שבע שעות יותר מדי: שביזות יום א', על עוד שבת גרועה של כדורגל ישראלי

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

האחיין הפייבוריט והיחיד הושכב על השטיח שבמרכז הסלון, אי שם בחמש אחר הצהריים. החלפת חיתול, לא עלינו. הוא צחקק בגלל הטיפול, אני בכיתי על הכדורגל. בהתחשב בשבע שעות הזוועה הישירות והרצופות של אתמול, החיתול המשומש של הפייבוריט היה הדבר הכי פחות חרא שראיתי בשבת זו.

ואוו, כמה שזה היה נורא. אלו לא היו רק התוצאות - 0:1, 0:1, 0:1, 0:0; ב-12 בדצמבר, 2015, הפעם הראשונה (מתוך שתיים) בה הזכרתי את האחיין (בכל זאת, זה היה היום בו נולד), נרשמו ארבע תוצאות 0:0. וכן, מבחינת השלכות, קרו אתמול כמה דברים משמעותיים לכאורה: אשדוד ניצחה לראשונה, ועוד את הפועל תל אביב; אלי כהן עצר את מומנטומו הקטן של רנה מולנסטיין; בית"ר נשמה קצת לרווחה, אך הקהל סירב לספק אוויר גם לרב"ש; בני יהודה - כמה מפתיע! - נראית פחות טוב מכפי שהיתה.

אבל בלי קשר לתוצאות ולהשלכות, זו היתה אחת השבתות הכי גרועות שאני זוכר. כי הפעם הכול שודר. חי, אלוהים שישמור. כל דקת כדורגל ישראלי אתמול היתה על המסכים. כל שנייה מארבעת המשחקים. כל שער משלושת השערים (רק שלושה שערים, אתם קולטים?!).

וזה היה פשוט נורא.

הכדורגל היה נורא, וזה שראינו יותר מדי ממנו עשה את זה לנורא יותר.

שאלה למזוכיסטים מביניכם, שגם צפו בשבע שעות רצופות אתמול: עזבו גולים; כמה התקפות יפות ראיתם? כמה פעמים קבוצה חיברה ארבע מסירות? כמה שניות כדורגל, במצטבר, תקחו מהשבת הזו? יותר משלוש דקות? בלחץ. שלוש דקות טובות, מתוך שבע שעות של כדורגל. ארבעה משחקים, שלושה גולים, שני פנדלים מוחמצים, תיקו מאופס אחד, שבת כדורגל גרועה אלוהינו. כל כך הרבה בעיטות מעל המשקוף, זיופי פציעות, מסירות גרועות, קבוצות לחוצות, מאמנים שמרנים, איצטדיונים שוממים (להוציא אחד). נ-ו-ר-א-י.

אתמול קיבלנו עוד הוכחה לכך שלמרות שהעולם מתקדם בצעדי ענק, הכדורגל הישראלי, כרגע, לא בשל לסיקור של 2016. פיזור המשחקים והפצתם הישירה לכל דורש רק שוחקת את ערך המוצר. כשביותר מדי שבתות אין את הפועל באר שבע ו/או מכבי תל אביב; כשיותר מחצי מהמאמנים מפחדים על הכיסא; כשבאיצטדיונים כמו הי"א עדיין מותר לשחק ולשדר כדורגל, אסור להראות לנו כל דקה מזה. הרי למה הכדורגל של פעם נראה טוב יותר בעיני הדור הישן? בעיקר בגלל שהחשיפה היתה פחותה. את רוב המשחקים היינו מקבלים בדמות תקציר, ובשתי דקות ערוכות אפשר לגרום אפילו לבני יהודה-קרית שמונה, או ל-0:0 החיפאי להיראות טוב. בסדר, נו, בינוני - לא טוב.

כרגע, למרות הדילים והממון שהשיגה המנהלת, אין הצדקה לשדר את כל המשחקים בשידור ישיר. להפך, צריך לחזור לאחור.

הצעת ייעול 1: משחק מרכזי ישיר בשני, משחק גדול בשבת בערב, ושאר המשחקים, יחדיו, בשעה אחידה בשבת אחר הצהריים. ערוץ הקיבוץ של הצ'מפיונס זה משהו שעובד, החגיגה האירופית מבדרת, ה"רדזון" הנהדר ב-NFL שינה את הדרך בה צורכים את הענף. אז בטח שאת משחקי השבת בליגת העל בישראל, ברוב רובם בקושי מתרחש משהו, צריך למזג ולזגזג.

הצעות ייעול 2: כרגע, האוהד הישראלי המסור משלם כ-100 שקלים בחודש כדי לקלוט את כל משחקי הכדורגל הישראלי בשבת. מעתה, תיפתח האפשרות החדשה "פיי פר גול". משחקי השבת ישודרו בחינם למנויים, ועבור כל שער שייכבש ינוכו מחשבונו של הצופה שני שקלים. וכך, לפחות, שבתות מחרידות יהוו שבתות רווחיות (כל התענוג אתמול עלה לנו רק 6 שקל…), ונוכל לעודד עוד הגבהה חסרת כתובת, מסירת חסרת תכלית או פנדל חסר רשת. יופי, עאבד!

ברצינות: המצב הנוכחי אולי טוב למהמרים וטוב למשדרים, אבל הוא לא טוב לאוהדים. שבת של כדורגל, כחוויה, זה משהו שהיה וכבר מזמן אין. יקומו האנשים שצפו אתמול, ונהנו. אפשר להמשיך? אז ככה: אין התרגשות, אין באזז, אין רמה, אין יותר מדי גולים, והמשחק הראשון זה בני יהודה נגד קרית שמונה - יעקב אסייג נגד בני בן זקן - נו, באמת!

סתם שבת מקרית? להלן המשחק "הכי טוב" בשבתות הבאות: הפועל באר שבע - הפועל חיפה (מחזור 10), מ.ס. אשדוד - מכבי חיפה (11), הפועל באר שבע - מ.ס. אשדוד (12), הפועל רעננה - מכבי חיפה (מחזור 13).

זה נוראי, זה קטלני, זה פוגעני.

יותר מדי אינטרסנטים ניסו לגנוב לכדורגל הישראלי את השבת. מי היה מאמין שהכדורגל הישראלי יעלים אותה בעצמו.

וכדי שהטור כולו לא יוקדש לכעסים שלי על עוד שבת מעצבנת, להלן מדד השביזות הקבוצתי של השבת המעצבנת הזו:

1. הפועל תל אביב. ב-15 משחקי ליגה על קווי הפועל תל אביב, רושם גיא לוזון 28.9 אחוזי הצלחה. אלי גוטמן פינה את כיסאו במצב של 2 מ-12, אבל הוא הספיק לשחק מול הפועל באר שבע, מכבי חיפה ומכבי פתח תקוה - 3 מ-5 הקבוצות הכי טובות בליגה כיום. גיא לוזון עם 7 מ-15 העונה, אבל הספיק לשחק מול הפועל כפר סבא, אשקלון ואשדוד - שלוש מארבע הקבוצות החלשות בליגה כיום. אמנם לוזון הגיע באמצע העונה, ובמצב כללי קשה, ואמנם עברו רק חמישה משחקי ליגה, אבל: עדיין אין שום שינוי במצבה של הפועל תל אביב. היא לא היתה טובה משמעותית מאף יריבה בחמשת משחקים אלו והיא לא חיברה באף אחד מהם דקות רצופות של כדורגל ראוי. למעשה, עשר הדקות של הפועל שהכי הזכירו את גיא לוזון העונה, נרשמו, כך סיפרו לנו, במשחק האחרון של אלי גוטמן.

2. בני יהודה. הפיטורים של אריק בנאדו היו מטומטמים עוד לפני המשחק הנוראי הזה והציטוטים הכה כנים (כרגיל) של המאמן הכה זמני אסייג. כפי הנראה, האיש הלויאלי יחזור בקרוב לתפקידו הלויאלי, בזמן שהבוס החדש אברמוב ישלים מאמן שלישי בעונתו הראשונה בתפקיד - ואנחנו בקושי בנובמבר.

3. מכבי חיפה. בהתקפה זה לא עבד והמינימנטום (2 ניצחונות רצופים) נעצר, אבל הירוקים משלימים ארבעה משחקי ליגה רצופים בלי ספיגה (הגנה מספר 2 בליגה), וכששתי היריבות הבאות הן כפר סבא ואשדוד, אפשר להניח שלמשחק המסקרן מול בית"ר ירושלים (מחזור 12) הם יגיעו במינימנטום מחודש.

4. הפועל רעננה. החמצה משוגעת של מוחמד שכר, אבל שם לפחות נרשם מצב.

5. הפועל חיפה. סיכום-זמני של העונה של פלטהאוזן: השוער הכי גרוע והכי ענק שאי פעם דרך בישראל.

6. קרית שמונה. מתי לאחרונה ראיתם פנדל עגום כמו של עאבד, בו הכדור כבר עובר את השוער ועדיין השוער עוצר אותו?

7. בית"ר ירושלים. ברוך הבא ל"אצלנו יקראו לך להתפטר גם אחרי שתנצח", רן בן שמעון.

8. מ.ס. אשדוד. ניצחון ראשון בליגת העל מאז ינואר 2015. ניצחון ביתי ראשון בליגת העל מאז דצמבר 2014 - כן, גם ההוא היה על הפועל תל אביב. אירוני היה לראות את רוני אוואט מדבר על "לרדת לקרקע" ו"להישאר צנועים". הלו, אתם במרחק של נקודה מהמקום האחרון.

orenjos@walla.co.il