קנדי קראש: ההתנהלות של גולדהאר מאפשרת למכבי תל אביב לשקוע

מדי קיץ זה מדהים מחדש. אתה קורא שמכבי חיפה חידשה את כמות המנויים המטורפת שלה ומבין שגם השנה האצטדיון הענק בעיר יהיה מלא כמעט מדי משחק ליגה, משל היינו באיזו ליגה אירופית. וזה לא הגיוני. אחרי הכל, מכבי חיפה סיימה רק לפני מספר שבועות עוד עונת נפל שגרתית של שערוריות וכישלונות. אתה בטוח שהכמות הזו לא תחזור. מי רוצה לעמוד שוב בפקקים נוראים, לחפש חניה בקושי רב ולא מעט עצבים רק כדי לחוות (עוד) מפח נפש במגרש. כולנו היינו אוהדים. כולנו היינו במצבים האלה. ולא חזרנו אחר כך. שנה אחר כך היציעים ריקים והקבוצה נשארת רק עם האולטראס הקשה של החולצות השחורות או הקומץ.

אוהדי מכבי חיפה שינו את המציאות שכה התרגלנו אליה. מי שראה אותם קונים למעלה מ20,000 כרטיסים לדרבי החיפאי האחרון, יכול היה גם להבין עד כמה. עד כמה הם, הם מהפכת ההתחדשות של מכבי חיפה לפני כל שם שתזרקו. כי אי אפשר לדעת עדיין עד לאן תגיע הקבוצה הזו של מולנסטיין, ואי אפשר לדעת אלו שחקנים נוספים קרלסן יצוד בעתיד כדי לשכלל את הסגל הזה ולהפוך אותו למתחרה אמיתי לבאר שבע ומכבי תל אביב. אבל אפשר לדעת בוודאות שעשרות אלפי הירוקים יהיו שם כדי לתמוך ולהבהיר לכל מי שמתבלבל איזה מועדון ענק בקנה מידה ישראלי הם ואנשיהם על הדשא מייצגים.

לא, זו לא תקווה כמוסה, זו האמת. כבר שלוש שנים הם ממשיכים להופיע. לא להישבר. הם אלו שנותנים למועדון סיבה מדי קיץ להשתפר ולתקן. הם אלו שבעצם דחפו לשינוי במועדון. הם אלו שסילקו שחקנים וגורמים שחשבו קודם על עצמם ועל האגו שלהם. הם אלו שדחפו את שחר לחשוב שוב על דרכי העבודה הישנות שלו. הם אלו שהציבו את הסטנדרט האירופי לפני שהגיעו אנשים מנורבגיה והולנד, ובחזרתם מדי שבוע ליציע דאגו שבאיזשהו יום יאכפו אותו.

כי גם עכשיו, קשה להעריך עד לאן תגיע הקבוצה של רנה מולסטיין. אבל אתה יודע מי יהיו אלו שידחפו את מכבי חיפה לשלב הבא בתהליך ההבראה וההתחדשות.

איזה אוהד כדורגל לא היה רוצה בעלים כמו מיטש גולדהאר. נמצא או נעדר, נוכח או חסר, הכסף תמיד בזמן. המועדון פועל היטב גם בלי מנכ"ל. יש שחקני רכש נוצצים במיליוני יורו. יש מאמן יוקרתי חדש לא משנה כיצד המנג'ר איבד את זה שהיה שם לפני כן. לא פלא שאוהדי מכבי תל אביב המפונקים לא דורשים מאותו גולדהאר יותר מעורבות. במונחים של כדורגל ישראלי, גם היום, כשבקושי רואים אותו, הוא בעלים שאפשר רק לחלום עליו.

כל זכויותיו של גולדהאר נשמרות גם היום, בזמן המשבר הגדול של מכבי תל אביב, ועדיין קשה שלא לתהות לגבי הקשר בין העובדה שהאיש לא מגיע למשחקים כבר הרבה מאוד זמן לבין הקיפאון המחשבתי במועדון. כי לפני הכל, בדרך למצבה הנוכחי, מכבי תל אביב לוקה בקיפאון רעיוני. מי שהובילה את הליגה בתחום בפער ניכר הפכה לקבוצה שלא משפרת את דרכי העבודה והרעיונות שהביאו אותה עד הלום. לא משנה כיצד הפסידה את האליפות ומה צריכים להיות הלקחים, מכבי תל אביב עושה בדיוק אותו דבר. היא בטוחה שזה יספיק. שלא צריך יותר כדי להצליח. במקום להבין, למשל, שהגיע העת לחשוב קצת כמו מועדון אנדרדוג, מועדון שיש לו מה להוכיח ואת מי לעקוף, השיטה לא משתנה. רק השמות.

בעונה שעברה זו היתה התלות בזהבי. עכשיו זו התלות בבן חיים. בעונה שעברה היתה שם שלישיית קישור שלא מביאה מספיק מספרים. וכך גם עכשיו. בעונה שעברה היו שם זרים נוצצים שלא תמיד ענו על הצרכים, וכך מסתמן גם השנה. כסף נשפך ללא החזר הולם. שחקנים לא מתפתחים. ודור מיכה נשאר חידה כמו דור מיכה. הכל ממשיך כרגיל.

אולי הגיע הזמן לשנות מערך כדי להתאים אותו לשחקנים? אולי הגיע העת לשנות קונספט לגבי זרים ולא סתם להוציא סכומים ללא שום פרופורציה? אולי הגיע התקופה שבה צריך לשקול מאמן ישראלי – כי לראשונה העונה מכבי תל אביב לא נהנית יותר מיתרון בעמדה הזו? תהיו בשקט, ילידים. מועדון שמבין שחובת ההוכחה חזרה אליו, לדוגמה, היה מנסה כבר בעונה שעברה, כשזה עוד היה אפשרי, להתחיל לחשוב איך גונבים אליו איש מקצוע כמו ברק בכר, שלא מפסיק לגרום להם נזקים. עכשיו, אחרי שחתם בקיץ לשנתיים נוספות בבאר שבע, זה כבר מאוחר.

אפשר להמשיך עם רשימת התלונות, והיום כל דבר יכול להישמע הגיוני. מכבי תל אביב נמצאת במשבר הכי גדול שלה בעידן ג'ורדי קרויף. כל שבוע יש תקרית חדשה. היום של קיארטנסון ואיגבור, שלשום היו אלה בן חיים ויחזקאל. מדי יום מכבי תל אביב עושה עוד צעד קטן לעבר השגרה הישראלית של האירועים ממנה היא כל כך התרחקה, ואיש לא נותן את הדעת ועוצר הכל. נכון, בסופו של דבר אלו החלטות של המנג'ר ג'ורדי קרויף שלא פתר באופן מניח את הדעת את הבעיות שלקחו ממכבי תל אביב את האליפות בעונה שעברה. אבל צריך גם להסתכל קצת יותר למעלה.

ולמעלה נמצא בעלים שמתנהל כמי שאין לו יותר מה להוכיח. גם אצלו בלוטת הרעב לא השתקמה באופן מושלם. נכון, הוא נותן 3.5 מיליון יורו כדי לרכוש חלוץ – סכום שאין לו שום הגיון בכדורגל הישראלי, אבל כמו במקרה של ג'ורדי: סכום מפוצץ ושם גדול לא תמיד מלמדים על הפקת לקחים מלאה. זו רק המעטפת. פעם, כשגולדהאר הביא לכאן שחקנים מדהימים, עמדה מאחורי זה מוטיבציית שיא לסתום את הפה לכל הישראלים. היום, כך זה משתקף מפעילותו, גולדהאר נותן למכבי תל אביב לעבוד על אוטומט. גם הוא לא דורש שיפור אמיתי מהמנג'ר שלו, חישוב מסלול מחדש. הניצוץ ההוא בעיניים נעלם. נדמה שגם הוא הבין שבנק המטרות הגדול של המועדון בתקופתו נגמר והוא לא מוצא שם משהו שידליק אותו.

כי לפני כולם, מכבי תל אביב נואשת לגולדהאר הישן והטוב. זה שהבין שלא רק כסף יגרום לו לשלוט, אלא גם רעיונות חדשניים ואומץ לתקן דברים שאיש לא חשב שניתן עוד לתקן.

1. לא היה צריך את הניצחון הדי מובן מאליו של אשדוד על הפועל תל אביב כדי להבין שהקבוצה של רוני אוואט היא מהיותר מאומנת בליגה. גם לפני כן, אשדוד סבלה יותר חוסר מזל וחוסר ניסיון של שחקנים כדי לתרגם לא מעט מהלכים נאים של כדורגל לניצחון, מאשר חוסר של מאמן מתאים.
לכן, בין היתר, נאום הליקוקים של רוני אוואט בסיום המשחק מול הפועל תל אביב ליוסי מזרחי היה מביך. נכון, זו אשדוד. זר לא יבין כמה המועדון הזה משפחתי ומי שלא מאמץ את הקודים לא שורד. אוואט מבין גם מבין. כאשר הוא טוען כמה המערכת התגעגעה למזרחי וכמה הוא היה נחוץ, הוא בעצם מציית לחוקה של ג'קי בן זקן. אבל גם בגבולות האלה אוואט טעה.

הוא טעה כי הוא הקטין את עצמו. הוא טעה כי הוא מחק כך קריירה לא רעה עד עתה, בשביל הישרדות זמנית. מאמן לא אומר שהוא צריך עוד מאמן. אפשר לקבל את המהלך של הבוס הגדול בלי למחוק את עצמך לחלוטין.

2. כולם ראו את ג'קי בן זקן מעביר הוראות ליוסי מזרחי במשחק מול הפועל תל אביב, אבל איש לא מתכוון לשאול איך אדם שהורשע בפלילים ממשיך לנהל קבוצת כדורגל וימשיך לעשות זאת מבית הכלא אליו הוא נכנס בתחילת השנה. האם תמונות כל כך ברורות לא מרעננות את החוק היבש שמגן עליו, לפיו לבן זקן אין זכויות ניהול באשדוד? האם צריך יותר זכויות ניהול ממה שראינו?

הסכם החסות הסיני שהמנכ"ל ניר ענבר הביא להפועל תל אביב הוא כנראה משחק ההזדמנות האחרונה של אמיר כבירי. אם גם אחרי הדבר הזה כבירי לא יצליח להוציא את המועדון לדרך חדשה, קשה יהיה לראות אותו שורד כבעלים.
ההסכם המלא עוד לא נחשף, אבל כבר מהמידע הראשוני שדלף אפשר להבין שאין כאן משהו שמשנה את המציאות בהפועל תל אביב. חסות של 2 מיליון יורו בשנה יכולה להחזיר חלק משמעותי מהחובות, אבל רק לאורך תקופה של חמש שנים ומשמעת ארגונית מלאה. בתקופה הזו הריבית תופחת, החובות מתעצמים. מישהו חכם הגדיר זאת כך: זו הכנסה של העפלה לליגה האירופית. אבל רק העפלה לליגת האלופות תחזיר את הפועל תל אביב למסלול.

שוב, המידע על ההסכם הוא חלקי, אבל נכון לעכשיו מסתמן שעדיין את העסק הזה צריך יהיה לנהל הרבה יותר טוב בשנים הקרובות. הסכום שכנראה יכנס עדיין מחייב הידוק חגורות ורמת ארגון אחרת לגמרי ממה שהיה נהוג בהפועל תל אביב. מי שראה את הפועל תל אביב באשדוד ומבין איזה סגל יש לה, קולט שכבירי יצטרך לגייס הרבה יותר כסף ממה שיכנס לו מהסינים כדי לתקן את המחדלים האלה.