנים לבצע את מה שדמיין, חלם ותדרך המאמן במהלך האימונים ובחדר ההלבשה. תכנית משחק היא גם המונח השגור בפיהם של לא מעט מאמנים בראיונות סוף משחק, בלא מעט ענפי ספורט, כדי לנסות להעצים את עצמם מבלי להגיד זאת בפה מלא או באופן ישיר. משהו כמו: גאה בשחקנים שלי על כך שעמדו בתכנית המשחק. רוצה לומר: אני גאון, אני ידעתי ואני תכננתי. ושלא תתבלבלו בטעות, כי אני לא באמת גאה בשחקנים.

העקרון היחצ"ני הזה עובד, מטבע הדברים, גם ובמיוחד אחרי הפסדים. משהו באזור החיוג של: גאה בשחקנים שלי על המאמץ, רק חבל שלא דבקו בתכנית המשחק. שלי.

הפסד שני ברציפות למכבי תל אביב ביורוליג: 83:75 לפנאתינייקוס בהארכה
רמי הדר אחרי המשחק: "לא מרגיש לחץ, אני חי בשלווה עם כל העניין הזה"
הגרסה החיוורת שנותרה ממועדוני הפאר בצהוב ובירוק: מאחורי הקלעים

עוד בוואלה!

כולל סלטים שטרם ראיתם: פיתה משודרגת בשטח עם פרגית עסיסית

וואלה! רכב בשיתוף דאצ'יה

מכבי תל אביב כנראה תספר לעצמה על ההחלטה האסטרטגית שקיבלה, לפני המשחק באתונה, ללכת למשחק של מעט פוזשנים, עם סקור נמוך. לשלוט בקצב המשחק ולנסות ולהחזיק את היריבה הירוקה קרוב קרוב, כדי לייצר משחק שקול עם אופציה לעקיצה. מוריניו סטייל. סתם, הפועל יהוד סטייל. ובאמת, פאו הסתפקה אתמול ב-67 נקודות ביתיות, כ-11 מתחת לממוצע שלה (אם נתעלם מנקודות שמושגות בהארכה). והרבה מכך בגלל קצב משחק נמוך.

העניין הוא שמשחק של שליטה וקצב משחק נמוך הוא חלק מתכנית המשחק. של פאו. זאת השיטה שלה. ככה היא משחקת. מהבחינה הזו, לא היו הבדלים גדולים בין המשחק ששוחק מול מכבי תל אביב לבין המפגשים הקודמים שלה ביורוליג. מה גם, בינינו, שרמת הכישרון ההתקפי שלה בעמדות 1-3 הוא לא כזה שמצדיק השתוללות התקפית. בטח שלא לאחר הפציעה של מייק ג'יימס, אולי השחקן היחידי בסגל ששואף למשחק של צפון ודרום או שיכול באמת לייצר לעצמו ולאחרים בכדורסל של טמפו גבוה.

שיחקו לידיים של פאו. פפאס(צילום: GettyImages)

אז היוונים מחזיקים את הכדור כשיטה. כל שעשתה מכבי הוא להיגרר, שלא לומר להיכנע לדברים שעמם היריבה שלה מרגישה בנוח. מכבי תל אביב לא שלטה במשחק או בקצב המשחק. שליטה משמעה היכולת להרים הילוך או להוריד, בהתאם לצרכים. השליטה בקצב המשחק, לאורך מרביתו, הייתה בידיים של קלאתיס. אגב, מהו סגנון המשחק של פנאתינייקוס אנחנו יודעים. מהו סגנון המשחק של מכבי?

נקודת אור נוספת, אליה התייחס גם רמי הדר בראיון סוף המשחק, נגעה לכך שמכבי הייתה רחוקה מרחק זריקה אחת קלה מניצחון. שהמשחק היה שלה בידיים. אי אפשר לבטל זאת, כמובן. מכבי הגיעה למצב שבו יכולה הייתה לגנוב ניצחון עם זריקה אחת קלה וטובה של גאודלוק או דווין סמית'. ואם הדבר הזה היה מתרחש, הייתה מצליחה אכן לגנוב משחק שהיה בשליטה מוחלטת של יריבתה. משחק שבו העדיפות של היריבה בלטה מחד, בעוד שיתרון הכישרון התאורטי של מכבי ברמת סגל המשחקים הועלם ונעלם מאידך. אם תנתח את המשחק ולא תתרשם מהיח"צ של עצמה, תגלה מכבי שהיא בסך הכל הצליחה לבצע קאמבק, בדיוק כמו במשחקים קודמים. בדיוק כמו מול ריאל מדריד, ברצלונה או במשחק האימון השני מול פאו. קאמבק שכמעט הצליח לטשטש משחק שבו נראתה ושיחקה כדורסל נחות לעומת יריבתה (ששיחקה בעצמה וואחד משחק נחות אמש).

קאמבק במכבי מתחיל בדיוק ברגעים בהם תכנית המשחק של המאמן (הזה והקודם) מסתיימת. כשהסטים ההתקפיים ושאר הירקות נזרקים לכל הרוחות. כשמתחילים לשחק כדורסל של אין ברירה. כשמשתוללים. כל מי שרוצה לקחת על הדבר הזה קרדיט איננו אלא איש יח"צ.

זה עובד רק כשרצים. צירבס(צילום: GettyImages)

נקודת אור שלישית, והפעם אולי אמיתית, נוגעת למשחק ההגנה. בואו נניח לרגע בצד את ההחלטות הטקטיות ההגנתיות עמן הגיעה מכבי מהבית. העובדות הן שזהו משחק היורוליג השלישי ברציפות שבו היריבה קולעת פחות מ-80 נקודות (ב-40 דקות). נתון שונה בתכלית השינוי מהסקורים מול ונגד מילאנו, ריאל מדריד וגלא. אגב, בדומה לניצחונות בעידן הדר מול גלא וקובנה, זרקה היריבה שלה לא מעט שלשות (הפעם 35) מעל הממוצע שלה.

על כך מגיע קרדיט להגנה של מכבי. בעזרת הרכבים מוכשרים פחות, שכוללים בין היתר ויתור כמעט מוחלט על ויקטור ראד ושנמוך מעמדו של מאיק צירבס, עושה רושם שהצליחו במכבי לעצור את הדימום במשחק ההגנה. זאת, במיוחד אם נתעלם מהתחושה שלו היו משכילים בפאו ללכת באופן אגרסיבי על המיסמאץ' המובנה של סינגלטון (החטיא רק 3 זריקות שדה) מול כל אלו שניסו לשמור עליו בצהוב, אז היו מגיעים לעוד 10-12 נקודות בזמן החוקי וסוגרים עניין. בכל מקרה, האמת היא שמכבי של המשחקים האחרונים הגבילה לסקורים נמוכים קבוצות שמגיעות לסקור נמוך ושמחזיקות קצב משחק נמוך ממילא. לכן, מומלץ לה להשאיר את שאלת ההתקדמות ההגנתית הלכאורית, בשפה המשפטית, בבחינת צריך עיון.

עכשיו זמן לדבר על התקפה. בכל ביקורת על הכדורסל של מכבי חייבים להזכיר את החיסרון המובנה שלה בעמדה מספר 1. גם אתמול, אם ניקח את נתוני מדד היעילות של די.ג'יי סילי ויוגב אוחיון, במצטבר, נגיע 7 בסך הכל – בכ-49 דקות. ניק קלאתיס אחד, במשחק סביר ולא יותר, הצליח לייצר מדד יעילות של 18 בפחות מ-34 דקות (ועל הדרך אמלל לאנדרו גאודלוק את הצורה). המחשבה לפיה די.ג'יי סילי יהיה זה שיושיע את עמדת הרכז המבוישת של הצהובים היא נחמדה, אבל היכולות, הרזומה והמספרים ביורוליג, אם נשתמש בשפתו של המאמן החדש, אינם תומכים בתאוריה.

אין פתרונות. ווימס(צילום: GettyImages)

במהלך השבוע האחרון, כאשר לוח המשחקים פינה עבור מכבי עוד מספר ימי אימון ואפשר לה להוסיף אלמנטים חדשים למשחק ההתקפה שלה, הצליחו להכניס שם תרגיל נוסף, שלקוח במישרין מספר התרגילים של מכבי חיפה בעונה שעברה. אם נשים בצד לרגע את מידת ההתאמה של התרגיל לחומר השחקנים שעומד לרשותו של רמי הדר, נגלה שמדובר שם באלמנט התקפי של דיליי סקרין, כלומר השהיית השומר שאמור להתקיף את הכדור באמצעות חסימה נוספת.

נחמד, לא? העניין הוא שכאשר ביטל הדר עם כניסתו לתפקיד, במחי יד, את כל סט התרגילים של קודמו אדלשטיין, ביטל בכך סט שלם שבו נעשה שימוש באלמנט הזה. ועכשיו, פתאום, חוזר האלמנט הזה מן האוב. עניין אשר מעיד, יותר מכל, עד כמה ההחלטה להחליף את כל התרגילים ששוחקו עד שקיבל רמי הדר את המפתחות הייתה יח"צנית, פופוליסטית ובלתי מקצועית. הכל כדי להראות לשחקנים ולבוסים הצהובים שהמאמן החדש מתנער באופן מופגן מכל הדברים להם היה שותף כעוזר.

וכך, גם אם מגיע למכבי החדשה קרדיט מסוים נוכח השיפור ההגנתי, צריכים במקביל לדבר על הנסיגה ההתקפית הבולטת. ואולי כאן הבשורה האמיתית של מכבי עם החלפת המאמנים. מיום ליום וממשחק למשחק, עושה רושם שהיא הופכת דומה יותר ויותר למכבי חיפה של העונותיים הקודמות. לטוב ולרע. יכול להיות שאגרסיבית וקשוחה יותר, אבל גם מוגבלת התקפית, שבלונית, משעממת וסובלת מניהול משחק וניהול חילופים בעייתי.

כדי ליהנות מכדורסל איכותי לא חייבים לראות משחק עם סקור גבוה. יש גם כדורסל איכותי ומעניין שבו הגנות אימתניות לא נותנות ליריבה סיכוי להבקיע. וזה לא הכדורסל המעליב שראינו אמש.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully